אמיר עדי ועלמה הוציאו את הבלוג לחופשה


לאותם גולשים שתהו על העדר עדכונים בבלוג בימים האחרונים – הרי פיתרון החידה. הבלוג בחופשת חג. לא סתם חופשה.
שלשה הובילו את הבלוג לחופשתו: אמיר, עדי ועלמה. השלשה מוזכרים ב"פרטים נוספים" בעמוד הראשי של אתר הבלוג כשלושת הנכדים של בעל הבלוג. כלומר,שלי ושל רעייתי. פרט נוסף בעל חשיבות רבה כל השלשה עם הוריהם מתגוררים בחו"ל. אמיר, בן שלש וחצי ועדי בת שנה וארבעה חדשים , ליד לונדון ועלמה בת שנתיים כמעט, בסן פרנציסקו.

כל החבר'ה האלה עם הוריהם הגיעו לביקור של חופשת חג בארץ. מאז הגיעו השתנו הסדרים: קוביות להרכבה , פאזלים, צבעים דפי נייר, ועוד  נשלפו ממקום האחסון שלהם וקנו שלהם שליטה במרכז הדירה.


 

אמיר עלמה ועדי (מימין לשמאל)

את המגלשות, הנדנדות ויתר המתקנים שבאזור אנו כבר מכירים כמעט בע"פ. רעייתי ואני הכרנו את דורה, חבורת איינשטיין ובוב הבנאי,  בעברית ובאנגלית וחידשנו הכרות עם הטלטאביז בטלוויזיה הרב ערוצית. אנו כבר יודעים די  הרבה פרטים על קורותיו של טרזן מקלטת הוידיאו (הוא מדבר עברית, טרזן, בימים אלה) גם על הילד מוגלי וחבריו הפנתר בגירה והדוב בלו, מספר הג'ונגל אנו יודעים לספר כמעט בעיניים עצומות – וזו רק ההתחלה, כי לא הזכרנו את הדגיג כספיון ואת חמשת הבלונים ואת ואת.. גם כלבנו האהוב וינסטון, שכבר אינו נער- בן 13 שנים הברנש – נאלץ לשנות את מקום מרבצו לטובת האורחים הפעלתנים. – אמיר,עדי ועלמה.

כפי שאתם מבינים, עד סוף הביקור הבלוג בחופשה –מאד נעימה.

עדכון – מי צריך את עמי איילון בממשלה (2)


כאשר פורסמה בערב החג, ההודעה על הסיכום שהושג בדבר צירופו של עמי איילון לממשלה לא חיכיתי ומייד כתבתי פוסט תגובה והעליתי אותו לרשת. טעיתי בכך. אמנם כללתי ברשימה את הגורמים שלדעתי רוצים/צריכים את איילון בממשלה, ולא מסיבות ענייניות כמובן, וגם העזתי להצביע על אותם גורמים שאינם צריכים את איילון בממשלה וגם נימקתי, אבל לו המתנתי מעט, הייתי מתייחס גם לעניין נוסף, אשר נשמט מהרשימה הקודמת, וגם הוא אומר דרשני. מדובר במועד פרסום ההודעה. מכיוון שיש אפשרות שעיתוי הפרסום הוא "ספין" תקשורתי שמטרתו למזער נזקי ביקורת על המהלך החלטתי להעלות פוסט עדכון לרשימה הקודמת בנושא:
 
מדוע פרסמה לשכת שר הביטחון את ההודעה דווקא מספר שעות בטרם החג? האם לא ניתן היה להמתין עד תום החג ואז לעדכן את הציבור? הרי ביצוע הסיכום וצירוף איילון לממשלה לא יעשה לפני תום החג. מה בער להם?
 
התשובה היא – שלא קרה שום דבר דחוף שכפה את הפרסום במועד זה. אבל למתכנני מהלך צירוף איילון לממשלה היה נוח לפרסם את ההודעה דווקא בעיתוי שפורסמה. הם יודעים היטב כי המינוי יתקבל בתמיהה ובהסתייגות בציבור, שהרי אין צורך ממשי בו וכל כולו נועד לשרת אינטרסים פוליטיים. הפרסום ערב החג מבטיח תגובות מתונות אם בכלל להודעה. התקשורת ברגיעה בתקופת החג. מהדורות החדשות היומיות הן בפורמט מקוצר. הפרשנים הפוליטיים/מדיניים בחופשת חג ולכן ניתן להעביר את המינוי ציבורית במינימום ביקורת.
 
אבל גם אם בשלב ראשון יעבור המינוי בשקט יחסי, לא יסתיים העניין בכך. עמי איילון עורר יותר מידי ציפיות ותקוות אצל מי שנואשו ממאגר המנהיגים הנכחי במפלגות. משנתברר  שהיו אלה ציפיות שווא, ואיילון אינו שונה מפוליטיקאי מצוי הנאבק על מיקומו וכיסאו בהיררכיה, יימצאו כבר כאלה שיזכירו לו את עמדותיו בעבר הקרוב, אותן זנח לכבוד כסא השר בלי תיק.
 
להלן קישור לרשימה הקודמת בנושא למי שלא ראה/קרא
לקריאת הרשימה: http://www.notes.co.il/raboy/36278.asp

מי צריך את עמי איילון בממשלה


 בערב ראש השנה יצאה מלשכת שר הביטחון ההודעה לעם היושב בציון: אחרי החג ימונה החבר עמי איילון לתפקיד שר בלי תיק בממשלה. פורטו גם התפקידים: בנוסף לשר בלי תיק יהיה איילון חבר בקבינט המדיני בטחוני וישמש גם כיו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ובמסגרת זו יהיה אחראי על ישום המלצות דוח וינוגרד. בהודעה נאמר גם כי ראש הממשלה נתן הסכמתו.
המהלך מתבצע לאחר מו"מ ארוך, במהלכו ניסה ברק למצוא לאיילון מקום סביב שולחן הממשלה. איילון שהתמודד מול ברק על ראשות מפלגת העבודה  יחד עם אמיר פרץ, אמנם הפסיד אך זמן קצר אחר כך הודיע שהוא מעוניין להיות חבר בממשלה. ביטחון הוא לא יכול לקבל- זה של ברק, גם לא סגן (פואד התנגד) אז הוא רצה להיות שר חינוך. ביצוע המהלך היה מוביל בהכרח להדחתה של השרה המכהנת פרופ' יולי תמיר. התעוררה תגובה פוליטית וציבורית חריפה. איילון נרתע וויתר על התפקיד. אך לא על הרצון להצטרף לממשלה. חבריו למפלגה לא רצו אותו שם בתפקיד בכיר ממש, וכך נותר פנוי תפקיד השר ללא תיק.
וכך איילון, ממבקריו החריפים של ראש הממשלה לאחר מלחמת לבנון, מצטרף לממשלת אולמרט. מי צריך אותו בממשלה כשר בלי תיק? צריך אותו ראש הממשלה אהוד אולמרט. הוא יצרף בכך עוד אחד ממבקריו החריפים , מאלה שקראו לו להתפטר, מאלה שהצהירו שלא יכהנו איתו יחד,  לממשלתו. כן לאותה ממשלה שפסלו אותה מלכתחילה בגלל העומד בראשה. לגיטימציה ציבורית לא ירוויח מכך מר אולמרט, אך פוליטית אולי יחזק במקצת את מעמדו. מי עוד צריך את איילון בממשלה? צריך אותו אהוד ברק. כדי שלא ישמש כאופוזיציה נגדו, ולא יתחרה בו על הנהגת המפלגה. ואמנם איילון כבר הצהיר על כך בסמוך להודעה על מינויו הצפוי. גורם נוסף שצריך את איילון בממשלה הוא איילון עצמו שאינו מורגל בשירות של חבר כנסת מן השורה , כזה שאינו נושא  בשום משרה ציבורית (להיות חבר כנסת "סתם" כנראה לא נחשב תפקיד מספיק  "כבד" בעייני מר איילון.) גם חברי הנהגת מפלגת העבודה צריכים את איילון בממשלה בתפקיד של שר בלי תיק, (ואכן תפקיד כזה קיבל). עדיף מבחינתם שהאיש יצטרף לחבורה, לא בתפקיד בכיר מידי, ולא יצהיר באוזניהם כל שני וחמישי כי הכיסא אינו חזות הכול וכי אסור להמשיך ולשבת בממשלה הרעה הזו.
מי לא צריך את עמי איילון בממשלה? – הציבור הישראלי לא צריך אותו שם. בעצם גם איילון עצמו לא צריך את התפקיד. בהסכמתו לקבל אותו, נכנע לפיתוי להכניס עצמו למלכודת פוליטית. הוא הסיר מעליו באחת את הבידול שהפריד אותו ממנהיגי ועסקני מפלגת העבודה. הוא  ניסה למצב עצמו כאלטרנטיבה נקייה ללא פניות להנהגה הקיימת. עכשיו הוא מצטרף לאלה שיצא נגדם בעבר. יחודו נמחק. ביתר כבר יטפלו שרי מפלגת העבודה. הם מומחים בכך.

פורסם גם באתר "מחלקה ראשונה"

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-24676-00.html?tag=12-34-29  

קישור לרשימה נוספת בנושא למי שלא ראה/קרא

http://www.notes.co.il/raboy/36389.asp

 

היה כתוב בעיתון


מוספי ועיתוני סוף השבוע משמשים כאביזר קבוע המספק חומר גלם לשיחות הסלון של יום שישי. הנהייה הזו של רבים אחרי מה ש"היה כתוב בעיתון" משבשת לעיתים לכותבים ולעורכים את שיקול הדעת. הם מנצלים את יכולתם להעביר ישירות  לעיתון את הגיגי המקלדת שלהם ללא ריסון או איזון.

שתי דוגמאות לכך מגיליונות סוף השבוע (יש עוד ולעיתים תכופות) וגם על בקשת סליחה:

עיתון "הארץ" בסוף שבוע זה (7/9/07) במדור "השבוע של – צביקה שרף" מפרסם רשימה בשם "התקפה מתפרצת " מאת  רועי בית הלוי. זו רשימת תגובה על הויכוח שניהל כמה ימים קודם לכן המאמן הלאומי, עם עיתונאי הספורט של העיתון עופר מתן. (מהיכרות אישית, אמנם שטחית, עם הכתב הזה אעיד כי הוא משתדל לבצע עבודתו ביסודיות) מסתבר שלא היה זה סתם ויכוח אלא אירוע רצוף אמירות קשות כלפי העיתונאי מצד המאמן כולל מעורבות של מאבטחי הנבחרת ועד גילויים קשים של התנכלות כלפי העיתונאי.. (לפי גרסת העיתון). העיתון שנפגע לא התלונן במשטרה , לא הגיש תביעה על הפגיעה בזכויות העיתונאי או במעמדו. אולי לא היה בסיס לתביעה כזו. אבל, לא אלמן עיתון "הארץ". יש לו דרך לבוא חשבון:

אנשי מערות- גדל גוף מקפץ מול חמש ממותות

כך כותב מר רועי בית הלוי, חברו למערכת של העיתונאי הנעלב, על מאמן נבחרת ישראל בכדורסל צביקה שרף ועל שחקני הנבחרת:

"חשיבות התקריות המכוערות האלה חורגת הרבה מעבר לתחומיו הצרים של מגרש הכדורסל., שלעיתם נדמה שלאורכו התרוצץ שרף בפרצוף מאדים לפחות מאז בריאת העולם. למעשה, ארכיאולוגים איתרו ציורים של אנשי מערות, שבהם יהיה  אפשר לראות אדם גדל גוף שמפיו מבצבץ קיסם עץ מחודד, כשהוא מקפץ מול חמש ממותות גבוהות שמסודרות במבנה של הגנה אזורית. רבנים ידועי שם טוענים בתוקף כי לא משה רבנו חצה את ים סוף, אלא דווקא צביקה רבנו, כדי לאפשר לרכז שלו לבצע תרגיל פיק אנד רול ולרוץ בחופשיות אל הסל המובטח."

לא אדע אם יש  בסיס עובדתי לקביעה בהקשר למאמן הנבחרת כי ארכיאולוגים איתרו ציור של איש מערות בדמותו. לא מובן לי התיאור כי  אותו איש מערות מקפץ מול חמש ממותות  שמסודרות במבנה של הגנה אזורית.. (כלומר שחקני הנבחרת. ) גם לא הקשר לרבנים ידועי שם.

ברור לגמרי כי הכותב עושה שימוש בעיתון על מנת לבוא חשבון אישי עם מאמן הנבחרת. מדוע הוא חושב כי אני ושכמותי צריכים להתעניין בכך  ועוד לשלם . מדוע הוא חושב כי דברי גסות ממין הכתוב מוסיפים תוקף לעמדתו/טענתו. האם אין לאיש עורך? או אולי גם העורך סבור שגבב של דברי הבל כאלה מקומם בעמוד הסקירות המרכזיות של אירועי השבוע, דווקא בשכנות למאמרי הפובליציסטיקה של העיתון? (לא חלילה במדור הספורט). 

חם היה השבוע במערכת עיתון "הארץ". כשחם עושים שטויות. מה שברור הוא כי הם לא יתנצלו בפני הקוראים.

הכתב המדיני של "מעריב נגד עורך מוסף הארץ ולהיפך

תחת הכותרת "הארץ" הרעה יוצא הכתב המדיני של מעריב בן כספית למערכה נגד עורך מוסף הארץ ניר בכר. את המוסף הוא מכנה בשם "עלון פוסט ציוני"  על עורך המוסף ניר בכר הוא כותב כך:

"בכר הזה כבר פוטר מכל מיני מקומות. אם יפוטר גם מ"הארץ " מתישהו, אפשר יהיה להחליף אותו בעזמי בשארה  אף אחד לא יחוש בהבדל…" 

מדוע כספית כועס כל כך? במוסף הארץ האחרון  פורסמה רשימה קצרה המלעיגה על אשר כתב על מקבלי הצל"שים. על פי כתב המוסף עפרי אילני, כתב כספית במאמרו האמור כי :

" אומץ לב טהור, מזוכך, בא ביחס הפוך לאינטליגנציה.מי שמסוגל לרוץ בשאננות מול ברד של כדורים השורק לעומתו, לא יכול להיות גאון גדול. יש מחקרים המוכיחים את זה."

עד כאן הציטוט. אילני מבקש בהמשך תגובות ממומחים צבאיים על הדברים שציטט ממאמרו של כספית ואלה כמובן מבטלים את הנאמר מכל וכל. כספית טוען בתגובתו כי דבריו הוצאו מהקשרם. לא כך כתב, הוא טוען ולא לכך התכוון. אבל הוא אינו מסתפק בכך. תגובתו הכפולה באורכה מהקטע שפורסם במוסף הארץ, משתלחת לא במי שכתב, אלא בעורך המוסף ניר בכר, שעימו כנראה יש לכספית חשבון.

מדוע אי אפשר להסתפק בהעמדת דברים על דיוקם ומוכרחים לשפוך קיטונות של דברי גנאי ואיחולי רע . בכלל את מי זה מעניין מה בן כספית חושב על ניר בכר או להיפך? מה הם ראש ממשלה ? אישי ציבור? טון כתיבה מתלהם אינו מועיל לחיזוק הטיעון ומעלה את החשש בעיני הקורא שהכותב המשתלח אינו יודע להביע דעתו בסגנון חד שאינו נגוע בהתלהמות.

סדרו את החשבונות האישיים ביניכם בכל מקום שתבחרו. בעיתון כתבו נא לעניין. אל תכניסו לשם את האינטרס האישי שלכם.

ברנע מתנצל

בשבוע שעבר פרסם נחום ברנע בטורו סיפור על החשב הכללי ירון זליכה. לפרסום היה קשר ישיר לויכוח המתנהל עתה סביב השאלה האם נכון שהחשב יסיים כהונתו בתום חוזה ההעסקה שלו בעוד מספר שבועות , או שיש להעניק לו מעמד של "חושף שחיתויות" שימנע את סיום כהונתו.

בהקשר זה פרסם העיתונאי, תכנה של חליפת מכתבים בעניין בקשתה של משפחה לקבל בחזרה מהמדינה את מענק השחרור של בנם שנפל במלחמת לבנון השנייה . החשב הכללי סרב לבקשת המשפחה. ברנע לא ביקש את רשות המשפחה לפרסם את הסיפור. המשפחה נפגעה. היו שסברו (בלי קשר לנכונות הפרטים) כי היה צריך לקבל תגובת המשפחה טרם הפרסום. ברנע הותקף על ידי עיתונאים מתחרים. הוא לא הגיב. לא נגרר לשום ויכוח .

השבוע הוא פרסם התנצלות בה אמר כי הניח שהפרטים שפרסם (חליפת מכתבים) נמסרו לו על דעת המשפחה. זו הייתה טעות – הבהיר. אני מצטער מכל הלב. התנצלתי בשיחה בע"פ בפני המשפחה ולא מיותר לתת לכך ביטוי מעל דפי העיתון  -סיים.

הכותרת שבחר ברנע לתת לדבריו אלה הייתה סליחה. לא הבהרה לא תיקון . סליחה. פשוט, ברור ולא משתמע לשתי פנים. כך צריך להיות. מעטים העיתונאים שהיו נוהגים כך. עוד יש תקווה.

שנה טובה.

 

 

 

ירון זליכה והדילמה של מבקר המדינה


בימי קיץ אלה יש המגדירים את הויכוח בדבר המשך כהונתו של החשב הכללי כ"הצגה הטובה בעיר".  בסוף עוד יגיע לבג"צ ושם יתחיל הסיפור מחדש. אבל, עניין אחד בהקשר זה לא זכה להתייחסות וראוי לאזכור.
מיד עם קבלת ההודעה משר האוצר כי אין בכוונתו להאריך את חוזה ההעסקה שלו מיהר ד"ר זליכה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה. פרקליט המדינה השיב במהירות לפנייה והודיע כי הפרקליטות אינה מוצאת עילה להתערב בהחלטת שר האוצר.
אבל זליכה מצידו אינו מרים ידיים. הוא ממהר לבקש פגישה עם מבקר המדינה ונענה מייד. לכאורה ברור מה מבקש החשב הכללי ממבקר המדינה שכה מעריך אותו ואת תרומתו למלחמה בשחיתות.  למבקר המדינה בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור סמכות בחוק לפרסם צו האוסר פיטוריו של עובד ציבור, אשר קודם לכן חשף/התריע על שחיתות/ליקוי  במוסד בו הוא מועסק.  זאת על מנת להגן על עובדי ציבור כאלה מפני פיטורי נקמנות של המעסיק. על פניו התמלאו התנאים הדרושים להוצאת צו כזה במקרה של זליכה. הוא התלונן על ראש הממשלה ובעקבות בדיקת מבקר המדינה שהעלתה קיום של ליקויים עד כדי חשש לפלילים, הועבר החומר ליועץ המשפטי לממשלה שהורה, לאחר בדיקה, למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה. עניין לא  קל כלל.
חרף האמור בתום הפגישה עם מבקר המדינה דווח כי זליכה לא ביקש הוצאת צו כזה. רק בא "להתייעצות". המבקר מצידו מסר כי ביקש לקבל מזליכה את כל החומר בעניינו על מנת שיוכל לשקול אם יש צורך בנקיטת פעולה . נמצאו אפילו גם חברי כנסת שהתלוננו בנושא בפני המבקר וביקשו שיוציא צו הגנה בפני פיטורים לחשב הכללי.
אבל גם אז המבקר אינו ממהר. הוא צריך לבדוק ורק אחרי שילמד את החומר שיוגש לו בנושא יוכל להחליט. כך הוא מסביר בוועדה לביקורת המדינה. 
נשאלת השאלה מדוע העיכוב. האם עדותו של ד"ר זליכה לא הייתה עדות מפתח בבדיקת התלונה נגד ראש הממשלה? לא סתם תלונה .  מדובר בעניין שהתגלגל כאמור עד לכדי חקירה פלילית  של המשטרה? האם במצב דברים זה אין זה מן הראוי להעניק לחשב הכללי הגנה מיידית?
כנראה שלמבקר המדינה ישנה סיבה טובה לעכב את החלטתו,לבחון ולהתייעץ בנושא. טוב שכך. אין ספק  שהמבקר זוכר היטב כיצד ניכווה, גם בבג"צ, כאשר החליט בראשית חודש מרץ השנה להציג בפני ועדת הכנסת לביקורת המדינה את דו"ח הביקורת שערך על טיפול הגורמים השונים בעורף, בעת מלחמת לבנון השנייה. זאת מבלי לאפשר לפיקוד העורף להגיב על טיוטת הדו"ח הסופי. פיקוד העורף עתר לבג"צ בנושא. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לא יגן  על המבקר. זה נאלץ לפנות לעו"ד פרטי. בסופו של דבר קבע הבג"צ, והמבקר נאלץ להסכים, כי מה שיוצג בפני הוועדה יהיה דוח ביניים תמציתי ללא מסקנות אישיות וללא שאלות מצד הח"כים. רק בימים אלה לאחר שהושלם הליך קבלת התגובות מקיימת הוועדה דיון מלא בדו"ח.
כל האירוע לא הוסיף יוקרה למבקר ולמוסד הביקורת. עתה כנראה מבקש לינדנשטראוס לשקול היטב את צעדיו בפרשת זליכה. כל זאת כשברקע הודעת פרקליטות המדינה כי אינה מתכוונת להתערב למענו של החשב הכללי. גם היועצת המשפטית של הכנסת פרסמה חוות דעת המסתייגת מהוצאת צו ההגנה.  המבקר גם יודע כי גם מעבר לכך ישנם חילוקי דעות בנושא  ומתנהל ויכוח ציבורי . נוכח הודעת גורמים בכירים באוצר כי במקרה שיוציא  את הצו יעתור המשרד לבג"צ נגד החלטתו, מובנת התנהלותו הזהירה של מר לינדנשטראוס.  
למבקר המדינה אין שום צורך בהסתייגות נוספת של בג"צ מהחלטותיו. דומה שאם היה יכול לפטור עצמו מהדילמה שהחשב הכללי  העמיס עליו היה נושם לרווחה.

פורסם גם באתר "מחלקה ראשונה

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-24554-00.html?tag=09-26-30

עדכון – שיעור באזרחות נוסח ארגון המורים העל יסודיים: נפל האסימון – (2)


האסימון נפל בארגון המורים העל יסודיים בשעות הערב של יום חמישי (30/8/2007). דובריו שיחררו הודעה לציבור בה בישרו כי הארגון החליט לכבד את צווי בית הדין לעבודה ולא ישבית את פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא. המורים יתייצבו לעבודה ולא יהיו שיבושים מצידם.

יש לברך על ההודעה. טוב שהאסימון נפל להם במקום הנכון, לעסקני ארגון המורים העל יסודיים. אמנם באיחור, שהרי בימים האחרונים מסרו בהודעות לתקשורת מטעמם, ובראיונות שהעניק  יו"ר הארגון, כי כלל לא בטוח שפסיקת בית  הדין תכובד על ידם. "הם שוקלים, יתכן ויחליטו שלא לכבד את ההחלטה"… ובגרסה הלפני אחרונה אמר יו"ר הארגון כי המורים אמנם יופיעו בבתי הספר בפתיחת שנת הלימודים אך יהיה להם קשה "מבחינה נפשית" לבצע את עבודתם תחת צווי בית המשפט. בשלב זה היה די ברור כי ארגון המורים העל יסודיים מתכוון לכוון את חבריו לשבש, בדרך זו או אחרת, את פתיחת שנת הלימודים.

אבל, מההודעה האחרונה של הארגון, מיום חמישי בערב, עולה כי הארגון שינה כיוון ומורה לחבריו לכבד את צווי בית המשפט. מה קרה? לכך ישנם שני הסברים:

ההסבר האחד הוא כי עסקני הארגון הבינו כי לא תצמח להם תועלת מהפרת צווי המניעה של בית המשפט. נכון שהציבור בישראל לא אוהב שביתות, אך  הוא סובל אותן בשקט יחסי, כל זמן שאין הן מתרחשות בניגוד לצווי בית הדין לעבודה. כך קרה כבר מספר פעמים בחדשים האחרונים בשביתות שההסתדרות הכריזה עליהן במגזר הציבורי, ובית המשפט לא עצר אותן בימים הראשונים. אבל פתיחת שביתה בלתי פופולארית, מעצם טבעה, תוך הפרת איסור מפורש שהטיל עליה בית הדין לעבודה – זה כבר סיפור אחר. כנראה שבארגון המורים לא רצו להיות חלוצים בתחום זה. טוב שכך.

הסבר נוסף  הוא כי כל ההכרזות הלוחמניות של המורים העל יסודיים היו מלכתחילה "ספין" תקשורתי שלא הייתה להם כוונה להוציאו לפועל, וכל כוונתם בכך הייתה לצבור כותרות בתקשורת כדי לשמר את מאבקם על סדר היום הציבורי.

איך שלא יהיה – המורים העל יסודיים התקפלו. אך עצם המהלך בו חשבו לנקוט אינו מדבר בזכותם. חבל שחשבו לנקוט בו מלכתחילה, טוב שירדו מהעץ גם אם במאוחר מעט. מה שמלמד פעם נוספת כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

 

קישור לחלקה הראשון של רשימה זו

http://www.notes.co.il/raboy/35802.asp

שיעור באזרחות נוסח ארגון המורים העל יסודיים: לשקול הפרת צווי בית הדין "מבחינה נפשית" (1)


בארגון המורים העל יסודיים מאד לא מרוצים ואף זועמים על החלטת בית הדין הארצי לעבודה, מלפני מספר ימים, שאסרה עליהם להשבית את פתיחת שנת הלימודים.

בתגובות לתקשורת, מטעם הארגון, בעקבות החלטת בית המשפט, נאמר כי ארגון המורים שוקל להפר את צווי המניעה כנגד השביתה שהוציא בית הדין. אפשרות אחרת היא לערער על פסק הדין והחלטת הארגון תתקבל ב"קרוב". (שנת הלימודים נפתחת בראשית השבוע הבא).

איך שלא יהיה, יו"ר הארגון מצהיר כי המאבק ימשך בכל הכוח, ועד כדי "שריפת המועדון". מאבק ארגון המורים העל יסודיים, למי שעדיין לא הבין הוא כנגד הממשלה, במיוחד האוצר על שלא נענה לדרישה להעלאת שכר.
גם להסתדרות המורים (הארגון השני של המורים) ישנן דרישות, אבל הם סיכמו עם גורמי הממשלה להמשיך במגעים ולא ישביתו את פתיחת שנת הלימודים.

יו"ר ארגון המורים העל יסודיים מאשים כי  בית הדין לעבודה קיבל את החלטתו משיקולים פוליטיים. הוא מסביר כי הנזק היחיד שהיה נגרם מהשביתה היה בקלקול הצילומים החגיגיים של ראש הממשלה ושל שאר הפוליטיקאים בפתיחת השנה. לכן, לטעמו של היו"ר הזועם, ההחלטה למנוע את השבתת פתיחת שנת הלימודים היא פוליטית. (על כן המאבק ימשך עד כדי "שריפת המועדון") אין טעם להיכנס ברשימה זו לדיון במהות תביעותיהם של המורים לתוספות שכר. אולי הם צודקים לגופו של עניין. ואכן בית המשפט השאיר פתוחה את השאלה אם יתיר למורים לשבות החל מהשבוע השני לפתיחת הלימודים , אם המאמצים להגיע לסיכום לא יישאו פרי מבחינתם.

ליבנו לעסקני ארגון המורים. בית המשפט קלקל להם את ההצגה השנתית שלהם –להשבית בכל שנה את פתיחת שנת הלימודים. פעם ארגון זה ופעם הארגון השני. האם יש מישהו שמסכים להערכתו המלומדת של יו"ר הארגון, כי האיסור של בית המשפט להשבית את פתיחת שנת הלימודים נובע מרצונם של השופטים לרצות את הפוליטיקאים, ולאפשר להם להצטלם עם התלמידים בפתיחת השנה? אולי חשבו השופטים גם שחיוני להבטיח את פתיחת השנה בבתי הספר כסדרה ושאינטרס הציבור בפתיחה תקינה של הלימודים מצדיק איסור השבתה בשבוע הלימודים הראשון?

יו"ר הארגון הסביר אתמןל (29/8/2007) בראיון רדיו כי יכול להיות שרבים ממורי הארגון שיגיעו לבתי הספר ביום הפתיחה "בשל צווי בית המשפט שמבוססים על פסק דין גרוע", לא יוכלו "מבחינה נפשית", ללמד כפי שצריך… מה יעשו הקשה המראיין. שביתה איטלקית? לא יכנסו לכיתות? היו"ר לא ידע להגדיר בדיוק מה יעשו, (או לא רצה לפרט) רק אמר כי לא ניתן לכפות ללמד כפי שצריך מכוח צוו  מטעם בית המשפט. הוא אף שאל את המראיין אם יש לו רעיונות .

צריך להאמין כי לא זו גישת רוב חברי ארגון המורים. אבל התנהלות עסקני הארגון בפרשה מעוררת תמיהה ודחייה ללא קשר למהות התביעות. מה ילמדו המורים העל יסודיים את תלמידיהם בשיעורי אזרחות? שבית המשפט פוסק משיקולים פוליטיים פסיקות גרועות? (אבל כשאישר להם בעבר לשבות הוא היה בסדר) שאם הממשלה אינה מקבלת את דרישות המורים, היא תקבל מאבק חריף בלתי מתפשר שפירושו  "חגיגה" שיערכו המורים בבתי הספר ובחינם (כדברי היו"ר)? 

לא כל צעד מחאה/מאבק הוא לגיטימי, גם אם הוא מניב כיסוי תקשורתי.
הערה אחרונה: בשנים האחרונות מרבים ארגוני המורים לדבר על הצורך בהעלאת מעמד המורה ומקצוע ההוראה בתודעה הציבורית . זאת משום שחלה בו שחיקה גדולה. אבל, אם זו תפיסתם את מערכת החוק והמשפט והם מוכנים לקבל רק פסיקות הנוחות להם אז למה ילינו על שחיקת מעמדם בעיני הציבור?

איכות השירות – שתי דוגמאות ומסקנות נקודתיות


הפוסט הזה לא היה מתוכנן לפרסום בימים אלה, אף שמלכתחילה אחד התחומים בהם הבלוג הזה יעסוק הוא בתחום הצרכנות והשירות. משנוסף, לידיעתי, בימים אלה, מקרה  בנושא איכות השירות, בסקטור הפרטי, והצטרף לדוגמא נוספת בתחום, השמורה עימי ומתייחסת לאיכות השירות בסקטור הציבורי, סברתי כי יש מקום לפרסמן, בלווי מסקנות נקודתיות אך, בשלב זה, לא גורפות.

 ב"יונדאי" נסעו ל"יום כיף" אבל מצאו פתרון ללקוח

הלקוח מ' רכש בסוכנות יונדאי רכב חדש. בימים בהם המתין עד למסירת הרכב, קיבל הצעה מחברת הביטוח של היבואן "כל ביטוח", לבטח את הרכב באמצעותה. לאחר שהאזין לשבחי ההצעה וליתרונותיה, ביקש הלקוח מ' מנציג המכירות להעביר את ההצעה בכתב על מנת שיוכל לבדוק אותה מול סוכן הביטוח אצלו ביצע עד כה את ביטוח הרכב שלו. לאחר קבלת ההצעה בדק מ' את סעיפיה יחד עם סוכן הביטוח הוותיק אצלו נהג, עד כה, לבטח את מכוניתו. מסתבר כי הצעת הביטוח מטעם סוכנות "יונדאי" תאמה יותר את צרכי הלקוח וגם הייתה זולה יותר. אשר על כן התקשר הלקוח מ' אל סוכנות היבואן והודיע כי הוא מבקש מנציג הביטוח לחזור אליו בהקדם למחרת היום על מנת לבצע מיידית את הביטוח משום שהרכב כבר הגיע וניתן לקבלו מיד. בסוכנות הרכב ברכו את מ' (כמובן) על ההחלטה – " לא תצטער על כך" אמרו לו והבטיחו כי למחרת בבוקר, בהליך מזורז יוסדר כל ההליך.  

אך למחרת, כאשר מ' טילפן לסוכן הביטוח של היבואן, לא היה מענה בטלפון. גם נציג המכירות בסוכנות הרכב לא הצליח להשיג את הסוכן במשרדו, אך איתר אותו בטלפון הסלולארי שלו. הסתבר כי דווקא באותו יום יצאו כל עובדי משרד הביטוח עם מנכל"ם ועוזרותיהם ל"יום גיבוש" יחידתי בשפתנו "יום כיף". למרבה הצער, לא השאירו אחריהם כל הודעה וגם לא דאגו להציב במשרד תורנות אשר תטפל בלקוחות במקרים שלא ניתן לדחותם. מה אם כן יעשה לקוח שנזקק לביטוח כל מנת לשחרר את רכבו החדש? מ' קיבל שתי עצות; אם דחוף לך לקבל את הרכב עוד היום, מצא לך סוכן ביטוח אחר שינפיק את תעודות הביטוח הדרושות מיידית. אם לא  דחוף לך תחכה למחר, כי משרד הביטוח של החברה סגור היום.

אבל מ' החליט לא לוותר והחל בסדרה של טלפונים לגורמי החברה. הוא דיבר עם ליסה משירות הלקוחות ואח"כ עם ריקי עוזרת המנכ"ל וממנה הועבר לקרן עוזרת מנהל הכספים וברקע רונן איש המכירות. כל אלה מנסים למצוא פתרון; כלומר לאפשר ללקוח לשחרר את רכבו החדש באותו יום מבלי שיאלץ לפנות לסוכן ביטוח חיצוני לאחר שהחליט לקבל את הצעת הביטוח של החברה. בתוך שעתיים "תפסו" את ארז סוכן הביטוח של החברה בדרכו לצפון ל "יום הכיף", קישרו אותו עם מ' שמסר לו טלפונית את כל הפרטים הנחוצים לביטוח.  הסוכן דאג לרישום הפוליסה בתוקף מאותו רגע והסדיר משלוח העתק משולם ממנה לסוכנות הרכב. כל ההליך נמשך כעשר דקות ואחרי עשר דקות נוספות הודיעו למ' מסוכנות הרכב: הניירת הוסדרה .  אתה יכול לבוא ולקחת את האוטו. כך היה.

מסקנה: גם כאשר העובדים ביחידה מסוימת מקיימים פעילות מחוץ למשרד, חייבים להשאיר במקום תורנות לטפל במקרים דחופים. יש לידע את הלקוחות למי להתקשר במקרה כזה. במקרה המתואר לא נעשה הסדר כזה.על כן ברור שהיה כאן ליקוי.

אבל, שירות איכותי נבחן ביכולתו להתמודד עם תקלות . ומערכת השיווק והמכירות ב"יונדאי" התמודדה עם התקלה ופתרה את הבעיה. יותר מכך: מ' לא נזקק לדרגים הבכירים. דרגי הביניים בחברה דאגו למצוא פתרון. פעלו ביעילות, דיברו באדיבות וגם קיימו לאחר מעשה בדיקה עם מ' על מנת לוודא שמבחינתו הבעיה נפתרה.

אמנם הרעש של מעבדת השיניים בדירה הוא בלתי נסבל

איך אין בו עניין לציבור

גברת א' הייתה בת 70 שנה במועד תלונתה כנגד שכן בבניין מגוריה, ששכר דירה בשכנות לדירתה ומפעיל במקום מעבדת שיניים . רעש המכשירים הוא בלתי נסבל והקיר הדק המפריד בין שתי הדירות אינו מפחית את הרעש הנמשך כל יום משך שעות. גברת א' טענה בתלונתה לעירייה כי איכות חייה נפגעה . אין היא יכולה לנוח בשעות היום ,גם לא לקרוא בשקט. כל בקשותה כי השכן יפעל להפחתת הרעש לא הועילו. פקחי הרשות הוזעקו למקום וקבעו כי מעבדת השיניים פועלת בעבירה על החוק משום שלא ניתן היתר לשימוש חורג בדירת מגורים למפעיל. אם היה מבקש היתר כזה היו מתנים הוצאתו בהתקנת בידוד כנגד רעש. אבל, היועץ המשפטי ברשות המקומית קבע כי לא ינקטו אמצעים חרף העבירה, וזאת בשל חוסר עניין לציבור. אכן, ישנו סעיף כזה בהוראות החוק. ציניקנים , ולא רק הם, יכולים לומר כי הסעיף הזה שימש כאן "כשם קוד" לחוסר רצון מצד הרשות לפעול ,על פי סמכויותיה החוקיות, ולסייע בידי גברת א' במצוקתה. למה להסתבך אם אפשר לקבוע ש"אין עניין לציבור"?

סיכום: כולם פעלו על פי החוק והנוהל. הטיפול היה בדרג בכיר למדי. מברר התלונות פנה ודרש , מנהל הפיקוח על הבנייה שיגר למקום את הפקחים שרשמו דוח עבירה, הייעוץ המשפטי הנפיק חוות דעת, ופעולה אין. אבל, יש כבר הרבה ניירת. מה יכולה לעשות גברת א' במצב כזה? היא יכולה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולערער על ההחלטה שקבעה כי אין לציבור עניין בנושא. גברת א' ערערה. תשובה עוד אין . היא כבר בת 73 .

מסקנה:חרף הטיפול של דרגים בכירים בתלונה,  במקרה שלפנינו, במאבק בין עומס הניירת לבין השמירה על זכויות הפרט – הפסיד השכל הישר.

מילה בלתי מחייבת לסיום: אמנם לא כולם בסקטור העיסקי נותנים שירות איכותי במטרה לעזור ללקוח , (כמו בדוגמא הראשונה) וגם לא כולם בסקטור הציבור יחפשו סיבות על מנת להרחיק עצמם מפעולה שחובתם לבצע. אבל  העובדות המתוארות בשני המקרים נכונות .  עוד  בהקשר זה: ידוע גם שלקוח בלתי מרוצה יכול להחליף ספק , אבל אזרח שמצא עצמו נפגע בשל חוסר מעש של הרשות אינו יכול לפנות לעירייה אחרת או לממשלה שונה, ועד לבחירות "אלוהים גדול"….

 

 

 

הצימר בגליל; וגם איך סידרה פלורי אורחים לחנה ונתנה בסוף לחלי*


הצימר ב"חוות הענבלים" במושב שבגליל היה נוח ומאובזר, הג'קוזי, שבלעדיו אין היום לצימר המכבד את עצמו  זכות קיום, היה תקין ואפילו הפיק אורות צבעוניים כמובטח.הטלוויזיה בלווין פעלה וכנראה שגם מערכת הקולנוע הביתי הייתה בסדר גמור אף כי לא נסינו אותה. ארוחת הבוקר הייתה עשירה וטעימה כמו שהובטח בפרסום, גם מכונת האספרסו הפיקה את מה שמצפים ממנה. בעלת הצימרים חלי, הייתה מסבירת פנים ואדיבה. המחיר? לטעמי קצת גבוה מידי בעבור לינה וארוחת בוקר,אבל גם בעלי הצימרים צריכים להתפרנס  לא?

אז לאחר הפתיח המחמיא מה בכל זאת לא בסדר?  האמת? הכול היה בסדר. הסיפור/הקוריוז הוא בכלל לא על הצימר , אלא על הדרך שהובילה אותנו אליו.

כך התגלגלו העניינים: בערבו של יום, באמצע השבוע, אנו מחליטים יחד עם הזוג שהתארח אצלנו לצאת לטיול קצר בגליל. אם נצליח למצוא זוג צימרים פנויים בצפון נוכל לטייל קצת יותר ולבלות באזור גם את הלילה. תוך זמן קצר הגענו (בעזרתו האדיבה של "גוגל") לאחד מאתרי הצימרים באחד מממושבי הגליל.

הצימר ב"חוות עינבלים" מאובזר ונוח

 הטלפון הראשון היה לבעלת הצימרים "בחוות העינבלים".  בצימרים של חלי היה מקום. (אמצע השבוע, עדיין לא עונת החגים) אבל המחיר ללינה וארוחת בוקר נראה לנו קצת יקר. אמרנו תודה בנימוס והתקשרנו לבא בתור. "הצימר בורוד"; המחיר שם ללינה וארוחת בוקר היה נמוך בכ-20 אחוזים, הצימרים היו מאובזרים פחות או יותר כמו באתר הקודם. אבל הייתה בעיה קטנה. לפלורי היה רק צימר אחד פנוי עבורנו, אבל היא מתנדבת לעזור.

הצימר ב"עינבלים"- יש גם נוף

היא תברר אצל השכנה חנה שהצימר שלה ממש ליד אם יש לה מקום פנוי ואז נוכל להיות ממש קרובים. ארוחת הבוקר תוגש לנו במקום אחד, והמחיר זהה. פלורי הייתה יעילה וחזרה אלינו מהר. כן, לחנה יש צימר פנוי. תתקשרו אליה והכול יהיה בסדר. כך עשינו. זוג אחד נרשם לצימר אצל פלורי, הזוג השני אצל חנה. נותר לצאת לדרך וליהנות מהטיול. למחרת הפלגנו לדרכנו מצוידים בהוראות מפורטות כיצד להגיע לצימרים של פלורי וחנה במושב הגלילי.
 

הטלפון מפלורי השיג אותנו ליד צומת אחיהוד.

יש איזה בעיה קטנה היא מדווחת, אבל אני אסדר את הכול אל תדאגו. הבעיה היא שבצימר שחשבתי לתת לכם מתארחת אישה קשישה מחו"ל והטיסה שלה היא מחר ולא היום כמו שחשבה ולכן היא מתחננת שאתן לה להישאר עוד לילה. אז דיברתי עם חלי גיסתי מהצימרים ב"אחוזת הענבלים". במקרה יש לה שני צימרים פנויים ותקבל אתכם, כך שזה באמת לא ישנה לכם. מה אתם אומרים? בסדר, השבנו האם הצימרים ב"ענבלים" באותה רמה כמו אצלך? בטח, אומרת פלורי. והמחיר? אנו שואלים. אותו דבר כמו שסגרנו. אל תדאגו. בסדר השבנו, דיברת גם עם חנה?  כן , כן הכול מסודר השיבה פלורי אני לא עזבת את העניין עד שאתם מסודרים. ממילא הבת של חנה מתחתנת הערב כך שבכל מקרה היא עסוקה בזה ולא תהיה בעיה.(מזל טוב לחנה) תרשמו את הטלפון של חלי ותהיו איתה בקשר. אני אתכם אם מתעוררת בעיה.  בסדר, השבנו. כעבור מספר דקות מתקשרת חלי, מאשרת את דברי פלורי ומוסרת הנחיות כיצד להגיע. רק בקשה אחת לה. כשתתקרבו לאזור תתקשרו, כדי שאפעיל את המזגן וגם אדליק את נרות הקטורת בשביל האווירה.
מלאנו אחר ההוראות ,והכול פעל כמתוכנן. רק שבערב התקשרה חנה כדי לברר מדוע אנו לא מגיעים. לה לא סיפרה פלורי על השינוי. התנצלנו. המעגל  נסגר בצרימה קלה. כך  הגענו לצימר מאובזר ב"חוות ענבלים", דרך פלורי שנתנה לחנה ולקחה בחזרה והעבירה לחלי, (אבל בהנחה של 20 אחוז מהמחירון של חלי). ככה זה בצימרים, לפחות במקרה שלנו.

יש גם לול תרנגולות מיד בכניסה

עוד הערה לסיום: בתמונות השיווקיות של הצימרים ב"חוות הענבלים" מופיעות תמונות נוף הנשקפות מהמבנים, וזה נכון. מה שלא נאמר הוא כי בכניסה ובקרבה רבה לצימרים מצוי מתחם לולים ענק. (השייך לתושבי מושב ותיקים). קרקור העופות, הזבובים והריח..אינם דווקא מאפיינים החביבים על נופשים. אבל מה אלה לעומת הג'קוזי והקטורת?
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

* הערה: כל המתואר נכון . על מנת לא לפגוע שלא לצורך שיניתי את שם אתרי הצימרים לתיאור דומה וגם לא נקבתי בשמו של המושב בו הם ממוקמים 

 

מאבק הממסד בשר המשפטים אינו נבון ואינו נכון


בויכוח הנמשך ומתלהט לעיתים בין שר המשפטים לממסד המשפטי מתחזק הרושם כי התהפכו היוצרות. השר מעלה הצעות לשינויים, חלקן הכרחיות ומתבקשות מזה זמן, ואילו מנגד קמה כנגדו זעקת התנגדות. המתנגדים, אישים מהשורה הראשונה של מערכת המשפט: שופטים עליונים בדימוס, פרופסורים ואנשי אקדמיה,פרשנים משפטיים ועוד.
בויכוח הציבורי המתלהט לא חסרים ביטויים חריפים, דברי גינוי, איומים , גם הכפשות אישיות – הכול כנגד השר הבא ל"פגוע ולרסק את מערכת המשפט בישראל." השר מצידו אינו מתבל דבריו בביטויים עסיסיים יוצרי כותרות. הוא אינו מאיים "לגדוע ידו" של איש, כמאמרו של הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מיכאל חשין. הוא גם אינו מציג עצמו כ"לודר" היוצא לקרב, כאמירתו של השופט בדימוס.  השר מבקש  דבר אחד: התייחסות עניינית להצעותיו.
נוכח שורת האישים המכובדים שהתגייסו לעצור את השינויים שמבקש השר להכניס למערכת המשפט לא נוח להשמיע דעה אחרת. אפילו אם אלה התוקפים את השר והצעותיו אינם מתייחסים עניינית להצעותיו ואינם מפרטים מה הנזק יגרם אם תיושמנה. אפילו אם הם מנהלים את הויכוח לגופו של אדם ולא לעצם העניין, גם אז קשה להתעלם ממשקלם הציבורי וממעמדם ולהביע דעה הפוכה.
ובכל זאת "לא כל יום פורים" . אי אפשר להתנגד בנימוק שההתנגדות עניינית ולא לנמק עניינית. אי אפשר להתלונן על סגנון כוחני ופוגע של השר, בסגנון נטול טענות ענייניות ומלא כינויי גנאי .
שר המשפטים ניסה להשיב לטענות שמשמיעים נגדו בראיונות רדיו. סיפר שהגדיל תקנים של שופטים לבתי המשפט, שדחף למינוי עשרות שופטים לבתי המשפט וכיוב'. אין טעם לפרט.
 השר ניסה להסביר את הצעתו להקמת ועדת איתור לבחירת נשיאי בית משפט מחוזי ושלום שתציע לו שמות של מועמדים לתפקיד ולאלה יבקש הסכמתה של נשיאת בית המשפט העליון.כזכור הנשיאה גברת ביניש לא אהבה את ההצעה. היא הגיבה במכתב קשה לשר פרידמן. הנימוק הענייני היחיד במכתב זה ואולי חשיבותו רבה, היה כי השינויים המוצעים יש בהם כדי להפר את "המסורת הקונסטיטוציונית שעל פיה מתנהלת מערכת המשפט שנים רבות" נימוקים נוספים: "ההצעה מעוררת ריב ומדון והשר מקדם תכניות מסוכנות משיקולים לא ענייניים…" אני לפחות לא מצאתי נימוקים ענייניים בטענות הללו.
השר התלונן בראיון הרדיו כי את מכתבה הזה שלחה נשיאת בית המשפט במקביל אליו ולתקשורת.
בחדשות השעה הקרובה לשידור הובאה תגובת "המקורבים" לנשיאה. הם מסרו כי גם שר המשפטים העביר את הצעתו לתקשורת. הכול נכון. אבל שר המשפטים אינו נשיא בית המשפט העליון.מנשיאת בית המשפט מצפים ליותר..חוץ מזה בהצעותיו אין השר כולל ביטויי גנאי כפי שנכללו במכתב הנשיאה.
אפשר לקבל או להתנגד עניינית להצעות השר, אבל סגנון המאבק שמנהל הממסד המשפטי בהן אינו נכון ואינו נבון. 
ההתלהמות המאפיינת את התגובות כנגד השר אינה משרתת את מערכת המשפט ופוגעת במגיבים. זאת חרף כותרות התקשורת שמבחינתה כל קטטה מעלה את התפוצה, מגדילה את הרייטינג ואת ההכנסות ולגופו של עניין אין זה משנה לה כלל על מה ולמה המחלוקת.