חויית הטיול החמוצה של חב' "פגסוס" הניבה קבוצת מטיילים מחוברת

כל מ שעוסק בכתיבה מכיר את התופעה. אני מכנה אותה בשם "מחסום כתיבה". אבהיר: על מנת לכתוב משהו בנושא  מסוים צריך שיהיה עניין מצד הכותב (שלא לצורך פרנסה ) בסוגיה.

זה לא שאצלנו פחתו הנושאים שראוי להתייחס אליהם בבלוג זה העוסק בעיקר נושאי חברה,כלכלה וצרכנות ולעיתים תוך גלישה לתחומים אחרים. ההפך הוא הנכון. יהירות ושרירות לב, שמירה על הוראות החוק היא רק המלצה בלתי מחייבת. תגובה או התייחסות לדברי האחר תיחשב נאותה רק אם היא יהירה, מתנשאת ורצוי אלימה . אז מה כבר אפשר לחדש. מוטב להרגיע ולהמתין. וזה מה שקורה כאן בבלוג זה. בשלב זה – מיעוט בכתיבה. למעט בנושאים החורגים מן האיפיון.

מי שאחראים, במידה רבה, לכתיבת רשימה  זו הם חברינו לקבוצת טיול לדרום אמריקה,גרשון ןלייקה שפתחו השנה את המעגל,  ויוסי ומרים קינן שסגרו אותו נכון לשעה זו,. בברכת שנה טובה ששלחו  האחרונים, לקבוצה בתגובה לחילופי ברכות לשנה החדשה ששיגרו המטיילים אחד לשני , כתבו יוסי ומרים: כמה נחמד להיווכח שאחרי כ -3.5 שנים עדיין לא שכחנו תקופה משותפת וחוויה מאחדת. שנה טובה ובריאה.

הם צודקים. בדרך כלל הקשר בין משתתפי קבוצות הטיול המאורגנות ע"י החברות השונות, אינו נמשך יותר מידי זמן. זאת בשונה מקבוצות מטיילים שיש ביניהם קשרי היכרות וחברות עוד קודם לכן, וכן הם מתארגנים לצאת לטיול משותף.

זה לא המקרה המדובר. לקבוצת הטיול שלנו נקלענו בתיווכה של חברת "פגסוס", העוסקת כידוע בארגון וביצוע של טיולים ליעדים שונים בעולם. אנחנו נרשמנו לטיול לדרום אמריקה שארגנה חברה זו בשנת 2012 למעלה מ20 יום ולא במחיר זול. לא היכרנו קודם לכן, ההיכרות והחיבור נוצרו במהלך ימי הטיול. עד כאן התפתחות שגרתית.

אבל במקרה שלנו היה תמריץ נוסף לגיבוש ולהתחברות. קוראי בלוג זה אולי יזכרו, ומי שלא יוכל להתרענן במה שקרה אם יעיין ברשימה – חוויה דרום אמריקאית בחסות חברת ;"פגסוס". הפוסט הזה החל "מתגלגל " ברשת. משתתפי קבוצת הטיול הגיבו. החברה, החליטה להתייחס לטענות. נתנה גיבוי מוחלט למדריך וניסתה לגלגל אחריות למצב למטיילים. ההתנהלות הרתיחה את הקבוצה וגל של תגובות נזעמות הציף את הבלוג. מונה הצפיות קפץ. נרשמו כ – 5000 תגובות והתייחסויות לרשימה. והדבר נמשך עד הימים האלה.

לאחר שבועות של התדיינות עם החברה על פיצוי מתאים נכוח הכישלון בארגון וביצוע הטיול, ניסיונות התחמקות של המארגנים מנטילת אחריות, שבמסגרתה נעשה ניסיון להאשים את מטיילי הקבוצה בתוצאה -הגענו להסדר . החברה הכירה באחריותה ושילמה פיצוי. על כך סופר ברשימה הזו

טיול חברת "פגסוס" לדרום אמריקה – הסאגה הסתיימה . ברשימה זו סופר על ההסדר שהושג ועל הפיצוי שניתן.  מדד הצפיות ברשימה הגיע לכ -2500 . {בלבד}.

רשימת סיכום זו הסתיימה במילים : "תם הסיפור החברות נשארה"

מסתבר שהאמירה הזו נכונה גם היום בחלוף מספר שנים מאז סוף הטיול וההתדיינות עם החברה. הפרשה החמוצה הזו תרמה לגיבוש קבוצת הטיול ועד היום הקשר נמשך. מספר הברכות לשנה טובה שנשלחו בין המשתתפים ונענו  – מדבר בעד עצמו. מה שעולה מכל הסיפור הוא שגם המר והחמוץ הופך מתוק לעיתים.

שנה טובה ומתוקה, בריאות והצלחה!

שלושים שנה למפגשים בחיפה? יכול להיות, אבל מי סופר

״שוב פעם אנחנו מתכנסים אצל שרהל׳ה ויאיר בחיפה למסיבת ליל סדר שני של פסח. זה קורה כל שנה. כבר הרבה שנים. לא ספרתי כמה.״ -כך נכתב ברשומה שפורסמה כאן לפני ארבע שנים….."המפגשים שלנו מתקיימים כבר שנים. בדרך כלל בכל חודש. לפעמים באים יותר, לפעמים פחות. אבל הקשר נמשך. מדובר בקבוצת החברים שהיו יחד בתנועת הנוער, יצאו לשירות הצבאי במסגרת הנח"ל , אח"כ חלקם נשארו בקיבוץ, רובם עזבו העירה. אבל הקשר החברי נשאר ונשמר. הוא מתפרש על פני הרבה שנים. אין הרבה קבוצות כאלה. ..

 

השנה (אפריל 2015) שוב התכנסנו למפגש המסורתי ומישהו ספר, וביקש להודיע שאת המפגשים המיוחדים האלה מקיימת החבורה שלנו כבר שלושים שנה.

אז זהו שהנתונים קצת מבלבלים וצריך לעשות סדר. הרי בשנת 2011 קיימנו את המפגש בסימן של 40 שנות פעילות, ועשר שנים קודם לכן, חגגנו ברוב עם, יובל של 60 שנה ל״סערים״.

אז מה נכון? הכול נכון.

המפתח הוא בשם "סערים" , הנגזר משמו של גרעין השומר הצעיר "סער", שבו מוזגו שכבות הגילאים של התנועה מחיפה, ת"א כפר סבא, חדרה ועוד מקומות.

הרבה גלגולים וחוויות עברנו בקבוצה הזו . אלה מאיתנו שהיו שותפים להקמת ההקבצה הראשונה – "סער" צברו מאז כבר הרבה שנות פעילות יחד, כולל השירות המשותף בנח"ל.

לפני כ-10 -15  שנה חגגנו והייתה סיבה למסיבה, תחת הכותרת של יובל ה60  ל"סערים" (לגרעין "סער").

אבל, ברבות השנים השתנה ההרכב. עכשיו כבר הפכנו, על פי גרסא מסוימת, מ"גרעין" ל"חבורה". היו שעזבו, נשרו וחזרו אחרי שנים. יש גם חברים חדשים שהצטרפו.

לפני כ- 5 שנים ציינו "כ"חבורה" 40 שנות מפגשים משותפים, והשנה יוחדה הספירה למניין השנים בהן אנו מתכנסים למפגש ליל הסדר השני, שהפך אצלנו כבר למוסד בפני עצמו.

יש לנו הגדה מיוחדת בה משולבים קטעי שירה, מסורת ושירים מזמרת הארץ הישנה והטובה, כל אחד מהבאים מקבל קטע קריאה מהגדה זו ובין קטע לשיר שהכול מזמרים אותו, מרימים כוס – בקריאה "לחיים בני עמל , לחיים".

זה לא רציני כל כך כפי שזה נשמע, ויש גם כוסות לחיי תבשילים טעימים שהביאו החברים . "לחיי הקניידלך, הצימס ועוד ועוד…" .יש גם הרבה בדיחות מבוססות זיכרונות עבר שעוד מצחיקות, יש גם חילופי מידע , על שלומו של זה ומה נשמע עם ההוא. (הרי כבר לא ילדים אנחנו) .

 

 

אחרי ההגדה,השירה והארוחה מסיימים חלק זה המפגש, במקרא של קטע שכתב לפני שנים יגאל אלון: "הרעות" שמו. תמיד תקרא אותו אירית "מפקדת" החבורה ו"האמא" שלה. היא זו שכבר שנים שומרת, בהצלחה על הגחלת. בלעדיה לא יקום דבר. נכון בחלוף השנים כבר קמו לה עוזרים. זה באיסוף דמי ההשתתפות הצנועים לכיסוי הוצאות המפגשים, וזו לשיוך מטלות הכיבוד לכל המגיעים לאירוע. אבל ,לא לטעות חברים, הכל הכל הכל בהשגחה ובפיקוח של המנהלת הגדולה.

למחרת האירוע אנו חותמים בטיול מסורתי ,במסגרתו גם "מחסלים", את מה שנותר מארוחת ליל הסדר השני.

השנה שמנו פעמינו לאזור עתלית. שם הגשם הרטיב אותנו, אבל לא באופן שהרתיע מביצוע המסלול המתוכנן.

בשנה הבאה, בלי נדר, נתכנס שוב ונרים כוס נוספת "לחיי בני העמל". כולם מתבקשים להגיע. אינשאללה. 

 

 

בערב חגיגת סדר שני, בבוקר מטיילים  (צילום דוד כהן)

הערה: אמרו לי שיש טעות בספירה ושלא הכנסתי דיווח על מפגשים שהתקיימו אי שם בעבר. אולי זה נכון אבל, כפי שנאמר בכותרת מי סופר? וזה לא באמת כל כך חשוב…