שלושים שנה למפגשים בחיפה? יכול להיות, אבל מי סופר

״שוב פעם אנחנו מתכנסים אצל שרהל׳ה ויאיר בחיפה למסיבת ליל סדר שני של פסח. זה קורה כל שנה. כבר הרבה שנים. לא ספרתי כמה.״ -כך נכתב ברשומה שפורסמה כאן לפני ארבע שנים….."המפגשים שלנו מתקיימים כבר שנים. בדרך כלל בכל חודש. לפעמים באים יותר, לפעמים פחות. אבל הקשר נמשך. מדובר בקבוצת החברים שהיו יחד בתנועת הנוער, יצאו לשירות הצבאי במסגרת הנח"ל , אח"כ חלקם נשארו בקיבוץ, רובם עזבו העירה. אבל הקשר החברי נשאר ונשמר. הוא מתפרש על פני הרבה שנים. אין הרבה קבוצות כאלה. ..

 

השנה (אפריל 2015) שוב התכנסנו למפגש המסורתי ומישהו ספר, וביקש להודיע שאת המפגשים המיוחדים האלה מקיימת החבורה שלנו כבר שלושים שנה.

אז זהו שהנתונים קצת מבלבלים וצריך לעשות סדר. הרי בשנת 2011 קיימנו את המפגש בסימן של 40 שנות פעילות, ועשר שנים קודם לכן, חגגנו ברוב עם, יובל של 60 שנה ל״סערים״.

אז מה נכון? הכול נכון.

המפתח הוא בשם "סערים" , הנגזר משמו של גרעין השומר הצעיר "סער", שבו מוזגו שכבות הגילאים של התנועה מחיפה, ת"א כפר סבא, חדרה ועוד מקומות.

הרבה גלגולים וחוויות עברנו בקבוצה הזו . אלה מאיתנו שהיו שותפים להקמת ההקבצה הראשונה – "סער" צברו מאז כבר הרבה שנות פעילות יחד, כולל השירות המשותף בנח"ל.

לפני כ-10 -15  שנה חגגנו והייתה סיבה למסיבה, תחת הכותרת של יובל ה60  ל"סערים" (לגרעין "סער").

אבל, ברבות השנים השתנה ההרכב. עכשיו כבר הפכנו, על פי גרסא מסוימת, מ"גרעין" ל"חבורה". היו שעזבו, נשרו וחזרו אחרי שנים. יש גם חברים חדשים שהצטרפו.

לפני כ- 5 שנים ציינו "כ"חבורה" 40 שנות מפגשים משותפים, והשנה יוחדה הספירה למניין השנים בהן אנו מתכנסים למפגש ליל הסדר השני, שהפך אצלנו כבר למוסד בפני עצמו.

יש לנו הגדה מיוחדת בה משולבים קטעי שירה, מסורת ושירים מזמרת הארץ הישנה והטובה, כל אחד מהבאים מקבל קטע קריאה מהגדה זו ובין קטע לשיר שהכול מזמרים אותו, מרימים כוס – בקריאה "לחיים בני עמל , לחיים".

זה לא רציני כל כך כפי שזה נשמע, ויש גם כוסות לחיי תבשילים טעימים שהביאו החברים . "לחיי הקניידלך, הצימס ועוד ועוד…" .יש גם הרבה בדיחות מבוססות זיכרונות עבר שעוד מצחיקות, יש גם חילופי מידע , על שלומו של זה ומה נשמע עם ההוא. (הרי כבר לא ילדים אנחנו) .

 

 

אחרי ההגדה,השירה והארוחה מסיימים חלק זה המפגש, במקרא של קטע שכתב לפני שנים יגאל אלון: "הרעות" שמו. תמיד תקרא אותו אירית "מפקדת" החבורה ו"האמא" שלה. היא זו שכבר שנים שומרת, בהצלחה על הגחלת. בלעדיה לא יקום דבר. נכון בחלוף השנים כבר קמו לה עוזרים. זה באיסוף דמי ההשתתפות הצנועים לכיסוי הוצאות המפגשים, וזו לשיוך מטלות הכיבוד לכל המגיעים לאירוע. אבל ,לא לטעות חברים, הכל הכל הכל בהשגחה ובפיקוח של המנהלת הגדולה.

למחרת האירוע אנו חותמים בטיול מסורתי ,במסגרתו גם "מחסלים", את מה שנותר מארוחת ליל הסדר השני.

השנה שמנו פעמינו לאזור עתלית. שם הגשם הרטיב אותנו, אבל לא באופן שהרתיע מביצוע המסלול המתוכנן.

בשנה הבאה, בלי נדר, נתכנס שוב ונרים כוס נוספת "לחיי בני העמל". כולם מתבקשים להגיע. אינשאללה. 

 

 

בערב חגיגת סדר שני, בבוקר מטיילים  (צילום דוד כהן)

הערה: אמרו לי שיש טעות בספירה ושלא הכנסתי דיווח על מפגשים שהתקיימו אי שם בעבר. אולי זה נכון אבל, כפי שנאמר בכותרת מי סופר? וזה לא באמת כל כך חשוב…