פעם, כשבגרוש עוד היה חור, והיה גם מטבע מנייר של חצי גרוש, שוק הרכב היה פחות מורכב מזה של היום . בעצם היו שני דגמים. הבסיסי והיותר מתקדם
פעם, כשבגרוש עוד היה חור, והיה גם מטבע מניייר של חצי גרוש, שוק הרכב היה פחות מורכב מזה של היום. אמנם כבר היו סימנים לדגמים של זמנינו. אבל היה הבדל גדול. בעצם היו שני דגמים. הבסיסי והיותר מתקדם כשלא פעם "הרכב " הבסיסי היה מוצלח יותר.
גם הסגנון התרבותי היה שונה. היום כל זה שוקע, עוד מעט קט יעלם.
אבל אני נהנה להיזכר מפעם לפעם במה שהיה. אולי גם אתם תמצאו עניין. ואם לא תמיד תוכלו לדלג על התזכורת שלמטה. (מי שמעוניין יוכל למצוא גם את הגירסה העברית המבוססת על המקור שלפנינו)
במאמר מברלין במדור "ספרים ועיון" בהארץ טוען "משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי" כי לישראלי המזרחי שירד לברלין אין בניגוד לישראלי האשכנזי שירד לשם, אופציה לדרכון נוסף (גרמני) כי הוריו לא נספו בשואה , הוא גם זוכה באופן סמלי ליחס מיוחד בגרמניה בהיותו נצר למשפחה שנרצחה בשואה. הישראלי המזרחי לא זוכה לכך והוא מקופח.
האמת, שלא היה לי חשק רב להיכנס לנושא המוזכר בכותרת למרות שיש מה לומר למתלוננים המזרחיים המקצועיים, הצצים וטוענים בכל שיח ציבורי/תקשורתי העוסק בנושא.
טוב לא יצא ממעורבות בדיון בנושא. ולהיות מושא לתגובות של טוקבקיסטים לסוגיהם אין ערך מוסף.
רשימה זו עולה בכל זאת, משום שאם כבר עוסקים בנושא, עדיף לעשות זאת בפורמט הזה שהרשת מאפשרת ולא "להדביק", איזה טוקבק או ציוץ לאמירה זו או אחרת. להמשיך לקרוא במקום טוקבק תגובה ל"מזרחי דפוק"
האם אנו עדים למגמה חדשה בקטגוריית ספרי המתח והפעולה . מגמה שלפיה את ״האיש הרע״ המנוול מחליפה ״אישה רעה״ מניפולטיבית ומרושעת לשמה.
דימוי הפושע המנוול, הרשע שאינו נרתע מביצוע פעולות פורעות חוק היה מאפיין שגרתי למדי בקטגוריית הספרים שכותרתה ״מתח ופעולה״ . לפחות כך זה היה עד כה בעיני. עד שהדימוי הזה נסדק לאחר קריאת שני ספרים חדשים ומצליחים, רבי מכר שיצאו לאור השנה בתרגום עברי. ״נעלמת״ מאת גיליאן פלין ו״אל תפנה מבטך״ מאת לינוור ברקלי. להמשיך לקרוא האישה הרעה
בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל. וגם אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?
צריך אומץ בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל.
המדובר בתנועת אומ"ץ שהודיעה כי העיתונאית שרון שפורר תקבל ,יחד עם שני עיתונאים נוספים, את אות אומ"ץ לשנת 2014. הפרס/צל"ש הזה מוענק מידי שנה ע"י העמותה לאישים ועובדי ציבור, גופי מתנדבים ואנשי תקשורת אשר הצטיינו בפעילותם למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות והמנהל התקין וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית. תנועת אומ"ץ הודיעה כי הזוכים באות אומ"ץ לשנת 2014 הם העיתונאים מתן חודורוב (ערוץ 10), אילה חסון-נשר (ערוץ 1) ושרון שפורר (The Marker).
מספר ימים אחרי פרסום ההודעה על מקבלי האות הודיעה שרון שפורר כי היא מסרבת לקבל את האות. זאת משום שעמותת אומץ התלוננה באחרונה בפני היועץ המשפטי לממשלה כי יבדוק אפשרות לנקוט בצעדים פליליים נגד העיתונאי גדעון לוי שפירסם מאמר דעה בעיתון "הארץ" שכותרתו "הרעים לטייס". המאמר הזה עורר סערה ותגובות שליליות רבות. (בצדק לדעתי). רוח התגובות הייתה "כי לא יתכן שבזמן מלחמה תפורסם רשימה מעין זו המכילה ביטויים קשים נגד הטייסים המגינים בעיקר על האוכלוסייה האזרחית והעורף, ותורמים למאמץ לנטרל את היכולת הצבאית של ארגון טרור המפנה נשקו נגד אזרחי ישראל." עם כל הכבוד לחופש הביטוי ולחופש הדעה נאמר, גם ערכים חשובים אלה יש סייגים וגבולות.
שפורר טענה בנימוקי הסירוב שלה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל צל"ש מעמותה ששמה לה למטרה להתלונן ולדרוש נקיטת צעדים פליליים כנגד עיתונאי שפרסם מאמר שלא מצא חן בעיני העמותה. היא הוסיפה כי מחר תלונה כזו יכולה להיות מוגשת נגדי או נגד כל אחד מהקולגות שלי, שמעזים לומר או לכתוב את דעתם, לא נוחה לנו ככל שתהיה. או רחמנא ליצלן למתוח ביקורת. זה מתחיל בעמדות פוליטיות אבל זה יכול להתדרדר לעוד הרבה תחומים – כמו ביקורת על יחסי ההון והשלטון על שחיתות על בזבוז רשלני של כספי ציבור ועוד. שפורר לא התייחסה כלל לתוכן הדברים (המקוממים) במאמרו של לוי. תמצית התנגדותה הייתה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל אות הערכה מעמותה שעל סדר היום שלה הגשת תלונות ליועץ המשפטי כנגד עיתונאים אחרים..
נכון עשתה שפורר שסירבה לקבל את הצל"ש. נותרה שאלה מדוע איילה חסון ומתן חודורוב לא הצטרפו אליה. הם שתקו, ולא התייחסו. בכך נתנו לגיטימציה למצב בו ארגון מנהל מצד אחד מסע ציבורי לענישת עיתונאי שכתב כנגד דעתו ומצד שני מחלק צל"שים לעיתונאים אחרים. מה זה אומר על האינטגריטי שלהם, הרי גם נגד חסון וחודורוב אפשר לנקוט בטקטיקה של תלונות ליועמ"ש .
בסופו של דבר רצוי כי עיתונאים ימנעו מקבלת פרסים/צל"שים/מגורמים שאינם גורמים עיתונאיים .
*****
חכו עם אלבומי הניצחון: לאורך כל ימי המלחמה לא נפסק זרם הודעות ההצלחה והניצחון . כל זה בצרוף שבחיים מופלגים לאוכלוסיית העורף על עמידתה . אכן היו הישגים צבאיים. הכוחות לחמו באומץ ובדבקות למטרה והעורף נצמד להנחיות. המחיר היה כואב. אולי לא היה מנוס. במלחמה יש אבידות. האם כולן היו הכרחיות? לפחות חלק לא. הן היו תוצאה של ניהול כושל של דרגי פיקוד בכירים. צה"ל הודה בכך ,בחצי פה, ועטף זאת בתיאורי ההצלחות . האם ניצחנו? לא ברור. זה יתברר לאורך זמן.
אתמול( 6.7.204)הופיע הרמטכ"ל ובפיו תיאורי ניצחון. בין השאר אמר: " ישנה הכוונה אסטרטגית מאוד חזקה של הדרג המדיני, תוך שיתוף פעולה צפוף. אסור שזה יישמע כחנופה, רק צריך להבהיר: בסך הכול אנחנו עובדים ביחד, דרג מדיני מנחה את הדרג הצבאי, שפשוט מממש אותן בשטח בצורה מצוינת – אוויר, ים, יבשה… יש פה קיץ חם, אבל סתיו יבוא אחריו, הגשם ישטוף את אבק הטנקים, השדות יוריקו, ודרום אדום במובן החיובי של המילה – כלניות, פרחים ויציבות – יהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה. אז אני מבקש להודות לציבור בכלל, לכל מי שתמך בצה"ל, ובעיקר למפקדים, ללוחמים, לטייסים, לשייטים ולמפעילים מאחור שעשו עבודה כל כך טובה" סיים הרמטכ"ל.
לא נעדרו מדברי הרמטכ"ל האזהרות המושמעות תמיד איך נגיב בעצמה על כל ניסיון להפר את הפסקת האש. לא מצאתי שהתייחס להפקת לקחים של הדרג הצבאי על הכשלים, והיו כאלה. אפילו לא רמז על חוסר הבהירות מצד הדרג המדיני בהגדרת המשימות לצבא, רק שבחים ושבחים… ראש הממשלה ושר הביטחון לא שוכחים מצידם לשבח בכל הזדמנות את הלוחמים (מגיע להם) ואת דרגי הפיקוד בהנהגת הרמטכ"ל.
אבל אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, אולי צריך להמתין עם אלבומי הניצחון? הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?
"טכנאי קול ישראל סירבו לשדר דיווח מהלוויות שלא הקליטו בעצמם" הייתה הכותרת. ההסבר מטעם הטכנאים למעשה היה : " יש לנו הסכמי עבודה, וכל מה שמוקלט בשטח אמור להיערך על-ידי טכנאי – בין אם באולפן ובין אם בניידת. הם לוקחים לנו את העבודה אם הם עושים את זה בעצמם. אנחנו מוכנים לוותר על זה, אם נקבל משהו בתמורה. זה קלף מיקוח במשא-ומתן שלנו".
כותרתו של פוסט זה במירכאות. היא מרמזת על כך שלעיתים המילים המרכיבות את הכותרת משמעותן הפוכה .
חוק השידור הציבורי העומד לאישור בפני מליאת הכנסת מכוון על פי הצהרות יוזמיו ,שר התקשורת ושרים אחרים, להביא לתיקון יסודי בהתנהלות רשות השידור – טלוויזיה וגם ברדיו בכל התחומים. על פי יוזמי החקיקה החדשה – הגיעו מים עד נפש ולא ניתן יותר להמשיך במאמץ ל"תקן מבפנים". היו כבר עשרות ניסיונות שכשלו .הנוגעים בדבר תקעו מקלו בגלגלים והכשילו.
העובדים (וגם ההנהלה) ברשות נזעקו. הם נגד שינוי כזה. הם בעד "תיקון מבפנים" . (אותו יכשילו בבוא העת כבעבר) הם לא בררו בדרכי המאבק. הפגנות, איומים, השמצות, הפצת שקרים (סליחה נתונים מטעים) וגם הפקעת זמן שידור לטובת תשדירי פרסום מטעמם. הכול תחת הטענה שבמלחמה על הבית כל האמצעים כשרים.
באחרונה , במיוחד לאחר תום שידורי המונדיאל, העלו העובדים סדרת של תשדירים ברדיו .גייסו אישים שונים שהביעו התנגדות מנימוקים שונים להכליל את הרדיו בשינוי הצפוי. לא לפגוע ברדיו הציבורי היה המסר. גם בתחילת מבצע "צוק איתן" שודרו הפרסומים הללו בין דיווח על אזעקה לדיווח על הנפגעים. באחרונה , "נפל האסימון", למישהו מוועד הטכנאים –אלה שמאחורי פעילות זו, והם הופסקו.
על זכותם של העובדים להיאבק על שמירת זכויותיהם אין חולק. טוב שגם הוועד שלהם הבין שעכשיו לא ראוי לשדר את התשדירים שהפיקו , בזמן מלחמה ושזו פעולה שאינה משרתת דווקא את השידור הציבורי .
אבל זה עניין טקטי. לפעמים הטקטיקה אינה מספיקה על מנת לכסות על הרצון האמיתי העומד ביסוד המאבק. ידיעה ב"גלובס" וגם בכלי תקשורת אחרים חשפה את המגמה האמיתית של מטרת העובדים במאבקם. לשמור ולקיים את מסורות הנלוזות שהשתרשו ברשות השידור.
"טכנאי קול ישראל סירבו לשדר דיווח מהלוויות שלא הקליטו בעצמם" הייתה הכותרת. ההסבר מטעם הטכנאים למעשה היה : " יש לנו הסכמי עבודה, וכל מה שמוקלט בשטח אמור להיערך על-ידי טכנאי – בין אם באולפן ובין אם בניידת. הם לוקחים לנו את העבודה אם הם עושים את זה בעצמם. אנחנו מוכנים לוותר על זה, אם נקבל משהו בתמורה. זה קלף מיקוח במשא-ומתן שלנו".
הסכם עבודה ארכאי ,או נורמת עבודה , עליה מסתמכים הטכנאים היא, שלכתבים אסור להקליט בעצמם ראיונות, ואלה צריכים להתבצע ע"י טכנאי. אחרת החומר המוקלט בלי קשר לחשיבותו לא ישודר. מדוע? ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יכול כתב להקליט מרואיינים או לצלם חומר לכתבה בעצמו בלי שירותי טכנאי,עוזר,וכו' וכו' וזה ,על פי הטכנאים, מייתר חלק מהם.
יכול אני להעיד מניסיון כי לא פעם ראיונות/כתבות שנקבעו עם מערכת החדשות לא יצאו לפועל כי הטכנאי לא הגיע, הלך לאכול, ועוד כהנה. רבים יודעים כי בדרך כלל הכתב מלווה בטכנאי עוזר טכנאי נהג. ובטלוויזיה המשלחת יותר גדולה. זה אחד הנושאים שוועד הטכנאים נלחם על קיומם. ביטולו ייתר עשרות משרות ותפקידים היום . יש דוגמאות נוספות לסידורים בלתי נסבלים מסוג זה. על זה לא מדברים, בטח לא בתשדירי התעמולה.
לאחר שפורסמה הידיעה הורה וועד הטכנאים לאנשיו לקבל לשידור כל הקלטה שתובא אליהם ולחרוג מהנוהל עליו הסתמכו. כל זאת רק בתקופת המלחמה. גם שם הבינו שהמשך ההתנהלות הזו תפעל נגדם. הם שינו את הטקטיקה.
ואני אומר – טוב ששינו את הטקטיקה, אבל ה-DNA האמיתי של עובדי השידור הציבורי טמון בנורמות ובהסכמי העבודה , כפי שתוארו לעיל, שכפו על הציבור על כן צריך לאשר את החקיקה החדשה על התיקונים שהוכנסו בה במהלך הדיונים המוקדמים. בכל הכבוד לעובדים המסורים צריך להגיד לא לשידור הציבורי כפי שהוא היום . במיוחד כפי שהוא מתבטא בערוץ הראשון.
רשימות נוספות בנושא:
בנימוקים לגזר הדין החמור יחסית במשפט הולילנד בהתייחסות לנוטל השוחד קבע השופט המחוזי דוד רוזן כי "נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד…" האם השימוש במונח הטעון "בוגד" היה חיוני? האם יעלה על הדעת שדברי אולמרט ,לשופט, בשלב הטיעונים לעונש, שמשמעותם הברורה היא כי הוא השופט אינו מבין כלל את שלפניו ועל כן אין טעם לטעון בפניו , עברו אצל רוזן סתם כך? האם דברים אלה לא תרמו להחרפת ניסוחיו בגזר הדין?
בגזר הדין שניתן בפרשיות השוחד במשפט הולילנד הורשע אהוד אולמרט בנטילת שוחד ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, שש בפועל ושתיים על תנאי. בנימוקים לגזר הדין החמור יחסית קבע השופט המחוזי דוד רוזן כי "נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד…"
הקביעה הזאת הספיקה לכלי התקשורת כדי לשבצה בכותרות הראשיות :"השופט קבע כי אולמרט הוא בוגד.." כיוון שלא הותר שידור חי מהקראת גזר הדין והדיווח התבסס על מסרונים שהעבירו העיתונאים מאולם בית המשפט למערכותיהם, מה שתפס את הכותרות הייתה אמירת השופט "בוגד" כלפי הנאשם. להמשיך לקרוא "נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד…" נוסח השופט דוד רוזן
איך קורה שטכנאי יס פועלים בשיטות אילתור פיראטיות. מה קורה כשטכנאי שאינו מצליחלפתור בעייה מחבר כבל לארון תקשורת דירתי, מבלי לידע את בעלי הדירה אותם משרת ארון תקשורת זה, ותוך כדי כך משאיר כבל גלוי על הרצפה באופן המהווה מפגע וגם מנתק את הצפייה למי שארון התקשורת משרת אותו
בימים האחרונים שב וחזר אצלי זיכרון מימים רחוקים. בזמנו, לפני היות חברת "הוט" וחברת "יס" פעלו במדינתנו חברות כבלים. בכל איזור הזיכיון היה שייך לחברה אחרת. לא זוכר בדיוק את השמות שלהן, אבל ,אם אני לא טועה המילה "זהב" הופיעה בשמות די הרבה. לא היו יותר מידי ערוצים והשידור היה אנאלוגי ,שיטה פחות מתקדמת מאשר היום.
נקודת התורפה של החברות הללו הייתה הקלות בה ניתן היה לעקוף את נקודות החיבור לתשתית שלהן. בצורה כזו רבו האזרחים שהצליחו להתחבר לשירות באופן פיראטי בלי לשלם. חברות הכבלים נאבקו בתופעה. שלחו פקחים,ביצעו ניתוקים, פתחו תיקים פליליים והגישו תביעות משפטיות. לא נעים.
התופעה כיום כבר לא קיימת, בעיקר בזכות שיטת השידור הדיגיטלית . למה בכל זאת נזכרתי בתופעה הזו דווקא בימים אלה? תשמעו סיפור איך היא – הפיראטיות- חזרה ופקדה את ביתנו והפעם בחסות חברת " יס". להמשיך לקרוא שירותי אחזקה פירטיים בחסות חברת yes
העובדים השובתים מוחים על שיבוץ מגישים פופולרים מהטולויזיה להגשת תכניות אקטואליה ברדיו , אבל מה לעשות – הם בעצמם אינם כוכבים כל כך גדולים ששוה להאזין להם. מתברר שעובדי השידור הציבורי אינם מצליחים לייצר פער של ממש לערוצי השידור המסחריים. בטלוויזיה זה ברור וברדיו הם לא מצליחים לפתוח פער של ממש מול גל"צ והתחנות האיזוריות.
"בשל עיצומי העובדים העיתונאים ב"קול ישראל" המוחים על הפגיעה בעבודתם,בשכרם ובמעמדם המקצועי, לא תשודרנה התכניות…." הודעה כזו משודרת מספר פעמים ביום ברשת ב' והתכנית, או חלק ממנה מופסקת. במקומה מנגנים שירים עבריים.
אין נימוקים בהודעה המשודרת, אין הסברים, אין תכניות ויש שירים עבריים – גן עדן . (כהגדרתו הנצחית של אביגדור ליברמן) להמשיך לקרוא עיתונאי קול ישראל שובתים, אבל מי צריך את השידור הציבורי הזה…
הכותרות על הקטטה בין ראש הממשלה והשר שלו נפתלי בנט "התערבבו" בכותרות הידיעה על פטירתו של האמן והיוצר פיט סיגר. מילות שיר הילדים שהפך בביצועו ללהיט עולמי מתכתבות עם הקטטה הפוליטית הזו ואחרות. לא יזיק לחזור ולהאזין ולהקשיב גם למילים.
השבוע נפטר בגיל 94 פיט סיגר, מחלוצי יוצרי ז'אר " שירי הפולק" בארה"ב, אבל לא רק. אישיות חשובה בתנועות המחאה שקמו בארה"ב . הוא הטביע חותם בולט בתרבות האמריקאית והעולמית, נודע במאבקיו הפומביים למען חופש וזכויות ליברליות לכל. ועדת הסנטור מק'ארטי, (היום כבר ידועה לשמצה) נכנסה לעימות בולט איתו , כשסרב להופיע בפניה , הואשם בביזיון הקונגרס, הורשע ע"י חבר מושבעים ,נידון לשנת מאסר , ולאחר זמן מה ההרשעה בוטלה בנימוק שהייתה פגומה.
יצירתו המוסיקלית "תפסה" אותי, כמו גם רבים אחרים. אהבתי להאזין לו ולחבורת הזמר המפורסמת שהקים, להקת "האורגים" , הייתי גם מעורב בזמנו בארגון הופעתו בפני הסטודנטים של הטכניון בחיפה באולם צ'רצ'יל שבקמפוס. (תןך שעה אזלו כל הכרטיסים…)
הפתיח הזה אינו מתיימר להביא סיכום כלשהו לפעלו ויצירתו של פיט סיגר. סקירות והערכות כבר נכתבו ויכתבו. התקשורת מלאה בהן, ספרות המוסיקה, והמחאה עשירה בהן, וקיפדיה (האינציקלופדיה הבין לאומית ) מביאה אפס קצהו של סיכום/סקירה.
השבוע, כשהתפרסם דבר מותו של סיגר – תוך שהידיעה מתערבבת לה בכותרות על השיחות שמקיים כאן שר החוץ האמריקאי, המחלוקות, והקטטות בין ראש ממשלתנו לבין אחד מיקירי הציונות הדתית – השר נפתלי בנט, "לא התכוונתי… ולא התנצלתי…" ( אז מה כן? עזבו מה זה חשוב…) – נזכרתי בשיר ילדים מתוק שכתב תום פקסטון ופיט סיגר הפך אותר ללהיט עולמי. לא מפליא שמילות השיר מתכתבות כמעט באופן ישיר עם "הקטטה" הפוליטית הזו ודומותיה.
מתחת לרדאר הציבורי: בשל העבודות בהרחבת כביש מספר 1 ,תופסק התחבורה הציבורית לירושלים וממנה בכביש ותועבר לכביש 443, בצפונה של העיר, מכיוון נווה יעקב דרך מחסומי ביטחון של המשטרה והצבא בואכה מודיעין ות"א. התוצאה זמן הנסיעה בתחבורה הציבורית לירושלים וממנה יוכפל ויותר. הפעלת התכנית תקל אולי על מבצעי הרחבת הכביש, אך תיצור תוהו ובוהו תחבורתי, ותמרר את סדרי ואיכות חייהם של עשרות אלפי תושבים
המידע הזה כמעט ועובר מתחת לרדאר הציבורי. אני מודה שאלמלי הסטאטוס שהעלה ד"ר רפי מן בדף הפייסבוק שלו לא הייתי יודע כלל על השינוי המתוכנן.
גילוי נאות כבעל עניין: מקום מגורי הוא במבשרת ציון מועצה מקומית לא גדולה במיוחד (27.000תושבים), המרוחקת פחות מ-20 ק"מ מירושלים. אנחנו ממוקמים סמוך לכביש מספר 1, המשמש עבורנו נתיב נסיעה מרכז לאיזור המרכז. כ- 40 דקות נסיעה, גם בתחבורה הציבורית. כמונו גם כל הישובים במועצה האיזורית מטה יהודה, סה"כ עשרות ואולי מאות אלפי תושבים, שלא לדבר על העיר בית שמש שנתיב התחבורה העיקרי אליה גם הוא כביש מספר אחד.
לעצם העניין ,לפני כשבוע פורסמה בערוץ 1 "מבט" כתבה קצרה בדקה ה-28 של המשדר. נאמר בה כי בשל העבודות בהרחבת כביש מספר 1 תוסט מחודש ינואר 215 (זה כבר "מאחרי הדלת") כל התחבורה הציבורית היוצאת והנכנסת לירושלים, ותועבר לכביש 443. הכביש הזה הוא בצפונה של העיר, מכיוון נווה יעקב דרך מחסומי ביטחון של המשטרה והצבא בואכה מודיעין ות"א. צויין כי התכנית בעייתית גם בשל היות הכביש הזה בקטעים מסויימים סיכון בטחוני, וכבר נרשמו בו בעבר כמה אירועים חלקם חמורים, על רקע זה.
בנוסף צפוי שהעתקת התחבורה הציבורית תיצור עומסים כבדים בכביש הזה. וזו "רק" ההתחלה. כל עשרות אלפי התושבים הסמוכים לכביש מס' אחד יאלצו להכפיל ולשלש את זמני הנסיעה הלוך וחזור לאיזור המרכז. הם יאלצו לנסוע לירושלים ומשם יוסעו לאיזר המרכז דרך כביש 443. זמן הנסיעה לתחנה המרכזית בירושלים ומשם ליציאה מהעיר דרך כביש 443 תכפיל ויותר את הזמן ותמרר את חיי היום יום של התושבים.
פרטי התכנית לא פורסמו, משרד התחבורה והרשות הלאומית לדרכים סרבו להגיב לידיעה, (אולי הם יודעים למה) ולא נמסרו הסברים . סגן ראש עיריית מודיעין אישר כי העירייה שם מודעת לתכנית ובקשר לסיכונים הביטחוניים אחרי המחסומים בכיוון ירושלים ווממנה, נערכה המועצה להעמדת אוטובוסים ממוגנים לרשות הנוסעים. הוא גם התלונן במידה מסוימת על העומסים הצפויים. מ"אגד" נמסר כי הם נערכים לשינוי.
מה שמפליא היא השתיקה של נבחרי הציבור מכל ישובי מטה יהודה וממבשרת ציון. אולי הם לא מודעים, אולי הרימו מלכתחילה ידיים, אולי הם מנחמים את עצמם בכך שמדובר בהסדר זמני. אני לא יודע.
מה שכן ברור שהפעלת התכנית תקל אולי על מבצעי הרחבת הכביש, אך תיצור תוהו ובוהו תחבורתי, ותמרר את סדרי ואיכות חייהם של עשרות אלפי תושבים ויותר מכך. יהיו לה השלכות על הכלכלה ושוק התעסוקה וכמעט בכל דבר
ואולי, כפי שצויין בכתבת "מבט", התכנית כולה לא תצא לפועל בשל המצב הבטחוני הלא יציב המאפיין את ירושלים ואיזורים אחרים במדינה.
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1693301
לפתיחה יש להקליק על הקישור ולעבור לדקה28
מנחם רבוי - הבלוג 