זיכרונות ארץ ישראל

במהלך מפגש בנושא "שירי ארץ ישראל " סיפר המנחה איך השיבו תלמידים בכיתה ו' על השאלה מה זה פרבלום (הן טמנו בחזה פרבלום) המופיע במילות השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן". התשובה מצביעה על הפער התרבותי/ערכי בין אז והיום


"זיכרונות ארץ ישראל" – אם זכרוני אינו מטעה אותי, פעם הייתה תכנית בשם הזה ברדיו, ואולי לא. אבל זה בכלל לא משנה לעניין הסיפור הבא. לטעמי זו הכותרת המתאימה לו אבל ב"הפוכה" כפי שאומרים.

באחד הימים האחרונים השתתפנו בערב משירי ארץ ישראל. להקת נגנים וזמר מנחה שהשתדל לסחוף, בהצלחה חלקית, את הקהל – לא אנשים צעירים- להצטרף. המבחר שהושמע היה קצבי,סוחף עולה ויורד ולעיתים גם הקהל הצטרף. קצת הופתעתי שחלק ניכר הנוכחים זכרו את מילות השירים במלואן. בסוף אפילו קצת רקדו במעגל. סה"כ היה נחמד למדי.

במהלך הערב, ניסה המנחה לתבל את רצף השירים במילות קישור ובאנקדוטות. לאחר שהלהקה וחלק מהקהל זימרו את השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן", סיפר המנחה שהוא מופיע לעיתים בשעות הבוקר, בבתי ספר ומנגן ושר לתלמידים ואיתם . באחד הימים בביקור כזה באחד מבתי הספר בכיתה ו' שאל את התלמידים, לאחר השיר על "הבחורות ההן" בקשר למילות הבית שבו מופיעה השורה "הן טמנו בחזה פרבלום ", מי מהם יודע מהו פרבלום (אקדח מתוצרת פרבלום) . רוב התלמידים שתקו. לא ידעו. רק אחד הצביע ואמר : "אני יודע מה זה פרבלום. זה סוג של סיליקון".

הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום – מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש…

וזה הסיפור שכותרתו בעיני היא "זיכרונות ארץ ישראל" , (אבל כאמור ב"הפוכה")

הערה: אין לי תשובה ברורה לשאלה מדוע בלוג זה אינו פעיל באחרונה. כנראה שאופי השיח הציבורי בנושאי האקטואליה השונים, ההתלהמות, האלימות המילולית בצרוף בורות ושנאה – מחייבות פסק זמן. אולי עוד נחזור.