המקארתיזם עבר לשמאל ?

השחקנים שחתמו על הודעת ההחרמה של מרכז התרבות באריאל נהגו בחכמה קטנה מאד. במעשה הם נותנים הכשר למחרימי ישראל בחו"ל ולעמדת גורמי ימין כמו "אם תרצו" התובעים פיטורי מרצים באקדמיה בשל השקפתם הפוליטית.

הרשימה הזו כמעט מיותרת. האמת, התלבטתי מעט אם בכלל להעלות אותה. הדיון הציבורי סביב הודעתם של 30 ומשהו שחקנים, כותבים ועוד כמה  – כי מטעמים של השקפה פוליטית יסרבו להופיע באולם התרבות החדש באריאל , שהוא "בשטחים" – התלקח ומיד איבד גובה. כל הנימוקים בעיקר נגד, הושמעו.

על רקע זה עומדת השאלה מה כבר נותר לחדש, וזו סיבה מספיק טובה על מנת שלא להתייחס לנושא הרי לא מוכרחים. סיבה נוספת: מצד אחד ההשקפה כי ב"גדול" ההתיישבות מעבר לקו הירוק, "לא עשתה טוב" לישראל. על כן אולי נכון עושים האמנים המודיעים כי לא יופיעו ב"שטחים". מצד שני מדיניות החרמות אינה בדיוק הכלי הלגיטימי למאבק על השקפות ודעות.

בסופו של דבר הרשימה בנושא עולה.

מסקנתה : השחקנים שחתמו על ההודעה נהגו בחכמה קטנה מאוד. מלבד גל הגינויים הצפוי ועמדת מעסיקיהם – התיאטרונים שיש להם זיקה ציבורית ונהנים מכספי תמיכה ממשלתית- שהזדרזו וגינו את המעשה, חותמי העצומה גרמו לתופעה שספק אם התכוונו לה.

חרם האמנים, כולם בעלי זיקה ל"שמאל הליברלי",  על  אולם התרבות באריאל נותן הכשר לחרמות על מרצים ישראלים מצד מוסדות אקדמיים בחו"ל, נותן לגיטימציה להחרמת מוצרים מישראל, להפסקת שיתוף פעולה עם יצרנים ישראלים מצד חברות בחו"ל, וגם נותן הכרה להתארגנויות כמו "אם תרצו" הקוראים להחרים ואף לפטר מרצים באוניברסיטאות בשל ביטוי פומבי להשקפה פוליטית, שהם[אם תרצו ותומכיהם] מתנגדים לה.

יש מחלוקת וויכוח על ההצדקה המוסרית בשימוש במכשיר החרם ככלי במאבק פוליטי. עד כה יכולים היו גורמים ישראליים לטעון כנגד שיטת  החרמות וההוצאה "מחוץ לגדר" שהשימוש בה ,כנגד המדיניות הישראלית הרשמית, מתרחב בעולם הדמוקרטי המערבי, ובאחרונה כבר הגיע לישראל. [נכון גם באקדמיה הישראלית היו כאלה שקראו להחרמת מוסדותיהם – אך לרוב הם נתפסו כבעלי השפעה נמוכה כאן]

המקרתיזם הינה תופעה פסולה ואסור לתת לה להשתרש בציבוריות הישראלית- טענו רבים מדוברי השמאל הליברלי אצלנו, כנגד גורמים כמו תנועת "אם תרצו" ודומיהן ,שניסו לקדם את השקפותיהם הפוליטיות באמצעות החרמת הצד שכנגד.  מעכשיו לא יוכלו לעשות זאת, כי דומה שהמקארתיזם עבר שמאלה.