וגר חתול עם כלב

הפתעת תוצאות הבחירות עדיין משפיעה על השיח הציבורי. עכשיו יונתן גפן חוטף מכות, כי הוא “בוגד", וברשתות החברתיות מודיעים על הסתלקות ממעורבות בעמותות ובמבצעים לגיוס כספים ותמיכה בתושבים בפריפריה ובמשפחות עניות , כי הן בחרו בימין ולא כמצופה מהן….כל השיח הזה נעשה באווירה של התרסה ושנאה יוקדת כלפי הצד האחר, זה שאינו שותף לדעה.
מה שלא אפשרי כיום אצלנו מתקיים לפעמים בעולם בעל החיים.הסרטון שלהלן מדגים שאפשר לכלב וחתול להתגורר בכפיפה אחת מבלי שיחשפו כל הזמן שיניים וציפורניים אחד כנגד השני.


הפתעת תוצאות הבחירות עדיין משפיעה על השיח הציבורי, אבל בחסותה צצות תופעות שלפני מהפכת הבחירות ניסו להצניע אותן. עכשיו יונתן גפן חוטף מכות כי הוא “בוגד”, וברשתות החברתיות מודיעים על הסתלקות ממעורבות בעמותות ובמבצעים לגיוס כספים ותמיכה  בתושבים בפריפריה ובמשפחות עניות כי הן בחרו בימין  ולא כמצופה מהן….

בינתיים אנחנו מוצפים בדיווחים על קשיים במלאכת הרכבת הממשלה העתידית. השותפים    הפוטנציאלים מעלים דרישות שונות ומשונות, ובנוסח של אולטימאטום. הם רוצים נתחים גדולים מעוגת השלטון גם אם מספר המנדטים שהם מביאים עימם נמוך ,יחסית, לדרישות. "לא תיתן ,לא נתמוך".

זה לא שהם יקבלו מה שהם מבקשים, כי אי אפשר לתת לכולם את הכל. הם יודעים את זה אבל חושבים שזה מוסיף אם ינהגו כמי שהמפתח בידיו בלבד. בנוסף כבר צצות תכניות הפעולה: “נעשה סדר” בבית המשפט העליון, בתקשורת  במערכת החקיקה שלא מאפשרת “משילות”. זו רק ההתחלה.

כל השיח הזה  נעשה באווירה של התרסה ושנאה יוקדת כלפי הצד האחר, זה שאינו שותף לדעה.

האם לא ניתן אחרת? התשובה לשאלה, למרבה הצער,היא  לא גדול!. לא בישראל, לא בימים אלה.

מה שלא אפשרי כיום אצלנו, מתקיים לפעמים בעולם בעל החיים. הסרטון שלהלן מדגים שאפשר לכלב וחתול להתגורר בכפיפה אחת מבלי שיחשפו כל הזמן שיניים וציפורניים  אחד כנגד השני.

 

 

סיכום הפרשנויות וההערכות הפוליטיות: "ימים יגידו"

לאחר תוצאות האמת של הבחירות, היה מקום להניח שתהיה רגיעה בזרם הלהג של הפרשנים הפוליטיים. אבל זה לא קורה. לרוב הפרשנים חסר האומץ לומר ימים יגידו במקום לברבר. חבל…


בחירות לכנסת 2013לאחר שהאזנו וקראנו את דברי החכמה של הכתבים הפוליטיים,הפרשנים הבכירים לענייני מפלגות, והסוקרים המלומדים בערוצי הרדיו,הטלוויזיה והעיתונות הכתובה, היה מקום להניח שעכשיו לאחר שתוצאות האמת בבחירות הפריכו את כל התחזיות והסקרים המלומדים – עכשיו תהייה לנו רגיעה מהם, מיודעי הכול,החכמולוגים.

אבל זה לא קורה.

הזמזום הפרשני יודע כל ,בעיני עצמו , נמשך.

הכותבים והפרשנים ממשיכים לטרטר." יש כמה אפשרויות", אומר פרשן בכיר . "מצד אחד יהיה כך. אבל ישנה עוד אפשרות ויהיה כך וכך". "זה לא הכל" מתנדב חברו להוסיף . "אפשר גם זה וגם זה."

כך נמשכת הדברת ואין לעניין סוף.

אבל, הנה היום (ה' 19.3.2015) היה שינוי. "ביומן הבוקר״ של רשת ב.

ישב המנחה יעקב אחימאיר ליד המיקרופון, ומולו נידב מאן דהוא לשידור, דברי פרשנות מלומדים.לאחימאיר נמאס, כנראה לשמוע מה אומרת ״אבן החכמים " שלצידו, וגם צריך היה לעבור לעדכון החדשות . אז הוא קטע את הדובר, וסיכם את הפרשן בשלוש מילים. כך אמר: ״בקיצור,ימים יגידו״

מילים בודדות אלה סיכמו היטב את מה שהיה לפרשן לומר. הם יפות כיום לכל סוג של פרשנות. אולי אפשר לאמץ אותן, במקום ל״נפח״ את השכל במילים ומשפטים שאין להן בסיס במציאות.

בחירות 2015: ליברמן אוכל מה שבישל ונתניהו מברבר עצמו לדעת

בישורת האחרונה לפני הבחירות מתברר כי ביבי וליברמן בישלו דייסה , כל אחד בנפרד, ועכשיו הם נאלצים לאכול אותה – כל אחד בנפרד.


אחוז החסימהקרקס הבחירות אצלנו כבר בישורת האחרונה. הסקרים מבשרים על מגמה. לא בטוח שתתקיים. כבר היו הפתעות שהפכו את הקערה על פיה. "יום הכיפורים של הסקרים" קראו לזה. מצד שני לא כל יום פורים והמערכת הפוליטית מתנהגת כאילו הסקרים מבטאים מגמה שתתבטא בתוצאות הסופיות.

דבר אחד בטוח מפלגות כמו "מפלגת הכלכלה", בראשות דני ובני גולדשטיין לא יעברו גם הפעם את אחוז החסימה, ולדאבונם הרב של השנים ודומיהם. מאות ואולי יותר קולות, ירדו לטמיון. אבל כל זה לא חדש, כי זה קורה בכל פעם שאנו הולכים לקלפי.

ליברמן – מה שחדש הוא דבר אחר לגמרי. בחסות הצורך להגברת "המשילות" (למנוע פיצול סיעות בכנסת ולהביא ליצירת שניים שלשה גושים שיאפשרו, לפחות על הנייר, לגבש קואליציה יציבה שלא תרוץ כל שנתיים לבחירות חדשות) יזם ליברמן שינוי דרסטי באחוז החסימה. הוא אמנם רצה להעלותו מ -2% ל – 4%, אבל הסיעות הקטנות הרימו קול זעקה ובסופו של דבר נקבע כי אחוז החסימה יהיה 3.25%.

גם זה נראה היה גבוה לסיעות הקטנות אבל בסופו של דבר הקואליציה הכריעה. בדיונים שהתקיימו בנושא בכנסת, נטען כנגד השינוי כי מטרתו להשתיק ולהעלים מהכנסת סיעות חשובות המייצגות ציבורים גדולים במדינה, ולמנוע מהם ייצוג פרלמנטרי. נטען כי ליברמן מבקש לסלק בחסות השינוי את הסיעות הערביות מהכנסת, ולנצל לשם כך את הפיצול בין הסיעות הערביות. נטען גם שהוא מבקש לסלק מהכנסת גם סיעות שמאל בעיקר את מר"צ .

בכך על פי ליברמן יבוא לציון גואל.

בפועל מה שקרה הוא שהסיעות הערביות התאחדו לרשימה משותפת, שעכשיו עשויה להפוך למפלגה השלישית בגדלה בכנסת, ואילו ליברמן וסיעתו, בסיוע פרשיות השחיתות והשוחד שחברי סיעתו בכנסת היוצאת ומקורביהם מואשמים בהן, "מגרדים" את אחוז החסימה ויש ספק אם יכנסו לכנסת. גם מר"צ נמצאת באזור הסכנה….

כוונתו של ליברמן "התהפכה" עליו. . השינוי שיזם יגרום לסיעות הערביות להגביר כוח ולרשימתו להיות על סף היעלמות מהמפה הפוליטית. ספק אם לזה הוא התכוון.

כמו שנאמר בישל דייסה ועכשיו יאכל אותה.

ביבי בכל פרסום של סקר דעת קהל  לקראת הבחירות,  ביבי מתכווץ. נכון, יש מרווח טעות, נכון כבר היו הפתעות שטפחו על פניהם של הסוקרים, אבל בכל זאת קשה להתעלם מהמגמה. התרגילים, הנאומים, וההצהרות לא פועלים כמצופה, ובימים האחרונים ניכר שינוי דרמטי בהתנהלות הליכוד בתעמולת הבחירות. ביבי התחיל להתראיין, מתחנן לאוהדי הליכוד "לחזור הביתה." הוא מפריח ססמאות, מבטיח הבטחות, נעזר בשיטת ההפחדות (אם לא תצביעו בעדי יקרו דברים לא טובים.)

נתניהו עובד קשה. ההפסד נראה קרוב מאי פעם, אולי יצליח לעמעם את הפסדו בקלפיות.

יד על הלב, אם היום היו שואלים את ביבי האם הקדמת הבחירות הייתה כדאית והאם לא טוב יותר, מבחינתו, היה להמשיך,עם כל הקושי, מבלי לפרק את הממשלה ומבלי הבחירות, סביר מאוד להניח שהיה מודה כי המהלך היה טעות קשה.

כך או אחרת גם ביבי בישל דייסה ועכשיו הוא צריך לאכול אותה…

קובעים סדר יום: פרס ישראל, סמולני,לא ציוני, חותר תחתי, כן לנאום בקונגרס גם אם הנשיא כועס וסגנו מחרים. הכל כלול והכל הולך.

במערכת הבחירות 2015 כל הנושאים "על השולחן" חוץ מהנושאים החשובים באמת. רחמנות על מי שהתכוננו לגייס את הציבור להצביע בעבורם לאחר דיון בנושאים האמיתיים המטרידים את אזרחי המדינה. אין דיון כזה. כנראה גם לא יהיה.


במערכת הבחירות 2015 כל הנושאים "על השולחן" חוץ מהנושאים החשובים באמת. רחמנות על מי שהתכוננו לגייס את הציבור להצביע בעבורם לאחר דיון בנושאים האמיתיים המטרידים את אזרחי המדינה. אין דיון כזה. כנראה גם לא יהיה. יש כאלה שמעדיפים שעל סדר היום יהיו נושאים אחרים. הכול הולך חוץ מדיון בנושאים המטרידים את האזרחים.

סקירת העניינים שעל סדר היום הציבורי במערכת בחירות זו מלמדת שמי שמכתיב את נושאי הדיון הציבורי הוא הליכוד. יותר נכון ראש הממשלה. יש להם יתרון – בתוקף שלטונם הם יכולים .

הנה מה רע בלפסול שופטים – אנשי ספרות ותרבות מלכהן בועדות המקצועיות של פרס ישראל? הכול ענייני. יש סיבות: זה סמולני, זה פוסט ציוני, זה לא מהמגדר הנכון ועוד מיני נימוקים. למה לא חשבנו על כך קודם בעת מינוי הנכבדים הללו לתפקיד?. אולי חשבנו, אבל אם לא היינו פוסלים עכשיו , לא הייתה מתחוללת סערה ציבורית, והיינו נאלצים לענות לשאלות בדבר יוקר המחייה ויוקר הדיור. לא טוב יותר ככה?

לא יותר טוב שיתווכחו למה נוני מוזס חותר נגד ראש הממשלה, ומה האינטרס שלו לעשות כך?

לא טוב יותר להתעקש על נסיעה לנאום בפני הקונגרס האמריקני כ-10 ימים לפני הבחירות, גם אם אובמה כועס שאני מגיע בלי לעדכן אותו? וגם אם סגנו מחרים את הנאום. מה לעשות. יש דברים חשובים יותר.

כל יומיים שלשה חשוב להעלות עניין אחר מסוג זה. אבל צריך לא ל"בזבז" את "האוצרות" האלה בבת אחת. צריך לווסת שיספיק עד ליום הבחירות אם נצליח בכך ננצח!. נכון היריבים ינסו גם הם ויתקפו . אבל אנחנו טובים יותר בדיונים כאלה. הם רוצים דבר על נושאי הכלכלה? נראה אותם. …. שידברו אחרי הבחירות לא עכשיו.

ביבי ממציא שיחה עם אובמה

רוה"מ משקיע את כל זמנו ומרצו להתמודדות עם הסכנות הביטחוניות האורבות לישראל ומדבר לשפופרת ריקה. כחלון משיב לו.


לא צריך לקנא בנתניהו.הוא עובר ימים לא קלים. דומה שהוא במצוקה כלשהי, מעבר למתח המלווה מתמודד במערכת בחירות. מצד אחד הוא חייב להגן על אופן ניהול משק ביתו, לגבש קו הגנה נגד התביעות שמגישים נגדו ונגד אשתו עובדים שנפגעו, או טוענים כך, מצד שני להתמודד עם רוחות רעות, רעות מאוד, הנושבות כנגדו אישית,מהממשל האמריקני והנשיא בראשו. חוץ מזה הוא נאבק להוביל קו נוקשה נגד איראן, שלא לדבר על "כאב הראש" שמערכת הבחירות מזמנת לו. ועוד לא הזכרנו את הסכנות הביטחוניות האורבות לנו כבכל רגע נתון.

אבל מה לעשות, הוא חייב להתגונן . הוא "עולה להתקפה" . מבחינת אוהדיו הוא עושה זאת לא רע.

שלשום (7.2.2015) הוא העלה לרשת סרטון בו הוא מתמודד עם הטענות על החריגות – עד כדי חשד לפלילים – בניהול בית ראש הממשלה.

בסרטון הוא נראה משוחח טלפונית עם נשיא ארה"ב ומסביר לו את הסיכונים הביטחוניים שישראל מתמודדת איתם . השיחה מופרעת ע""י עוזר היסטרי המבשר לראש הממשלה על פרשיות חדשות: השבלולים, הדגים, ומה לא. ביבי "מנער" את הבחור ההיסטרי. ומבקש שיביאו לו גלידה אבל בלי פיסטוק (רמז עבה להוצאות המופרזות על קניית כמויות של גלידה כזו לבית רוה"מ שנחשפה לא מזמן.) חחחח…

המסר ברור: רוה"מ משקיע את כל זמנו ומרצו להתמודדות עם הסכנות הביטחוניות האורבות לישראל והם חופרים, וחופרים כדי לתקוף אותו בכל מיני נושאים לא חשובים, אפילו מגוחכים. מה הם עשו בכלל למען המדינה.

רגע אחד , חשבתי לעצמי. מדוע ביבי מגייס את הנשיא האמריקאי למערכת הבחירות שלו. באמת הוא מדבר איתו? בכל מקרה בצילומי הסרטון ישב ביבי ודיבר (באנגלית מצוחצחת) לשפופרת בלי שאיש היה על הקו. יעני כאילו.. כמה פעמים נאלץ בהוראת הבמאי לחזור על הקטע. (בטח לא היה צריך לבצע עוד "טייק". ביבי יודע את העבודה.)

אבל בכל זאת קצת מביך, גם לא מצחיק לראות את ראש הממשלה נואם לשפופרת ריקה על מנת ליצר רושם שיש לו דיאלוג עם הנשיא, שבימים אלה לא רוצה לשמוע ממנו דבר. למה ראש ממשלתנו מנסה לגייס את הנשיא למערכת הבחירות שלו, כשידוע שההיפך הוא הנכון.

אבל גם אם זה לא נכון, בתסריט הכול הולך. אבל האם באמת זה התפקיד של ראש הממשלה לשבת מול מצלמה ולדבר לשפופרת ריקה? (גם אם מדובר במערכת בחירות) מעניין כמה זמן הוא נאלץ לדבר כך?

סרטון התגובה של כחלון השיב להצגה של נתניהו באופן מדויק ונכון:

רוקדים על הדם, מסיתים ומתנצלים

על רקע רעשי תעמולת הבחירות המתאפיינים בגידופים, השמצות, והפרחת האשמות שווא, בלטה תגובתה על דוכן הכנסת, של סתיו שפיר שהשיבה להאשמות הימין כנגדה שהיא לא "ציונית" ודיברה נגד ההמנון הלאומי. לא נשמעו במהלך דבריה קריאות ביניים ולא היו הפרעות, כמקובל בכנסת. היה שקט.


על רקע רעשי תעמולת הבחירות המתאפיינים בגידופים, השמצות, והפרחת האשמות שווא, בעיקר מצד ״המחנה הלאומני ״ – הימני – קיצוני בלטה , בעיני, תגובתה על דוכן הכנסת, של סתיו שפיר. החכ״ית הצעירה (הג׳ינג׳ית) עלתה לדוכן והשיבה למה שנפתלי בנט ואנשיו האשימו אותה בו: החטא שמצאו בה היה שהיא לא ״ציונית״, ושהיא דיברה בגנות ההמנון הלאומי – התקווה. להמשיך לקרוא רוקדים על הדם, מסיתים ומתנצלים

כחלוניזם בבחירות 2015

רוב הצבעותיו בכנסת של משה כחלון בנושאי חקיקה חברתית, אינן עולות בקנה אחד עם מטרותיו המוצהרות שבשמן הוא מבקש עכשיו את אמון הציבור.


הבחירות הקרובות הבאות עלינו לטובה, ואולי להיפך, מייצרות  מספר לא מבוטל של מפלגות נישה ואנשים עם רצון טוב ואגו גדול, המשוכנעים ביכולתם לשנות ולשפר.

הניסיון מלמד כי בדרך כלל יש פער גדול בין השאיפות ההצהרות והתוצאות בפועל. באופן מעשי מפלגות הנישה השונות, משיגות מעט מאד ובפועל גורמות לבזבוז קולות של מי שהצביעו עבורן. בכך הן תורמות – ולא באופן חיובי – ליציבות שלטונית מעורערת. מובן שאלה שנבחרו במפלגות הנישה מסרבים להודות בכישלון ומנסים לשוב ולהתמודד , חלקם מצליחים להיכנס שוב לכנסת במסגרת רשימה מקוצצת. (ראו דוגמא של יאיר לפיד ומאמציו להישאר על המפה הפוליטית).

בבחירות 2015 מפלגת הנישה היא זו של משה כחלון. להמשיך לקרוא כחלוניזם בבחירות 2015

כמה תעלה השתתפות החרדים בממשלה וגם קישון או קפקא – סיפור מהרשת

למי שבכל זאת נכנס לפוסט זה שני עניינים: כמה תעלה השתתפות החרדים בממשלה? וגם כמה תעלה השתתפות החרדים בממשלה


המקצוענים טוענים שלא רצוי להעלות לבלוג פוסט כל יום. (ודאי שלא יותר מאחד). זה לא מוסיף ,אומרים,הגולשים שלך יתעייפו בסופו של דבר ויינטשו. רשמתי לפני להשתדל לא להפריז אבל בכל זאת למי שבכל זאת נכנס לפוסט זה שני עניינים:

בחירות 2015 (1) כמה תעלה השתתפות החרדים בממשלה – גירסת הליכוד. גלעד ארדן: השותפות עם החרדים תעלה פחות מהשותפות עם לפיד !

היום (ג' 2.12.2012) התייצב מסביר הליכוד השר גלעד ארדן בחזית המתפלמסים בתכנית הרדיו "הכל דיבורים". הוא ניסה להתחמק מתשובות ברורות על השאלות אם היה עכשיו סיכום עם החרדים לתמיכה בממשלת ליכוד אחרי הבחירות.

השר/המסביר התחמק מתשובות אבל לא חסך במחמאות לרעיון ולשותפות. אפילו טען כי מבחינת הכספים והתקציבים במסגרת  קואליציה עם החרדים , השותפות הזו תעלה הרבה פחות מאשר ההוצאות על השותפות עם יאיר לפיד וסיעתו.

גם אם לפיד לא יכול להצביע על הצלחות גדולות בתפקידו, גם אם הפער בין הבטחותיו לפני הבחירות לבין התוצאות שהשיג עד היום גדול ומביך, הקביעה הזו של ארדן אינה חכמה, על פניו אינה נכונה, ומרימה את הנושא להנחתה של לפיד. הוא כבר עושה את בדרכו.

  • כמה תעלה השתתפות החרדים בממשלה

היה באמת או רק חלום? כנראה שהיה! הטקסט מזכיר מערכון אבל המסמך מזכיר משהו אחר לגמרי. קפקא או קישון?

הקישור מתוך אתר הבלוגים של "הארץ". ((התגובות לסיפור של אלון פוקס מעידות שיש עוד מקרים כאלה….) http://blogs.haaretz.co.il/alonfooks/466/