אולמרט מול וינוגרד – לא עדיף כבר ועדת חקירה ממלכתית?

ראש הממשלה שוב נקלע שלא בטובתו למריבה עם ועדת וינוגרד לחקירת הכשלים במלחמת לבנון השנייה. הוא אשר התעקש על מינוי ועדת חקירה ממשלתית, כנגד הדרישה הציבורית למנות ועדה ממלכתית, נאלץ עכשיו לספוג סירוב מעליב מידי הועדה שמינה ולהיכנס עמה לעימות.
 
לא. הוועדה אינה מתכוונת להעמיד לרשות ראש הממשלה,כבקשתו, את הפרוטוקולים והעדויות שיש בהם כדי לשמש חומר להסקת מסקנות אישות כנגד תפקודו במלחמה. הכיצד? מתרעמים פרקליטי ראש הממשלה, כיצד יוכל להתגונן ולהפריך עדויות המכוונות נגדו אם לא יקבל לידיו את החומר? יש כאן עוול ופגיעה בזכות הטיעון והתגובה, וגם סטייה חריפה מעקרונות הצדק הטבעי.
 
אבל הועדה בשלה. אין בחוק הוראה המחייבת אותה לשלוח מכתבי אזהרה, או להעמיד לרשות הנחקרים פרוטוקולים וחמרי חקירה העלולים לפגוע בהם, לאפשר עדויות חוזרות תוך חקירת עדים וכיוב'. החובה הזו מוטלת בחוק רק על ועדות חקירה ממלכתיות. פתיחת "סיבוב שני", כדי לאפשר לבכירים החוששים פן יפגעו מההמלצות, להעיד שנית ולחקור את העדים שהאשימו אותם, תאריך את משך זמן עבודת הוועדה ותסרבל אותה. ומכיוון שאין בחוק הוראה מחייבת, הועדה רשאית שלא להפעיל הליך שועדות חקירה ממלכתיות מחויבות לו על פי חוק. כל זאת על מנת שתוכל לסיים עבודתה מבלי לגרור זאת לחדשים רבים נוספים.
 
לגופו של עניין יתכן וצודקים פרקליטי ראש הממשלה. צריך לאפשר לו להתגונן נוכח חומרת הטענות שהועלו נגדו ונוכח חומרת המסקנות האישיות הצפויות. אבל לא הם ולא יועציו של מר אולמרט צפו בזמן שבו מינו את הוועדה, שיתקלו בסירוב הזה שלה. עכשיו הם צריכים להמתין להכרעת בג"צ בעתירה דומה שהגישה הסנגוריה הצבאית באותו נושא, בהתייחס לפגיעה הצפויה באנשי הצבא. בינתיים שוב מתכתשים עם הוועדה. הדבר כמובן לא מוסיף למעמדו של ראש הממשלה בציבור.
 
 מישהו זוכר היום איזה מאבק ניהל מר אולמרט על מנת למנות ועדה ממשלתית ולא וועדת חקירה ממלכתית? מישהו זוכר כיצד הנושא הגיע עד בג"צ שדרש הסברים והנמקות? האם היום לא חולף הרהור של חרטה אצל רוה"מ ויועציו על הדרך בה בחרו? הם קיוו שמסקנות ועדה ממשלתית יהיו "רכות" יותר מאלה שתסיק ועדת חקירה ממלכתית והתבדו –ראה חריפות דוח הביניים של הוועדה. עכשיו מסרבת הוועדה לאפשר לראש הממשלה גישה לחומר שעלול לשמש בסיס להמלצות אישיות חריפות כנגדו. בוועדה ממלכתית זה לא היה קורה.
 
בדיעבד האם גם עכשיו סבורים בלשכת ראש הממשלה שהוועדה הנכחית עדיין עדיפה על וועדת חקירה ממלכתית? מצד שני אולי מרוצים שם בלשכה מהתסבוכת .כי ככל שהוועדה תסתבך עם בג"צ (שכבר התערב בשיקוליה וחייב אותה לפרסם פרוטוקולים של עדויות), ישחק מעמדה, ירבו סימני השאלה על עבודתה ויקל על הנחקרים להתמודד עם המלצות אישיות קשות שתפרסם.
 
מצד שלישי לא תמיד התמרון והתחמון משיגים את המטרה לשמה נועדו. יכול להיות שהתוצאה מכל העסק תהיה דומה לסוף המעשייה המפורסמת על החכמולוג (יהודי איך לא) שבסופו של דבר נאלץ לספוג מלקות, לאכול את הדגים הבאושים וגורש מן העיר..

בושה וחרפה וזאת בלשון המעטה (1)

מישהו בממשלה חשב לזכות באהדה ציבורית אם יודיע שהממשלה החליטה , לאחר שנים של התעלמות מצד כל הממשלות, להכיר בזכותם של ניצולי שואה לסיוע ועזרה כספית מהמדינה. במקביל גם הוסיף הסתייגות –איך לא- שמדובר "רק" בניצולי שואה שאינם מקבלים סיוע או פיצוי כספי ממקור אחר.
 
אפשר היה לאחר הודעה ממלכתית כזו לקיים דיון ציבורי בשאלה מדוע התעלמו ממשלות ישראל כולן מהניצולים והתנכרו להם משך שנים. אפשר שגם היו נמצאים כאלה שיציינו בחיוב את החלטת הממשלה האחרונה להכיר בכך שחובת המדינה לסייע לניצולים שמספרם פוחת והולך מידי יום .

אבל נוכח התרגום המעשי של ההחלטה שלפיה היקף הסיוע שינתן החל משנת 2008 יהיה   83 ₪ לחודש לניצול שואה, מתברר שלמעשה מדובר "בספין" מבית היוצר של איזה חכמולוג ממשלתי. (נכון  סיוע זה יגדל בהדרגה עד שבשנת 2011 הוא יהיה כבר 275 ₪ לחודש. אבל  זה בכלל לא משנה)

אין צורך בשום דיון ציבורי על גובה סכום הפיצוי אם זו גישת האחראים. בסך הכול מדובר בחרפה, בושה  וציניות בדרגה הבוטה ביותר מצד הממשלה ופקידיה. ההחלטה, כפי שהתקבלה, להכיר באחריותה של המדינה ולהעניק סיוע לניצולי השואה אך רק לאלה שאינם מקבלים סיוע או פיצוי כספי ממקור אחר- מבליטה את הרשעות והאדישות לשואה ולניצוליה מצד מקבלי ההחלטות. גם ציניקנים מושבעים יסכימו שהדיון הציבורי היחיד המתחייב כעת הוא בשאלה איזו התעלמות מהניצולים "טובה"  יותר לממשלה  ו"לספינולוגים" שלה –  לא לעשות דבר כפי שהיה עד כה, או לקבל החלטות מהסוג שקיבלה. לא יאומן – פשוט חרפה.

לסיים 40 שנות שירות בשביתה מיותרת

הרשימה הזאת לא הייתה מתוכננת. אבל כיום היא מתבקשת גם בהיבט האישי, גם בהיבט הציבורי. לאחר שירות של כ-40 שנים, בתפקידים שונים במגזר הציבורי הגיע המועד לסגירת המעגל הזה . בעוד מספר ימים אפרוש מתפקידי האחרון בשירות, אך לא תיארתי לעצמי שיהיה זה על רקע שביתה כללית כולל  שביתה, בעל כורחי, שלי.
 
השביתה הכללית שהכריזה ההסתדרות בשירות הציבורי מיותרת ופוגעת בציבור. הסברי ההסתדרות כשמנתחים אותם לגופו של עניין – לא משכנעים. מה חשב מזכיר ההסתדרות שאם יזרוק מספר כמו דרישה לתוספת שכר לכל העובדים בשיעור של  10% כשהוא עצמו יודע שלא יקבל זאת , אז ההצעה הנגדית שיקבל תהייה הסכמה להעלאה של 9%? מי שמעלה דרישות בלתי הגיוניות כעמדת פתיחה מקבל בתגובה עמדות המבוססות על אותו "הגיון". על מה מבססת ההסתדרות את דרישתה? על אחוז התוספת שקיבלו חכי"ם , שרים ובכירים אחרים והיא דורשת זאת גם לשאר העובדים. אבל הבכירים שקיבלו את התוספת האמורה אינם נהנים מקידום אוטומטי בדרגה, זחילות שכר  ותוספות אחרות שיתר עובדי השירות הציבורי נהנים מהם. אולי התוספת שקיבלו באמת מופרזת – אז שיטפל בהם הממונה על השכר אם צריך, הוא יודע איך.
 
ההסתדרות טוענת שכבר חמש שנים האוצר אינו חותם עימה על הסכם שכר קיבוצי לעובדי המגזר הציבורי ואחרי סחבת כל כך ארוכה יש הצדקה לצעד החריף של השבתת המשק. אפוא הייתה ההסתדרות משך חמש שנים אלה? רק לפני מספר חדשים הכריזה על שביתה כללית במשק על רקע אי תשלום שכר לעובדי רשויות מקומיות. זו באמת הייתה שביתה צודקת. אבל מדוע לא העלו אז גם את העניין שלשמו הם הכריזו עכשיו על שביתה? מי שמשתמש בנשק "יום הדין" וסוגר את המדינה ושירותיה לעיתים מזומנות וכל פעם בנימוק אחר מאבד אמינות ותמיכה ציבורית.
 
אתמול קבע כאן דניאל בלוך ברשימתו כי השביתה מוצדקת משום שניתן היה לסכם בנקל על מקדמה של  3% לעובדי השירות הציבורי אך משום שהאוצר הציע הצעה מגוחכת ומעליבה לא היה מנוס…
http://www.notes.co.il/daniel/34577.asp
 
אם הסיכום צריך בסופו של דבר, להיות העלאת שכר בגובה של 3 – 4 אחוזים הרי  הצעת הפתיחה של שר האוצר היא בהחלט במתחם המו"מ שיש לנהל. הרי  ברור שאחוז התוספת יהיה גבוה יותר, לאחר מו"מ, מההצעה הראשונית של האוצר. אבל מי שמעלה דרישות בלתי הגיוניות לתוספות שכר  ומצמיד אליהן גם השבתה כוללת של המשק, מרגיש כנראה שבלי גרימת סבל לאוכלוסיה הוא לא יוכל להסביר מדוע הסכים בסופו של דבר לתוצאה. הרי על מנת להשיגה ניהל "מאבק הרואי". יפים הדברים גם לגבי הצד הנגדי במו"מ שמלכתחילה אינו מקיים שום דיון בלי לומר בפתיחתו שהוא לא מסכים לשום תוספת. האם לא מספיק עם הקרקס הזה? חם לנו מספיק בלי ערימות הזבל..

הנשיא השמיני – משה קצב

אתר האינטרנט הרשמי של האזרח מספר אחד נקרא "נשיא מדינת ישראל". סמל המדינה מתנוסס בצידו הימני השל העמוד הראשון באתר ותחת הכותרת העברית מופיעות הכותרות באנגלית וערבית. מאד רשמי ומאד מכובד. האתר עודכן בימים האחרונים ובעמודו הראשון מופיעה כבר תמונתו של הנשיא התשיעי – שמעון פרס, תולדות חייו ופרטים על פעלו כמו גם תמונות מטקס השבעתו/הכתרתו.
 
באתר מספר פרקים בנוסף לפרק על הנשיא המכהן.ישנו גם מדור  גם על הנשיאות בישראל ובו תת מדור הנקרא הנשיאים ורעיותיהם . בתת מדור זה מובאים פרטים על הנשיאים הקודמים . סקירה לא קצרה מופיעה שם על משה קצב הנשיא השמיני של מדינת ישראל בשנים 2000-2007.  מסופר שם על מקום מגוריו , על יחוסו המשפחתי, על קורותיו מאז גרה משפחתו במעברה, דרך השירות הצבאי והתפקידים הפוליטיים. בין השאר נאמר בסקירה הרשמית כי הוא "זקף קומתם של אלפים מאזרחי המדינה" כשעסק בפרויקט שיקום השכונות כסגן שר השיכון, בתפקידו כשר הרווחה "הביא לאישור הממשלה והכנסת חוקים סוציאליים מתקדמים ביותר".. בתקופת כהונתו כשר התחבורה הוא התחיל והשלים הפרטת חברות ממשלתיות שהיו בתחום אחריותו . .."כמו כן בתקופתו שררו יחסי עבודה תקינים ושקטים " נאמר בסקירה. עוד נמסר כי כיהן גם כסגן ראש הממשלה  ושר התיירות והשר הממונה על ערביי ישראל , אבל אין פרטים על פעלו, גם לא על יחסי העבודה ששררו בתקופתו במשרדים האלה בהם כיהן בתקופת הכנסת  ה-14….
 
הסקירה על הנשיא השמיני באתר האינטרנט הרשמי של הנשיא מסתיימת במשפט הבא : "משה קצב כיהן כנשיאה השמיני של מדינת ישראל בין השנים 2000 -2007 והתפטר מתפקידו סמוך לסיום תקופת כהונתו." אף מילה נוספת על נסיבות הפרישה.. (ידיעה בנושא פורסמה על ידי גברת שירי סולומון ב-21/7/07 באתר "סקופ")
 
 
אפשר להעלות הרבה שאלות וקושיות על ניסוחו של המשפט המסיים את "הסקירה הנשיאותית" הזו. לא יכולה להיות תשובה טובה לאף אחת מהשאלות הללו. אבל לי בכל זאת ישנה שאלה אחת ולאו דווקא על הסיומת: דווקא על רקע נסיבות פרישתו הבעייתית, בלשון המעטה, של משה קצב מכהונתו הרמה, לשם מה צריך לספר לנו כי בתקופת כהונתו כשר התחבורה "שררו יחס עבודה תקינים ושקטים". האם גם המתלוננת נגדו ממשרד התחבורה שותפה לקביעה הזו?
 
אתר נשיא המדינה 
http://www.president.gov.il/defaults/default_he.asp

הפספוס של לשכת ראש הממשלה

בניגוד לכותרת רשימה זו, תגובת ראש הממשלה לדוח מבקר המדינה בנושא הטיפול בעורף הצליחה. היא הצליחה להסיט  חלק מתשומת הלב הציבורית  לקטטה שבין מבקר המדינה לראש הממשלה. זאת במקום שהדיון הציבורי כולו יתמקד בממצאי הדוח, ובתיקון הליקויים. לא בטוח שדווקא זו הייתה כוונת התגובה אך זאת הייתה התוצאה. מבקר המדינה מצידו, בשונה מהתנהלותו במקרים עברו, לא הגיב ישירות ואולי איכזב בכך את יועצי ראש הממשלה שרצו לגרור אותו לתגובה מתגוננת או בלתי שקולה. כך נותרנו רק עם מתקוטט אחד בזירה התקשורתית.
 
מה למעשה טוענת לשכת ראש הממשלה בתגובתה נגד מבקר המדינה? שהוא משתמש בפרק הפתיחה, החתום על ידו אישית, בביטויים חריפים כנגד הקברניטים. הוא מעז לתאר  את התנהלות הממשלה ומקבלי ההחלטות , בהם גם ראש הממשלה, בנושא הטיפול בעורף כ"ליקוי מאורות". הביטוי הזה טוענת לשכת ראש הממשלה בתדרוכיה, אינו מצוי בפרקי הדוח שנכתבו על ידי עובדי משרד המבקר.בתגובה שבכתב נטען עוד כי המבקר משלב  בסקירתו גם ביטויים והערות שאינם כלולים בגוף הדוח. על כן המסקנה היא שהוא מנהל מסע אישי נגד ראש הממשלה ו"צר לנו על האיש"…
 
מה רצו בלשכת ראש הממשלה – שהמבקר יפרגן להם על התנהלותם בטיפול בעורף? האם לדעתם הטיפול שלהם בעורף (או חוסר הטיפול) שהמבקר מתאר ככישלון, היה בעצם הצלחה?כיצד רצו שיתאר את הטיפול בעורף? כ"מחדל"? "כשלון מערכות כולל"? אולי "קריסה"? אם היה מתאר את ההתרחשויות כ"ליקוי" ולא משתמש בצירוף "ליקוי מאורות" זה היה מספק? האם הבעיה של לשכת ראש הממשלה היא המונח בו מתואר הכישלון ? לא יותר חשוב עצם הליקוי?
 
פרק הפתיחה לדוחות מבקר המדינה החתום אישית על ידי מבקר המדינה, אינו העתק של הנאמר בפרקי הדוחות ולא צריך להיות כזה. הוא גם אינו בבחינת שורות נימוס. הוא מיועד לשקף את עמדתו של ראש מערכת הביקורת הממלכתית במדינה, זה שהכנסת בחרה, זה שמתוקף מעמדו בחוק מוטלת עליו החובה לומר את הדברים בצורה ובסגנון שיבחר – על הממצאים שנחשפו ומשמעותם .
 
ללשכת ראש הממשלה יש כלים רבים להתמודדות עם דוחות הביקורת. בראש ובראשונה להצביע על פעולות שנעשו לתיקון ליקויים. אך לא רק. הטלת דופי אישית במבקר אינה הדרך היעילה ביותר ופוגעת במי שנוקט בה. לשכת ראש הממשלה לא עמדה בפיתוי , פרסמה תגובת השתלחות אישית במבקר וחיזקה את מעמדו הציבורי. מה תעשה כלפי דוח ועדת ונוגרד?

אמת בפרסום ומחלקת השיווק בתיאטרון ירושלים

 תיאטרון ירושלים הוא מוסד תרבותי מכובד. במשך שנות קיומו רכש לעצמו מעמד ייחודי  בציבור הירושלמי החילוני והדתי מסורתי. התיאטרון מקיים מפעל מנויים  מפואר המקיף לפחות עשרות אלפים מתושבי העיר. הוא עושה זאת גם בסיוע וועדי העובדים והנהלות מקומות העבודה בעיר, המסייעים בידי הציבור הירושלמי לרכוש מנויי למספר מופעי תרבות בשנה , בעיקר הצגות אך לא רק ,  בהוצאה לא קטנה אבל אפשרית בזכות הסדרי תשלום נוחים והרשמה מרוכזת.
 
את ההצלחה הזו, המהווה בסיס עיקרי לקיומו של התיאטרון ומפעלו, צריך לשמר ולקיים . לשם כך מפעיל התיאטרון מערכת משומנת של יחסי ציבור ושיווק . אחת מהמשימות החשובות של המערכת הזו היא  המשך קיומו של מפעל המנויים תוך חתירה להגדלתו מידי שנה.
 
בחתירתה להצלחה המיוחלת, הציגה באחרונה מערכת השיווק של התיאטרון מבחר מרשים של הצגות ומופעים שיכללו בתכנית התיאטרון לעונה הקרובה והפיצה זאת בדרכים שונות בקרב הציבור הירושלמי בצרוף הצעות לרכישה/חידוש מנוי שנתי . אבל, מסתבר כי ההצעות השיווקיות לא תאמו כל כך את המציאות בה נתקל הצרכן .
 

מכירת מינויים ושיווק מופעים בתיאטרון ירושלים

לאחר שנתקלנו, מספר ירושלמים, ב"חוסר ההתאמה" האמור פניתי לתיאטרון בבקשת הבהרות ולהלן התכתובת: בפנייתי תחת הכותרת " תלונה נגד תיאטרון ירושלים" נאמר:
 
"כמו רבים אחרים קיבלנו בדואר את הדפדפת שהוצאתם לרגל פתיחת מועד הרישום לרכישת מנוי/או חידושו למופעי התיאטרון. בצד ההצעות לסוג המנוי מופיע גם מבחר מההצעות/מופעים שמציע התיאטרון לעונה הקרובה. הפרטים האלה מופיעים בצמוד ובהמשך להצעות לרכישת המנוי וברור לכל אדם סביר כי מדובר בהצגות/מופעים במסגרת המנוי ויכול הוא להחליט, בהתאם למגוון המוצע לו, אם ברצונו לרכוש מנוי. ברשימת ההצגות – גם ההצגה "המלט". מסתבר שהצגה זו, הגם שהיא מופיעה בצמוד לפירוט סוגי המנוי, אינה כלולה בהצגות המנוי. ניתן אמנם לרכשה תמורת כרטיס בחירה ובתוספת תשלום אך לא במסגרת המנוי.
 
צורת שיווק זו של הצעות לרכישת מנוי היא הטעייה של הציבור וקרוב לודאי שגם עבירה על חוקי הגנת הצרכן… נא בדקו עם הייעוץ המשפטי שלכם. (לחץ להרחבה ופרטים)
 
אם המופע אינו כלול במסגרת מופעי המנוי צריך היה לציין זאת במפורש בדפדפת. אמנם מוכר רצונם של אנשי השיווק להציג מבחר אטרקטיבי של הצגות אך הדבר אינו  צריך להתבצע על ידי הטעייה של הציבור. מוצע לכם לפרסם לידיעת הציבור הבהרה מה כלול בהצגות המנוי מתוך המופעים שנכללו בדפדפת ומה לא.. בכך תמחישו לקהל שאינכם נמנים על אותן החברות שאומנות המכירות שלהם מבוססת על הטעייה."
 
על הפנייה הזו השיבה מטעם התיאטרון גברת שלומית המבורגר  -יחסי ציבור ופרסום:
 
"קיבלנו את מכתבך בעניין עלון חידוש המנויים שבו שילבנו הצגות ומופעים צפויים בעונה הקרובה.
 
הכותרת היא "הצלחות השנה והמופעים החדשים בעונת 2007/08" ומתחתה מפורטות הצגות וכן תזמורות, להקות מחול, הצגות ילדים שונות ועוד ועוד. מן הסתם זוהי תכנית מופעים בתיאטרון אך לא כולם מוצגים על חשבון כרטיסי המנוי, וחלקם אולי לא יוצגו כלל. נדמה לי שהדבר די ברור וצר לי אם התאכזבתם. יחד עם זאת, כפי שהצעת, נבדוק גם את ההיבט המשפטי של הפרסום ונודיע לך. אני מקווה שתמשיכו לבוא לתיאטרון וליהנות ממגוון המופעים. "
 
מבלי לגרוע מחשיבותו של מפעל המינויים,  ומבלי להיכנס לשאלה האם הייתה במתואר עבירה על חוקי הגנת הצרכן, מתשובת התיאטרון עולות מספר שאלות:
שאלה ראשונה – האם "אמת  בפרסום" יש לה חשיבות בעיני הנהלת התיאטרון גם אם לצורך שיווק אגרסיבי מעוניינים אנשי השיווק ל"עגל פינות" ולהגזים. הרי  מפעל המינויים אינו מפסיק להתקיים בתום השנה וצריך יהיה לפנות לציבור גם בשנה הבאה ולהציג בפניו את תנאי המנוי ואת התכנית. אם התכנית אינה מחייבת כיצד יוכל הצרכן להחליט?
שאלה שנייה – האם יפגע כוח המשיכה של ההצעה לרכוש מנוי, אם לצד מספר מופעים שבתכנית יצוין כי אינם כלולים בתכנית המנוי וצריך לרכוש עבורם כרטיסים בנפרד ובתוספת תשלום?
 
שאלה שלישית – מה פירוש הודעת "יחסי ציבור ופרסום" של התיאטרון כי תכנית המופעים שפורסמה ונכללה בדפדפת שחולקה לציבור היא "מן הסתם זוהי תכנית מופעים בתיאטרון אך לא כולם מוצגים על חשבון כרטיסי המנוי, וחלקם אולי לא יוצגו כלל."… (ההדגשה לא במקור). אם כללו בתכנית מופעים שכלל לא ברור אם יעלו ועדיין לא סוכם עליהן סופית, מה אם כן המשמעות של הדפדפת.? גם אם נתעלם לרגע מהמשמעות החוקית של המעשה בו ספק מתחייב למכור ללקוחות פוטנציאליים מוצר שכלל אינו  ברשותו , האם זוהי מדיניותו של תיאטרון ירושלים לבסס את הקשר שלו עם צרכניו על בסיס מידע מטעה (יהיו שיגידו שיקרי) שהוא מפיץ ביניהם על מנת להגביר מכירותיו?

דייר חדש בארץ הבלוגים

זהו. יש שם משתמש וסיסמא ואני יכול לכתוב כאן חפשי חפשי, כך נאמר. האמת, לא כל כך ברור לי איך זה עובד. מי קורא את הדברים. איך מגיעים לאותה כתובת המציגה את האתר אליו אני מעביר את רשימותיי? מה צריך לעשות על מנת שחוץ ממני מישהו יקרא? יש גם משהו מסקרן בידיעה כי לאחר שעלה פוסט באתר כל אחד יכול לראות אותו ולהגיב אבל הכותב לא תמיד יודע מי.  בודאי שאם שולטים בטכניקת העיצוב והפוסטים מוצגים בצורה מושכת יותר, יש סיכוי רב יותר שמי שכבר נכנס יישאר ולא יברח למקרא כותרת הפוסט המוצג.. אני כנראה אצטרך ללמוד תוך כדי כתיבה והתנסות.
אבל טוב לדעת שאחרי "בילוי" לא קצר בשירות הציבורי,  בתחומים שונים, ניתנת אפשרות לומר דבר וחצי דבר על  תהליכי קבלת החלטות. להגיב  , ולהעיר ולהאיר, ללא מגבלות כאלה ואחרות ועל סמך היכרות של המערכת.. רשימותיי תתמקדנה בנושאי אקטואליה , כלכלה וצרכנות . אני יודע שאני לא לבד בתחום. כל עם ישראל איתי. בתקשורת, בשיחות סלון  במפלגות ועוד. בכל זאת יש עדיין נישות פתוחות. בכוונתי לתפוס לפחות אחת.  אשמח לתגובות. אני גם עונה , אם מתחשק לי.

אוהבים את מבקר המדינה

שלש הצעות חוק שלא זכו לאזכור רחב הוגשו באחרונה בעניין מבקר המדינה. האחת בלתי ראויה וחסרת איזון, השנייה, באותו עניין, ראויה לתשומת לב והשלישית מצחיקה. עיון בהן ממחיש כיצד משמשים עיקר , תפל ופופוליסטי אצל נבחרי העם.
ההצעה הראשונה היא הצעת חוק יסוד מטעם החכי"ם אלדד, יחימוביץ דותן, אורלב לבנת וכהן . היא מבקשת להעניק חסינות למבקר ולהסיר ממנו כל אחריות פלילית או אזרחית. כך נאמר בה:
 
1.      "מבקר המדינה לא ישא באחריות פלילית או אזרחית , ויהיה חסין מפני כל פעולה משפטית בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה, אם היו הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו כמבקר מדינה.
2.      הכנסת רשאית בהחלטה, ליטול את חסינותו של מבקר המדינה , ובלבד שעשתה זאת לפי הצעת הועדה לביקורת המדינה של הכנסת.
3.      הועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא תגיש הצעתה כאמור בסעיף זה אלא לאחר שהובאה בפניה בקשת היועץ המשפטי לממשלה, אם סבר כי יש להסיר את חסינות מבקר המדינה.
4.      החלטת הכנסת על הסרת חסינות בפני דין פלילי תיעשה בהצבעה גלויה. "  
 
בדברי ההסבר להצעה נאמר:
"לאחרונה דרש ראש הממשלה , אהוד אולמרט לחקור את מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בחשש לעבירה  פלילית של שימוש לרעה בכוח המשרה ועבירות נוספות בגין "הדלפות שיטתיות" .דרישה זו היא חסרת תקדים וחושפת  את הגבלת העצמאות וחופש הפעולה המתחייבים על מנת למלא את תפקיד מבקר המדינה כראוי. על אף שעל פי החוק אחראי מבקר המדינה בפני הכנסת בלבד, ואינו תלוי בממשלה, נוצר מצב שעל ראשו מונפת חרב החקירה המאיימת לשבש את שיקול דעתו ולהגביל את חופש הפעולה העומד בבסיס התפקיד. חוק זה בא לתקן את המצב הקיים ולהסיר כל מגבלה על עבודתו בעצמאית של מבקר ה מדינה."
 
 הצעת חוק זו המתיימרת להגן הגנה על מבקר המדינה היא הצעה פופוליסטית ובלתי ראויה. מבקר המדינה אינו זקוק להגנות מסוג זה. האם רק משום שפרקליטיו של ראש הממשלה ביקשו לבדוק אם לא חרג המבקר מסמכויותיו בעת עריכת אחת מהביקורות שהוא מנהל נגד ראש הממשלה יש צורך לחוקק חוק יסוד ? האם שיקול הדעת וחופש הפעולה של מבקר המדינה נפגעים מכך שחובתו (כן גם הוא) לפעול על פי חוק?

בשנה האחרונה ראינו גם שופטים שהורשעו בדין, גם שרים, גם ח"כים ועומד ותלוי עניינו של הנשיא הקודם. בכלל , מדוע יש להעניק חסינות למבקר? אם הוא פועל במסגרת תפקידו ובהתאם לסמכויותיו על פי דין הוא ממילא חסין בפני תביעות . אם הוא חורג מכך זה כבר עניין אחר. מי שממונה על חשיפת ליקויים וחריגות מהוראות החוק והנוהל אינו צריך להיות חסין בעצמו מהחובה לציית לכך.. מבקר צריך לדעת לעמוד בלחצים. אין זה תפקיד דה לוקס.

הצעת חוק נוספת באותו נושא הוגשה על ידי ח"כ ניסן סלומיאנסקי. בהצעה נאמר:
" לא תיפתח חקירה פלילית נגד מבקר המדינה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. ולא יוגש כתב אישום נגד מבקר המדינה אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה".
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר :
"כיום לא נדרשת הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה , בכדי לפתוח בחקירה פלילית נגד מבקר המדינה או בכדי להגיש נגדו כתב אישום וזאת בעוד הסכמה כאמור נדרשת בעת פתיחת חקירה פלילית נגד שופטים , שרים וראש הממשלה. לגבי המבקר אין בחוק הוראה כזו. נוכח החשש שמבוקרים  כאלה ואחרים ינסו להטיל מורא על מבקר המדינה באמצעות נקיטת הליכי סרק פלילים נגדו מוצע להשוות מעמדו לעניין זה למעמדם של שופטים שרים וכן ראש הממשלה ולהתנות פתיחת חקירה פלילית והגשת כתב אישום נגד מבקר המדינה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה."

הצעה זו שונה מקודמתה בכך שאינה מבקשת להעניק חסינות גורפת למבקר מחד גיסא ומבטיחה לו הגנה מסוימת מפני ניסיונות לנצל לרעה הליכים פליליים על מנת להרתיעו ולשבש עבודתו. יש בה את האיזון הראוי והיא מצדיקה עיון רציני.

עתה נעבור להצעה המצחיקה (אבוי לבדיחה שבה)
ח"כ והשר לשעבר איתן כבל מבקש לחייב בחוק את מבקר המדינה לפרסם ממצאים חיוביים יחד עם ממצאים שליליים בדוח הביקורת השנתי שהוא מניח על  שולחן הכנסת. זאת כדי לסייע לח"כים לקבל תמונה מלאה על הגופים המבוקרים ולתרום להערכה העצמית של ההנהלות והעובדים באותם גופים מבוקרים ובכך לדרבן אותם "להיות בסדר".
הצעה כזו מעוררת אצלי ,לפחות, גיחוך.
מבקר המדינה מונה על מנת לבדוק קיומם של ליקויים בגופים המבוקרים ,לפרסמם (את הליקויים) ולהמליץ על דרכם לתיקון. אין זה מתפקידו הראשי לחלק צל"שים או לשמש "קצין מוראל". חיובו בחוק לפרסם דברים "חיוביים" יסיט אותו ואת אנשיו ממטרת פעילותם המרכזית. תואיל הממשלה ותפרסם באמצעות מערכות ההסברה שלה, דובריה ויועצי התקשורת שלפקודתה את פעולותיה החיוביות. אם אכן מדובר בפעולות של ממש ולא בהצהרות יעריך זאת הציבור. הוראת חוק באשר לתוכן דוח הביקורת השנתי מערערת על עצמאות המבקר ורומזת על ליקוי בשיקול דעתו עד כדי כך ש"צריך להחזירו למסלול" על ידי חקיקה.
 אין צורך להפוך את מבקר המדינה ל"משבח השלטון " ושלוחותיו, ולהרוס על ידי חקיקה את אמינותו. צריך להשאיר את הדבר לשיקולו של המבקר  .אולי כוונתו של הח"כ הייתה דווקא לטובה, אבל מעט מחשבה על הצעתו לא הייתה מזיקה. זאת במקרה הטוב. במקרה הרע אולי דווקא הקדיש מחשבה להשלכות הצעתו. בכל מקרה, מבקר המדינה לא צריך מליצי יושר כאלה.