באדיבות ובהמלצת מחלקת המנויים של תאטרון הקאמרי הוזמנו עבורנו הכרטיסים להצגה "מלון רנדוו" בתיאטרון הקאמרי.
יש לכם מקומות מצוינים באולם, אמרה נציגת השירות שטילפנה אלינו. כדאי לצפות, הצגה משעשעת ומבדרת. אחרי היסוס נעתרנו. לא יזיק להשתעשע ולצחוק בימים אלה.
המסך עלה, ההצגה החלה ואנו ממקומותינו המצוינים באולם יכולנו לצפות בכל פרט מהנעשה על הבמה.
אכן הייתה זו קומדיה כמובטח. "עלילת המחזה עוסקת בקבלן הפריזאי פנגלה (שמואל וילוז'ני), שמבקש לממש את תשוקתו למרסל היפה (רוני הדר), הנשואה לשותפו, האדריכל פיירדן (מיכה סלקטר), המזניח אותה. זאת תוך כדי התחמקות מאישתו המפלצתית אנג'ליק (ענת וקסמן). השניים קובעים לבלות את הלילה במלון רנדוו המפוקפק, אלא שבאופן מפתיע מגיעים לאותו מלון לא מעט ממכריהם, כולל הבעל של מרסל. כך משתחרר לו המנגנון הקומי המשוכלל של הפארסה המבריקה הזאת, שכולל הרבה ריצות, מכות, הסתתרויות וכמובן דלתות נטרקות." (מתוך הפרסום הרשמי של קטלוג ההצגה)
להבנתי, קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן. אולי בזמנו המחזה הזה הצחיק, בידר. אבל לפחות מבחינתנו הוא עצבן והרגיז. התרשמתי כי ההצגה הזו מכוונת לקהל של טיפשים, שיצחקו ממראה של אדם המחליק על קליפת בננה. שום תחכום ושום הומור. קומדיה במירכאות על אנשים שרצו לבלות לילה לבד, מבלי שאיש ידע על כך, אבל נתקלים בכל מי שלא רצו לראות באותה נקודת זמן. כולם הגיעו בטעות ועל כך התבססו כל "ההצחקות" בצרוף צווחות, התנהגויות מוזרות ומופרכות.
מסקנה שלי- להיזהר ולהשתדל להימנע מהשתתפות במופעים כאלה. זה כולל לקבל בהסתייגות "המלצות מטעם" ולא לתת אמון בביקורות ובמבקרים. בדפדפת על ההצגה שחולקה שלבאי ההצגה הובאו קטעים תחת הכותרת "הביקורת משבחת". תחילה חשבתי שאנשי יחסי הציבור של הקאמרי הביאו בפרסום את אותם משפטים מתוך הביקורות שהחמיאו להצגה והשמיטו קטעים אחרים –ביקורתיים. טעיתי. איתרתי את הכתבות בהם מדובר ולא מצאתי מילות ביקורת או הסתייגות. להיפך מתוך תיאורי המבקרים אפשר היה לחשוב שהצגה כזו משובחת, עוד לא הייתה במקומותינו. האם מה שקראתי היה בקטגוריית "חומר שיווקי פרסומי"? עושה רושם שכך היה.
לא שהקהל לא צחק במהלך ההצגה. אבל מסביבי באולם שמעתי אנשים שאמרו כי זו חרפה.
אני נזהר מלכנות זאת כך. לדעתי מי שקבע את הרפרטואר של התיאטרון ושיבץ את ההצגה, טעה ובגדול. אח"כ יש צורך בהשקעה לא קטנה בתפאורה בהפקה בשחקנים, והקאמרי עשה זאת. כל זה לא הספיק כדי לחפות על הקלישות והרדידות של ההפקה.
ליבי לשחקנים . לא פשוט להופיע במחזה מהסוג הזה. למזלם הקהל לא קרא קריאת בוז. מחאו כפיים בסיום אבל לא יותר מידי.
בתקווה שהצגות מסוג זה לא יעלו יותר על במותנו. אם יעלו אשתדל שלא לפקוד אותן.