בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל. וגם אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?
צריך אומץ בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל.
המדובר בתנועת אומ"ץ שהודיעה כי העיתונאית שרון שפורר תקבל ,יחד עם שני עיתונאים נוספים, את אות אומ"ץ לשנת 2014. הפרס/צל"ש הזה מוענק מידי שנה ע"י העמותה לאישים ועובדי ציבור, גופי מתנדבים ואנשי תקשורת אשר הצטיינו בפעילותם למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות והמנהל התקין וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית. תנועת אומ"ץ הודיעה כי הזוכים באות אומ"ץ לשנת 2014 הם העיתונאים מתן חודורוב (ערוץ 10), אילה חסון-נשר (ערוץ 1) ושרון שפורר (The Marker).
מספר ימים אחרי פרסום ההודעה על מקבלי האות הודיעה שרון שפורר כי היא מסרבת לקבל את האות. זאת משום שעמותת אומץ התלוננה באחרונה בפני היועץ המשפטי לממשלה כי יבדוק אפשרות לנקוט בצעדים פליליים נגד העיתונאי גדעון לוי שפירסם מאמר דעה בעיתון "הארץ" שכותרתו "הרעים לטייס". המאמר הזה עורר סערה ותגובות שליליות רבות. (בצדק לדעתי). רוח התגובות הייתה "כי לא יתכן שבזמן מלחמה תפורסם רשימה מעין זו המכילה ביטויים קשים נגד הטייסים המגינים בעיקר על האוכלוסייה האזרחית והעורף, ותורמים למאמץ לנטרל את היכולת הצבאית של ארגון טרור המפנה נשקו נגד אזרחי ישראל." עם כל הכבוד לחופש הביטוי ולחופש הדעה נאמר, גם ערכים חשובים אלה יש סייגים וגבולות.
שפורר טענה בנימוקי הסירוב שלה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל צל"ש מעמותה ששמה לה למטרה להתלונן ולדרוש נקיטת צעדים פליליים כנגד עיתונאי שפרסם מאמר שלא מצא חן בעיני העמותה. היא הוסיפה כי מחר תלונה כזו יכולה להיות מוגשת נגדי או נגד כל אחד מהקולגות שלי, שמעזים לומר או לכתוב את דעתם, לא נוחה לנו ככל שתהיה. או רחמנא ליצלן למתוח ביקורת. זה מתחיל בעמדות פוליטיות אבל זה יכול להתדרדר לעוד הרבה תחומים – כמו ביקורת על יחסי ההון והשלטון על שחיתות על בזבוז רשלני של כספי ציבור ועוד. שפורר לא התייחסה כלל לתוכן הדברים (המקוממים) במאמרו של לוי. תמצית התנגדותה הייתה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל אות הערכה מעמותה שעל סדר היום שלה הגשת תלונות ליועץ המשפטי כנגד עיתונאים אחרים..
נכון עשתה שפורר שסירבה לקבל את הצל"ש. נותרה שאלה מדוע איילה חסון ומתן חודורוב לא הצטרפו אליה. הם שתקו, ולא התייחסו. בכך נתנו לגיטימציה למצב בו ארגון מנהל מצד אחד מסע ציבורי לענישת עיתונאי שכתב כנגד דעתו ומצד שני מחלק צל"שים לעיתונאים אחרים. מה זה אומר על האינטגריטי שלהם, הרי גם נגד חסון וחודורוב אפשר לנקוט בטקטיקה של תלונות ליועמ"ש .
בסופו של דבר רצוי כי עיתונאים ימנעו מקבלת פרסים/צל"שים/מגורמים שאינם גורמים עיתונאיים .
*****
חכו עם אלבומי הניצחון: לאורך כל ימי המלחמה לא נפסק זרם הודעות ההצלחה והניצחון . כל זה בצרוף שבחיים מופלגים לאוכלוסיית העורף על עמידתה . אכן היו הישגים צבאיים. הכוחות לחמו באומץ ובדבקות למטרה והעורף נצמד להנחיות. המחיר היה כואב. אולי לא היה מנוס. במלחמה יש אבידות. האם כולן היו הכרחיות? לפחות חלק לא. הן היו תוצאה של ניהול כושל של דרגי פיקוד בכירים. צה"ל הודה בכך ,בחצי פה, ועטף זאת בתיאורי ההצלחות . האם ניצחנו? לא ברור. זה יתברר לאורך זמן.
אתמול( 6.7.204)הופיע הרמטכ"ל ובפיו תיאורי ניצחון. בין השאר אמר: " ישנה הכוונה אסטרטגית מאוד חזקה של הדרג המדיני, תוך שיתוף פעולה צפוף. אסור שזה יישמע כחנופה, רק צריך להבהיר: בסך הכול אנחנו עובדים ביחד, דרג מדיני מנחה את הדרג הצבאי, שפשוט מממש אותן בשטח בצורה מצוינת – אוויר, ים, יבשה… יש פה קיץ חם, אבל סתיו יבוא אחריו, הגשם ישטוף את אבק הטנקים, השדות יוריקו, ודרום אדום במובן החיובי של המילה – כלניות, פרחים ויציבות – יהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה. אז אני מבקש להודות לציבור בכלל, לכל מי שתמך בצה"ל, ובעיקר למפקדים, ללוחמים, לטייסים, לשייטים ולמפעילים מאחור שעשו עבודה כל כך טובה" סיים הרמטכ"ל.
לא נעדרו מדברי הרמטכ"ל האזהרות המושמעות תמיד איך נגיב בעצמה על כל ניסיון להפר את הפסקת האש. לא מצאתי שהתייחס להפקת לקחים של הדרג הצבאי על הכשלים, והיו כאלה. אפילו לא רמז על חוסר הבהירות מצד הדרג המדיני בהגדרת המשימות לצבא, רק שבחים ושבחים… ראש הממשלה ושר הביטחון לא שוכחים מצידם לשבח בכל הזדמנות את הלוחמים (מגיע להם) ואת דרגי הפיקוד בהנהגת הרמטכ"ל.
אבל אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, אולי צריך להמתין עם אלבומי הניצחון? הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?
מנחם רבוי - הבלוג 