"בלב משהו מתעורר " אומר שירה של להקת הצ'יזבטרון "הפגישה". בימינו אומרים "היה אירוע מכונן" . לאחר חמישים שנה התקיים כנס בוגרי מחזור 1959 של בית הספר התיכון "חוגים" בחיפה.
עבורי האירוע החל "להתגלגל" לפני כשלשה חדשים.
במחצית חדש מרץ 2009 מצלצל אצלי הטלפון ומהצד השני שואל הקול אם הוא מדבר עם מנחם. "כן" השבתי ואז הוא אומר לי: "מדבר שמאי, שמאי שפייזר . למדנו יחד זוכר?" לקח לי , אני מודה, כמה שניות להתאושש . "בטח זוכר" השבתי. ואז החלה השיחה בה מספר שמאי שהוחלט לקיים כנס מחזור של בוגרי ביה"ס בו למדנו , ביה"ס התיכון "חוגים" בחיפה והוא מצלצל לשאול אם אבוא. "בטח אבוא" השבתי, זה היה אחרי שהספקתי להתאושש ולשמוע שכבר נעשתה עבודת איתור שמות החברים ואם אני יודע על מישהו שאעביר את שמו לוועדה המארגנת..
"שמאי" שאלתי "האם אתה זוכר את המחברת ממנה היינו מקריאים בשעת המחנך בפני הכיתה"?. הוא שתק רגע ואז השיב "כן, זוכר . הזכרת לי. " אולי היא נמצאת אצלך באיזה מקום "? שאלתי בתקווה שהתשובה תהייה חיובית, אבל הוא השיב: "אני לא חושב שהיא אצלי אולי אצלך"? . לא. המחברת לא נמצאת גם אצלי.חבל. [נחזור אליה מאוחר יותר]. זה היה תוכן השיחה הראשונה.
כעבור מספר שעות קיבלתי במייל משמאי את רשימת חברינו למחזור. מתברר ששמאי עכשיו הוא פרופ' ודיקן היחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של הטכניון וגם כיהן עד לפני כמה שנים כנשיא החברה הישראלית לכימיה. גם יתר החברים עשו משהו בחייהם ובקריירה.
שיחת הטלפון הזיזה ,כנראה, אצלי משהו. חיפוש ראשוני בבית בניירת ובמסמכים אחר תמונות מאותה תקופה לא העלה דבר. אולי מה שחיפשתי טמון בתחתיתו של אחד מארגזי הקרטון עמוסי המסמכים המונחים אצלנו במחסן הביתי. מי שעזרה לי מעט הייתה אליתה בת המחזור [למדנו יחד מכיתה א'] ששלחה לי במייל כמה תמונות וגם העתק מתמונת המחזור. התבוננתי בצעירים ,בני המחזור, כולם בחולצות לבנות שניבטו אלי בתמונות השחור לבן בצילום משנת 1959. האם יגיעו, האם יזהו אותי, האם אני אכיר אותם? [עם כמה מהם ,לא רבים, אלה שהמשכתי איתם לגרעין, לצבא ואח"כ לקיבוץ, נשמר הקשר עד היום ]
תאריך המפגש הגיע. נסענו לחיפה. 50 שנה לא ביקרתי במקום בו עומד ביה"ס "חוגים". עברו גם כמה שנים טובות [ורבות] מאז עזבתי את חיפה. אבל הגענו. קצת בעזרת הנחיות נסיעה שהורדנו מהרשת, קצת שאלות אצל עוברים ושבים וקצת זיכרון.
ממראה החבורה שעמדה בחצר הבנתי שכולם, או רובם הגיעו למפגש. בשולחן ההרשמה סימנו על שמי "וי" ונתנו לי פתק עם השם. "אה זה אתה, לא השתנית" אמרו לי בשולחן ההרשמה. ואז התחילו לגשת אנשים. "תכף הכרנו אותך. לא השתנית בכלל" , אמרו " והוסיפו אתה זוכר אותי"?
היו כאלה שתיכף הכרתי, היו אחרים שזיהיתי בגלל החיוך, או פרט כזה או אחר במראה. היו כאלה שלא הכרתי ממבט ראשון אבל זיהיתי כששמעתי את קולם וחיברתי אותו לשם שעל דש הבגד. אבל,מה לעשות, היו גם מי שלא זכרתי ולא זהיתי. לא נעים, במיוחד שהם אומרים לך "מה אתה לא זוכר שלימדת אותנו לבגרות?" או "לא זכור לך שקראת בכתה מתוך המחזה של מולייר והיה נורא מצחיק"? באותם מקרים בהם לא הצלחתי לזהות נסינו אני ובן/ת שיחי להיחלץ מהמבוכה בעזרת בדיחות משומשות על הזיכרון הבוגד והגיל המתקדם…[גם רעייתי עזרה לי קצת בקטע הזה..]
בצידם של אלה, היו גם מי שהזכירו את שעות המחנך בהם שמאי ואני, היינו קוראים לכיתה את סיפור המדע הבדיוני שחיברנו. כל שבוע פרק שהיה נפסק ברגע המותח ביותר שהמתין להמשך בשבוע הבא. נזכרתי גם שקראנו לסיפור "אבודים על הכוכב הנעלם". כל זה היה במסגרת ביה"ס היסודי ,לפני שהגענו לתיכון. מקור ההשראה שלנו היה סרטי "פלאש גורדון" הגיבור האגדי שכיכב בסרטי המדע הבדיוני של אותה תקופה. מישהו זוכר?
את תוכן הסיפור איני זוכר. רק את קוצר הרוח בכיתה "בשעת המחנך" שחיכתה כל שבוע שהמורה תגמור להרצות על מה שדיברה ותיתן לשמאי ולי את רשות הדיבור. זכורה לי גם אנחת האכזבה מנקודת הסיום שבחרנו כל שבוע בהקראה, רגע לפני שעומד להתרחש משהו נורא בסיפור…
בכנס המחזור היו כאלה, מאותם שהיו עימנו בכיתה בבית הספר היסודי , ששאלו אותי אם המחברת שבה כתבנו את הסיפור נמצאת. הייתה אכזבה מסוימת כשהתברר כי אין מחברת. "חבל", אמרו," יכול היה להיות קטע נחמד לקרוא ממנה קטע היום". הסכמתי.
כך לאורך מספר שעות, נמשכו הדיבורים והחלפת הזכרונות . הוקרנה מצגת שהכין שמאי על בסיס תמונות שונות שנאספו מהחברים, הופק גם דיסק שחולק לנוכחים. המנהלת הנכחית של ביה"ס בירכה את הבאים ודיברה על חשיבות המפגש ושמירת קשר בעתיד.
ד"ר יגאל גלפרין מבוגרי מחזורנו דיבר ואמר בין השאר: "חברים יקרים את העבר איש אינו יכול לקחת מאיתנו, העתיד? בגילנו אין לו אופק מזהיר, כי הזמן, נרצה או לא עושה את שלו. מה נשאר חברים? נשאר ההווה. לכן כל מה שתעשו תכוונו לכאן ועכשיו". כמה נכון.
שמאי נעל את המפגש בדברי תודה,הזכיר את החברים שכבר אינם עימנו, וציין כי היו הצעות לקיים פגישת מחזור נוספת בעוד חמישים שנה אבל הוא לא יכול להתחייב שהמארגנים הנכחיים יהיו זמינים…[נודע לי שיש כבר הצעות לקצר את מירווח הזמנים]
היה כיבוד, היו שיחות נרגשות בחצר, במסדרונות, החליפו טלפונים, חוויות מסרים. כל מה שאתם רוצים. אח"כ הגיעו תמונות מהמפגש במייל, וגם תגובות תודה נרגשות.
"בלב משהו מתעורר " אומר שירה של להקת הצ'זבטרון "הפגישה", בימינו אומרים "היה אירוע מכונן"
מקץ חמישים שנה התכנס מחזור 1959 של בוגרי בית הספר התיכון חוגים [13.6.2009]
תם הכנס. נשארו התמונות,הכתובות והטלפונים…להתראות.
פורסם ביום 21.6.09 עודכן ביום 23.6.09
מנחם רבוי - הבלוג 
המחזור שלי (אותו שנתון) מתיכון עירוני ה' בתל אביב מקיים מפגש דומה בסוף שבוע זה בבית פרטי. יהיו גם כמה מורים שעדיין עמנו.
ובנימה אישית זו…מרגש ומשמח
בזכרון ילדות מעומעם חוגים, יסודי או תיכון, ממוקם בתחילת רחוב פבזנר. יכול להיות?
לדוד
אכן נכון. תחילה פעל ביה"ס חוגים ברחוב פבזנר. בעיקר היו בו כיתות בית ספר יסודי. לאחר שגדל והתרחב הוא עבר למרכז הכרמל ושם פעל כבר במסגרת תיכון.
שהחזרתי לי את האמון בכוח הזיכרון שלי. גדלתי ברחוב יוסף (הגידם), אחד מעליכם, ואהבתי לעצור מול חוגים ולהביט מבעד לגדר. שנים אחר כך כשהזכרתי את המקום היו מתקנים אותי שחוגים זה בכרמל. חבל שהחריבו אותו לטובת בית מגורים משעמם. היה מבנה אבן יפה, עם חצר, פתוח אל הרחוב. היה אפשר לשכן בו היום משהו ציבורי. נדמה לי שדליה רביקוביץ גם היא בוגרת חוגים, התייחסה אליו פעם בראיון.
דוד – גם אני התגוררתי ברחוב הגידם,עד לגיוס לצבא. הכתובת הייתה רחוב יוסף [הגידם] טרומפלדור 25.מה הייתה כתובת מגוריך? עולם קטן? כן. עולם קטן
גרתי במספר 24, ליד בית הכנסת כרמיה. מולנו היה מס' 37, ואתה מן הסתם היית שישה בניינים לכיוון הצומת עם מלצ'ט. לפי התקופות שציינת, גם חפפנו מספר שנים.
התחלתי את הלימודים בחוגים בכתה א' ברחוב פבזנר. השנה 1947.
היום ממרומי גילי אני יכול להעריך את המבנה המיוחד שהרסו לטובת
מבנה מגורים בנאלי.
יחד עם חברי הכיתה עליתי לכרמל ובסיום הכיתה הששית נפרדתי ויצאתי לדרך אחרת.
הגעתי למפגש היובל ושמחתי לראות רבים מחברי ילדותי הנראים בדיוק
כפי שנראו אז בתוספת של שינויים קטנים.
עם כמה נשארתי בקשר ומקוה לשמור עליו.
מכיוון שזכרונות ילדות הציפוני הקמתי קבוצה מותיקי העיר ומדי חודש אנו עורכים סיורים בעיר כשהמסע מלווה בסיפורים ואנקדוטות מן העבר הרחוק, מצטלמים ומקנחים בחומוס אסלי.
בהזדמנות זו תודה נוספת לשמאי שפייזר, חברי מילדות, על האירגון והרעיון לזמן ותיקים שלא סיימו את התלם עם כולם.
אילן אנא פרטים אודות הקבוצה שמטיילת בחיפה
שלום חברים
שמי נרי חנס, בוגרת ביה"ס חוגים 1961. קצת יותר צעירה. נהניתי לקרוא על הכנס שערכתם. מכירה את מנחם רבוי- משפחתי עליזה ודוד אוסובסקי וילדיהם אורה ושרגא, גרו דלת לידכם. את שמאי אני מכירה מאחר שילדיו למדו בביה"ס "אינשטיין" אותו ניהלתי.
העולם קטן וחיפה יותר.
גרנו ברחוב פבזנר ואני התחלית את לימודי בכיתה א', בביה"ס חוגים בהדר וסיימתי בכיתה י"ב על הכרמל. מסלול של 12 שנים.
החזרתם אותי שנים אחורה. איזה כיף
תבורכו
נרי
היום קבלתי מייל מרותי כהן,מתגוררת בניו-יורק שקראה את מאמרו של מנחם וספרה כי למדה באותו המחזור מספר שנים עד גיל 12. נפלא שעדיין המאמר מכה גלים
anth
I was in your Machzor starting in 1947 to 1954. Although I graduated from the
Realie school, many of my good friends stayed in Hugim. We spend many wonderful years together and wishing you all the best. Itzhak Brook
נעם לראות תגובות גם 7 שנים לאחר האירוע
שמאי