את הפוסט הזה אשייך לקטגוריה "עניינים של כלום". מקומו שם, אולי לא. עכשיו, לאחר שדן מרגלית פרש/התפטר/התפוטר מעיתון "הארץ" ומשאר עיסוקיו בכלי התקשורת, אפשר להניח לפרשנויות ולניתוחים המלומדים.
העסק די ברור, מרגלית בגילו המתקדם, החליט שאין הוא מוכן להילחם נגד המאשימות אותו. סביר שגם לא היה מצליח. להמשיך, בכתיבתו ובהופעותיו כשברקע הכתם המכוער שדבק בו,לא יוכל. להחליף את החזון שיצר "מלחמת בני אור בבני החושך" הוא לא מסוגל. נותרה רק הדרך בה בחר – לפרוש, ולא בשיא, בשפל.
בלי לקבוע עמדה כזו או אחרת מותר לנו להיזכר כיצד נהג מרגלית בחברו הטוב – כאח היה לו – אהוד אולמרט. שנים הגן עליו ציבורית במאמרים ובפרשנויות כשעלו הטענות על סטייה מנהלים ומחוקיות . עד שיום אחד שינה העיתונאי את טעמו. לפתע נפל אצלו האסימון כך הובן מכתיבתו. ראש הממשלה אולמרט -עבריין הוא. ולא סתם . הוא מסמל במידה רבה את עלייתה של תופעת השחיתות הציבורית. הוא ולא אחר "בן חושך" הוא. ולא אחר צריך להיות אחד מאלה שכנגדם חובה על הלוחמים בקלקול המידות ובשחיתות הפלילית להיאבק. אלה האחרונים הם "בני אור" .
מרגלית יצר את חזון "מלחמת בני אור בבני החושך". הוא התמיד בכך ןמבחינתו יצר מותג . האם עכשיו הוא ישייך את עצמו לקטגוריה שונה מזו שבה מיקם את עצמו עד עכשיו ?
"בן החושך" – אולמרט ודאי מודע למצב אליו נקלע חברו הטוב בעבר , ואחד מגדולי מאשימיו בשנים האחרונות. הוא לא יתייחס . אך ודאי גם אצלו נרשם הרהור או מחשבה : איך הגלגל מסתובב"…
כן בנשף מסכות
בין אדם להיפוכו
אשה את הגורל הפילה
לוליין על חבל דק
ליצן בכה צחק
מתי ההצגה התחילה
זאת קומדיה אלוהית
ולאן שלא תביט
אותו סיפור חוזר חלילה
מנחם רבוי - הבלוג 