ארגוני הנשים נגד הטרדות מיניות חייבות להתייחס לפסק הדין של העליון

בפסק דין של בית המשפט העליון נקבע כי כמה נשים שהגישו תלונה כנגד עו"ד על אונס שביצע בהן, העלילו עליו עלילות שווא במטרה להכפישו.פסק הדין מחייב התייחסות במישור הציבורי של ארגוני הנשים והפעילות הפמיניסטיות. אולם עד למועד פרסום רשומה זו , שעות לא מעטות מאז מתן פסק הדין , ההתייחסות היחידה אליו מופיעה באתר news1


הדיווח המובא היום (14.3.16) באתר החדשות news1 מטריד וגם חמור. מסופר שם כי בית המשפט העליון קבע כי כמה נשים שהגישו תלונה כנגד עו"ד על אונס שביצע בהן העלילו עליו עלילות שווא במטרה להכפישו.

הכתב לענייני משפט של האתר איתמר לוין מפרט בדיווחו, בהסתמך על פסק הדין, איך רקמו, בזדון, הנשים המתלוננות , בשיתוף עם עורכת דין שייצגה אותן ומשרד ליחסי ציבור ששכרו, את עלילות השווא והשקר.

לעומת פסק הדין של השופטים והדיווח העיתונאי , הפתיח דלעיל מנוסח בעדינות.

מוצע לקרוא את הדיווח על הפרשה כאן.

מקור נוסף שיש בו התייחסות לנושא זה – באתר הפורטל המשפטי -תקדין. כאן

פסק הדין של שלשת שופטי העליון בנושא, כולל קביעות קשות וחמורות גם לגבי חלקה של עורכת דין שיעצה לנשים וגם לגבי משרד ליחסי ציבור שהכין עבורן תכנית פעולה לקידום תלונותיהן השקריות.

בדיון הציבורי בנושא המאבק במניעת התופעה של ההטרדות המיניות, שבה ועולה לעתים טענת הנגד על ניצול החוק בנושא ע"י מתלוננות, שיגישו תלונות שווא ועלילות בדויות במטרה לפגוע בגברים נשואי התלונה. התשובה הניתנת ע"י ארגוני הנשים למאבק בהטרדות המיניות היא , כי תופעות כאלה כמעט ואינן קיימות וצריך להסיר נימוקים מסוג זה מסדר היום.

פסק הדין של העליון מהיום, מחייב התייחסות במישור הציבורי של ארגוני הנשים והפעילות הפמיניסטיות. גם אם המקרים בהם מדובר חושפים פרשיות מורכבות של סכסוכים בין המעורבים, עדיין אין להניח לעניין לעבור כאילו מדובר בהכרעה משפטית שגרתית שיש רבות כמוה בבתי המשפט.

עד למועד פרסום רשומה זו , שעות לא מעטות מאז מתן פסק הדין , ההתייחסות היחידה אליו מופיעה באתר news1 .

התקשורת הממוסדת כמו גם ארגוני הנשים מתעלמת. (בתכנית "בחצי היום" ברשת ב' הופיע איזכור של כ- 30 שניות ולא חזר יותר)

עדכון: 24 שעות לאחר פרסום פסק הדין החלו כלי התקשורת הממוסדים לדווח ולהתייחס לנושא. חוץ מהתייחסויות פרשניות ותגובות שונות, היו גם תוצאות: יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג הפסיק את ההתקשרות עם היחצן מוטי מורל, על רקע הקביעות הערכיות לגביו של שופטי העליון.

בלשכת עורכי הדין הגישו תלונה נגד עו"ד רוני אלוני – סדובנק שפנתה בדרישה ללשכה בזמנו בדרישה להשעות  מחברותו בלשכה את הנפגע מעלילות השווא . אף שאלוני טענה שעשתה זאת מתוך אמונה באמיתות התלונות – קבע העליון לגביהכי אינה יכולה לטעון לחזקת תום לב בעניין זה. בלשכה דורשים להשעותה על רקע הפסיקה בנושא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הטרדה מינית ככלי שיווקי?

קידום מופעים, הצגות, ספרים, תצוגות אפנה תכניות ריאליטי בטלויזיה ומה לא הם תופעה די נפוצה בתקשורת של ימינו. קשה היום להפריד בין "תוכן שיווקי" לבין אייטם חדשותי/מערכתי.
בכלי התקשורת של סוף השבוע שעבר אמורות היו להתפרסם שתי כתבות יחצניות שנועדו לקדם סדרת מתח בטלוויזיה והצגה אחת. אין שום קשר בין השתיים. [פרט לנושא אחד -הטרדות מיניות].


בכלי התקשורת של סוף השבוע שעבר אמורות היו להתפרסם שתי כתבות יחצניות שנועדו לקדם סדרת מתח בטלוויזיה והצגה אחת. אין שום קשר בין השתיים. [פרט לנושא אחד -הטרדות מיניות].

קידום מופעים, הצגות, ספרים,תצוגות אפנה תכניות ריאליטי בטלויזיה ומה לא הם תופעה די נפוצה בתקשורת של ימינו. קשה היום להפריד בין "תוכן שיווקי" לבין אייטם חדשותי/מערכתי.

ענף יחסי הציבור גדוש בדוברים/יחצנים שזה תפקידם. התחרות רבה. מה לא עושים על מנת להחדיר "אייטם"  לתכנית טלוויזיה או כתבת מגזין בעיתון רב תפוצה. הבעיה היא שכדי "למכור" אייטם כזה, צריך היחצן לספק איזה סיפור עסיסי שעל גבו יינשא התוכן השיווקי, אחרת אין "דיל". כך למשל כשמופיע ספר חדש והוצאת הספרים רוצה לקדם את השיווק שלו מזמנים את הסופר לראיון בכלי תקשורת נפוץ שידבר בשבחו של הספר. אבל המערכת רוצה משהו אחר. בהזדמנות זו שיספר הסופר על חוויותיו כילד מוכה, או לחילופין איך נאבק במחלה קשה, או כל אירוע אחר סוחט התרגשות ודמעות, העיקר שלא ירבה מילים על הפריט שלשמו זומן לראיון על מנת לקדמו. הדברים מתנהלים כך לכל אורך הקו. המרואיין אמור לספק מידע אישי על התרחשות דרמטית /כואבת/ טראומטית שחווה בעברו ובתמורה יאוזכר הספר/הדיסק או ההצגה החדשה שמבקשים לקדמה .

רב המרואיינים נענים ,חלקם ברצון, אחרים מתוך הכרח כי ההצגה חייבת להימשך….אבל לא כולם מסכימים לשתף פעולה, חרף לחצי המו"ל/ההפקה/משרד יחסי הציבור .

ההצגה ,במקרה שלפנינו היא הצגת הקאמרי "ארוחות טעימות" שעלתה באחרונה על הבימה. במסגרת שיווק הצגה זו הוסדר ראיון בגיליון סוף השבוע של העיתון "ישראל היום" עם אחת השחקניות הבולטות המשתתפות בהצגה, לימור גולדשטיין. הרבה על ההצגה לא סופר בראיון הזה. גולדשטיין פרשה שם פרשה של הטרדה מינית שחוותה לפני רבע מאה [25 שנה] . היא לא נקבה בשם המטריד רק אפיינה אותו כאחת מהדמויות הדומיננטיות בזמנו בעולם התיאטרון בארץ. היא סיפרה גם על פרשת הטרדה שנייה כלפיה מצד צלם בחדר האיפור. היו בתיאור פרטים כואבים. האם זה היה במסגרת הקידום/השיווק של הצגת הקאמרי ? – אני לא מאמין!

אבל כמה שעות לאחר צאת  העיתון, הופיעה השחקנית בכתבה מרכזית ב"יומן שישי" בערוץ 2 גם שם נאמר כי היא מופיעה לרגל עליית ההצגה "ארוחות טעימות" בקאמרי. בכתבה שולבו גם קטעים ותמונות מההצגה, אבל רב הראיון הוקדש לסיפורה של השחקנית בדבר אותן הטרדות מיניות שחוותה. לא כאן המקום לפקפק בנאמר. אבל האם זו הדרך להביא לידיעת הציבור פרשיה כזו?  נכון שלתאטרון יש צורך לשווק ולקדם את ההצגה, האם חייבים לשלב בכך פרשה של הטרדה מינית? מה זה קשור ?

ובאותו עניין אבל הפוך: שוב ערוץ2. הפעם התכנית "שש עם עודד בן עמי". לאולפן מוזמנת השחקנית רונית אלקבץ לשיחה על סדרת מתח בטלוויזיה,שהופקה בצרפת ובה היא – אלקבץ – מגלמת את תפקיד ראש הממשלה. [הסדרה אמורה לעלות לשידור גם בארץ].  אלקבץ הגיעה לאולפן על מנת לדבר על הסדרה ועל תפקידה בה.

אבל זה לא מעניין את ההפקה,את המגיש עודד בן עמי ואת הכתב יונתן ריגר. הם מעוניינים שאלקבץ תדבר על פרשת איבגי ואלקבץ לא מעוניינת . היא מבקשת להתרכז בנושא לשמו הזמינו אותה לאולפן.

הכתב מתעקש שתדבר על פרשת איבגי ואלקבץ קמה במחאה ועוזבת באמצע  השידור את האולפן.

"מוזר מאד, התנהגות לא מכובדת" – מגדיר את השחקנית המנחה עודד בן עמי.

ואני אומר לאלקבץ – כל הכבוד! ולבן עמי וכתבו – אני אומר תתביישו!

שפטו בעצמכם:

ינון מגל משה איבגי ועוד…

תיק החקירה כנגד ינון מגל נסגר, לא פורסם מי היו שתי המתלוננות שטפלו על מגל תלונות [שווא] שנסגרו מחוסר אשמה.."משפטי השדה" [השיימינג] בכיכר העיר החברתית, צריכים להיפסק. פגיעתם קשה, לעיתים בחפים מפשע, אבל זה כמובן לא מעניין. במקרים רבים הפגיעה היא גם במתלוננות, צודקות או לא, אבל גם זה לא מעניין.


עכשיו השחקן משה איבגי במוקד "עמוד התלייה" בכיכר העיר. לפניו הובל לשם ח"כ [לשעבר] ינון מגל.

את ההאשמות בהטרדה מינית כנגד איבגי חוקרת עכשיו המשטרה, לאחר שסוף סוף אחת המתלוננות הגישה תלונה. את ההאשמות נגד ינון מגל חקרה המשטרה גם כן, וסגרה את תיק החקירה . שלש מתלוננות נגד מגל נחקרו /מסרו עדות במשטרה . זו חקרה וסגרה את התיק. שתי תלונות מתוך השלש נסגרו מחוסר אשמה . תלונה אחת נסגרה מחוסר ראיות מספיקות. לא פורסם מי היו שתי המתלוננות שטפלו על מגל תלונות [שווא] שנסגרו מחוסר אשמה.

העובדה שכך נסגר תיק החקירה – לא משנה. מגל הוקע במשפט הפייסבוק. נאלץ להתפטר מהכנסת לקטוע פעילותו הציבורית, פרנסתו נפגעה ומשפחתו הושפלה. הבולטת מבין המתלוננות נגדו כתבה כי בכלל לא התעניינה בפתיחת חקירה בנושא. היא חשבה כי בגלל התנהגותו מגל אינו ראוי להיות ח"כ ועל כן פרסמה את הדברים – כדי שכולם ידעו איזה מן אדם הוא.

עכשיו לאחר סיום חקירת המשטרה , מתברר כי ישנן כל מיני מתלוננות בסוגיה.

עוד לא ברור מה תעלה חקירת המשטרה ביחס לתלונות נגד איבגי. אבל כבר עכשיו פעילות פמיניסטיות מרכזיות קוראות לתיאטרונים להשעות אותו מעבודתו, להחרים את ההצגה בה הוא מופיע וכמס שפתיים הן מוסיפות "עד שתסתיים החקירה בעניינו".

ומה בינתיים? ומה אם החקירה תסתיים בלא כלום מה אז? ומה על חזקת החפות?

האשמה בגין הטרדה מינית ועוד יותר בגלל תקיפה מינית – הן האשמות חמורות ביותר. דווקא משום כך חובה להימנע מ"משפט שדה בכיכר העיר של הפייסבוק" . מחיאות הכפיים להן זכה איבגי בהופעתו האחרונה ובסיום הודעתו האישית בסיום ההצגה, מדברות יותר מכל. מאות אנשים אמרו בכך את דברם.

אם החקירה תעלה שמץ של עבירה מצד איבגי – יוגש כתב אישום. אם החקירה תסתיים מחוסר אשמה – תעלה השאלה האם מי שטפלו על השחקן תלונות שווא תשלמנה מחיר ציבורי. הפעילות הפמיניסטיות אינן מתייחסות לכך – אבל השאלה במקומה. ינון מגל שואל אותה בדרך זו או אחרת. איבגי ממתין – עדיין לא הגיעה השעה.

הלקח מסגירת תיק חקירה בנושא, בנימוק של חוסר ראיות מספיקות להוכחת התלונות, הוא שהמתלוננות צריכות לא להמתין, להתלונן כל עוד ניתן לחקור ולא ממרחק של שנים.

בכל מקרה "משפטי השדה" [השיימינג] בכיכר העיר החברתית, צריכים להיפסק. פגיעתם קשה, לעיתים בחפים מפשע, אבל זה כמובן לא מעניין במקרים רבים הפגיעה היא גם במתלוננות, צודקות או לא, אבל גם זה לא מעניין.

הנושאים שלא כתבתי עליהם – אבל רציתי לכתוב…

במצב הנוכחי שבו מתנהל השיח הציבורי במקומותינו, מתגברת התחושה שאין טעם להשמיע קול.
בכל זאת כמה מילים על המוחים המקצועיים ,על הצדיקים בעיני עצמם,על משטרת המחשבות ותוספת חשובה.


כבר תקופה שהבלוג הזה אינו מתעדכן. עבור אתר העוסק בנושאי אקטואליה זה פרק זמן לא קצר. אבל אין זה אומר שאין נושאים שראוי להעיר עליהם.

האמת , במצב הנוכחי בו מתנהל השיח הציבורי במקומותינו, מתגברת התחושה שאין טעם להשמיע קול. אין מדובר בחתירה לשינוי . מועטה בדרך כלל השפעתו של בלוגר בתחום זה, אם בכלל היא קיימת. אבל יש רצון להישמע, לשלב דעה בשיח. כיום, גם זה כמעט ולא קיים. [פרט למקרים נדירים]. הבימה מסורה לשיח אלים, בוטה, בריוני ומאיים – למי יש עניין ליפול למדמנה הזו. אז מתרחקים מנושאי האקטואליה. [הצצה לדף הבית של "רשימות" מגלה כי הכותבים בתחום זה ממעטים מאד להעלות רשימות חדשות. ] חלק גדל והולך של הכותבים מתמקדים בנושאים אחרים. רק לא ענייני היום.

את התופעה הזו הטיבה לתאר ד"ר נעמה כרמי בפוסט שהעלתה לאחרונה 2015: קשה למצוא את הקול.

ובכל זאת – על מנת שלא לנטוש לחלוטין את הזירה, להלן רשימה חלקית של מספר נושאים שראוי היה להתייחס אליהם ונמנעתי . אמנם היה בהם דיון ציבורי, חלקם גם קיבלו התייחסות משפטית, אבל הכול לווה בשיח מתלהם ואלים.

* מוחים מקצועיים –  הם די מוכרים במחוזותינו, לכן כבר השיגו את מטרתם. אבל הם חייבים להזין את נושא המחאה שלהם באופן מתמיד על מנת שלא יישחקו. יש סוגים שונים של מוחים מקצועיים. אותי מעצבנים אלה שמקצועם במחאה נגד תופעת אפליית עדות המזרח, בין אם נכונות הטענות לגבי מקרה זה או אחר, בין אם לאו. הם ימצאו אפליה בכל מקרה. עד  שלא נתקלתי בהם חשבתי שהתופעה הפסולה של האפליה הזו, נחלשה והתעמעמה משך השנים. אבל המוחים המקצועיים לא ויתרו. בצד החיוב שיש בפעילותם ותרומתם להצפת תופעות אפליה שעדיין קיימות, הם שוקדים לחפור ולזעוק "אפליה" כמעט בכל נושא. באחרונה על הפרק ההתנגדות הציבורית לחזרתו של אריה דרעי לתפקיד שר הפנים. המוחים המקצועיים טוענים שרשי ההתנגדות הזו, מעוגנים באפליה עדתית. דרעי הוא מזרחי – מכלוף  – ועל כן ההתנגדות . אילו לא היה מכלוף, מינויו לתפקיד שר הפנים היה עובר ללא התנגדות. ומה על הרשעותיו של השר בעבירות של שוחד שנלקח לכיסו הפרטי – את הטיעונים הללו מבטלים המוחים המקצועיים  "הוא כבר שילם את חובו לחברה" הם טוענים. משפטית הם צודקים כמובן. ומה על הפן הציבורי/מוסרי? אין למוחים תשובה של ממש. לדידם "המכלוף" גובר.

* צדיקים בעיני עצמם – דוגמא אחת שולית. מזכיר הממשלה ועוד מעט היועץ המשפטי לממשלה. בעבר הפרקליט הצבאי הראשי. באירועים סביב פרשת הרפז, דווח לו ע"י הרמטכ"ל דאז שהעתק המסמך ששימש בסיס לפרסום מעוות בטלוויזיה, נמצא בידיו. מה עושים עם זה נשאל . תשובתו – תן לי לחשוב על זה. כעבור מספר שעות הנחה להעביר למשטרה/פרקליטות. עד אז שתק. הטענה שבגינה נפתחה נגדו  חקירה – מדוע לא הורה מייד על העברת המסמך למשטרה, למה לקח לו מספר שעות להגיע להחלטה הנכונה.

החקירה כידוע, לא העלתה ראיות למעשה פלילי. התיק נסגר, אבל לא מחוסר אשמה. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף הערה לא מחמיאה. אח"כ מחליטה הממשלה למנות את האיש לתפקיד היועץ המשפטי הבא. וכבר הצדיקים רצים לבג"צ מעלים טיעונים שכבר נבדקו והוכחו כחסרי בסיס, ועוד מיני נימוקים . בג"צ דוחה את העתירות. חבל שלא הטיל על הפונים קנס כבד בשל הוצאות המשפט. "הצדיקים" תבעו גם את הדחתו של ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת החקירות 443 במשטרה, לאחר שתלונה נגדו על הטרדה מינית נתבררה כבלתי מבוססת והוכח כי הוגשה על רקע סכסוך בין המפקד וסגנו. טוב שהמפכ"ל החדש החליט להחזיר את הניצב לתפקידו.

* משטרת המחשבות – זה נושא כבד המחייב התייחסות נפרדת, אבל חובה להזכירו .  הוא מערער את יסודות הדמוקרטיה בארצנו  ומשליט אורח חיים מפחיד ומאיים  על ציבורים שלמים כאן.

תוספת

ההודעה הטלפונית שקיבלתי בראשית השבוע הותירה אותי חסר מילים מעצמת הזעזוע. חברי לעבודה מ. נפטר . זה היה קצר . הרגיש שלא בטוב, התלונן על כאבים, אושפז, עבר סדרת בדיקות בבית החולים ולאחר שאובחן התברר כי כבר אין מה לעשות. המחלה גברה ולאחר מספר ימים נפטר. הלם גדול- כי האיש תפקד באורח תקין והיה בסדר עד לחודש האחרון לחייו.

אבל משהו לא מרפה. הכרתי את מ. מהנדס במקצועו במסגרת העבודה המשותפת בעירייה. תחומי הפעולה עליהם היינו מופקדים אמנם היו שונים, אך החדרים היו קרובים. פינת הקפה הייתה משותפת ונפגשנו יום יום. שיחות חולין, לעתים גם בנושאים מקצועיים שכל אחד מאתנו טיפל בהם. כך התנהלנו אנו, ויתר העובדים באותו אגף. מטבע הדברים ההיכרות מעמיקה ונוצרת חברות.   שנים לאחר ההיכרות הראשונה, פרשתי מהעירייה. מ. נשאר. היה צעיר יותר. בהמשך השנים מאז, התחלפו הממונים. השתנתה האווירה. מרירות, חשדנות, הסתגרות, אדישות, הסתגלות.

מ. פרש גם הוא, אבל בשנה האחרונה לעבודתו, סבל מהתייחסות בלתי ראויה,בלשון המעטה, של הממונים. פה ושם אפילו חבריו לעבודה מחו על כך , אבל מי שומע.

תופעה של לחץ בעבודה  משפיעה לרעה על בריאותו ואיכות חייו של העובד.

שתי מובאות בנושא:

….""סגנון ניהול שאינו משתף את העובדים בקבלת החלטות, שם דגש יתר על תחרותיות, לא מספק לעובדים תמיכה ולא מכיר בעבודה טובה שנעשתה על ידי העובדים. דרישות סותרות ממנהלים שונים יכולות גם כן לגרום לבלבול ולחץ אצל העובד…."  [ ויקיפדיה]

….""מקום העבודה הוא אחד ממרכיבי ההשפעה העיקריים על הבריאות. לחצים בעבודה משפיעים על  הבריאות הפיזית והנפשית שלנו…" [המוסד לבטיחות ולגיהות]

 

קשה, מאד קשה להשתחרר מהמחשבה שמ. ידידי שילם בבריאותו על היחס לו זכה בשנה האחרונה במקום עבודתו. מי ידע.

יהי זכרו ברוך.

קצרים בתקשורת: הרוצח מערערה, תחזיות מזג האוויר

ככל שהרוצח, ערבי ישראלי, שביצע את פיגוע הרצח בת"א, מסתובב חפשי תופנה אצבע מאשימה לעבר ערביי ישראל ותושבי ערערה, ואצבע מגנה כלפי המשטרה והשב"כ על שלא הצליחו לסכל מראש את הרצח, ומשזה התרחש לא מצליחים לשים במהירות את היד על הרוצח.


התחזית: הסערה הגדולה לפתיחת חורף 2016 לא התרחשה. אבל החזאים לא טעו. הם ניבאו גשמים, קור וגם רוחות. שלג? בחרמון ובצפון. בירושלים? לא כל כך, אולי. הם גם הוסיפו מילות הסתייגות שהכל לא כל כך בטוח ויכולים להיות שינויים לכאן או לכאן.

אבל כאמור עד למועד כתיבת דברים אלה, לא הייתה דרמה. ירדו גשמים בכמותיות נכבדות, פה ושם כבישים נסגרו לכמה שעות, פה ושם הפסקות חשמל נקודתיות שתוקנו די מהר. התנועה בכבישים הראשיים זרמה. [אין חידוש בעובדה שחייבים לנהיגה זהירה במיוחד בימי גשם וחורף.] לא נסגר אף כביש מרכזי, ולא דווח על הצפות ופינוי דיירים מבתיהם.

אבל מי שהעצים את הצפוי היו עורכי מהדורות החדשות במיוחד ברדיו ובטלוויזיה. הם הקפיצו את החזאים לראש המהדורות, בנוסף למקום הקבוע שלהם בסוף המהדורות. הם הכניסו בפתיחים אפשרות לשלג בירושלים, וככל שעבר זמן הם חידדו את הציפיות לכדי ודאות קרובה. התוצאה הייתה דרמה. החורף יכה כאן בעצמה.. טון הדיווחים גרר אחריו את הרשויות. הן הציפו ת כלי התקשורת בהודעות על היערכות לקראת הצפוי [מפלסות, שרשראות לתנועה בשלג וכיו"ב'. חברת חשמל הציגה לראווה את חדר הבקרה, והודיעה על תגבור צוותי התיקונים.]

הורים רבים לא שלחו את הילדים לבית הספר, אף שעל ביטול לימודים הודיעו רק בצפת, ובאזורים גבוהים יותר.

הפיגוע הרצחני בת"א קטע באחת את דיווחים בנושא, שהיו בעצם לא יותר מ"דיווחי אוירה". מתי ילמדו אצלנו לדווח עניינית ולא לנפח כותרות? רק שבמהדרות הקרובות לא יטיחו בפני החזאים את השאלה " אפוא טעיתם הרי בסך הכל זה לא היה נורא כל כך".

הרוצח מערערה: ככל שחולפות השעות והרוצח –ערבי ישראלי מהכפר ערערה- עדיין חפשי עם נשקו, והמצוד אחריו נמשך מתחזקת הפגיעה בערביי ישראל, שהאיש הזה גורם.  אמנם אביו שזיהה אותו בתמונות ממצלמות האבטחה מסר  ביזמתו את פרטי הרוצח, בנו, למשטרה. אמנם תושבי הכפר חזרו והדגישו בפומבי בפני כל מי שהסכים לשמוע שם מזועזעים מהרציחות, הם מגנים את הרוצח, ואם ידעו דבר על מקום הימצאו יסגירו אותו לכוחות הביטחון, אמנם מגישי החדשות טרחו שלא לכרוך את פעולת הרוצח מערערה עם כלל ערביי ישראל, אבל כל זה לא מספיק.

בימים הקרובים ישמעו קולות אחרים. וככל שהרוצח מסתובב חפשי תופנה אצבע מאשימה לעבר ערביי ישראל ותושבי ערערה ואצבע מגנה כלפי המשטרה והשב"כ על שלא הצליחו לסכל מראש את הרצח, ומשזה התרחש לא מצליחים לשים במהירות את היד על הרוצח.

 

 

 

 

 

 

קצרים בתקשורת: ניר ברקת צריך לשלם מחיר ציבורי

במהלך ציני מודיע ראש עיריית ירושלים כי יפטר אלפי עובדים ויפגע בשירותי העירייה לתושבים כולל בביטחון העירוני. משום שהאוצר אינו נענה לדרישותיו התקציביות. ניר ברקת צריך לשלם מחיר ציבורי על צעדו הציני הזה. "כיכר השוק" ברשתות החברתיות צריכה להיכנס לפעילות.


ברקת ניר ראש העיר ירושלים [ במקור צריך להיות ראש עיריית ירושלים] חוגג. במחי הודעה לתקשורת ושכפול 170 מכתבים לפועלי הקבלן באגף התברואה של העירייה , הוא "זכה" לתשומת לב תקשורתית. זה חשוב לברקת עכשיו, כי הוא אמור להיות עסוק בהתמודדות על תפקיד בכיר בליכוד: חברות במרכז והתמודדות על משרה בכירה ,אולי לתפקיד רוה"מ. תשומת לב תקשורתית חשובה בהקשר זה.

ברקת אמנם קיבל תשומת לב תקשורתית. אבל לא בדיוק כזו שציפה לה. הוא מודיע שבכוונתו לפטר אלפי עובדים מעבודתם בעירייה כי האוצר לא מעביר לעירייה כספים כפי שהיא דורשת . התוצאה  -"למרבה הצער" כדברי ראש העירייה – אין מנוס מפיטורים נרחבים ובעירייה קיצוץ עמוק בשירותים לציבור בירושלים  [כולל הגברת החשיפה לסיכונים ביטחוניים].

פוליטיקאים ציניים אינם נדירים במחוזותינו. [ובעולם]. אבל ברקת מגיע בהודעותיו לשיאים חדשים. ככל הזכור לא היה בירושלים ראש עירייה שנקט בצעד מסוג זה. נכון , היו פעולות התייעלות ופיטורים במסגרת "תכניות הבראה" , אבל לא בדרך כזו ולא בהיקף המתואר. ואלה לא התמקדו דווקא בעובדים שרמת שכרם נמוכה. אבל את ברקת זה לא מעניין. הוא זקוק לתשומת לב מיידית. ממילא הוא לא מתכוון לקשור את המשך פעילותו בעירייה. כבר קטן עליו.

התגובות לצעדו האחרון של ברקת היו שליליות. הן באו מכל קצות הקשת הציבורית והפוליטית. אבל זה לא מספיק. "כיכר השוק"  ברשתות החברתיות עדיין לא נכנסה לפעילות. היא צריכה להתייחס לצעדו הציני של ראש העיר ולהוקיעו. צריך לגבות מברקת מחיר ציבורי , על מהלכו  הציני. חלפו הימים בהם פטנט אשפוז הזקנים במסדרונות בתי החולים, כאמצעי לחץ על האוצר להגדיל את התקציב היה  נהוג אצלנו. [הפטנט על כך שמור לראש עיריית ת"א בעבר שלמה להט – צ'יץ]

הערה: מאבקי תקציב בין האוצר לעיריית ירושלים אינם חדשים. צרכי המדינה כולל המשמעות המדינית והביטחונית, בבירת ישראל גדולים על תקציבה של העירייה. עוד זכורה אמירתו, בהקשר זה, של ראש העירייה המיתולגי של העיר טדי קולק ז"ל שאמר כי "ירושלים בראש שמחנו אבל מבחינת הממשלה היא לא בראש תקציבנו". לא הוא ולא הבאים אחריו העמידו את העובדים כ"בני ערובה" מול האוצר…..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זיכרונות ארץ ישראל

במהלך מפגש בנושא "שירי ארץ ישראל " סיפר המנחה איך השיבו תלמידים בכיתה ו' על השאלה מה זה פרבלום (הן טמנו בחזה פרבלום) המופיע במילות השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן". התשובה מצביעה על הפער התרבותי/ערכי בין אז והיום


"זיכרונות ארץ ישראל" – אם זכרוני אינו מטעה אותי, פעם הייתה תכנית בשם הזה ברדיו, ואולי לא. אבל זה בכלל לא משנה לעניין הסיפור הבא. לטעמי זו הכותרת המתאימה לו אבל ב"הפוכה" כפי שאומרים.

באחד הימים האחרונים השתתפנו בערב משירי ארץ ישראל. להקת נגנים וזמר מנחה שהשתדל לסחוף, בהצלחה חלקית, את הקהל – לא אנשים צעירים- להצטרף. המבחר שהושמע היה קצבי,סוחף עולה ויורד ולעיתים גם הקהל הצטרף. קצת הופתעתי שחלק ניכר הנוכחים זכרו את מילות השירים במלואן. בסוף אפילו קצת רקדו במעגל. סה"כ היה נחמד למדי.

במהלך הערב, ניסה המנחה לתבל את רצף השירים במילות קישור ובאנקדוטות. לאחר שהלהקה וחלק מהקהל זימרו את השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן", סיפר המנחה שהוא מופיע לעיתים בשעות הבוקר, בבתי ספר ומנגן ושר לתלמידים ואיתם . באחד הימים בביקור כזה באחד מבתי הספר בכיתה ו' שאל את התלמידים, לאחר השיר על "הבחורות ההן" בקשר למילות הבית שבו מופיעה השורה "הן טמנו בחזה פרבלום ", מי מהם יודע מהו פרבלום (אקדח מתוצרת פרבלום) . רוב התלמידים שתקו. לא ידעו. רק אחד הצביע ואמר : "אני יודע מה זה פרבלום. זה סוג של סיליקון".

הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום – מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש…

וזה הסיפור שכותרתו בעיני היא "זיכרונות ארץ ישראל" , (אבל כאמור ב"הפוכה")

הערה: אין לי תשובה ברורה לשאלה מדוע בלוג זה אינו פעיל באחרונה. כנראה שאופי השיח הציבורי בנושאי האקטואליה השונים, ההתלהמות, האלימות המילולית בצרוף בורות ושנאה – מחייבות פסק זמן. אולי עוד נחזור.

 

דיווח ראשוני : "פיגוע דקירה בגן ילדים" – אבל בסוף זה לא היה

הפתיח "כאן מערכת החדשות של קול ישראל…" הקוטע את השידורים הרגילים, אינו מוסיף לרגיעה, בלשון המעטה.יש חשיבות רבה למסירת דיווח אמיתי , מאוזן ודי מיידי לציבור. אבל דומה כי הצורך הזה אינו מוקפד במערכות החדשות. המיידיות והמהירות מכתיבות את הטון.


הדיווחים הקשים על נפגעי הפיגועים, פורצים אלינו בימים אלה, בכל כמה שעות,  לעיתים פחות. הפתיח "כאן מערכת החדשות של קול ישראל…" הקוטע את השידורים הרגילים, אינו מוסיף לרגיעה, בלשון המעטה.

בזמנים כאלה יש חשיבות רבה למסירת דיווח אמיתי , מאוזן ודי מיידי לציבור. אבל דומה כי הצורך הזה אינו מוקפד במערכות החדשות. המיידיות והמהירות מכתיבות את הטון.

ביום ב' 12.10.2015 סביב השעה 15.30 קוטעת מערכת החדשות של רשת ב'  את תכניתה של ענת דולב בעדכון חדשותי חשוב. "עוד פיגוע דקירה בירושלים, בפסגת זאב. יש נפגעים , אחד במצב אנוש." הכתבים רצים למקום האירוע, הזימוניות שלהם פתוחות וקולטות את המסרים של כוחות הביטחון.. לא הכל ברור . והכתבים פותחים את המקרופון ומדווחים את העובדות הקשות ואת השמועות הבלתי מאומתות ובלתי מבוססות.

"זהו מידע ראשוני" , מספרים. "אין לנו עדיין פרטים מה בדיוק קרה. אנו בדרך למקום האירוע, בקרוב נעדכן."  המגיש באולפן חוזר על המידע ששמע פעם ופעמיים ,(צריך למלא את זמן השידור) .

הרצון למסור לציבור באופן מיידי את המידע חשוב וחיוני חשוב, אבל כשמוותרים על בדיקה ואימות לטובת המיידיות והמהירות, נגרם נזק, לא פשוט.

ב"דיווח הראשוני" על אירועי הדקירה שהוזכרו, בפסגת זאב, הושמעו הרבה פרטים לא מדוייקים, אבל בבליל הדיווחים בלט אצלי הדיווח של כתב בשם אבי שמידט שהיה על פי מה שמסר בשידור, בדרכו למקום. תוך כדי כך לפתע הוא פולט למיקרופון, "עכשיו נמסר על אירוע נוסף של דקירה בגן ילדים. זהו דיווח ראשוני. אנו בדרכנו ונעדכן במהרה. "  המגיש באולפן נחרד . בגן ילדים שאל? והכתב חוזר על כך, ומסייג שמדובר ב"דיווח ראשוני". להמשיך לקרוא דיווח ראשוני : "פיגוע דקירה בגן ילדים" – אבל בסוף זה לא היה

שא אקדח, קח סכין

ראש הממשלה ושר הביטחון מנסים לשלוח לציבור מסר מרגיע ומעודד אבל אין להם תשובות של ממש. בינתיים, הם מייעצים לאזרחים המבקשים לצאת מביתם לרחוב לצורך סידורים, לקחת אתם אקדח (ברישיון) כדי שיוכלו לירות, אם יתקלו, במחבל/טירוריסט. לא אמרו אם מותר לקחת סכין, אם אין אקדח ומה עם גרזן, זה מותר?


לא ספרתי כמה פעמים השתמשו ראשי מערכת הביטחון ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון במילה "נחישות" , גם לא במונח "אחריות" . אבל הם השתמשו במונחים האלה ודומיהם פעמים רבות.

אם לא היה זה מחזה מדכא של הנהגה שמציגה איבוד שליטה על מצב מתדרדר ונפיץ זה היה יכול להיות מחזה מכמיר לב. להמשיך לקרוא שא אקדח, קח סכין

הדיבורים, הנאום והפיגוע

היה נאום מרשים של ראש הממשלה באו"ם, אבל שעה לאחר מכן היה פיגוע הרצח בשומרון.


היה נאום מרשים של ראש הממשלה באו"ם. דבר דבור על אופניו. רהוט וקולח. השתיקה הדגישה את הדברים. אבל מה הוא בעצם אמר? מה חידש? הוא יצא כנגד הסכם הגרעין עם איראן, תקף את המעצמות ואת האו"ם ובצדק! אבל זה "לא הזיז", לאף אחד. אח"כ תקף את אבו מאזן הטיל עליו את האחריות לאלימות בשטחים, ועל סרבנותו לנהל מו"מ "בלי תנאים מוקדמים". נתניהו הטיל עליו – על אבו מאזן (בצדק מסויים ) את האחריות . אבל לא השאיר לו ולממשלתו שמץ ממנה.

שעה לאחר מכן היה פיגוע הרצח בשומרון, ונראה שהנאום שרק לפני שעה קלה נישא בפאתוס מעל בימת עצרת האו"ם, כבר הונח על מדף הארכיון. בשטח נשארו הנרצחים והיתומים.  אח"כ היה מסע הלוויה המוני קורע לב. נתניהו הצהיר בטלוויזיה כי שוחח כבר עם שר הביטחון, הרמטכ"ל ראש השב"כ שינקטו אמצעים….  להמשיך לקרוא הדיבורים, הנאום והפיגוע