משה כחלון מצא אוצר

משה כחלון שר האוצר, מחייך תמיד. גם כשהוא מנסה "למכור" לציבור תכניות שלא מחזיקות מים. אמנם ישנם קשיים שלא תלויים בשר הנמרץ בדרך להשגת המטרות, כמו מימוש ההבטחות להוזלת מחירי הדיור, אבל ישנן דוגמאות לכך שהוא מתכופף בלחץ גורמים שונים בדרך להשגת המטרות. אבל, תמיד תמיד הוא מחייך.

בפרשת תאגיד השידור רקד השר על כל החתונות. גם הודיע נחרצות שלא יתן להעביר החלטה לסגור את התאגיד, וגם הסכים להקמת ועדה שתבחן את מחיר ההחלטה לסגור, ולשמר את רשות השידור הישנה והרקובה.

לא עצמאות השידור הציבורי עמדה נגד עיני השר, כפי שנתן להבין תחילה. עמדתו בזכות התאגיד הייתה רק מפני שסגירתו תביא להוצאה נוספת של מאות מליוני שקלים מתקציב המדינה והוא לא יכול לתת יד לכך.

אכן הועדה שהוקמה לצורך בדיקת הנושא לא יכלה להגיע ,כך התברר, למסקנה שסגירת תאגיד השידור לא תביא להוצאות נוספות בגין המהלך. אח"כ התברר כי גם מבחינת המוכנות לשידור ,שנטען כי התאגיד אינו מוכן לו, ההיפך הוא הנכון.

אז מה נשאר מהטיעונים "המקצועיים"לכאורה ? כלום. ואז באה העתירה לבג"צ. שם אין אפשרות לטעון כי צריך לסגור את התאגיד משום שהוא "לא בראש שלנו".

אבל לא אלמן ישראל. וכחלון מופיע לפתע יחד עם נתניהו הוגה רעיון סגירת התאגיד ובפיהם הצעה: אמנם חוק תאגיד השידור מאפשר הקדמת השידור באישור השרים לינואר 2017 ,שזה עוד מעט קט, אבל הממשלה מעדיפה לשמור על התאריך הנקוב בחוק כי השידורים יחלו בראשית אפריל. לא זו אף זו , על מנת לעגן במסמרות את המועד, תוגש הצעת תיקון לחוק בה יקבע מועד החלטי לשידורים -ראשית אפריל.

לכך מסכים שר האוצר, כי מה זה בינינו דחיה של ארבעה חדשים. העיקר שהתאגיד ישמר ויתחיל בשידוריו.

על כך נאמר על מי אתה עובד כאן כחלון? מי לידך יתקע שבמהלך תקופת הדחיה, התיקון של החוק שהובטח לבג"צ לא יכלול הגבלות חדשות על עצמאות התאגיד?

ומה אתה אומר על כך שהדחיה בשידורים ושמירת רשות השידור במקביל תגרום להוצאה ציבורית נוספת של – כ40 מיליון ש"ח (לחודש -כך דווח), זה כלום? מאיפוא הכסף?

הוא שאמרנו השר כחלון גילה אוצר/מטמון המאפשר להוציא מליוני ש"ח מקופת הציבור על מנת לממן את גחמותיו של מי שרוצה תקשורת "בראש שלנו"

ומה אומר השר כחלון? לא אומר. מזגזג ושותק.

 

תעזבו את משה קצב

ביום ראשון (11.12.16) תשוב ועדת השחרורים ותדון בבקשתו של האסיר נשיא המדינה לשעבר, משה קצב,שהורשע בעבירות מין ובאונס,  להשתחרר שחרור מוקדם, לאחר שריצה חמש מתוך שבע שנות מאסר שנגזרו עליו בשל ביצוע העבירות.

להחלטת הועדה להיענות לבקשות לשחרור מוקדם כמה קריטריונים , שהם תנאי סף לקבלת בקשה כזו. בין השאר מסוכנות האסיר לציבור, מצב בריאותו , המלצת שירות המבחן, ועמדת גורמי אכיפת החוק.

זו לא הפעם הראשונה שועדת השחרורים מתכנסת לדיון בבקשה לשחרר שחרור מוקדם את קצב. היא כבר דחתה בקשות קודמות של, לפני כמה חדשים. עכשיו במלאת חצי שנה מאז הדחייה האחרונה, יכולה הועדה לדון פעם נוספת בבקשה.

ככל שידוע כל הגורמים שעמדתם צריכה להיות מוגשת לועדה, אינם מתנגדים לשחרור המוקדם ,פרט לגורם אחד – חשוב. הפרקליטות. זו ממשיכה להתנגד.

בפרקליטות סבורים כי אין  שינוי נסיבות המצדיק שינוי החלטות קודמות, אין בטיפול שהוא עבר – שלא היה משמעותי – כדי להפוך אותו לראוי לשחרור, ויש לתת משקל משמעותי לפגיעה בנפגעות העבירה, בין היתר נוכח ההכחשה הציבורית של האסיר. עם זאת, גורמים בפרקליטות ציינו כי "ככל שיתקדם קצב בטיפול משמעותי, נשקול מחדש את עמדתנו".

במילים אחרות – קצב אינו מוכן להודות באשמתו ולכן גם אינו מסכים להתנצל בפני קרבנותיו. עד שלא יעשה כך שימשיך להירקב בכלא עד סוף תקופת מאסרו.

אנשי הפרקליטות חושבים כנראה שגם אם קצב לא היה מוכן להודות באשמתו כשישב חמש שנים במאסר, הוא יעשה זאת בהמשך. לא ברור מדוע כך הם חושבים. בית המשפט הרשיע אותו והוא אשם בעבירות מין ובאונס לכל עניין ודבר, גם אם ימשיך ויטען שהוא חף מפשע. אם גם בתום שנות המאסר שנגזרו עליו לא יודה, מה אז ? האם  הפרקליטות תדרוש להאריך את מאסרו?

כבר נקבע שקצב במצבו כיום אינו מהווה סכנה . האיש כבר בגיל מתקדם וסובל מבעיות בריאות. חוץ מאשר יצר נקמה איש לא ירוויח דבר מדחיית הבקשה. את עונשו הוא כבר קיבל ולא יעזור לו שום דבר.

אין באמור משום עמדה המצדדת ברחמים על האיש. אבל נראה לי שלאף אחד אין אינטרס שהאיש ימות בבית הסוהר. הרי לא נגזר עליו עונש מוות, גם לא מאסר עולם. ומה זה כבר משנה אם ישב חמש שנים במאסר או שבע.

אפשר לשחרר אותו, לקבוע תנאים מגבילים בתנאי השחרור , ולשחרר אותנו  מדיון חוזר בעניינו, כל כמה חדשים.

הבעיה עכשיו היא לא משה קצב, הבעיה היא רפיון בפרקליטות האזרחית והצבאית המסכימות לעסקאות טיעון מקלות עם עברייני מין.

עוד הערה – גם אם ישוחרר קצב שחרור מוקדם ההתייחסות הציבורית אליו תהיה מרשיעה, מבזה ומשפילה ללא רחמים. לא יעזור דבר.

הנה דוגמה למה שרץ עכשיו ברשת מהדברים האלה קצב לא יקבל שחרור מוקדם גם לא החברים האחרים:

 

 

גם פרופסורים יכולים להתחרפן

על רקע גל השריפות שהתפרץ בכל איזורי הארץ וגרם לאסון סביבתי קשה ולפגיעה בעשרות אלפי תושבים שאבדו את בתיהם ורכושם באש, מתחדדת השאלה מה גרם לכל זה.

ברור שלמזג האוויר הייתה תרומה מכרעת להשתוללות האש . הרוחות העזות אינן מבחינות בין שטחים פתוחים למרכזים עירוניים. האש שורפת הכל. אבל חוץ ממזג האוויר היבש ולרוחות העזות, היו גם גורמים נוספים שתרמו להתלקחות. רשלנות, ואדישות, אבל גם הצתות מכוונות, ולא סתם הצתות אלא כאלה על רקע לאומני. גל של טרור של פיגועים סביבתיים.

בעת שדברים אלה נכתבים אין מידע ברור על היקף התופעה. אבל ברור כבר שחלק מהשריפות פרצו כתוצאה מהצתות.

על רקע המלחמה באש התעמעם השיח הציבורי בפרשת הצוללות והתקלות שרק לפני ימים ספורים הורה היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לבדוק אותן.

הראשון שקבע כי הדליקות הן תוצאה של גל טרור היה ראש הממשלה. הוא הרחיב בנושא טרור ההצתות, ואפילו לא ביקש לסייג עד שחקירות המשטרה יניבו יותר ראיות על היקף התופעה ומספר ההצתות. לדידו של נתניהו רוב או כל השריפות מקורן בהצתות טרור עוינות. מאוחר יותר סייג מעט ראש הממשלה את דבריו ואמר כי לא ידוע אם רוב השריפות הן תוצאה של הצתות זדוניות ויש להמתין לתוצאות החקירות בנושא שמנהלים גורמי המשטרה, אבל אין ספק שישנן הצתות זדוניות .

ככל שחולפות השעות מתברר שאכן היו הצתות מהסוג הזה ובכך נתניהו צודק, עובדתית.

כצפוי אירועי הדליקות והגורמים לשריפות, משמשים בשעות אלה נושאים מרכזיים בשיח המתנהל ברשתות החברתיות.

מול הסטטוסים והפוסטים ברשתות החברתיות, שיש בהם השתלחות וגינויים בתופעת ההצתות מחד, וכאלה שיש בהם עידוד (מצג גורמים פלסטינים) לפעולות כאלה, בולטת התייחסות אחת לנושא ודווקא כזו של פרופסור – דמות פעילה בזירה הפוליטית ציבורית.

מדובר בפרופ'עמירם גולדבלום הנמנה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" ובמשך כ-20 שנה שימש גם כדובר הארגון. גולדבלום הוא כימאי ישראלי המשמש כפרופסור לכימיה תרופתית במחלקה לחומרי טבע בבית הספר לרוקחות שבפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עומד בראש המחלקה למידול מולקולרי ותרופות במרכז למחקר תרופות באוניברסיטה.

כך כתב הפרופסור בדף הפייסבוק שלו:

 

על זה יש לומר רק דבר אחד: זה שגולדבלום הוא פרופ' מוכיח שגם פרופסורים מתחרפנים. וגולדבלום התחרפן ובגדול. הפרופסור הוסיף עוד נדבך לתופעות ההסתה והשנאה המתלהמות נגד מה שקרוי הסמול .

עד כה איש מהמחנה הזה לא מצא לנכון לצאת נגד הדברים ההזויים שמפיץ הפרופסור …. אולי מישהו שם יתעורר.

"מלון רנדוו" – בתיאטרון הקאמרי לא נעים לעזוב באמצע

באדיבות ובהמלצת מחלקת המנויים של תאטרון הקאמרי הוזמנו עבורנו הכרטיסים להצגה "מלון רנדוו" בתיאטרון הקאמרי.

יש לכם מקומות מצוינים באולם, אמרה נציגת השירות שטילפנה אלינו. כדאי לצפות, הצגה משעשעת ומבדרת. אחרי היסוס נעתרנו. לא יזיק להשתעשע ולצחוק בימים אלה.

המסך עלה, ההצגה החלה ואנו ממקומותינו המצוינים באולם יכולנו לצפות בכל פרט מהנעשה על הבמה.

אכן הייתה זו קומדיה כמובטח. "עלילת המחזה עוסקת בקבלן הפריזאי פנגלה (שמואל וילוז'ני), שמבקש לממש את תשוקתו למרסל היפה (רוני הדר), הנשואה לשותפו, האדריכל פיירדן (מיכה סלקטר), המזניח אותה. זאת תוך כדי התחמקות מאישתו המפלצתית אנג'ליק (ענת וקסמן). השניים קובעים לבלות את הלילה במלון רנדוו המפוקפק, אלא שבאופן מפתיע מגיעים לאותו מלון לא מעט ממכריהם, כולל הבעל של מרסל. כך משתחרר לו המנגנון הקומי המשוכלל של הפארסה המבריקה הזאת, שכולל הרבה ריצות, מכות, הסתתרויות וכמובן דלתות נטרקות." (מתוך הפרסום הרשמי של קטלוג ההצגה)

להבנתי, קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן. אולי בזמנו המחזה הזה הצחיק, בידר. אבל לפחות מבחינתנו הוא עצבן והרגיז. התרשמתי כי ההצגה הזו מכוונת לקהל של טיפשים, שיצחקו ממראה של אדם המחליק על קליפת בננה. שום תחכום ושום הומור. קומדיה במירכאות על אנשים שרצו לבלות לילה לבד, מבלי שאיש ידע על כך, אבל נתקלים בכל מי שלא רצו לראות באותה נקודת זמן. כולם הגיעו בטעות ועל כך התבססו כל "ההצחקות" בצרוף צווחות, התנהגויות מוזרות ומופרכות.

מסקנה שלי- להיזהר ולהשתדל להימנע מהשתתפות במופעים כאלה. זה כולל לקבל בהסתייגות "המלצות מטעם" ולא לתת אמון בביקורות ובמבקרים. בדפדפת על ההצגה שחולקה שלבאי ההצגה הובאו קטעים תחת הכותרת "הביקורת משבחת". תחילה חשבתי שאנשי יחסי הציבור של הקאמרי הביאו בפרסום את אותם משפטים מתוך הביקורות שהחמיאו להצגה והשמיטו קטעים אחרים –ביקורתיים. טעיתי. איתרתי את הכתבות בהם מדובר ולא מצאתי מילות ביקורת או הסתייגות. להיפך מתוך תיאורי המבקרים אפשר היה לחשוב שהצגה כזו משובחת, עוד לא הייתה במקומותינו. האם מה שקראתי היה בקטגוריית "חומר שיווקי פרסומי"? עושה רושם שכך היה.

לא שהקהל לא צחק במהלך ההצגה. אבל מסביבי באולם שמעתי אנשים שאמרו כי זו חרפה.

אני נזהר מלכנות זאת כך. לדעתי מי שקבע את הרפרטואר של התיאטרון ושיבץ את ההצגה, טעה ובגדול. אח"כ יש צורך בהשקעה לא קטנה בתפאורה בהפקה בשחקנים, והקאמרי עשה זאת. כל זה לא הספיק כדי לחפות על הקלישות והרדידות של ההפקה.

ליבי לשחקנים . לא פשוט להופיע במחזה מהסוג הזה. למזלם הקהל לא קרא קריאת בוז. מחאו כפיים בסיום אבל לא יותר מידי.

בתקווה שהצגות מסוג זה לא יעלו יותר על במותנו. אם יעלו אשתדל שלא לפקוד אותן.

כחלון מזגזג – עדכון

מאז שכחלון ברח מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שאמורה הייתה לדון אתמול (א') בהצעת החוק לסגירת תאגיד השידור – הוא מנסה לשנות כיוון ברמת ההצהרות. כנראה שהדבר נובע מהתגובות על אופן התנהלותו עד כה ובמיוחד מהמנוסה שלו מהדיון האמור.

נוכח ההתנהלות הזו של ראש סיעת "כולנו" מתחייב עדכון לרשומה "כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית".

היום (ב') הופיע השר בוועדת הכספים של הכנסת והודיע בקולו שהוא מתנגד להצעה של סגירת התאגיד , אבל נימק זאת בטעמים כלכליים. הוא לא מוכן לתת יד להוצאה הנוספת שתתחייב מהמהלך. הוא יטיל ווטו , יש לו זכות לכך על פי ההסכם הקואליציוני. כלומר כחלון לא מתווכח עם עמדת נתניהו ועושי דברו, שמבקשים לסגור את התאגיד מפני שהוא "לא בראש שלנו". הארדואניזיה הזו לא מעניינת את כחלון.

באותה נשימה מוסיף השר הנכבד שאם יוכיחו לו שהמהלך אינו כרוך בהוצאה תקציבית נוספת – אז הוא "מוכן לשמוע". כלומר לשתף פעולה עם מהלך הסגירה.

כחלון מערפל ובכוונה את עמדתו. על פי התנהלותו – יש מקום להנחה כי בבוא השעה – ירים ידו בעד ההצעה לסגור את התאגיד. כמובן שינמק זאת בתחשיב הכלכלי שערכו עבורו גורמים שונים על מנת "לעזור" לו לרדת מן העץ – תמיכה בעקרונות הדמוקרטיה – שטיפס עליו בתמימותו.

האם הזיגזג הזה יחלץ אותו מעמדתו ההפכפכה?

כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית

ברשומה קודמת "מה בעצם נשאר מכחלון" נאמר בתקציר הרשומה כך:

" אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון?  האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר? "

היום מותר כבר להוסיף על כך כי כחלון , וסיעתו עימו, גוררים את עצמם לעבר השמדה עצמית. הם מייצרים את המנגנון הזה בעצמם. תוך כדי כך הם מגלים את סימנים שהם מודעים לכך ומבצעים תרגילים ותמרונים שונים על מנת להיחלץ מהסיטואציה בה כלאו את עצמם, אך ללא הועיל. הם הולכים ומסתבכים, הולכים ושוקעים.

כל האמור הוא בסוגיית סגירת תאגיד השידור הישראלי. כל זמן שרוה"מ נמנע מלגלות עמדה ברורה וחד משמעית בנושא, ביטא כחלון עמדה ברורה וחד משמעית כנגד סגירת התאגיד או שינוי במעמדו. אבל, ככל שרבו הידיעות והפרסומים על התייצבותו של רוה"מ בתמיכה חד משמעית בהצעות לסגירת התאגיד השתתק כחלון. הוא כבר לא חוזר על עמדתו ושומר על עמימות. הוא משגר את חברי סיעתו לומר כי "עמדתנו לא השתנתה" . הם נגד סגירת התאגיד.

כל כך נגד, עד שבישיבת ראשי סיעות הקואליציה שדנה בנושא תאגיד השידור, ברח כחלון מהשתתפות בדיון על מנת שלא להציג עמדה. בהשוואה לאומץ ליבו של משה כחלון, עמדת השר גלעד ארדן ,שנשא בעול הקמת התאגיד כל זמן שנתניהו לא תקע מקלות בגלגלים , נראית מכובדת. למרות שברור כי ארדן לא יכול למנוע את המהלך, אבל כחלון שיכול, בורח.

לא חשוב איך יציג את החלטתו כשתגיע ההכרעה, התנהלותו עד כה, בריחתו מהדיון מעוררת דחייה.

עם מה תבוא "כולנו" לציבור ביום הבחירות? היא תבוא עם "אויר חם". אולי אפילו לא תהייה במצב של הגשת רשימה לוועדת הבחירות. אולי רוה"מ , אם עדיין יהיה במצב של שליט כל יכול, ייטה חסד לכחלון וישריין אותו ברשימת הליכוד, אבל זה לא בטוח בכלל.

לסיכום, סופו של התאגיד עשוי בהחלט להיות סופו של כחלון וסיעתו. מפני שהם מזגזגים, מפני שהם מתקפלים, מפני שאין להם אג'נדה, ואם ישנה כזו הם בורחים ממנה בהזדמנות הראשונה, וגם מפני שאין להם שום הישג של ממש, בתחומים שבהם הבטיחו הבטחות לציבור.

 

שובר שתיקה….. בבלוג

הבלוג הזה שתק מאז חודש אפריל. חידוש הכתיבה בו מצריך הסבר. לפחות מבחינת הנימוס כלפי אלה שנהגו לעקוב אחרי המתפרסם בו מעת לעת. התשובה פשוטה וגם לא . בדרך כלל האתר הזה התאפיין ברשימות שהתייחסו לתחום התקשורתי הפוליטי והצרכני. מעת לעת היו גם חריגות לעניינים אחרים.

אבל באחרונה, ככל שהעניינים במדינתנו הפכו מוזרים, הזויים במידה רבה, צרחניים וכיו' הגדרות – גברה ההרגשה שאין כבר מה לומר. השיח מאבד במהירות ממשמעותו, כבר לא שומעים מה יש לך לומר, אלא מבינים מה שרוצים לשמוע. התופעה מחריפה ומייתרת דיאלוג, או שיח. נותני הטון הם האוחזים בהגה השלטון. הנבחרים. עניינם הוא בהלהטת השיח. כשהלהבות תופסות גובה הם נרתעים במקצת ומנסים לתפוס מרחק… עד לפעם הבאה.

מדוע הם בוחרים בדרך הזו? פשוט מפני שאין להם איזה שהוא הישג של ממש. וגם זו הדרך הקלה להסיט את תשומת הלב מהדברים הממשיים.

התגובה מבחינת אתר זה הייתה להפסיק להתייחס. מפני שכרגע אין טעם. על כן הכתיבה בנושאים שאפיינו את האתר תתמעטו, לא מפני שאין על מה אלא מפני שאין טעם. יתכן שיש מקום להסיט את נושאי הכתיבה לעניינים אחרים. קוראי "רשימות" שהבלוג הזה משתייך אליו , הבחינו בוודאי כי בהשוואה לשנים קודמות התמעטה הכתיבה בנושאי "ענייני היום" והוסטה לעניינים אחרים.

הרשימה הקודמת שהתפרסה כאן "מה בעצם נשאר מכחלון" הייתה אמורה להופיע אחרי רשימה זו. אבל הסדר לא משנה. ההתייחסויות בנושאים המוגדרים כ"ענייני היום" לא כל כך רלבנטיות בימים אלה ,אלא אם כן הן גולשות לתחום האלימות המילולית, ניבול הפה וההסתה. וכאן זה לא המקום.

מתנצל שעייפתי אתכם. זה המצב .

בכל זאת נסיים בחיוך, אפילו מריר במקצת. מצאתי ברשת את הפזמון הבא מאת קובי אשרת ובביצועו, אבל אין קשר ישיר למילות הפזמון ולנאמר ברשימה זו……

 

מה בעצם נשאר מכחלון

האמת, אני לא בטוח שכתורת הרשומה מצדיקה את "שבירת" השתיקה שאפיינה את הבלוג הזה בחדשים האחרונים.

אבל מה שמצדיק איזו שהיא אמירה הוא סתימת הגולל המסתמנת,  על תאגיד השידור  הציבורי ביזמת הממשלה ובעידודו הנמרץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על מניעיו של ראש ממשלתנו לחסל את התאגיד משום ש"הוא לא בראש שלנו", כך לפי החשש שלו,של רוה"מ , מיותר להכביר מילים. אמנם , בשלב הזה הוא שומר מרחק מהמהלך ולכאורה "הוא לא עוסק זה", אבל זה רק לכאורה. שלוחיו מבינים היטב מה רוצה הבוס . גם התייחסויות לנושא מפיו של נתניהו ,המושמעות מעת לעת, בפורומים שונים מעידות שיש לו עניין רב במהלך החיסול.

מה שמעניין יותר בתהליך הזה זו התייחסותו של משה כחלון לנושא. תחילה, זה היה כבר לפני מספר חדשים, הוא התנגד לרעיון כפי שהודיע עליו יו"ר הקואליציה דוד ביטן ,שהודיע כי יגיש הצעת חוק לסגירת תאגיד השידור הציבורי.

אח"כ כשהמלך החל צובר תאוצה השתתק כחלון. אמנם הוא שיגר דוברים מטעמו (ח"כ פולקמן) להתבטא בנושא ואלה חזרו ואמרו כי "לא חל שינוי בעמדתנו" אבל אותה נימה הודיעו כי לא יפרו משמע קואליציונית וכי לא על הנושא הזה יפילו ממשלה. כידוע בלי הקולות של סיעת כחלון אין להצעת החקיקה רוב בכנסת.

מכל הדברים האלה עולה כי כחלון החליט שסיעתו לא תתנגד למהלך סגירת תאגיד השידור הציבורי.

מבלי לדבר על ההיבט הכספי הכרוך במהלך, כלומר הוצאה כספית של מאות מליונים, שזה לא משחק כנראה אצל כחלון, נשאר על השולחן ההיבט של דמוקרטיה מתוקנת, שליטה בלעדית של הממשלה באמצעי התקשורת, ועוד כהנה וכהנה.

אני לא יודע מה עבר לכחלון בראש כשהחליט לא לצאת למאבק בנושא הזה.

אבל לכחלון צריך להיות ברור – לאחר כישלונו – אי הצלחתו- בנושא מחירי הדיור , מתן יד לסגירת תאגיד השידור הציבורי בהתאם לגחמותיה של סיעת ראש הממשלה בכנסת , לא יישאר  ממנו כלום בזירה הציבורית. הוא יתאייד בבחירות הקרובות וסיעתו איתו. איזה רעיון / הישג יהיה לו להציג. עוד פעם מהפכת הסלולר?

עושה רושם שהאיש מבין את המצב היטב. הוא מעדיף לא ליצור עכשיו משבר עם רוה"מ שעשוי להביא לנפילת הממשלה ולבחירות. הוא מעדיף למשוך עוד זמן בממשלה ובעמדת השפעה לכאורה שיש לו.

הוא טועה. גם כיום בעקבות ההתקפלות שלו בנושא , הוא מאבד השפעה של ממש , כי מודגם בכך שאפשר ל"כופף" אותו. גם כשתהיינה בחירות האיש יופיע כמי שלא הצליח בשום נושא,לעמוד בהבטחותיו הנחרצות לציבור וכמי שאין לו חוט שדרה.

אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון? הרי אפשר לעטוף כל נושא במלל מילים יפות. האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר?

 

 

רוקדים אושוויץ (4)

פורסם באפריל 20123

 

מבט שונה ליום הזיכרון לשואה

מספר רשימות שפורסמו כאן הביאו את סיפור הסרטון שצילמה יוג'ין קורמן, תושבת אוסטרליה בהשתתפות אביה בן ה – 90 ילדיה ובני משפחה אחרים. כולם נסעו לבקר במחנה ההשמדה אוושויץ ושם רקדו כולם כשהסבא בן ה -90 אדולק קוהן (Adolek Kohn ) מוביל ומככב לצלילי הפזמון הקצבי "אני אשרוד" I will survive . השם שנתנו לסרטון : "אני אשרוד את אושוויץ" I will survive Auschwitz. מופיעה גם שורת הסבר:"במסע אחרון לאירופה משפחה של שלשה דורות ניצולי שואה". המשתתפים בריקוד עונדים טלאי צהוב והסב מופיע גם לבוש חולצה עליה כתוב, "ניצול". הסבא אומר בסרטון: "מי היה מאמין שאחרי משהו כמו 63 שנים אחזור לכאן עם נכדי. זה רגע היסטורי." 

הסרטון שההה זמן קצר באוויר ואז נחסם ע"י יו-טיוב. הועלה שוב ע"י צופים, ושוב נחסם. עכשיו הוא שוב באוויר בגירסתו המקורית ויש גם סרטונים נוספים והרחבות.

קראו בהמשך…

שלי יחימוביץ נגד השופטת הילה גרסטל

זה שפרקליטי המדינה לא אוהבים ביקורת , זה לא דבר חדש. הם אמנם לא מודים בכך וטוענים את ההיפך, אך מה  לעשות כבר התרגלנו ל"מכבסות מילים" מסוגים שונים. ופרקליטי המדינה יודעים לכבס. הם בעד ביקורת, אבל לא בעד גוף ביקורת מיוחד עליהם.

בשביל מה, הם טוענים. ישנם הרבה גורמים המבקרים אותנו: מבקר המדינה , לשכת עורכי הדין, בתי המשפט למה עוד גוף ביקורת? ולמה גוף ביקורת שיחשוף ליקויים אישיים -מקצועיים בפעילות הפרקליטים? ומדוע הדו"חות הללו מתפרסמים ברבים? לא מספיק ישנם הטוענים נגד הפרקליטות, עכשיו תהייה גם ביקורת?

הפרקליטים ניהלו מאבק עיקש כנגד הביקורת תוך שהם טוענים שהם דווקא בעד, אבל לא בצורה שזו מתנהלת. אין להם שום דבר אישי נגד נציבת הביקורת הנוכחית, השופטת המחוזית הלה גרסטל, אבל זו בביקורות שהיא עורכת חורגת מסמכותה. הפרקליטים לא טורחים להשיב עניינית לעובדות הנחשפות. הם פשוט טוענים שאין לנציבה סמכות לבקר אותם כפי שנהגה.

לשופטת גרסטל זה נמאס. בהעדר גיבוי חד משמעי מצד שרת המשפטים , והיועץ המשפטי החדש – שבסמכותם לאכוף את הנהלים על פרקליטי המדינה , גם אם אלה משבשים את עבודת המערכת כאיגוד מקצועי – היא הניחה את המפתחות והתפטרה. תמצאו לכם מישהו אחר שיערוך ביקורות שימצאו חן בעיני גילדה של פרקליטי המדינה – זו המשמעות של הודעת ההתפטרות. פרקליטי המדינה ניצחו. האמנם? האם אמון הציבור בהם עלה? ספק.

בתוך גל התגובות  הציבורי שתמכו במאמצי השופטת גרסטל למלא את תפקיד כנציבת הביקורת על הפרקליטות באופן עצמאי ובלתי תלוי,  בלטה תגובתה המסויגת של ח"כ שלי יחימוביץ' . היא דווקא הפנתה בתגובתה "כתף קרה" לשופטת גרסטל. וטענה שבכלל לא צריך גוף ביקורת מיוחד על הפרקליטות.

בהודעה שפרסמה, אבל משום מה כזו שלא הופיעה בדף הפייסבוק שלה אומרת יחימוביץ' "יש לקוות שהתפטרותה של השופטת גרסטל תביא לשקט ורגיעה במערכת ולהחזרתה של הפרקליטות לעבודתה הסדירה, הקשה והנאמנה, אחרי שעובדיה הפכו שלא בצדק יעד למתקפה אכזרית, מסולפת ובלתי הוגנת. אין גוף נקי מפגמים ושגיאות, אך אין גם גוף מבוקר יותר מהפרקליטות. החל בנציב שירות המדינה, מבקר המדינה, מבקר הפנים, עבור ביועמ"ש וכלה בכפיפותם של הפרקליטים לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ולשופטים היושבים בדין בהליכים בהם מופיעים…."

יחימוביץ לא הסתפקה בכך והרגישה צורך להטיח האשמות בשופטת גרסטל : " גוף הביקורת הנוסף, בהנהגתה של גרסטל, גם אם לא במזיד, תרם תרומה שלילית להכפשת הפרקליטות כולה, להתחזקותם של עבריינים רבי כוח מכל הסוגים, ולהחלשת שלטון החוק בישראל".

האשמה זו דורשת הסבר, ויחימוביץ הדורשת שקיפות מכל איש ציבור נתבעת להסביר ולפרט מהי התרומה השלילית של גוף הביקורת על הפרקליטות בראשותה של השופטת גרסטל. איך התנהלות גוף זה תרמה להתחזקות עבריינים רבי כח ולהחלשת שלטון החוק בישראל.

יחימוביץ אינה יכולה לצפות שהיא יכולה להטיח האשמות כאלה ולעבור לסדר היום. גרסטל אינה איש פוליטי. ויחימוביץ חייבת הסבר או התנצלות רבתי. במחשבה שניה אולי לא סתם נמנעה יחימוביץ לפרסם את הודעתה זו בדף הפייסבוק שלה, ובכך מנעה מאלה שעוקבים אחרי הדף שלה להגיב….

במחשבה שלישית – האם הודעת הגיבוי  המלטפת (מתלקקת)  של שלי לפרקליטי המדינה , מכוונת לכך שהפרקליט המלווה את חקירת המשטרה, של יריבה להנהגת המפלגה הרצוג , יקפיד למצוא סעיפים שיתמכו בהגשת כתב אישום נגדו? האם יש קשר?

לא יתכן!!

דווקא משום כך יחימוביץ מחויבת בהסבר להודעתה במיוחד להטחת ההאשמות בשופטת…