מה בעצם נשאר מכחלון

24 באוקטובר 2016 כתיבת תגובה

האמת, אני לא בטוח שכתורת הרשומה מצדיקה את "שבירת" השתיקה שאפיינה את הבלוג הזה בחדשים האחרונים.

אבל מה שמצדיק איזו שהיא אמירה הוא סתימת הגולל המסתמנת,  על תאגיד השידור  הציבורי ביזמת הממשלה ובעידודו הנמרץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על מניעיו של ראש ממשלתנו לחסל את התאגיד משום ש"הוא לא בראש שלנו", כך לפי החשש שלו,של רוה"מ , מיותר להכביר מילים. אמנם , בשלב הזה הוא שומר מרחק מהמהלך ולכאורה "הוא לא עוסק זה", אבל זה רק לכאורה. שלוחיו מבינים היטב מה רוצה הבוס . גם התייחסויות לנושא מפיו של נתניהו ,המושמעות מעת לעת, בפורומים שונים מעידות שיש לו עניין רב במהלך החיסול.

מה שמעניין יותר בתהליך הזה זו התייחסותו של משה כחלון לנושא. תחילה, זה היה כבר לפני מספר חדשים, הוא התנגד לרעיון כפי שהודיע עליו יו"ר הקואליציה דוד ביטן ,שהודיע כי יגיש הצעת חוק לסגירת תאגיד השידור הציבורי.

אח"כ כשהמלך החל צובר תאוצה השתתק כחלון. אמנם הוא שיגר דוברים מטעמו (ח"כ פולקמן) להתבטא בנושא ואלה חזרו ואמרו כי "לא חל שינוי בעמדתנו" אבל אותה נימה הודיעו כי לא יפרו משמע קואליציונית וכי לא על הנושא הזה יפילו ממשלה. כידוע בלי הקולות של סיעת כחלון אין להצעת החקיקה רוב בכנסת.

מכל הדברים האלה עולה כי כחלון החליט שסיעתו לא תתנגד למהלך סגירת תאגיד השידור הציבורי.

מבלי לדבר על ההיבט הכספי הכרוך במהלך, כלומר הוצאה כספית של מאות מליונים, שזה לא משחק כנראה אצל כחלון, נשאר על השולחן ההיבט של דמוקרטיה מתוקנת, שליטה בלעדית של הממשלה באמצעי התקשורת, ועוד כהנה וכהנה.

אני לא יודע מה עבר לכחלון בראש כשהחליט לא לצאת למאבק בנושא הזה.

אבל לכחלון צריך להיות ברור – לאחר כישלונו – אי הצלחתו- בנושא מחירי הדיור , מתן יד לסגירת תאגיד השידור הציבורי בהתאם לגחמותיה של סיעת ראש הממשלה בכנסת , לא יישאר  ממנו כלום בזירה הציבורית. הוא יתאייד בבחירות הקרובות וסיעתו איתו. איזה רעיון / הישג יהיה לו להציג. עוד פעם מהפכת הסלולר?

עושה רושם שהאיש מבין את המצב היטב. הוא מעדיף לא ליצור עכשיו משבר עם רוה"מ שעשוי להביא לנפילת הממשלה ולבחירות. הוא מעדיף למשוך עוד זמן בממשלה ובעמדת השפעה לכאורה שיש לו.

הוא טועה. גם כיום בעקבות ההתקפלות שלו בנושא , הוא מאבד השפעה של ממש , כי מודגם בכך שאפשר ל"כופף" אותו. גם כשתהיינה בחירות האיש יופיע כמי שלא הצליח בשום נושא,לעמוד בהבטחותיו הנחרצות לציבור וכמי שאין לו חוט שדרה.

אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון? הרי אפשר לעטוף כל נושא במלל מילים יפות. האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר?

 

 

רוקדים אושוויץ (4)


פורסם באפריל 20123

 

מבט שונה ליום הזיכרון לשואה

מספר רשימות שפורסמו כאן הביאו את סיפור הסרטון שצילמה יוג'ין קורמן, תושבת אוסטרליה בהשתתפות אביה בן ה – 90 ילדיה ובני משפחה אחרים. כולם נסעו לבקר במחנה ההשמדה אוושויץ ושם רקדו כולם כשהסבא בן ה -90 אדולק קוהן (Adolek Kohn ) מוביל ומככב לצלילי הפזמון הקצבי "אני אשרוד" I will survive . השם שנתנו לסרטון : "אני אשרוד את אושוויץ" I will survive Auschwitz. מופיעה גם שורת הסבר:"במסע אחרון לאירופה משפחה של שלשה דורות ניצולי שואה". המשתתפים בריקוד עונדים טלאי צהוב והסב מופיע גם לבוש חולצה עליה כתוב, "ניצול". הסבא אומר בסרטון: "מי היה מאמין שאחרי משהו כמו 63 שנים אחזור לכאן עם נכדי. זה רגע היסטורי." 

הסרטון שההה זמן קצר באוויר ואז נחסם ע"י יו-טיוב. הועלה שוב ע"י צופים, ושוב נחסם. עכשיו הוא שוב באוויר בגירסתו המקורית ויש גם סרטונים נוספים והרחבות.

קראו בהמשך… להמשך קריאה…

שלי יחימוביץ נגד השופטת הילה גרסטל

19 באפריל 2016 תגובה אחת

זה שפרקליטי המדינה לא אוהבים ביקורת , זה לא דבר חדש. הם אמנם לא מודים בכך וטוענים את ההיפך, אך מה  לעשות כבר התרגלנו ל"מכבסות מילים" מסוגים שונים. ופרקליטי המדינה יודעים לכבס. הם בעד ביקורת, אבל לא בעד גוף ביקורת מיוחד עליהם.

בשביל מה, הם טוענים. ישנם הרבה גורמים המבקרים אותנו: מבקר המדינה , לשכת עורכי הדין, בתי המשפט למה עוד גוף ביקורת? ולמה גוף ביקורת שיחשוף ליקויים אישיים -מקצועיים בפעילות הפרקליטים? ומדוע הדו"חות הללו מתפרסמים ברבים? לא מספיק ישנם הטוענים נגד הפרקליטות, עכשיו תהייה גם ביקורת?

הפרקליטים ניהלו מאבק עיקש כנגד הביקורת תוך שהם טוענים שהם דווקא בעד, אבל לא בצורה שזו מתנהלת. אין להם שום דבר אישי נגד נציבת הביקורת הנוכחית, השופטת המחוזית הלה גרסטל, אבל זו בביקורות שהיא עורכת חורגת מסמכותה. הפרקליטים לא טורחים להשיב עניינית לעובדות הנחשפות. הם פשוט טוענים שאין לנציבה סמכות לבקר אותם כפי שנהגה.

לשופטת גרסטל זה נמאס. בהעדר גיבוי חד משמעי מצד שרת המשפטים , והיועץ המשפטי החדש – שבסמכותם לאכוף את הנהלים על פרקליטי המדינה , גם אם אלה משבשים את עבודת המערכת כאיגוד מקצועי – היא הניחה את המפתחות והתפטרה. תמצאו לכם מישהו אחר שיערוך ביקורות שימצאו חן בעיני גילדה של פרקליטי המדינה – זו המשמעות של הודעת ההתפטרות. פרקליטי המדינה ניצחו. האמנם? האם אמון הציבור בהם עלה? ספק.

בתוך גל התגובות  הציבורי שתמכו במאמצי השופטת גרסטל למלא את תפקיד כנציבת הביקורת על הפרקליטות באופן עצמאי ובלתי תלוי,  בלטה תגובתה המסויגת של ח"כ שלי יחימוביץ' . היא דווקא הפנתה בתגובתה "כתף קרה" לשופטת גרסטל. וטענה שבכלל לא צריך גוף ביקורת מיוחד על הפרקליטות.

בהודעה שפרסמה, אבל משום מה כזו שלא הופיעה בדף הפייסבוק שלה אומרת יחימוביץ' "יש לקוות שהתפטרותה של השופטת גרסטל תביא לשקט ורגיעה במערכת ולהחזרתה של הפרקליטות לעבודתה הסדירה, הקשה והנאמנה, אחרי שעובדיה הפכו שלא בצדק יעד למתקפה אכזרית, מסולפת ובלתי הוגנת. אין גוף נקי מפגמים ושגיאות, אך אין גם גוף מבוקר יותר מהפרקליטות. החל בנציב שירות המדינה, מבקר המדינה, מבקר הפנים, עבור ביועמ"ש וכלה בכפיפותם של הפרקליטים לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ולשופטים היושבים בדין בהליכים בהם מופיעים…."

יחימוביץ לא הסתפקה בכך והרגישה צורך להטיח האשמות בשופטת גרסטל : " גוף הביקורת הנוסף, בהנהגתה של גרסטל, גם אם לא במזיד, תרם תרומה שלילית להכפשת הפרקליטות כולה, להתחזקותם של עבריינים רבי כוח מכל הסוגים, ולהחלשת שלטון החוק בישראל".

האשמה זו דורשת הסבר, ויחימוביץ הדורשת שקיפות מכל איש ציבור נתבעת להסביר ולפרט מהי התרומה השלילית של גוף הביקורת על הפרקליטות בראשותה של השופטת גרסטל. איך התנהלות גוף זה תרמה להתחזקות עבריינים רבי כח ולהחלשת שלטון החוק בישראל.

יחימוביץ אינה יכולה לצפות שהיא יכולה להטיח האשמות כאלה ולעבור לסדר היום. גרסטל אינה איש פוליטי. ויחימוביץ חייבת הסבר או התנצלות רבתי. במחשבה שניה אולי לא סתם נמנעה יחימוביץ לפרסם את הודעתה זו בדף הפייסבוק שלה, ובכך מנעה מאלה שעוקבים אחרי הדף שלה להגיב….

במחשבה שלישית – האם הודעת הגיבוי  המלטפת (מתלקקת)  של שלי לפרקליטי המדינה , מכוונת לכך שהפרקליט המלווה את חקירת המשטרה, של יריבה להנהגת המפלגה הרצוג , יקפיד למצוא סעיפים שיתמכו בהגשת כתב אישום נגדו? האם יש קשר?

לא יתכן!!

דווקא משום כך יחימוביץ מחויבת בהסבר להודעתה במיוחד להטחת ההאשמות בשופטת…

ארגוני הנשים נגד הטרדות מיניות חייבות להתייחס לפסק הדין של העליון


הדיווח המובא היום (14.3.16) באתר החדשות news1 מטריד וגם חמור. מסופר שם כי בית המשפט העליון קבע כי כמה נשים שהגישו תלונה כנגד עו"ד על אונס שביצע בהן העלילו עליו עלילות שווא במטרה להכפישו.

הכתב לענייני משפט של האתר איתמר לוין מפרט בדיווחו, בהסתמך על פסק הדין, איך רקמו, בזדון, הנשים המתלוננות , בשיתוף עם עורכת דין שייצגה אותן ומשרד ליחסי ציבור ששכרו, את עלילות השווא והשקר.

לעומת פסק הדין של השופטים והדיווח העיתונאי , הפתיח דלעיל מנוסח בעדינות.

מוצע לקרוא את הדיווח על הפרשה כאן.

מקור נוסף שיש בו התייחסות לנושא זה – באתר הפורטל המשפטי -תקדין. כאן

פסק הדין של שלשת שופטי העליון בנושא, כולל קביעות קשות וחמורות גם לגבי חלקה של עורכת דין שיעצה לנשים וגם לגבי משרד ליחסי ציבור שהכין עבורן תכנית פעולה לקידום תלונותיהן השקריות.

בדיון הציבורי בנושא המאבק במניעת התופעה של ההטרדות המיניות, שבה ועולה לעתים טענת הנגד על ניצול החוק בנושא ע"י מתלוננות, שיגישו תלונות שווא ועלילות בדויות במטרה לפגוע בגברים נשואי התלונה. התשובה הניתנת ע"י ארגוני הנשים למאבק בהטרדות המיניות היא , כי תופעות כאלה כמעט ואינן קיימות וצריך להסיר נימוקים מסוג זה מסדר היום.

פסק הדין של העליון מהיום, מחייב התייחסות במישור הציבורי של ארגוני הנשים והפעילות הפמיניסטיות. גם אם המקרים בהם מדובר חושפים פרשיות מורכבות של סכסוכים בין המעורבים, עדיין אין להניח לעניין לעבור כאילו מדובר בהכרעה משפטית שגרתית שיש רבות כמוה בבתי המשפט.

עד למועד פרסום רשומה זו , שעות לא מעטות מאז מתן פסק הדין , ההתייחסות היחידה אליו מופיעה באתר news1 .

התקשורת הממוסדת כמו גם ארגוני הנשים מתעלמת. (בתכנית "בחצי היום" ברשת ב' הופיע איזכור של כ- 30 שניות ולא חזר יותר)

עדכון: 24 שעות לאחר פרסום פסק הדין החלו כלי התקשורת הממוסדים לדווח ולהתייחס לנושא. חוץ מהתייחסויות פרשניות ותגובות שונות, היו גם תוצאות: יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג הפסיק את ההתקשרות עם היחצן מוטי מורל, על רקע הקביעות הערכיות לגביו של שופטי העליון.

בלשכת עורכי הדין הגישו תלונה נגד עו"ד רוני אלוני – סדובנק שפנתה בדרישה ללשכה בזמנו בדרישה להשעות  מחברותו בלשכה את הנפגע מעלילות השווא . אף שאלוני טענה שעשתה זאת מתוך אמונה באמיתות התלונות – קבע העליון לגביהכי אינה יכולה לטעון לחזקת תום לב בעניין זה. בלשכה דורשים להשעותה על רקע הפסיקה בנושא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

:קטגוריותאקטואליה

הטרדה מינית ככלי שיווקי?

29 בפברואר 2016 תגובה אחת

בכלי התקשורת של סוף השבוע שעבר אמורות היו להתפרסם שתי כתבות יחצניות שנועדו לקדם סדרת מתח בטלוויזיה והצגה אחת. אין שום קשר בין השתיים. [פרט לנושא אחד -הטרדות מיניות].

קידום מופעים, הצגות, ספרים,תצוגות אפנה תכניות ריאליטי בטלויזיה ומה לא הם תופעה די נפוצה בתקשורת של ימינו. קשה היום להפריד בין "תוכן שיווקי" לבין אייטם חדשותי/מערכתי.

ענף יחסי הציבור גדוש בדוברים/יחצנים שזה תפקידם. התחרות רבה. מה לא עושים על מנת להחדיר "אייטם"  לתכנית טלוויזיה או כתבת מגזין בעיתון רב תפוצה. הבעיה היא שכדי "למכור" אייטם כזה, צריך היחצן לספק איזה סיפור עסיסי שעל גבו יינשא התוכן השיווקי, אחרת אין "דיל". כך למשל כשמופיע ספר חדש והוצאת הספרים רוצה לקדם את השיווק שלו מזמנים את הסופר לראיון בכלי תקשורת נפוץ שידבר בשבחו של הספר. אבל המערכת רוצה משהו אחר. בהזדמנות זו שיספר הסופר על חוויותיו כילד מוכה, או לחילופין איך נאבק במחלה קשה, או כל אירוע אחר סוחט התרגשות ודמעות, העיקר שלא ירבה מילים על הפריט שלשמו זומן לראיון על מנת לקדמו. הדברים מתנהלים כך לכל אורך הקו. המרואיין אמור לספק מידע אישי על התרחשות דרמטית /כואבת/ טראומטית שחווה בעברו ובתמורה יאוזכר הספר/הדיסק או ההצגה החדשה שמבקשים לקדמה .

רב המרואיינים נענים ,חלקם ברצון, אחרים מתוך הכרח כי ההצגה חייבת להימשך….אבל לא כולם מסכימים לשתף פעולה, חרף לחצי המו"ל/ההפקה/משרד יחסי הציבור .

ההצגה ,במקרה שלפנינו היא הצגת הקאמרי "ארוחות טעימות" שעלתה באחרונה על הבימה. במסגרת שיווק הצגה זו הוסדר ראיון בגיליון סוף השבוע של העיתון "ישראל היום" עם אחת השחקניות הבולטות המשתתפות בהצגה, לימור גולדשטיין. הרבה על ההצגה לא סופר בראיון הזה. גולדשטיין פרשה שם פרשה של הטרדה מינית שחוותה לפני רבע מאה [25 שנה] . היא לא נקבה בשם המטריד רק אפיינה אותו כאחת מהדמויות הדומיננטיות בזמנו בעולם התיאטרון בארץ. היא סיפרה גם על פרשת הטרדה שנייה כלפיה מצד צלם בחדר האיפור. היו בתיאור פרטים כואבים. האם זה היה במסגרת הקידום/השיווק של הצגת הקאמרי ? – אני לא מאמין!

אבל כמה שעות לאחר צאת  העיתון, הופיעה השחקנית בכתבה מרכזית ב"יומן שישי" בערוץ 2 גם שם נאמר כי היא מופיעה לרגל עליית ההצגה "ארוחות טעימות" בקאמרי. בכתבה שולבו גם קטעים ותמונות מההצגה, אבל רב הראיון הוקדש לסיפורה של השחקנית בדבר אותן הטרדות מיניות שחוותה. לא כאן המקום לפקפק בנאמר. אבל האם זו הדרך להביא לידיעת הציבור פרשיה כזו?  נכון שלתאטרון יש צורך לשווק ולקדם את ההצגה, האם חייבים לשלב בכך פרשה של הטרדה מינית? מה זה קשור ?

ובאותו עניין אבל הפוך: שוב ערוץ2. הפעם התכנית "שש עם עודד בן עמי". לאולפן מוזמנת השחקנית רונית אלקבץ לשיחה על סדרת מתח בטלוויזיה,שהופקה בצרפת ובה היא – אלקבץ – מגלמת את תפקיד ראש הממשלה. [הסדרה אמורה לעלות לשידור גם בארץ].  אלקבץ הגיעה לאולפן על מנת לדבר על הסדרה ועל תפקידה בה.

אבל זה לא מעניין את ההפקה,את המגיש עודד בן עמי ואת הכתב יונתן ריגר. הם מעוניינים שאלקבץ תדבר על פרשת איבגי ואלקבץ לא מעוניינת . היא מבקשת להתרכז בנושא לשמו הזמינו אותה לאולפן.

הכתב מתעקש שתדבר על פרשת איבגי ואלקבץ קמה במחאה ועוזבת באמצע  השידור את האולפן.

"מוזר מאד, התנהגות לא מכובדת" – מגדיר את השחקנית המנחה עודד בן עמי.

ואני אומר לאלקבץ – כל הכבוד! ולבן עמי וכתבו – אני אומר תתביישו!

שפטו בעצמכם:

 

 

 

 

 

 

:קטגוריותאקטואליה

ינון מגל משה איבגי ועוד…

9 בפברואר 2016 2 תגובות

עכשיו השחקן משה איבגי במוקד "עמוד התלייה" בכיכר העיר. לפניו הובל לשם ח"כ [לשעבר] ינון מגל.

את ההאשמות בהטרדה מינית כנגד איבגי חוקרת עכשיו המשטרה, לאחר שסוף סוף אחת המתלוננות הגישה תלונה. את ההאשמות נגד ינון מגל חקרה המשטרה גם כן, וסגרה את תיק החקירה . שלש מתלוננות נגד מגל נחקרו /מסרו עדות במשטרה . זו חקרה וסגרה את התיק. שתי תלונות מתוך השלש נסגרו מחוסר אשמה . תלונה אחת נסגרה מחוסר ראיות מספיקות. לא פורסם מי היו שתי המתלוננות שטפלו על מגל תלונות [שווא] שנסגרו מחוסר אשמה.

העובדה שכך נסגר תיק החקירה – לא משנה. מגל הוקע במשפט הפייסבוק. נאלץ להתפטר מהכנסת לקטוע פעילותו הציבורית, פרנסתו נפגעה ומשפחתו הושפלה. הבולטת מבין המתלוננות נגדו כתבה כי בכלל לא התעניינה בפתיחת חקירה בנושא. היא חשבה כי בגלל התנהגותו מגל אינו ראוי להיות ח"כ ועל כן פרסמה את הדברים – כדי שכולם ידעו איזה מן אדם הוא.

עכשיו לאחר סיום חקירת המשטרה , מתברר כי ישנן כל מיני מתלוננות בסוגיה.

עוד לא ברור מה תעלה חקירת המשטרה ביחס לתלונות נגד איבגי. אבל כבר עכשיו פעילות פמיניסטיות מרכזיות קוראות לתיאטרונים להשעות אותו מעבודתו, להחרים את ההצגה בה הוא מופיע וכמס שפתיים הן מוסיפות "עד שתסתיים החקירה בעניינו".

ומה בינתיים? ומה אם החקירה תסתיים בלא כלום מה אז? ומה על חזקת החפות?

האשמה בגין הטרדה מינית ועוד יותר בגלל תקיפה מינית – הן האשמות חמורות ביותר. דווקא משום כך חובה להימנע מ"משפט שדה בכיכר העיר של הפייסבוק" . מחיאות הכפיים להן זכה איבגי בהופעתו האחרונה ובסיום הודעתו האישית בסיום ההצגה, מדברות יותר מכל. מאות אנשים אמרו בכך את דברם.

אם החקירה תעלה שמץ של עבירה מצד איבגי – יוגש כתב אישום. אם החקירה תסתיים מחוסר אשמה – תעלה השאלה האם מי שטפלו על השחקן תלונות שווא תשלמנה מחיר ציבורי. הפעילות הפמיניסטיות אינן מתייחסות לכך – אבל השאלה במקומה. ינון מגל שואל אותה בדרך זו או אחרת. איבגי ממתין – עדיין לא הגיעה השעה.

הלקח מסגירת תיק חקירה בנושא, בנימוק של חוסר ראיות מספיקות להוכחת התלונות, הוא שהמתלוננות צריכות לא להמתין, להתלונן כל עוד ניתן לחקור ולא ממרחק של שנים.

בכל מקרה "משפטי השדה" [השיימינג] בכיכר העיר החברתית, צריכים להיפסק. פגיעתם קשה, לעיתים בחפים מפשע, אבל זה כמובן לא מעניין במקרים רבים הפגיעה היא גם במתלוננות, צודקות או לא, אבל גם זה לא מעניין.

הנושאים שלא כתבתי עליהם – אבל רציתי לכתוב…

19 בינואר 2016 תגובה אחת

כבר תקופה שהבלוג הזה אינו מתעדכן. עבור אתר העוסק בנושאי אקטואליה זה פרק זמן לא קצר. אבל אין זה אומר שאין נושאים שראוי להעיר עליהם.

האמת , במצב הנוכחי בו מתנהל השיח הציבורי במקומותינו, מתגברת התחושה שאין טעם להשמיע קול. אין מדובר בחתירה לשינוי . מועטה בדרך כלל השפעתו של בלוגר בתחום זה, אם בכלל היא קיימת. אבל יש רצון להישמע, לשלב דעה בשיח. כיום, גם זה כמעט ולא קיים. [פרט למקרים נדירים]. הבימה מסורה לשיח אלים, בוטה, בריוני ומאיים – למי יש עניין ליפול למדמנה הזו. אז מתרחקים מנושאי האקטואליה. [הצצה לדף הבית של "רשימות" מגלה כי הכותבים בתחום זה ממעטים מאד להעלות רשימות חדשות. ] חלק גדל והולך של הכותבים מתמקדים בנושאים אחרים. רק לא ענייני היום.

את התופעה הזו הטיבה לתאר ד"ר נעמה כרמי בפוסט שהעלתה לאחרונה 2015: קשה למצוא את הקול.

ובכל זאת – על מנת שלא לנטוש לחלוטין את הזירה, להלן רשימה חלקית של מספר נושאים שראוי היה להתייחס אליהם ונמנעתי . אמנם היה בהם דיון ציבורי, חלקם גם קיבלו התייחסות משפטית, אבל הכול לווה בשיח מתלהם ואלים.

* מוחים מקצועיים –  הם די מוכרים במחוזותינו, לכן כבר השיגו את מטרתם. אבל הם חייבים להזין את נושא המחאה שלהם באופן מתמיד על מנת שלא יישחקו. יש סוגים שונים של מוחים מקצועיים. אותי מעצבנים אלה שמקצועם במחאה נגד תופעת אפליית עדות המזרח, בין אם נכונות הטענות לגבי מקרה זה או אחר, בין אם לאו. הם ימצאו אפליה בכל מקרה. עד  שלא נתקלתי בהם חשבתי שהתופעה הפסולה של האפליה הזו, נחלשה והתעמעמה משך השנים. אבל המוחים המקצועיים לא ויתרו. בצד החיוב שיש בפעילותם ותרומתם להצפת תופעות אפליה שעדיין קיימות, הם שוקדים לחפור ולזעוק "אפליה" כמעט בכל נושא. באחרונה על הפרק ההתנגדות הציבורית לחזרתו של אריה דרעי לתפקיד שר הפנים. המוחים המקצועיים טוענים שרשי ההתנגדות הזו, מעוגנים באפליה עדתית. דרעי הוא מזרחי – מכלוף  – ועל כן ההתנגדות . אילו לא היה מכלוף, מינויו לתפקיד שר הפנים היה עובר ללא התנגדות. ומה על הרשעותיו של השר בעבירות של שוחד שנלקח לכיסו הפרטי – את הטיעונים הללו מבטלים המוחים המקצועיים  "הוא כבר שילם את חובו לחברה" הם טוענים. משפטית הם צודקים כמובן. ומה על הפן הציבורי/מוסרי? אין למוחים תשובה של ממש. לדידם "המכלוף" גובר.

* צדיקים בעיני עצמם – דוגמא אחת שולית. מזכיר הממשלה ועוד מעט היועץ המשפטי לממשלה. בעבר הפרקליט הצבאי הראשי. באירועים סביב פרשת הרפז, דווח לו ע"י הרמטכ"ל דאז שהעתק המסמך ששימש בסיס לפרסום מעוות בטלוויזיה, נמצא בידיו. מה עושים עם זה נשאל . תשובתו – תן לי לחשוב על זה. כעבור מספר שעות הנחה להעביר למשטרה/פרקליטות. עד אז שתק. הטענה שבגינה נפתחה נגדו  חקירה – מדוע לא הורה מייד על העברת המסמך למשטרה, למה לקח לו מספר שעות להגיע להחלטה הנכונה.

החקירה כידוע, לא העלתה ראיות למעשה פלילי. התיק נסגר, אבל לא מחוסר אשמה. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף הערה לא מחמיאה. אח"כ מחליטה הממשלה למנות את האיש לתפקיד היועץ המשפטי הבא. וכבר הצדיקים רצים לבג"צ מעלים טיעונים שכבר נבדקו והוכחו כחסרי בסיס, ועוד מיני נימוקים . בג"צ דוחה את העתירות. חבל שלא הטיל על הפונים קנס כבד בשל הוצאות המשפט. "הצדיקים" תבעו גם את הדחתו של ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת החקירות 443 במשטרה, לאחר שתלונה נגדו על הטרדה מינית נתבררה כבלתי מבוססת והוכח כי הוגשה על רקע סכסוך בין המפקד וסגנו. טוב שהמפכ"ל החדש החליט להחזיר את הניצב לתפקידו.

* משטרת המחשבות – זה נושא כבד המחייב התייחסות נפרדת, אבל חובה להזכירו .  הוא מערער את יסודות הדמוקרטיה בארצנו  ומשליט אורח חיים מפחיד ומאיים  על ציבורים שלמים כאן.

תוספת

ההודעה הטלפונית שקיבלתי בראשית השבוע הותירה אותי חסר מילים מעצמת הזעזוע. חברי לעבודה מ. נפטר . זה היה קצר . הרגיש שלא בטוב, התלונן על כאבים, אושפז, עבר סדרת בדיקות בבית החולים ולאחר שאובחן התברר כי כבר אין מה לעשות. המחלה גברה ולאחר מספר ימים נפטר. הלם גדול- כי האיש תפקד באורח תקין והיה בסדר עד לחודש האחרון לחייו.

אבל משהו לא מרפה. הכרתי את מ. מהנדס במקצועו במסגרת העבודה המשותפת בעירייה. תחומי הפעולה עליהם היינו מופקדים אמנם היו שונים, אך החדרים היו קרובים. פינת הקפה הייתה משותפת ונפגשנו יום יום. שיחות חולין, לעתים גם בנושאים מקצועיים שכל אחד מאתנו טיפל בהם. כך התנהלנו אנו, ויתר העובדים באותו אגף. מטבע הדברים ההיכרות מעמיקה ונוצרת חברות.   שנים לאחר ההיכרות הראשונה, פרשתי מהעירייה. מ. נשאר. היה צעיר יותר. בהמשך השנים מאז, התחלפו הממונים. השתנתה האווירה. מרירות, חשדנות, הסתגרות, אדישות, הסתגלות.

מ. פרש גם הוא, אבל בשנה האחרונה לעבודתו, סבל מהתייחסות בלתי ראויה,בלשון המעטה, של הממונים. פה ושם אפילו חבריו לעבודה מחו על כך , אבל מי שומע.

תופעה של לחץ בעבודה  משפיעה לרעה על בריאותו ואיכות חייו של העובד.

שתי מובאות בנושא:

….""סגנון ניהול שאינו משתף את העובדים בקבלת החלטות, שם דגש יתר על תחרותיות, לא מספק לעובדים תמיכה ולא מכיר בעבודה טובה שנעשתה על ידי העובדים. דרישות סותרות ממנהלים שונים יכולות גם כן לגרום לבלבול ולחץ אצל העובד…."  [ ויקיפדיה]

….""מקום העבודה הוא אחד ממרכיבי ההשפעה העיקריים על הבריאות. לחצים בעבודה משפיעים על  הבריאות הפיזית והנפשית שלנו…" [המוסד לבטיחות ולגיהות]

 

קשה, מאד קשה להשתחרר מהמחשבה שמ. ידידי שילם בבריאותו על היחס לו זכה בשנה האחרונה במקום עבודתו. מי ידע.

יהי זכרו ברוך.

%d בלוגרים אהבו את זה: