כותרת רשימה זו מבוססת על הנאמר בתגובות [טוקבקים] שהופיעו בימים האחרונים במאותיהם באתרי הרשת. הטוקבקיסטים פרצו כל מגבלת הגינות. בחסות האנונימיות העלו לרשת התייחסויות גסות, מכפישות, נמוכות ומטומטמות. צריך לבלום את התופעה.
כותרת רשימה זו מבוססת על הנאמר בתגובות [טוקבקים] שהופיעו בימים האחרונים במאותיהם בשולי ידיעות/רשימות/דיווחים שהופיעו באתרי הרשת בהתייחס למתיחות והזעזוע בצמרת המשטרה והמשרד לביטחון פנים לאחר הפרסום על הקורות ביחסיה של יועצת בכירה [א'] של המשרד והמשטרה עם מנכ"ל המשרד וניצבים במשטרה.
בעקבות תלונתה של היועצת,בעלת תואר שלישי ומעמד מקצועי מבוסס ומוערך, על הטרדה מינית כלפיה מצד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, ועוד לפני שהסתיימה חקירה בנושא, הזדרז האחרון והתפטר מתפקידו. מוקד ההתעניינות הציבורית כוון למסופר ע"י אנשים שונים כי היועצת טענה באוזניהם כי הוטרדה/הותקפה מינית, לפני מספר שנים, ע"י ניצב במשטרה [אורי בר-לב]. היא לא הגישה בזמנו תלונה בעניין, אבל הסיפור תפס תאוצה ציבורית. למה לא התלוננה? היא עצמה לא הסבירה פומבית. מדוע הסיפור תפס תאוצה? משום שבימים אלה עוסק השר לביטחון פנים בשאלת מינוי מפכ"ל המשטרה הבא, שיכנס לתפקידו לאחר סיום כהונת המפכ"ל המכהן בעוד מספר חדשים. ניצב בר – לב הוזכר כאחד המועמדים הבולטים לתפקיד, והסיפור, בדבר יחסיו עם היועצת, קיבל תהודה בהקשר הזה ומטיל צל כבד על כשירות המועמד לתפקיד הבכיר.
בשלב זה מורה היועץ המשפטי לממשלה למח"ש לקיים חקירה בנושא ומנחה את השר לעצור את המהלכים למינוי המפכ"ל המיועד עד לסיום החקירה.
בתוך כך מתפרסמים סיפורים על קשרים שהיו ליועצת עם בכירים אחרים בצמרת המשטרה, על ליקויים בהתקשרות עימה לביצוע פרויקט מקצועי של המשטרה [עיר ללא אלימות] ועוד.
כל מרכיבי הדרמה נמצאים בהתרחשות. סקס,קונספירציה, כספים, פוליטיקה . התקשורת, כמובן עטה על הסיפור פורצת כל מחסום וגבול וממלאת עמודים .
אבל מי שהתעלה [ולא באופן חיובי] על חודרנות התקשורת הכתובה הם המגיבים [הטוקבקיסטים] ברשת. הם פרצו כל מגבלה, ההגינות מהם והלאה. בחסות האנונימיות העלו לרשת התייחסויות גסות,מכפישות,נמוכות ומטומטמות כלפי היועצת. [מבחר מצומצם בקישור] כינו אותה בכל כינוי גנאי אפשרי, כאילו התחרו ביניהם בהכפשתה. אתרי החדשות ואתרים אחרים אפשרו לגולשים הללו, שניתן לכנות חלק מהם מופרעים של ממש, לפרסם את הגיגיהם המטורללים. אתר אחד "שוטרים ברשת" בו פורסמו עשרות רבות של תגובות מכפישות של שוטרים כלפי היועצת בצרוף שמה ותמונתה – האסורים בפרסום שלב זה, התעשת, באיחור. מפעיל האתר הסיר לאחר מספר ימים, את התגובות המכפישות שהתפרסמו בפורומים בו . אתרים אחרים לא פעלו כך.
התגובות המכפישות, כלפי היועצת, העולות ,בימים אלה ברשת אינן תופעה חדשה. כמוהן מתפרסמות כמעט בכל נושא. כבר דובר על התופעה בהזדמנויות שונות בעבר. "כיכר השוק" – הבמה הדמוקרטית שבה כל אחד יכול להביע דעה ולהשפיע, כבר מזמן הפכה מחזון נעלה למציאות מופרעת וחולנית. מה שמתרחש במקרה שלפנינו היא דוגמא נוספת לצורך לבלום את התופעה. זה לא פשוט לביצוע אם רוצים לשמור על חופש הביטוי והביקורת, שהם אבני יסוד בחברה דמוקרטית. אבל חופש פרוע ללא כל מגבלה אינו ראוי ואינו רצוי. קיומו פותח את הדלת למכפישים, מופרעים, סוטים ועבריינים. מה לעשות? צריך לפעול לצמצום ומיזעור התופעה ובשלב ראשון לא לאפשר תגובות בלתי מזוהות. מי שיש מה לומר שיעשה זאת בשמו, או יפקיד פרטי זיהויו בידי המפרסם . צעד כזה לא יחסל את התופעה אבל יפעל לצמצומה. אמנם אור השמש תורם לחשיפת האמת, אבל אינו מועיל לסתם הכפשות.
מנחם רבוי - הבלוג 
""כיכר השוק" – הבמה הדמוקרטית שבה כל אחד יכול להביע דעה ולהשפיע, כבר מזמן הפכה מחזון נעלה למציאות מופרעת וחולנית."
ככר השוק היא ככר השוק. אליה מתנקזים כולם גם לקנות ולמכור וגם להחליף שמועות ומחשבות. זה מה יש?
שנים של הזנחה באות לידי ביטוי.
רומסים ברגל גסה כל חלש כפי שהתאמנו כחיילים צעירים וממושמעים בשליטה על תושבי השטחים.
נכון
צדקנות נשפכת. הגברת הצליחה לזרוע אי אמון מוחלט בה.
הפרויקט – קשה להאמין שהעולם כולו שעוסק באלימות תוך ובין חברתית זה אלפי שנים המתין לגברת שתסביר מה הולך ותמנע זאת. נתחיל ביותר שוטרים, חינוך שוטרים ושוטרות לאדיבות ונימוס. פחות דגש על זכויות ויותר על חובות. תהליכים משפטיים מהירים. עונשים קשים לפשע חוזר.
הגברת זכתה בעבודה כנראה ללא מכרז תקין.
מערכות יחסים שונות ומשונות עם זכרים ממונים עליה ומשגיחים עליה.
החזקת התלונה זמן רב שכשויה להראות ללא צדקנים כתרגיל סחיטה.
מה בדיוק עניין השטחים לכאן. אם כל הצדקנים היו מייחסים לנושאי חברה בישראל ללא עירבוב כל דבר בשטחים וכיבוש, ראה יחימוביץ מהעבודה וכץ מהליכוד, ייתכן שהחברה הישראלית הייתה נראית מעט טוב יותר.
לרני
עזוב שטחים,מתנחלים, סמולנים,וקיצוני ימין. עזוב גם מלחמות הניצבים. מה על הטוקבקים המכפישים,גם של שוטרים. "שרלילה"; "לא הייתי נוגע בה במקל" ואלו הטוקבקים ה"עדינים". אלה בסדר? לא יודע אם היא מתארת נכון מה שהיה אם היה. אבל ככה?
לרוב – איו עשן בלי אש.
מי שקיבל פרוייקטים בדרך לא הכי תיקנית……..יודע שיש על כך מחיר. ואולי התעריף היה ידוע.
אותה הגברת שיחקה בזירה על פי כלליה
איך נפלו גיבורים ?……..לרגליה?
חבל
נניח שהכל נכון. אם היה מדובר בגבר ולא באשה, האם גם אז היו דנים בחיי המין שלו?
זכותו של כל אחד – זכר או נקבה – לחיות את חייו שמחוץ למיטה מבלי שיבדקו לו את צחות סדיניו אם יתלונן על הטרדה.
לנורית
נכון שיש לברר ולחקור אם התיאורים של א’ על קורותיה נכונים. נכון שאפשר להעלות כל מיני שאלות ותמיהות. נכון שהניצבים [יותר מאחד] חייבים גם הם בהסברים, אבל אי אפשר לקבל את הטוקבקים המכפישים, כנגד א’, גם של שוטרים. זה לא טוקבקיסט אחד או שניים. זה קהל גדול וזאת בושה גדולה,ואני מקווה שזה גם לא עוזר לניצבים בחדרי החקירה. אגב, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים שעליו א' התלוננה סתם עזב או ברח?
מנחם, אתה מאד צודק שצריך לבלום את התפרעות ההשמצות ברשת. אבל טעית כמו החושבים שחופש הדיבור זהה לחופש ההשמצה.
חופש דיבור יש לכל אחד כאשר הוא מופיע בשמו המלא ואומר את הדברים בידיעה שהם יכולים לזכות בתגובה.
כאשר טוקבקיסטים כותבים את דברי ההתפרעות שלהם וחותמים בכינויים כדי להעלים את זהותם – אינם נהנים מחופש הדיבור. הם נהנים מחופש להוציא דיבה, כמו פעילי הקו קלוקס קלאן שיוצאים בתהלוכות כאשר פניהם מכוסים במסיכות. לצערי, בתי משפט הצטרפו לטעות זו של בלבול בין חופש דיבור וחופש השמצה.
בחודש ינואר האחרון, פנה אזרח לבית המשפט וביקש לחשוף את זהותו של טוקבקיסט שכתב עליו שקרים. בית המשפט לא נענה.
כתבתי על כך בבלוג שלי http://yairdk.wordpress.com/2010/01/25/%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%92%d7%9d-%d7%9e%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a5/
יאיר דקל כל הכבוד
אתה כל כך צודק.
זה אולי יעמיס על הבלוגרים אבל הם צריכים לנווט את מה שעולה לפרסום. איני מדבר על למחוק או חס וחלילה להעלים אבל להתריע על העדר זהות ולהתנות את הפרסום בהזדהות.
מצד שני יש לאפשר התבטאות חופשית תוך הקפדה על מספר קטן של עקרונות:
מניעת פרסום שיש בו זילות השואה
מניעת פרסום שיש בו משום פגיעה בוטה בחלש – ילדים במיוחד
מניעת פרסום שיש בו עידוד להפעלת כוח בלתי סביר כנגד מי שאינו חושב כמוך – כולל אם הוא ציבור פלסטיני למשל
בכל מקרה אסור לו לבלוגר לחסום כל מי שמציג נתון, טיעון או דעה שונה ואפילו מתנגדת.
ליאיר דקל וצביקה ארצי
צודקים בתגובותיכם.
שאני אבין, גברת מתלוננת על מעשה מגונה, צודקת או משקרת התשובה היא – השרלילה הזאת מזדיינת עם כל השוטרים הבכירים וכך היא זוכה במכרזים – אני לא יודע עם לבכות או לצחוק, הרי אם זה נכון אז המשטרה שלנו היא גוף מושחת ומסואב וכל השוטרים הבכירים, לא רק בר לב, נגועים בחשדות לקבלת שוחד מיני. זה מזכיר לי את הבדיחה על ההוא שנכנס לנהר בדרום אמריקה, אחרי שווידא ושאל שאין דגי פירנאה במים. אחרי שהוא נכנס הוא מסתובב ושואל אחד האינדיאנים 'בעצם למה אין פה דגים כאלו?' והאינדיאני עונה לו 'מה זאת אומרת? התנינים פה טורפים כל מה שזז'
אז במקרה שלנו בר לב לא אנס, הוא פשוט שייך לגוף שמחלק ג'ובים לפי שוחד מיני, וואלה יופי.
מה יש פה להבין. כל דבר צריך להבדק לגופו של עניין. כל הכללה פסולה.
המתלוננת אינה שרלילה ובאותה הנשימה גם לא כל השוטרים מושחתים. לצורך העניין אין ואסור שיהיו אמות מידה שונות לשוטרים בין אם בכירים ובין אם זוטרים.
בשולי הדברים לעומד בראש המערכת האחראית על אכיפת החוק (המפכ"ל) חייב להיות רקורד נקי ברמת נקיון גבוהה מזו של האזרח הממוצע ובטח שמעל זו של משרתי ציבור אחרים.
נדמה לי שהדיון פה מצומצם מידי. נכון שיש בעיה של סגנון ואופן ביטוי אצל הטוקבקיסטים, אבל הבעיה היא לא רק שם. חשיפת שם של מתלוננת בהטרדה מינית, ואף לשון הרע בהקשרים מסויימים, הן עבירות פליליות. מדוע המשטרה לא חוקרת את העבירות הללו? האם אי פעם הובא אדם לדין על הפרת חיסיון משפטי של מתלוננת? המשטרה, בהעלמת עין, עוזרת לתופעות הבזויות הללו להתקיים.
מי שלא אוהב את שפת הכיכרות שלא יגיע לשווקים, כולם אוהבים את כיכר השוק כי שם לא מכסים על האמת במילים שאולות מהאוניברסיטה. אם אורלי רוצה לדעת מה חושב הציבור אז כדאי לה לקרוא את הטוקבקיסטים. כמו ילד האומר שהמלך הוא עירום כי אינו יכול לשקר. הרחוב אומר את האמת והאמת לא תמיד יפה …… אבל היא אמת אחת ואין בילתה
אנימעדיפה את השפה של הכיכרות מהשפה שלך אדון מכובד הרוצה לנקות את הרחוב מיושביו .
אירית אמת דיברת. הרחוב אומר את האמת שלו.
לא ברור לאיזה אדון מכובד פנית אבל אין ואסור לנקות בכוח לא את הרחוב ולא את הכיכר.
אבל חובה עלי להזכיר שכיכר העיר הייתה הפורום – אותו מקום אליו באו כל מי שרצו לעשות את האמת שלהם חביבה על הכל.
האמת שלי אומרת שיש לדון דברים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. הכינויים דוגמת השרלילה אינם לכן לעניין.
המעשה של ד"ר אורלי אינס כבר אינו העיקר. העיקר הוא חשיפת העובדה שיש לבחון את קידומם של שוטרים – ובמיוחד לדרגות ניצבים – גם על רקע התייחסותם הערכית לכבוד האדם וחרותו בהבט הכי רחב. יתכן שניצב ברלב הוא אחלה גבר ושוטר מצטיין בתפיסת פושעים אבל התנהלותו מצביעה על כך שאינו מתאים לעמוד בשפיץ של הפירמידה.
בשולי הדברים תפסו טרמפ על העניין לוחמות פמינסטיות שאין להן כל חמלה כלפי הנשים המוטרדות – לדעתי אונס הוא החמור בהטרדות המיניות. אותן נשים לוחמניות סובלות מחוסר חמלה ומעודף מה שקוראים "חכמה על חלשים" – כאשר הן מתעלמות מסבלן ומוסיפות עליו קריאה לצאת ולהחשף מבלי להסס.
השיטה המשפטית חייבת לעבור שינוי בטיפול בנפגעות/עי אונס. לדרוש מהן/ם לעבור חקירה וחקירה נגדית בערכאה ראשונה ואחריה שניה….שקול לדרישה להאנס פעם ועוד פעם אבל הפעם מרצונן. הכיצד?
אונס הוא רצח הנפש. הייתי מציע לשקול שיטה חליפית לפיה גורם מקצועי ייצג בערכאות המשפטיות את הנאנסות/ים כפי שנעשה במקרה של נרצחות/ים.