קצרים בתקשורת: ניר ברקת צריך לשלם מחיר ציבורי

ברקת ניר ראש העיר ירושלים [ במקור צריך להיות ראש עיריית ירושלים] חוגג. במחי הודעה לתקשורת ושכפול 170 מכתבים לפועלי הקבלן באגף התברואה של העירייה , הוא "זכה" לתשומת לב תקשורתית. זה חשוב לברקת עכשיו, כי הוא אמור להיות עסוק בהתמודדות על תפקיד בכיר בליכוד: חברות במרכז והתמודדות על משרה בכירה ,אולי לתפקיד רוה"מ. תשומת לב תקשורתית חשובה בהקשר זה.

ברקת אמנם קיבל תשומת לב תקשורתית. אבל לא בדיוק כזו שציפה לה. הוא מודיע שבכוונתו לפטר אלפי עובדים מעבודתם בעירייה כי האוצר לא מעביר לעירייה כספים כפי שהיא דורשת . התוצאה  -"למרבה הצער" כדברי ראש העירייה – אין מנוס מפיטורים נרחבים ובעירייה קיצוץ עמוק בשירותים לציבור בירושלים  [כולל הגברת החשיפה לסיכונים ביטחוניים].

פוליטיקאים ציניים אינם נדירים במחוזותינו. [ובעולם]. אבל ברקת מגיע בהודעותיו לשיאים חדשים. ככל הזכור לא היה בירושלים ראש עירייה שנקט בצעד מסוג זה. נכון , היו פעולות התייעלות ופיטורים במסגרת "תכניות הבראה" , אבל לא בדרך כזו ולא בהיקף המתואר. ואלה לא התמקדו דווקא בעובדים שרמת שכרם נמוכה. אבל את ברקת זה לא מעניין. הוא זקוק לתשומת לב מיידית. ממילא הוא לא מתכוון לקשור את המשך פעילותו בעירייה. כבר קטן עליו.

התגובות לצעדו האחרון של ברקת היו שליליות. הן באו מכל קצות הקשת הציבורית והפוליטית. אבל זה לא מספיק. "כיכר השוק"  ברשתות החברתיות עדיין לא נכנסה לפעילות. היא צריכה להתייחס לצעדו הציני של ראש העיר ולהוקיעו. צריך לגבות מברקת מחיר ציבורי , על מהלכו  הציני. חלפו הימים בהם פטנט אשפוז הזקנים במסדרונות בתי החולים, כאמצעי לחץ על האוצר להגדיל את התקציב היה  נהוג אצלנו. [הפטנט על כך שמור לראש עיריית ת"א בעבר שלמה להט – צ'יץ]

הערה: מאבקי תקציב בין האוצר לעיריית ירושלים אינם חדשים. צרכי המדינה כולל המשמעות המדינית והביטחונית, בבירת ישראל גדולים על תקציבה של העירייה. עוד זכורה אמירתו, בהקשר זה, של ראש העירייה המיתולגי של העיר טדי קולק ז"ל שאמר כי "ירושלים בראש שמחנו אבל מבחינת הממשלה היא לא בראש תקציבנו". לא הוא ולא הבאים אחריו העמידו את העובדים כ"בני ערובה" מול האוצר…..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כשהעץ נפל על המכונית של ראש העירייה

אתמול (7.1.2015) ,  בסיום היום הראשון לשלג "ולסופה הגדולה" השנתית בהרי הצפון והרי המרכז, לרוחות העזות, להתראות החזאים,להפקת הלקחים מהסופה אשתקד ולהתארגנות המחודשת של כל גורמי החירום וההצלה, הופיע ראש העיר ירושלים ב"מבט" המחודש, כדי לדווח למגיש המיתולוגי החדש יעקב אילון על המצב.

"נרגעת"? שאל המגיש, וראש העיר ניר ברקת לא כל כך ידע איך לענות.

תערוכת הרכבות: חגיגה של בלגן וצפיפות

מתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים, לבש בשנה האחרונה פנים חדשות. לאחר שיפוץ פיזי, ישנם כבר במקום עשרות דוכנים ועסקים המציעים מגוון פעילויות ובילויים לכל המשפחה. המקום שוקק חיים, ומתחיל להיות נקודת בילוי לכל המשפחה במיוחד בסופי שבוע. (נכון , פתוח גם בשבתות ובירושלים! לזכותו של ראש העירייה ניר ברקת.)

אבל, זה לחוד ועניינו של פוסט זה לחוד.

ניר ברקת ב"גן המלך"

לאחר אישור התכנית לפיתוח איזור "גן המלך" בירושלים ראש העירייה מרוצה. הוא השיג כמה מטרות וזרק מהקואליציה את מר"צ. עכשיו הוא המלך ב"גן המלך". האם חשב לרגע על משמעות הספר "בגדי המלך החדשים"?

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, יכול להיות מרוצה. ב"מכה אחת" השיג כמה מטרות:

ה"פטנט" של ניר ברקת: להכות בעובדים

לא בראש שלנו

על רקע חקירות המשטרה בעיריית ירושלים בפרשיות השחיתות, מצא ראש העירייה "פטנט" להתמודדות עם הנושא. לפתוח במבצע פיטורי עובדים שאינם קשורים כלל לפרשיות הללו אך מתברר כי הם לא "בראש שלנו". בדרך הוא מנסה גם לנטרל/ לסלק את היועץ המשפטי לעירייה

 

 

לא קל להיות עובד עיריית ירושלים בימים אלה. אלפי אנשים מועסקים שם, והיום כל אחד מהם צריך "להסביר" שאין לו קשר לפרשיות השחיתות בעיקר זו של "הולילנד" הנחשפות אט אט. אז נכון לא כל אחד מהעובדים צריך להסביר ולפרט שהוא לא קשור, אבל גם לשמוע מחבר או ממכר את הביטוי "טוב זה לא קשור אליך "…. זה לא נחמד.

במיוחד קשה מצבם של מאות העובדים ובעלי התפקידים המועסקים באגפים הפיזיים של העירייה. תכנון הבניה, רישוי, פיקוח על הבניה, תחבורה וכיוב'. אלה אינם יודעים אם בבואם היום,מחר    למשרד לא יקראו לתשאול אצל חוקר יאח"ה שיבקש לדעת פרטים על פעילותם, שלהם, של חבריהם ושל הממונים עליהם. הרוב המכריע של עובדים אלה אינם קשורים לפרשיות הנחשפות.אבל נוכחות חוקרי המשטרה מסביב והפרסומים כי "צפויים מעצרים נוספים" , אינם תורמים לשקט הנפשי של מי שאינם קשורים, אבל איתרע מזלם לשרת באגף שבסביבתו צמחו גידולי הפרא…

ברור שאסור להימנע מחקירה יסודית בכל הרבדים על מנת לחשוף את כל פרטי פרשיות השחיתות ואיש אינו צריך להיות חסין.

מאידך ברור גם לכל בר – דעת שרובם המכריע של העובדים אינם נגועים. אז אם הם דרושים לחקירה – אין מה לעשות הם צריכים להיחקר וצריכים לשתף פעולה.

כל זה אינו מוריד מהצורך ומהחובה של הנהלת העירייה בדרג הנבחר  לעשות פעולות שונות [בעיקר בתחום ההסברתי] על מנת להבהיר כי עובדי העירייה כציבור אינם נגועים בשחיתות, וכי הם נהנים מאימון מלא מצד ההנהגה הנבחרת ובראשה ראש העירייה. כל זאת בצד ההתחייבות לשתף פעולה עם רשויות החוק ככל שיידרש

לא בטוח שזה יעזור. עובדי העירייה בעמדות השירות לקהל ימשיכו לספוג במהלך יום העבודה כינויי גנאי של "כולכם מושחתים אחד אחד". בכל פעם שישיבו ריקם פנייתו של פלוני לקבלת פטור/הנחה /רישום למוסד חינוכי באזור מסוים וכיוב'. אבל פעולות גיבוי מהצמרת הנבחרת יכולות לסייע להתמודד, עם מציאות לא קלה.

לא זה מה שקורה  היום במסדרונות כיכר ספרא. למעט איגרת לעובדים מטעם המנכ"ל שפורסמה לפני מספר שבועות בפורטל העירוני הפנימי, ובה נקראו העובדים להמשיך במתן השירות לתושבים ולשתף פעולה ככל שיתבקשו , איגרת שניתן לראותה כניסיון להבהיר כי רב העובדים אינם קשורים לפרשיות האחרונות. אבל גם מסר בודד זה כבר נעלם מדפי הפורטל.. לגורמים אחרים בהנהגת העירייה יש "פטנט" חדש איך להתמודד עם הסיטואציה – לנצל הזדמנות ולפטר את מי שאינם "בראש שלנו".

בעיתון המקומי "ירושלים" פורסמה[30.4.10] על פני עמוד שלם תכנית "לניקוי אורוות" בעירייה. התכנית כוללת פיטורי עובדים שיטתי. כאלה שאינם קשורים כלל לפרשיות השחיתות.בשלב ראשון מדובר עובדים בכירים ש"שאינם עומדים בסטנדרטיים המקצועיים והמוסריים המתחייבים מתפקידם" התכנית מגובשת בלשכת ראש העירייה והיא כוללת רשימה של מיועדים לפיטורים מבין העובדים המועסקים בחוזים אישיים בעירייה [כ-150 איש]. ארגון העובדים שבעבר נאבק בתכניות כאלה, עומד הפעם מן הצד. אלה עובדים בחוזים אישיים,מסביר יו"ר הארגון ולכן הם אינם נהנים מהגנת הועד…

על פניו נשמעת התכנית סבירה. אבל עיון בפרטיה כפי שפורסמו, מעלה תמיהות ושאלות. דבר ראשון תשכור העירייה את שירותיו של משרד עורכי דין חיצוני שיתבקש לגבש קריטריונים שיאפשרו לעירייה לבצע את הפיטורים. היועץ המשפטי לעירייה והמחלקה ליחסי עבודה בלשכתו שצברו ניסיון רב בתחום – פשוט ינוטרלו. למה? ככה. ברקת בסכסוך מתמשך עם היועץ המשפטי הוותיק לעירייה מאז נבחר לראשות העירייה , כי זה האחרון מצביע בפניו על מגבלות חוקיות בביצוע או בהימנעות מביצוע של צעד כזה או אחר. דוגמה בולטת התעקשותו של היועץ כי העירייה תבצע את פינוי דיירי "בית יהונתן" בשכונת שיך ג'ארח  מהקומות העליונות של הבניין ותהרוס/תאטום אותן, על פי פסיקת בית המשפט.

אז איך יוכל היועץ המשפטי הזה לגבש קריטריונים לפיהם יוחלט כי עובדים אלה ואחרים "אינם עומדים בסטנדרטיים המקצועיים והמוסריים המתחייבים מתפקידם". האם התעקשות על ביצוע הוראות החוק ובית המשפט הוא סטנדרט מקצועי ראוי? אולי יטיב העובד לעשות אם יאפשר דחיות והשהיות כפי שניסתה הנהלת העירייה לעשות במקרה של "בית יהונתן"? ואיך אפשר לקבל ברצינות גיבוש כללים לפיטורים שיגבש עו"ד חיצוני ששכרו משולם ע"י ההנהגה הפוליטית של העירייה? אצלי מתעורר החשש כי יתפרו "קריטריונים" מנוסחים על פי מיטב הניסוחים אבל השורה התחתונה בהם תהיה מי שלא בראש שלנו –שילך! אתם חושבים שלא ימנו במקומם של המפוטרים בכירים חדשים? בטח ימנו, אבל הם יהיו כאלה שסגולתם המרכזית היא היותם "בראש שלנו." וכבר ארגון העובדים הודיע שלא יתערב במהלכי הפיטורים, אז איזה מעמד יהיה לו בקבלת עובדים בכירים חדשים ,גם הם בחוזים אישיים?

על פניה תכנית "ההתייעלות" חיובית. אופן ביצועה כפי שמתגבש  ב"מסדרונות העירייה" הוא שמעורר חשד. לכאורה נתפר כאן מהלך בעל כמה ראשים: לערוך "טיהור" של עובדים בכירים שאינם קשורים כלל לפרשיות השחיתות אבל מתברר שהם לא "בראש שלנו" , לנטל ולגמד סמכויות הייעוץ המשפטי בעירייה – הפעם של המחלקה ליחסי עבודה ה"חשודה" בכך שמתוך תמימות והרגל תנסה לפעול על פי  הכללים ששימשו את העירייה בנושאים אלה שנים רבות ואף גובו ע"י בתי משפט. בדרך לביצוע מאפשרים לארגון העובדים לפתוח תיק של התחשבנות פנימית עם עובדים.

כן עוד דבר, האיש שנימק הסביר ואישר לעיתון את פרטי התכנית הוא סגן ראש העירייה דוד הדרי – בעל השקפות פוליטיות ימניות מובהקות.אין בכך רע אבל כשזה מתחבר לניסיון לסלק את הייעוץ המשפטי של העירייה מהנושאים האלה אי אפשר לנתק את המחשבה מהעימות שפרץ עם נבחרי העירייה על רקע תביעת היועץ למלא את הוראות החוק. זה בהחלט מעורר שאלות.

ועל כל אלה שאלת העיתוי. אפוא הייתם עד עכשיו? האם המטרה היא דחיקתם של עובדי העירייה למצב בו הם למדים שבין אם הם חשודים בין אם לאו זה לא משנה. אם אתם לא בראש שלנו צריך לבצע בכם ניקוי אורוות.

כן עוד דבר, לא בטוח שהייעוץ המשפטי לעירייה צודק בכל עניין ודבר.אבל מעניין להיזכר בשמות שפעלו להצר צעדיו עד לפיטורים שבית המשפט פסל. אפוא הם היום, לופוליאנסקי,פולק, שמחיוף . היועץ המשפטי עצמו ממשיך "להציק" בחוות דעת כאלה ואחרות, ויש לקוות שהנבחרים לא יפילו עצמם בהתמודדות עימו.

ההתפרעויות שככו [בינתיים] ואיפה היה ניר ברקת? עידכון

לאחר שהתפרעויות החרדים בירושלים שככו [בינתיים] אפשר לקבוע כי אין מנצחים רק מפסידים. נותרו שאלות שלא תינתן להן תשובה ולאן נעלם ניר ברקת?

הרשימה הזאת נכתבה כמה שעות לאחר שבית המשפט שיחרר למעצר בית את האישה החרדית שהואשמה בהתעללות בבנה בן השלוש,. לכאורה אפשר להתחיל לסכם וכמקובל במקומותינו לקבוע מי ניצח ומי הפסיד.
 
אבל ברשימה זאת אין סיכומים כאלה. כי בסופו של יום אין מנצחים. יש רק מפסידים. כולם הפסידו, החרדים בגלל תגובתם האלימה והפרועה , המשטרה שלא השכילה לטפל באירועים אלא בדרך של זרנוקי מים ודהרת פרשים, לשכות הרווחה שאפשרו למשטרה לעצור את האישה דווקא בצאתה מלשכת הרווחה העירונית, בית החולים, שנגרר למלחמת האשמות עם קיצוני החרדים, הפרקליטות שלא הבינה כי אזיקים ומעצר לא יסייעו להשיג הסכמת המשפחה לבדיקת האמא, והתעקשה על כך עד שבית המשפט הוריד אותה מהעץ . הפסידה גם העירייה שמתקניה ניזוקו  ועובדיה נפגעו . הפסיד הציבור הירושלמי שעליית המתח בין האוכלוסייה החרדית וכזו שאינה חרדית תפגע באורח חייו.
 
בצד רשימת המפסידים ישנה גם רשימת שאלות שחבל לעסוק בה משום שלא ניתן יהיה לקבל עליה תשובות. הרי שתי דוגמאות לשאלות: מי האחראי להפצה בתקשורת של צילום הזוועה של הילד החולה? מי רצה להוכיח באמצעות הצילום את צדקת טענותיו? מה חלקה של התקשורת בהלהטת הרוחות ובהעצמת המהומות?
 
לעומת זאת ישנה שאלה נוספת שיש טעם להעלותה : לאן נעלם ראש העיר ירושלים כשהרחובות בערו ? אולי פעל גדולות ונצורות להרגעת הרוחות, אבל קולו לא נשמע בפומבי , בזמן שבית החולים והחוגים החרדים החליפו האשמות ובזמן שמפקד משטרת המחוז דיבר על מוכנות כוחותיו. לאן נעלמה הקריאה  לריסון משני הצדדים, היכן היה הדיאלוג עם כל הגורמים? זה כמובן לא קל ולא פשוט. אבל זה מה שמצופה מההנהגה.  
 
אם נדייק צריך לציין כי בכל זאת שמענו את ראש העירייה במהלך ההתפרעויות. היה זה באמצעות הודעה לתקשורת שפרסם ובה הודיע כי עד החרדים יחדלו מאלימותם יושבתו כלל שירותי העירייה לשכונותיהם. אח"כ  הסביר כי נאלץ להורות על כך מחשש לביטחונם של עובדי העירייה הפועלים שם. אולי הצעד היה נכון אך האם היה זה צעד נבון לצאת בהצהרה גורפת כזו באמצע המהומות? לא יותר פשוט להוציא את העובדים בשקט ממקום האירועים? מוכרחים ללוות זאת ב"תרועות חצוצרה"? יהיו כאלה שיצדיקו את הצורך בהודעה הזו. מפני שבאמת ההתפרעויות של החרדים היו בלתי נסבלות. אבל כמו שאומרים לא מספיק להיות צודק.
 
יהיו בודאי גם מי שיחלקו על הנאמר כאן ויאמרו כי אי אפשר להידבר עם קיצוני החרדים המתפרעים ויש גבול למה שניתן לסבול במדינת חוק. זה נכון. אבל מדוע ההנהגה העירונית בירושלים לא יכלה להגיע להסכמות אליהן הגיעה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים?
 
עוד פרט: אחרי שבית המשפט אמר דברו והוריד את המשטרה , הפרקליטות ונציגי החרדים מהעצים עליהם טיפסו, אחרי שהאישה שוחררה למעצר בית והרוחות נרגעו, הבליח ניר ברקת ב"אולפן שישי" בטלוויזיה, הצביע על הצורך בהדברות והתלונן על כי איש משרי הממשלה לא התקשר כדי להזדהות ולתת גיבוי. הוא לא סיפר אם יזם פניה לממשלה לפעול, הוא לא סיפר על יוזמה שלו להרגעת הרוחות שביקש גיבוי עבורה, הוא רק התלונן שהממשלה אינה נותנת לצרכי ירושלים את המשקל הראוי.
 
ניר ברקת ניצב בפני תקופה קשה. הן החרדים, הן החילונים בוחנים את כושר מנהיגותו. המבחן הקרוב והמיידי שלו הוא המאבק על פתיחת חניון "קרתא" בשבתות. זה אינו המבחן היחידי.

 

תוספת ועדכון: בין התגובות שהתקבלו לרשימה זו, במקום המיועד לכך וגם בין אלו שהגיבו בע"פ [קורה גם זה] היו שלא הסכימו עם הנאמר.  רוח הדברים בתמצית: אין מקום לעשות הנחות לחרדים. התנהגותם בלתי נסבלת ויש להעמידם במקום גם בכוח. לדעתי אין מחלוקת שהתפרעויות יש לעצור גם בכוח. אבל לא זו הייתה השאלה שהוצגה ברשימה זו. התמיהה הייתה מדוע לא הוביל ראש העיר בפומבי מהלך שנועד להרגעת המשבר. לא מספיק לדבר על כך בחדרי חדרים, אם אמנם כך היה. הפעילות חייבת להיראות ולהישמע. זה לא קרה עד כה..   בינתיים נודע כי ביום ראשון [19.07.09] התקבצה קבוצה של חסידים מ"החצר" אליה שייכת המשפחה האומללה בה מדובר, עמדו מול לשכת הרווחה העירונית, ידו אבנים וקראו קריאות נאצה כלפי העובדים ובית החולים. המשטרה פיזרה אותם בכוח והעירייה מחשש לשלום העובדים, סגרה לכמה ימים את לשכת הרווחה הזו, הנמצאת בסמיכות לישיבה אליה שייכים חרדים אלה. הייתה זו פעולה נכונה וראויה. יש לקוות שרבני הקהילה יצאו בקול גדול נגד אירועים כאלה. יש גם לצפות ואולי גם לדרוש מנציגי הסיעות החרדיות במועצת העירייה לגנות את הפורעים, ולפעול אצל רבניהם להתייצב בפומבי נגד התופעה.   אף שראש העיר לא התייצב ראשון בפומבי בחזית המהלכים להרגעת הרוחות, אי אפשר להטיל עליו את כל המעמסה. שותפיו למועצה, בעיקר החרדים צריכים להתייצב גם הם.

פורסם לראשונה ביום 18.07.09 בשעה 08.45 עודכן ביום  19.07.09 בשעה 15.33

חוצפת הסינמטק בירושלים

סיפור קטן ומרגיז: הסינמטק בירושלים, מוסד תרבותי חשוב עבור חלק מתושבי העיר, בחר לפתוח את תכנית החודש בהקרנת בכורה מיוחדת למנויים של הסרט "ילדי דרך המשי". זאת לרגל פתיחת אירועי העשרים של בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה "מעלה". מפיק הסרט ארתור כהן הוא ידיד ותומך בבית הספר  לקולנוע. קודם להקרנה המיוחדת למנויים התקיים באולם כנס לציון אירועי העשרים של בית הספר, כולל, כמובן, נאומי  מכובדים,תודות ותשואות..
 
זה סיפור הרקע – כשלעצמו חשוב וראוי.  אבל הסוף של אותו סיפור היה מרגיז ומעצבן, לטעמי לפחות.
 
המנויים שהסינמטק כיבד אותם בהצעה לצפות בהקרנת הבכורה החגיגית, התבשרו בהגיעם, כי מועד ההקרנה נדחה ב – 40 דקות "בשל אירוע". כלומר ההקרנה של הסרט תתחיל ב – 22.40  ולא ב – 22.00. אורכו של הסרט יותר משעתיים.
 
למי ששאל מדוע הדחייה, ענו בקופות ה"סינמטק" כי הדחייה היא בגלל שהשרה לימור ליבנת אורחת הכבוד, איחרה להגיע ונאומה התמשך ולכן "הכול זז אחורה."  לשאלות נוספות הייתה התשובה – "מה אתם רוצים – זה לא בשליטתנו" ואח"כ בחיוך "הפעם זה באמת לא בגללנו העובדים. לא היו עיצומים מצידנו בקטע הזה." [ זאת לדעת – עובדי הסינמטק בסכסוך/מחלוקת עם ההנהלה והודיעו על עיצומים במסגרת מאבקם]
 
התוצאה – רבים מהמנויים שהגיעו לכבוד ההקרנה עזבו ברוגז והתמרמרות את המקום. לא בא להם להמתין כמעט שעה לתחילת ההקרנה, ולא כולם  רוצים להתחיל לראות סרט בן שעתיים ב 11.00 בלילה.
 
יהיו שיגידו  "לא נורא, קורה ולא צריך לעשות עניין מכל דבר קטן". לא נכון. הסיפור הוא לא עצם הדחייה במועד הקרנת הסרט, אלא סיבת הדחייה. זה ששרת התרבות [זה שמו של המשרד שלה לא?] לימור ליבנת אחרה להגיע זה עניינה . אבל זה שהנהלת הסינמטק החליטה לפגוע בציבור המנויים על ידי דחייה של תחילת ההקרנה, בעוד היא מודעת לכך שמדובר בסרט ארוך מן הרגיל ומלכתחילה מועד ההקרנה לא שובץ כ"הצגת חצות" – אליה מגיע קהל שהתכונן לכך מראש – זו חוצפה הנשענת על זלזול בקהל שוחרי הסינמטק.

האם הצורך להתלקק לרמי מעלה ולשרה הממונה גובר על הצורך לקיים את ההתחייבויות כלפי ציבור המנויים? איזה הסבר יכול להיות להחלטה לפגוע בזכויות לקוחות הסינמטק מלבד הצורך "לרצות את הפריץ" על חשבון ציבור הצרכנים. רוצים להבטיח מסגרת זמן בלתי מוגבלת לאירוע – אל תקבעו  הקרנות סרטים באותו יום באולם הזה. אחרת, תדאגו לקיום לוח הזמנים . [אפשר למשל להתחיל באירוע מבלי להמתין שעה ארוכה לכבוד השרה, אפשר גם שלא להקרין באירוע סרט שתוכנן מראש ולשמור על מסגרת הזמן שתוכננה , אם דווקא מוכרחים להמתין ולשמוע את נאום השרה.]
 
בכל מקרה ההתחייבויות למנויים  ששילמו במיטב כספם ולרוכשי הכרטיסים גוברות על אילוצים אחרים.הנהלת הסינמטק חושבת אחרת  ומבחינתו של צופה מן השורה  – זו חוצפה שנשענת על זלזול בקהל.
 

ראש העירייה האחרון בירושלים

בסיום חגיגות "יום ירושלים" אפשר לשאול מי כאן ראש העירייה ומיהו ראש העיר. התשובה : לאחר הפסדו של טדי קולק בבחירות לראשות עיריית ירושלים היו מי  שחשבו שהתואר "ראש עירייה" אינו מספיק חשוב ואינו משקף נכונה את מעמדו של  מי שנבחר  לנווט את ההתנהלות בבירת הנצח של עם ישראל . כך נולד השינוי. לא עוד "ראש העירייה" כי אם "ראש העיר ירושלים". קולק נשאר ראש העירייה האחרון בתואר זה.

ה"פסטיבל" השנתי הסתיים. אירועי "יום ירושלים", בירתנו המאוחדת לנצח חלפו. הרחובות נפתחו לתנועה, החיים בעיר חוזרים לשגרה .  עכשיו אפשר לרדת ממרומי ההצהרות והחגיגות  למציאות האפורה, לעיר שרחובותיה אינם נקיים, לפקקי התנועה ,לקשיי התחבורה, לבורות בכבישים, למערכת החינוך המקרטעת שהמשאבים המיועדים לה  מתפצלים בין הזרמים: הממלכתי, חרדי, מסורתי  ויש עוד. ל"חבילת הבעיות" והקשיים האלה אפשר להוסיף את המתחים בין החרדים לחילונים ובין האוכלוסייה היהודית לערבית ולא פרטנו את הקשיים התקציביים והחלוקה הבלתי שוויונית של נטל הארנונה בין פלחי האוכלוסייה בעיר . לתפארת התיאור, צריך להזכיר גם  שעל הכול משקיף התורן הזקור לגובה, של גשר המיתרים התקוע בכניסה לעיר מפני שפרנסיה בעבר סברו שיתווסף לשבעת פלאי העולם ויהיה השמיני ברשימה. על כן, חשבו, מוצדק להשקיע בו מאות מיליונים מתקציבי הממשלה והעירייה..

 

טדי קולק ז"ל – "רק"ראש עירייה

בכל אלה ועוד אמור לטפל, לנווט ולגשר מי שהציבור בחר  לעמוד בראש המערכת העירונית. הלא הוא ראש העירייה. בכלל לא פשוט ובכלל לא קל.

מאז מלחמת ששת הימים היו בירושלים כמה ראשי עירייה. היה טדי קולק ז"ל שכיהן תקופת חיים של 28 שנים בתפקיד הזה, אליו נבחר שוב ושוב. היה אהוד אולמרט שכיהן תשע שנים ולמרות שהצהיר, בכל הזדמנות, שהוא רואה בתפקיד דרך חיים למען פיתוח וקידום ירושלים, ובשום פנים לא "קרש קפיצה" לתפקידים אחרים, עזב לפני תום הקדנציה השנייה לטובת תפקיד של שר בממשלה. היה גם אורי לופוליאנסקי , ראש העירייה החרדי הראשון, שכיהן רק קדנציה אחת ובתום חמש שנים אולץ שלא להציג מועמדותו לבחירה נוספת,  בשל עסקה פוליטית שנרקמה בחצרות הרבנים החרדים. עכשיו נבחר לתפקיד ניר ברקת שמנסה להתמודד עם הקשיים והמורכבויות.

"ראש העירייה" מול "ראש העיר"

נוכח סבך הבעיות שיש להתמודד איתן ב"עיר הנצח" שלנו, היו כנראה, בין מי שנבחרו לתפקיד הקשה הזה, כאלה שחשבו שהתואר "ראש עירייה" אינו מספיק חשוב. כי בינינו, מיהו ראש עירייה ? כזה שאחראי לניקיון, מים ביוב וחנייה? הזה התואר המשקף נכונה את מעמדו של  "הראש" המנווט את ההתנהלות בבירת הנצח של עם ישראל שחוברה לה יחדיו?

כך נולד שינוי. לא עוד ראש עיריית ירושלים, כי אם ראש העיר ירושלים. התואר הזה, כך חשבו מן הסתם, הוא התואר היאה לשקף מעמדו הבכיר של מי שנבחר לתפקיד ראש העירייה. אפילו יותר מכובד ומרשים מתואר של סתם שר בממשלה.

 

אהוד אולמרט אימץ את התואר ראש העיר ירושלים

הראשון שטרח על השינוי כבר בחדשים הראשונים להיבחרו היה אהוד אולמרט . הוא אשר הכניס לשימוש רשמי  את המושג. לא ראש עירייה ולא סתם ראש עיר, אלא "ראש העיר ירושלים". ניירות המכתבים ששימשו את ראש העירייה הקודם, טדי קולק ועליהם הכותרת "ראש העירייה", הושלכו הצידה. במקומם עוצב נייר מכתבים חדש ל"ראש", עליו התנוססו בגאון המילים "ראש העיר ירושלים" ומעליהן סמל/לוגו האריה של העירייה.  אבל לא סתם. הלוגו של העירייה הודפס בצבע זהב במקום הצבע הכחול. וכך הפך נייר המכתבים מ"סתם" דף לנייר מלכותי. [זהב לא?]

היה זה דווקא טדי קולק, ראש העירייה שקדם לאולמרט, שהתעקש כי תוארו יהיה ראש העירייה, ולא מעבר לכך. בכל הזדמנות חזר על השקפתו כי הוא רואה עצמו בראש ובראשונה כאדמינסטרטור שנבחר לעמוד בראש מינהל העירייה. תפקידיו בראש ובראשונה לדאוג  לניקיון ולתברואה, לאספקת מים וביוב תקינים [פעם הייתה זו בעיה בעיר] לתאורת רחוב, כבישים ,חינוך וכיוב'. כמי שכזה הוא משמש בעצם כבכיר הפקידים . במהלך שנות כהונתו הארוכות דחה לא פעם הצעות למנותו כשר מיוחד לענייני ירושלים, בנוסף לתפקידו כראש העירייה. "ראש עירייה ירושלים הוא התפקיד אליו נבחרתי. זה התפקיד הכי חשוב בעולם", נהג קולק לומר. "אין שום צורך בתארים נוספים".

"לוגו" מוזהב על נייר המכתבים

יש הבדל במשמעות הביטוי "ראש העירייה" ו"ראש העיר". באופן פורמאלי  אין תואר כזה "ראש העיר". הבחירות נערכות לתפקיד "ראש העירייה". "ראש העיר" בעצם הוא מעין תואר כבוד  שהציבור מעניק אותו, משך הזמן, לנבחר מתוך הכרה והוקרה לשירותו למען צרכי התושבים. מתוך נכונות לקבל אותו כמי שמייצג את העיר ותושביה ולא רק כמי שאחראי לתפעול השירותים העירוניים וממונה על כלל עובדי העירייה.. קולק הקפיד, עד יומו האחרון בתפקיד, להיקרא "ראש העירייה". אבל התושבים שחזרו ובחרו בו שוב ושוב, כינו אותו מתוך כבוד "ראש העיר". קולק לא מחה על כך יותר מידי, אבל מפעם לפעם טרח, אולי לשם הרושם, להזכיר שהוא "בסך הכול" רק ראש עירייה ואנשים חייכו לעצמם. נו באמת…

כאמור אהוד אולמרט היה זה שהכתיר עצמו כ"ראש העיר ירושלים". אלה שבאו אחריו לא חזרו למקור. התואר מצא חן בעיניהם. גם נייר המכתבים והלוגו המוזהב. אפילו אתר האינטרנט של העירייה אימץ את התואר החדש והצמיד אותו גם לטדי קולק שלא ביקש אותו לעצמו.

אפשר שיהיו מי שיגידו שעניינה של רשימה זו הוא היטפלות וקטנוניות, כי מה זה בעצם משנה. לא נכון. זה משנה. השוני הוא בתפיסת הנבחר את התפקיד. ראש עירייה הוא תואר "אפור" יותר, שהנבחר אליו מחויב לפעול בתחום יעילות ותקינות המערכת העירונית והשירותים שהיא מחויבת להם.לשם כך נבחר. "ראש העיר" נשמע תואר רם יותר ונושאו עומד לכאורה,מעל לכל הדברים השגרתיים, המשמימים האלה. אבל רבים יגידו שעיר הבירה שלנו במצבה הנכחי זקוקה הרבה יותר לראש עירייה….

עושה רושם שבירושלים מי שמכינים עצמם "ראש העיר" עשו פחות למען העיר ורווחת תושביה ממי שהתעקש להיות "ראש העירייה" עד יומו האחרון בתפקיד. עוד עניין, לכאורה שולי, לראש העירייה החדש לחשוב עליו….

* הערה: הכותב שימש כדובר עיריית ירושלים ויועץ ראש העירייה בשש השנים האחרונות לכהונתו של טדי קולק  ז"ל

"התקווה" חזרה לאולם מועצת עיריית ירושלים

בעקבות טכס חילופי ראשי העירייה בירושלים היו שאמרו:  "הקטע המרגש ביותר היה שירת "התקווה" בסוף הטכס. את ההמנון הלאומי לא שמענו באולם המועצה מזה חמש וחצי שנים!"   מסתבר שהשמעת "התקווה" באולם המועצה  סימלה למאות הנוכחים את השינוי המיוחל בירושלים. 

באחת התגובות לרשימה "ברקת נכנס לופוליאנסקי עזב"  שפורסמה כאן כמה ימים לאחר טכס החילופים בראשות עיריית ירושלים, נאמר: 
 

"הקטע המרגש ביותר היה שירת "התקווה" בסוף הטכס. את ההמנון הלאומי לא שמענו באולם המועצה מזה חמש וחצי שנים!"

התגובה הזו הגיעה לא במסגרת התגובות המתפרסמות בשולי כל רשימה.  ברור  שמי שהגיב כך  מכיר את המתרחש בעיריית ירושלים. אולי מדובר במי מהעובדים בעירייה כיום או בעבר, אולי מישהו מהעובדים בארגון/חברה/עמותה הקשורים לעירייה.  יש אלפים רבים כאלה.
 
מי אמר/כתב כך לא כל כך חשוב. חשוב תוכן הדברים.  סיפרתי על התגובה הזו לאנשים שונים וכולם הגיבו כמעט בצורה אחידה: "וואו" אמרו, נכון . "זה באמת נכון כשחושבים קצת במבט לאחור".
 
באולם מועצת עיריית ירושלים, במרומי הקומה השישית של קריית העירייה ב"כיכר ספרא" מתקיימים פרט לישיבות המועצה, וישיבות של וועדות עירוניות, גם אירועים וטכסים רבים. כדי לא להיתפס לטעות נאמר כי אם היה בתקופה הזו אירוע בו הושמע ההמנון הלאומי באולם מועצת העירייה, הרי היה זה מקרה נדיר ובודד, וספק אם היה כזה אירוע בכלל.
 
האמירה בעניין ההמנון מתחברת לויכוח ציבורי נמשך, על רקע  התחזקות משקלם והשפעתם של החרדים,  עד כדי כך שראשות העיר הפכה למבצרם  בחמש השנים האחרונות. יהיו שיאמרו שגם קודם לכן. היו שנים בתקופת כהונתו של טדי קולק ז"ל שנציגים חרדיים במועצת העירייה [לא כולם] , היו מדירים רגליהם מאזכרות ואירועים ממלכתיים, כדי שלא יצטרכו לעמוד דום בעת השמעת ההמנון הלאומי. היו גם קשיים בשיבוצם כנציגי העירייה –להשתתפות בטכסי זיכרון שנערכו במוסדות שונים בעיר.
 
אבל זה היה מזמן.
 
היום, רבים מחברי המועצה החרדים שירתו בצבא. גם ראש העירייה היוצא.  יש בהם הנמנים, למרבה הצער, על משפחת השכול של מלחמות ישראל.  בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל  נערכת עצרת זיכרון בכיכר ספרא, מטעם העירייה, בהשתתפות ראש העיר וחברי המועצה. הדגל מונף בחצי התורן ובסיום הטכס מושמע ההמנון הלאומי. ראש העירייה מייצג את ירושלים בעצרת הזיכרון הממלכתית בהר הרצל ובגבעת התחמושת.
 
ובכל זאת השמעת ההמנון הלאומי בסיום הטכס באולם המועצה הייתה, למאות הנוכחים במעמד חילופי ראש העירייה, אירוע מרגש וסימלה את השינוי המיוחל בירושלים. 
 
אבל צודק ניר ברקת כשהוא מבקש לשתף את כל נציגי הציבור, כולל החרדים , בקואליציה העירונית. נכון שהוא נאלץ לשלם מחיר בכיבודים ובתקציבים לכך. כבר שואלים מדוע צריך בירושלים מ"מ ראש העירייה [ש"ס] תפקיד שאין לו הגדרה של ממש. [ראשיתו אצל אולמרט בתקופת כהונתו כראש עירייה אז הגדרת התפקיד הייתה מ"מ ראש העיר לענייני טכסים..]  שואלים גם מדוע צריך מחזיק תיק תחבורה לציבור החרדי. אפשר להציג עוד ועוד שאלות . אבל אם ניתן להימנע מחיכוכים וסכסוכים פוליטיים, [ובירושלים יש להם גם עצמה תרבותית והכבדה על אורח החיים של התושבים]  המחיר כדאי.
 
הערה קטנה לסיום: מדוע נעלם ראש העירייה היוצא, אורי לופוליאנסקי, מרשימת ראשי העירייה המתפרסמת באתר האינטרנט של עיריית ירושלים? מדוע נעלמה רשימת חברי מועצת העירייה  מהאתר העירוני [ כולל כתבתם בעירייה, מספר הטלפון והמייל.] כיצד יוכלו לשמור על קשר עם הציבור?
 
התשובה תהייה בודאי שעוד לא הספיקו לעדכן… אבל כן הספיקו לשבץ את תמונת ראש העירייה החדש בראש האתר , להביא את דברו ולסקור את פעלו עד כה.  מסתבר שגם לעדכונים יש קצב משלהם….
 
הכותב שימש כדובר עיריית ירושלים ויועץ ראש העירייה בשש השנים האחרונות לכהונתו של טדי קולק  ז"ל

פורםס  לראשונה ביום 16.12.08

ברקת נכנס לופוליאנסקי עזב

ניר ברקת נכנס לתפקיד שכמעט בלתי אפשרי להצליח בו. הוא ראוי לברכות הצלחה. משימתו הראשונה היא לא לעשות טעויות גדולות בחדשים  הראשונים לכהונתו. אם יצליח לשנות מגמות בכלכלת ירושלים ובסגנון החיים בה , לא יצטרך למהפכים.

בשבוע שעבר   [רביעי 3.112.08] נערך טכס החילופים בראשות עיריית ירושלים. אורי לופוליאנסקי, שכיהן קדנציה אחת בלבד ולא התמודד בבחירות המקומיות לקדנציה נוספת, פרש ומסר את התפקיד לניר ברקת שניצח בבחירות .
 
בטכס החילופים היו צילומים משותפים, נאומים יפים , הרמת כוסית לציון האירוע,חיבוקים והבטחות לשיתוף פעולה. אבל אסור לטעות.  למרות החיוכים והחיבוקים – יחסים טובים והערכה הדדית לא שררו עד כה בין ראש העירייה הנבחר לבין זה היוצא. אמנם לשבחם יאמר כי בטכס החילופים הם הצניעו את משקעי העבר. יחד עם זאת לופוליאנסקי לא התאפק וציין כי הוא לא באמת הפסיד בבחירות. הוא לא התמודד ולכן ,אמר, קל לו יותר לאחל לנבחר ולצוותו הרבה הצלחה . ברקת מצידו הודה על אופן העברת התפקיד באופן מסודר ואחראי.

         

טכס של חיוכים והרמת כוסית [צילום ג'קי לוי,עיריית ירושלים]

                               

הכוס הריקה מול חצי הכוס המלאה
 

כל אחד מהם הציג את המציאות בירושלים באופן שונה. הראש היוצא הבליט את חצי הכוס המלאה: כלכלת העיר בפריחה ,טען, בניגוד לחששות עבר אין מתיחות בין חילונים ודתיים והמצב רגוע, סטודנטים ועובדי היי- טק עוברים לבירה ונהנים מחבילת הטבות נדיבה, נשמרים השטחים הירוקים בעיר, "קטרי המאה הבאה" [הרכבת הקלה] עוד מעט ידהרו ברחבי העיר ואי אפשר כבר לעצור אותם. ו"אל תשכח להזמין אותי לנסיעה הבאה. " [עקיצה קלה לברקת שאמר כי ישקול המשכיות הפרויקט]
 
הראש הנכנס העמיד במרכז דבריו את הכוס הריקה. הוא דיבר במונחים של "הצלת העיר" על ידי השקעות נרחבות כדי לעצור את ההגירה השלילית מהעיר . "אני מתכוון להחזיר את האטרקטיביות לעיר… כדי שצעירים ישתוקקו לבנות בה את ביתם ועתידם." הדגיש ..
 
אז מי מהשניים צודק בתיאור המציאות? האמת שניהם צודקים , אבל ברקת צודק יותר. נכון שלופוליאנסקי קיבל מקודמו [אהוד אולמרט] עירייה על סף פשיטת רגל. עירייה שצברה גרעון ענק עד כדי חשש שלא תוכל לשלם משכורות לעובדיה. תחת לופוליאנסקי בוצעו מספר "תכניות הבראה" במינהל העירייה שהביאו לפרישת מאות עובדים, וגם קיצוצי שכר. זה הישג חשוב. כיום התקציב העירוני מאוזן. גם התיירות לעיר בעלייה. העירייה תרמה לכך בכמה וכמה מבצעים לעידודה.
 
אבל זו תמונה חלקית. המציאות רחבה ומקיפה הרבה יותר. לופוליאנסקי בחר להדגיש בסקירתו את פעילותו והישגיו בתחום פעילות מינהל העירייה. [יהיו גם כאלה שיחלקו על כך].  ברקת בתבונה, דיבר על בעיותיה וקשייה של העיר ירושלים. הוא בחר שלא לבקר בצורה מפורשת את  פעילות העירייה בתקופת לופוליאנסקי.. הוא רק הזכיר וברמז את תחומי התרבות, הניקיון והתחבורה כנושאים הטעונים שיפור מיידי, בנוסף ליעד המרכזי שהציב: החזרת האטרקטיביות לעיר ועצירת ההגירה השלילית. לא צריך ביקורת חריפה יותר . 
 

סדרי העדיפות של החרדים
 

כך או אחרת תוצאות הבחירות לעיריית ירושלים לא נגזרו מקשייה הכלכליים של העיר. גם לא ממצבם המתדרדר של הניקיון והתחבורה . למרות ניסיונו של לופוליאנסקי  להציג את מצב היחסים בין הציבור החילוני לציבור החרדי בעיר כרגוע וללא התפרצויות, דווקא מערכת היחסים הזו היא שהביאה למהפך בבחירות. לופוליאנסקי עצמו הודה בכך בראיון פרידה שהעניק באחרונה למקומון "ירושלים". הסיבה לניצחונו של ברקת, הסביר, "זה לא הפילוג בקרב החרדים, זה מפני שהציבור החילוני יצא להצביע" . הוא לא הסביר מדוע, אבל ניתח בפירוט את השגיאות שנעשו במחנה החרדי בקביעת המועמד שרץ בבחירות… הוא בטוח שאם הוא היה מתמודד הוא היה מנצח.
 
איך שלא מסתכלים על תוצאות הבחירות די ברור שניצחונו של ברקת הושג  בגלל הטעויות והשגיאות של החרדים. בשנים הראשונות לשלטונם בעירייה הלכו לאט, עקב בצד אגודל. תחום הדיור, התכנון והבניה תחילה ואח"כ מערכת החינוך. המשאבים העירוניים בגדול הופנו לצרכי המיגזר החרדי. אח"כ הגיעו גם לתחום התרבות. בנימוקים כאלה ואחרים "יבשו" את מוסדות התרבות הכלליים בעיר [תיאטרון ירושלים, החאן, ביה"ס לקולנוע ועוד] אבל הותירו ללא הפרעה את הפאבים ומועדוני הבילוי, מבצעים לעידוד התיירות הפיגו במעט את החששות של החילונים ולא היו מחאות רבות בגלל סממנים אופייניים ל"התחרדות" כמו החלפת זמרות בזמרים ופרטים דומים מסוג זה. עד שמופע "גשר המיתרים" הגדיש את הסאה מבחינת הציבור החילוני. כיום אפילו העסקנים החרדים מודים בטעות.
 
לופולאינסקי עצמו הסביר כי ירושלים היא כמו נושאת מטוסים כבדה ושינויי הנתיב נעשים בהדרגה ולאט. בראיון לעיתון החרדי  "יתד נאמן", לפני מספר חדשים, חשף את הטכניקה והרשה לעצמו להתפאר באזני הציבור שלו [שלא יאשימו אותו חלילה שהוא שומר על האיזון בעיר] .להלן מובאה אחת מאותו ראיון כפי שצוטטה באתרי החרדי חדרי חרדים וב –ynet .  לא צריך להוסיף יותר. הכול ברור.

ראש העירייה, אורי לופוליאנסקי, נתן השבוע ריאיון לעיתון החרדי 'יתד נאמן', במה שנראה כקרב מאסף על דעת הקהל החרדי, שאולי יביא לשינוי ההחלטה להציב את פורוש במקומו בבחירות לראשות העירייה. הפעם מודה לופוליאנסקי: "ההתחרדות בעיר-מהפכה שלי". בראיון מכונה לופוליאנסקי בתואר 'הרב', וכן 'העסקן החרדי שמנהל את ירושלים'. את עיקר הדגש ראש העירייה שם על תנופת הבנייה שהייתה בירושלים בתקופתו, ומתפאר בהתחרדותה של שכונת רמת אשכול.   "כל מה שאתה רואה כאן היום בשכונה נולד כרעיון אצלי לפני הרבה שנים. חשבתי אז שזה מקום שהציבור החרדי צריך להתיישב בו. בזמנו חשבו אותי לשוטה …. בשל המחסור שהיה אז בשכונה בגני ילדים, בתי כנסת ומקוואות. הייתה לי אז מחלוקת חריפה עם מהנדס העיר שאמר שרמת אשכול מביעה את החזון הציוני ומקשרת בין הר הצופים, שבו קמה האוניברסיטה העברית, לבין העיר הישנה. הוא רצה למנוע הרחבות בניה בשכונה ובניית מרפסות לסוכה ובתי כנסת, ואף הגדיר אותה לצורך כך כ'שכונה לשימור'. אבל אני עצרתי אותו ורק לפני כשנה ביכו את העובדה שהגן החילוני האחרון בשכונה נסגר. כיום כל הגנים ברמת אשכול הם חרדיים, והוספנו עוד 6 גני ילדים ובתי כנסת".

 
לא צריך לבטל פעולותיו החיוביות של ראש העירייה היוצא ותרומתו לעיר כמו חילוצה של העירייה מקריסה כלכלית ואיזונה התקציבי. יש לו גם חלק  בעידוד התיירות ויש עוד.  לופוליאנסקי עצמו בעל זכויות רבות בעיר ירושלים. כמייסד ומוביל "יד שרה" זכה ובצדק להערכה רבה מכל שכבות הציבור הירושלמי. חכם ונעים הליכות, קשוב באופן אישי למצוקות הזולת. אך לא הצליח להשתחרר ממרות עסקני המיגזר החרדי ורבניו. לא תמיד הסכים או רצה לפעול עצמאית. אמנם היו מקרים שבהם ניסה ואז ספג התנכלויות אישיות ברחוב החרדי. יתכן שאם היה מתמודד בשנית היה מצליח להיבחר שוב בזכות נועם הליכותיו. אך לא היה משנה את המגמה הכללית שאפיינה את  תקופת שלטונו. בסופו של דבר הציבור החילוני היה משמיע דעתו כפי שעשה בבחירות האחרונות אך ביתר שאת.
 
ניר ברקת נכנס לתפקיד שכמעט בלתי אפשרי להצליח בו. הוא ראוי לברכות הצלחה. משימתו הראשונה היא לא לעשות טעויות גדולות בחדשים  הראשונים לכהונתו. אם יצליח לשנות מגמות בכלכלת ירושלים ובסגנון החיים בה , לא יצטרך למהפכים.

הכותב היה דובר עיריית ירושלים ויועץ ראש העירייה בשש השנים האחרונות לכהונתו של טדי קולק ז"ל

רשימה הקודמת :

רשת הביטחון ומלחמת האגו של בכירי האוצר