Archive

Archive for the ‘תקשורת’ Category

כחלון מזגזג – עדכון

31 באוקטובר 2016 כתיבת תגובה

מאז שכחלון ברח מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שאמורה הייתה לדון אתמול (א') בהצעת החוק לסגירת תאגיד השידור – הוא מנסה לשנות כיוון ברמת ההצהרות. כנראה שהדבר נובע מהתגובות על אופן התנהלותו עד כה ובמיוחד מהמנוסה שלו מהדיון האמור.

נוכח ההתנהלות הזו של ראש סיעת "כולנו" מתחייב עדכון לרשומה "כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית".

היום (ב') הופיע השר בוועדת הכספים של הכנסת והודיע בקולו שהוא מתנגד להצעה של סגירת התאגיד , אבל נימק זאת בטעמים כלכליים. הוא לא מוכן לתת יד להוצאה הנוספת שתתחייב מהמהלך. הוא יטיל ווטו , יש לו זכות לכך על פי ההסכם הקואליציוני. כלומר כחלון לא מתווכח עם עמדת נתניהו ועושי דברו, שמבקשים לסגור את התאגיד מפני שהוא "לא בראש שלנו". הארדואניזיה הזו לא מעניינת את כחלון.

באותה נשימה מוסיף השר הנכבד שאם יוכיחו לו שהמהלך אינו כרוך בהוצאה תקציבית נוספת – אז הוא "מוכן לשמוע". כלומר לשתף פעולה עם מהלך הסגירה.

כחלון מערפל ובכוונה את עמדתו. על פי התנהלותו – יש מקום להנחה כי בבוא השעה – ירים ידו בעד ההצעה לסגור את התאגיד. כמובן שינמק זאת בתחשיב הכלכלי שערכו עבורו גורמים שונים על מנת "לעזור" לו לרדת מן העץ – תמיכה בעקרונות הדמוקרטיה – שטיפס עליו בתמימותו.

האם הזיגזג הזה יחלץ אותו מעמדתו ההפכפכה?

כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית

30 באוקטובר 2016 תגובה אחת

ברשומה קודמת "מה בעצם נשאר מכחלון" נאמר בתקציר הרשומה כך:

" אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון?  האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר? "

היום מותר כבר להוסיף על כך כי כחלון , וסיעתו עימו, גוררים את עצמם לעבר השמדה עצמית. הם מייצרים את המנגנון הזה בעצמם. תוך כדי כך הם מגלים את סימנים שהם מודעים לכך ומבצעים תרגילים ותמרונים שונים על מנת להיחלץ מהסיטואציה בה כלאו את עצמם, אך ללא הועיל. הם הולכים ומסתבכים, הולכים ושוקעים.

כל האמור הוא בסוגיית סגירת תאגיד השידור הישראלי. כל זמן שרוה"מ נמנע מלגלות עמדה ברורה וחד משמעית בנושא, ביטא כחלון עמדה ברורה וחד משמעית כנגד סגירת התאגיד או שינוי במעמדו. אבל, ככל שרבו הידיעות והפרסומים על התייצבותו של רוה"מ בתמיכה חד משמעית בהצעות לסגירת התאגיד השתתק כחלון. הוא כבר לא חוזר על עמדתו ושומר על עמימות. הוא משגר את חברי סיעתו לומר כי "עמדתנו לא השתנתה" . הם נגד סגירת התאגיד.

כל כך נגד, עד שבישיבת ראשי סיעות הקואליציה שדנה בנושא תאגיד השידור, ברח כחלון מהשתתפות בדיון על מנת שלא להציג עמדה. בהשוואה לאומץ ליבו של משה כחלון, עמדת השר גלעד ארדן ,שנשא בעול הקמת התאגיד כל זמן שנתניהו לא תקע מקלות בגלגלים , נראית מכובדת. למרות שברור כי ארדן לא יכול למנוע את המהלך, אבל כחלון שיכול, בורח.

לא חשוב איך יציג את החלטתו כשתגיע ההכרעה, התנהלותו עד כה, בריחתו מהדיון מעוררת דחייה.

עם מה תבוא "כולנו" לציבור ביום הבחירות? היא תבוא עם "אויר חם". אולי אפילו לא תהייה במצב של הגשת רשימה לוועדת הבחירות. אולי רוה"מ , אם עדיין יהיה במצב של שליט כל יכול, ייטה חסד לכחלון וישריין אותו ברשימת הליכוד, אבל זה לא בטוח בכלל.

לסיכום, סופו של התאגיד עשוי בהחלט להיות סופו של כחלון וסיעתו. מפני שהם מזגזגים, מפני שהם מתקפלים, מפני שאין להם אג'נדה, ואם ישנה כזו הם בורחים ממנה בהזדמנות הראשונה, וגם מפני שאין להם שום הישג של ממש, בתחומים שבהם הבטיחו הבטחות לציבור.

 

סיכום הפרשנויות וההערכות הפוליטיות: "ימים יגידו"


בחירות לכנסת 2013לאחר שהאזנו וקראנו את דברי החכמה של הכתבים הפוליטיים,הפרשנים הבכירים לענייני מפלגות, והסוקרים המלומדים בערוצי הרדיו,הטלוויזיה והעיתונות הכתובה, היה מקום להניח שעכשיו לאחר שתוצאות האמת בבחירות הפריכו את כל התחזיות והסקרים המלומדים – עכשיו תהייה לנו רגיעה מהם, מיודעי הכול,החכמולוגים.

אבל זה לא קורה.

הזמזום הפרשני יודע כל ,בעיני עצמו , נמשך.

הכותבים והפרשנים ממשיכים לטרטר." יש כמה אפשרויות", אומר פרשן בכיר . "מצד אחד יהיה כך. אבל ישנה עוד אפשרות ויהיה כך וכך". "זה לא הכל" מתנדב חברו להוסיף . "אפשר גם זה וגם זה."

כך נמשכת הדברת ואין לעניין סוף.

אבל, הנה היום (ה' 19.3.2015) היה שינוי. "ביומן הבוקר״ של רשת ב.

ישב המנחה יעקב אחימאיר ליד המיקרופון, ומולו נידב מאן דהוא לשידור, דברי פרשנות מלומדים.לאחימאיר נמאס, כנראה לשמוע מה אומרת ״אבן החכמים " שלצידו, וגם צריך היה לעבור לעדכון החדשות . אז הוא קטע את הדובר, וסיכם את הפרשן בשלוש מילים. כך אמר: ״בקיצור,ימים יגידו״

מילים בודדות אלה סיכמו היטב את מה שהיה לפרשן לומר. הם יפות כיום לכל סוג של פרשנות. אולי אפשר לאמץ אותן, במקום ל״נפח״ את השכל במילים ומשפטים שאין להן בסיס במציאות.

יותר מכל שני וחמישי


בחודש אחרון התעדכן אתר זה בתכיפות לא אפיינית. כמעט בכל יום – רשימה חדשה שזה יותר מכל שני וחמישי. סביר שחלק מהרשימות לא הגיעו בכלל לידיעת הגולשים, זו הרי דרכה של גלישה ברשת, ובאתרים השונים.

לטובת מי שלא ראה, או מי שראה והחליט לחזור ולעיין בפעם אחרת, ולא הספיק , מובאים להלן מבחר קישורים לרשומות שפורסמו כאן בחודש החולף. מעתה, ככל שהבלוג יתעדכן ברשומות חדשות בתכיפות גבוהה יותר , יובאו כאן קישורים למבחר רשימות. להמשך קריאה…

עורך "מבט" מתגונן ולא משיב


רשימה שפורסמה באתר זה לפני מספר ימים העלתה שאלה לדיון ציבורי : תרומת ערוץ 1 להצתה בבית הספר הדו לשוני בירושלים. זו הייתה הכותרת.. העילה לפרסום הייתה כתבה ששודרה בערוץ 1 . בסמוך מאוד לאחר שידור הכתבה , בוצעה ההצתה  בבית הספר . מהכתבה הובן באופן ברור כי תלמידים בבית הספר, (הדוגל בערכים של שלום, שוויון, הבנה ודו-קיום בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל) תומכים ומזדהים עם פיגועים וטרור.

הכתבה לא הייתה נטולת דעה. אין כזה דבר נטול דעה בדיווח עיתונאי. הדעה שהייתה שזורה בכתבה הייתה נגד בית הספר הדו -לשוני וקיומו במיקומו הנכחי מערב ירושלים. להמשך קריאה…

מעשה במי שהעדיף את חלופת המאסר על תשלום דו"ח חניה

26 בנובמבר 2014 3 תגובות

חלופת מאסרלאחר שצחקתי צחוק מריר למקרא הסיפור שלהלן המתגלגל מזה זמן ברשת החלטתי להעלות אותו לאתר זה, על מנת שגם אחרים, שלא קראו אותו יציצו בו ויקראו. כאן התעוררה אצלי שאלה :באיזו קטגוריה בבלוג מן הראוי לסווג את הסיפור. הקטגוריה שעלתה במחשבתי הייתה "אגדה אורבנית". אבל אין אצלי קטגוריה כזו וגם לא יותר מידי סיפורים מסוג זה. מצאתי פיתרון אחר. חוץ מזה לא בטוח שזו באמת אגדה אורבנית, כלומר שלא קרה באמת מקרה כזה. בעצם,לא צריך להאמין שזה באמת מקרה שהתרחש במציאות. אבל יש בו יותר מידי מרכיבים המזכירים את ההתנהלות במדינתו.

על כן מוצע לקרוא, לצחוק ולהאמין שדבר דומה לא יקרה לנו:

התיאור/ תיעוד שלהלן אינו מציין את שם הכותב (אחרת הייתי מבקש רשותו לפרסם כפוסט אורח. ) כל מה שנאמר כי הכותבת היא גברת בת 61, פולניה ובעלת עקרונות.

לבודדים שלא מצויים בפרטי האינטריגה להלן תקציר האירועים :

בדצמבר לפני שנתיים וחודשיים בשעה 16.50 ביקשתי להחנות את מכוניתי ליד המדרכה ברח' דונדיקוב ברחובות.
היה חושך ולא היה ברור אם החניה מותרת אבל לא חיפשתי יותר מדי סימנים משום שעמדה שם פקחית של העירייה.
ניגשתי אליה ושאלתי אם החניה מותרת והיא אמרה שעם כרטיס חניה מותר. שמתי איזי פארק והלכתי.
חזרתי כעבור שעה ומצאתי רפורט. מתברר שמשעה 17.00המקום משמש חניה רק לדיירי הבית.
סברתי שהפקחית הטעתה אותי והייתה צריכה למסור לי את המידע המלא ולמחרת שלחתי מכתב לעירייה עם בקשה להתעמת אתה.
כעבור חצי שנה העירייה דחתה את בקשתי והציעה לי לשלם את הדו"ח או להישפט.
בחרתי להישפט כדי לקבל פסיקה: אם המידע שנמסר הוא נכון לאותו הרגע אך מאבד תוקפו כעבור זמן קצר, על מי חלה האחריות?
אם השופט היה אומר שהפקחית ענתה על מה שנשאלה וזה סוף הסיפור, הייתי משלמת את הדו"ח בלי להתווכח.
מאידך קיוויתי שהוא יקבל את הטעון שהאדם הסביר יכול היה להניח שהמידע תקף לפחות לשעה הבאה
(כי היא הזכירה כרטיס חניה) ולכן הטעות שלי הייתה בתום לב ויזכה אותי.
המשפט נערך כעבור שנה והשופט קבע שעליו לשמוע את גרסת הפקחית. אמרתי שהיא בוודאי לא תזכור והוא אמר שלא אדאג.
לפני שלושה שבועות, כלומר שנתיים אחרי המקרה, נערך המשפט בנוכחות הפקחית. השופט לא נתן לי לדבר רק שאל את הפקחית לגרסתה.
היא ענתה כצפוי שהיא לא זוכרת ואז הוא שאל אותה אם בכלל יש מצב שהייתה יכולה לומר לי דבר כזה (איזה דבר? היא הרי לא זוכרת).
היא ענתה שלא (וכי מה היא תגיד?) כבודו הכתיב לפרוטוקול שהפקחית מכחישה את הסיפור שלי, שהגרסה שלה עדיפה בעיניו על שלי,
וגזר עלי את סכום הדו"ח או יומיים מאסר. אמרתי שאני בוחרת מאסר.
פרקליטת העירייה אמרה לי מייד שאם אני רוצה אני יכולה לערער במחוזי (ושכחה להזכיר שזה מחייב לקחת עורך דין, לשלם הרבה כסף ולהתקשקש עם זה לאורך שנים), או פשוט לא לשלם את הקנס ואז יעצרו אותי
(ושכחה להזכיר שבדרך מתווספים קנסות, ריבית פיגורים והוצאה לפועל). הודעתי שאני הולכת למאסר.
נתבקשתי להגיע ביום שלישי זה בוקר לבית משפט השלום ברחובות ומשם יעבירו אותי למעצר תחת ליווי.
הגעתי בשעה תשע וניגשנו לפקיד. הוא הציע שאלך הביתה ואחזור למחרת, כי הפקידה איננה.
לא הסכמתי אז הוא אתר אותה בטלפון והתפתחה מריבה גדולה, כי לדעתו כל המעצר היה צריך להתבצע אחרת, ואיך הוא יעשה כעת את המעצר.
אחרי ויכוח ארוך מאוד (ותור ממתינים הולך ומתארך)
שני מאבטחים נתבקשו לעזוב את משמרתם בבדיקת הנכנסים לבית המשפט ולבוא לשמור עלי עד שתגיע הניידת.
הם הודיעו לי חגיגית שאני עצורה, נעמדו מולי, וכך עמדו, נעבעך, במשך שעתיים, בזמן שאני ישבתי על הספסל ופתרתי סודוקו.
בצהריים הגיעה ניידת עם שלושה שוטרים שלקחו אותי למשטרה, אני מצד הדלת שלא נפתחת מבפנים.
בתחנה שמו לי אזיקים על הרגליים (מי שלא מאמין – אורך שרשרת בין הרגליים היא חצי מטר, מדדתי על הבלטות) והושיבו עם שוטר שהודיע בטלפון שהוא לא יכול לצאת למשימה כי הוא "מבצע זקיפות עצירה" ואני בינתיים קראתי מוספי סוף שבוע.
אגב, אותה משימה שהוזכרה הייתה החוויה הקשה ביותר שלי בכל הסיפור הזה, כי קראו לו לרח' וייצמן בגלל מעשה מגונה בילדה בת שמונה.
במשך שעות הפעילו עלי לחץ כבד להתקפל ולשלם את הדו"ח. לא הבינו איך אפשר להעדיף מאסר במקום לשלם 100 שקל.
שוטרים דתיים התארגנו והציעו לאסוף ביניהם את הכסף ולקיים מצוות פדיון שבויים. רובם די הבינו את האבסורד אבל לא כולם.
אחד הקודקודים בתפקיד החוקר הרע צעק שאכבה מייד את הסלולארי. כיביתי מייד אבל הוא המשיך לצעוק בשוונג עד ששאלתי אותו למה הוא צועק, הרי הטלפון מזמן סגור. אז הוא צרח: "ככה! כי את עצורה!" אחרי זמן מה התברר שאני לא עצורה אלא אסירה והוא איבד עניין.
ארוחת צהריים הייתה לא רעה. אחרי שלוש שעות התחילו לטפל בהעברה לנווה תרצה והוחלט שאפשר בלי אזיקים על הרגליים.
אלא מה? לנווה תרצה אפשר להתקבל רק עם בדיקות רפואיות. מייד גויסה ניידת, שוטר ושוטרת חמושים, ויצאה שיירה לבית חולים קפלן.
שם הם החנו את הניידת בחנייה של נכים והלכנו לקבלה. הפקידה הכינה טופס וביקשה להחתים אותי,
למרבה המזל שמתי לב שזו התחייבות לשלם 566 ₪ על הבדיקות. סירבתי לחתום, אז היא ביקשה מהשוטר לחתום.
גם הוא סירב ושוב הייתה מריבה. רצו טלפונים למשטרה ולכל מיני מקומות, התור אחרינו בינתיים התארך, בסוף הושגה פשרה והלכנו לחכות ליד חדר הרופא. אני יושבת, השומרים הנאמנים עומדים מולי.
ברגע מסוים רציתי קמתי כדי להתמתח. השוטרת זינקה עלי. "אני רוצה אותך יושבת כאן, בקשר עין! את לא תשחקי אתי את המשחקים האלה!" אני נשבעת.
ואז התברר שצריך לעשות אק"ג. מי שמכיר אותי יודע שאכן רק תחת משמר חמוש אפשר היה להביא אותי לעשות את האק"ג הראשון שלי בחיים.
ואז הגיעה בדיקה רפואית. השוטרת והשוטר נכנסו אתי לחדר הרופא. הרופא הבין ממבט אחד את העניין ופנה אלי בנימוס רב.
הפניתי אותו לאפוטרופוסים. הוא שמע שאני אסירה שצריכה לקבל תעודת כשירות ואמר שהוא צריך לבדוק אותי ומבקש מהם לצאת.
השוטר יצא, השוטרת אמרה שהיא לא יוצאת. הרופא אמר שהוא מאוד מצטער אבל כך לא יוכל לבדוק אותי בגלל חוק זכויות החולה שמחייב לשמור על פרטיות.
היא ראתה שלא תנצח, אז רק בדקה אם יש פתחי מילוט בקירות ומעבר לווילון ויצאה מאוד לא מרוצה.
הסברתי לרופא ביוזמתי את העניין, סירבתי להצעתו לבדוק סוכר (מזל שהחמושה הייתה בחוץ) והוא אמר שזו כמובן זכותי,
אבל עליו להפעיל רפואה הגנתית ולכן ירשום את הסירוב שלי בטופס. לא הייתה לי התנגדות וזה גם לא הפריע לי בהמשך.
חזרנו למשטרה, קיבלתי ארוחת ערב ושני שוטרים אחרים לקחו אותי בצ'קלקה לנווה תרצה.
כאן דווקא הכול היה בסדר ומכובד. אמנם עברתי את כל שלבי החיול כמו שצריך (כולל מילוי טפסים שבהם אני צריכה לדווח אם עשיתי הפלות, אם יש לי נטיות אובדניות ואם אני לוקחת תחליפי סם, וכולל "חיפוש" שפירושו התערטלות מוחלטת. יצוין שלמחפשת היה יותר לא נעים מאשר לי).
כולם הבינו שאין מה לעשות עניינים ולכן אפילו לא לקחו אותי להצטלם רק צילמו תמונה מתוך תעודת הזהות. מה שכן, שמי הלך לפניי, וכשהובילו אותי לתא שלי בסוף המסדרון, משני הצדדים דרך הסורגים הופיעו פרצופים ולחשים: "הנה זאתי שנכנסה לכלא בגלל מאה שקל".
זה גם היה השם שלי במשך יום המחרת.
קיבלתי תא לבד. המיטה הייתה נוחה, השמיכות נקיות (הרצפה לא), היו גם מים חמים וישנתי מצוין.
אוכל לא משהו. בבוקר נתנו לי גם לטייל לבד בחצר שגודלה 37 צעדים על 18 צעדים ואלכסון 41 צעדים. כשסגרו אותי בחצר אמרתי: "שלא אברח?"
"שלא יפגעו בך," ענה לי הסוהר. אני חושבת שבגלל זה הייתי די שאננה כשהלכתי לשם, כי הבנתי שהדאגה לשלומי היא גם האינטרס של המקום.
לפני השחרור הוזמנתי לחדר ישיבות מפואר והמנהלות הגבוהות ביותר של הכלא, נחמדות מאוד שאלו אותי איך היה לי אצלם. אמרתי שהוגן מאוד.
בדחילו ורחימו הן ביקשו לדעת מה כל הסיפור (הן בכלל חשבו שהשופט גזר עלי מאסר של יומיים). סיפרתי להן והן אמרו שזה סקופ לעיתון.
ביציאה קיבלתי שובר לנסיעה בתחבורה ציבורית הביתה, וכעת אני עומדת להגיש בקשה לנשיא המדינה (לכל השלושה) למחוק לי רישום פלילי בגין מאסר.
מכל מקום את חובי לחברה שילמתי וכעת אני פותחת דף חדש.

 

הערה: חנן כהן, בעל הבלוג "לא רלבנטי" אומר שבדק את הסיפור ונמסר לו שהוא אמיתי.

השופטת שסירבה להתלונן על אונס

23 בנובמבר 2014 6 תגובות

עורכי החדשות בתקשורת נשמו בהקלה. אמנם ביומים שלשה האחרונים לא היה במחוזותינו פיגוע "גדול" , גם לא הצהרות רמות על איסור כניסה לערבים. כלומר היו, אבל לא היה בכך חידוש, זה היה, איך אומרים,רגיל . הכותרות לא אוהבות "רגיל" הן נדלקות רק אם יש "דם", פיזי או וירטואלי.

במצב הזה הידיעה על תלונת שופטת פלילית שסיפרה לחברים שעברה מעשה של הטרדה מינית, יש אומרים אונס, התקבל אצל עורכי החדשות כמשב רוח רענן. הם התנפלו על "הסיפור" ככל שיכלו. לחצו והצליחו, חלקית, על הסרת צו איסור פרסום ויש פרשה.

שוטר (מפה לאוזן מבשרים , שלא סתם שוטר אלא קצין בדרגה די בכירה) הטריד מינית ויותר מכך את השופטת. הם אמנם היו במערכת יחסים אבל זה לא הספיק לשוטר הוא רצה יותר. אבל השופטת – היא לא רוצה להגיש תלונה. לחצו עליה דיברו על ליבה אבל היא, תראו אותה, לא רוצה. בתפקידה כשופטת פלילית היא יודעת מה גורלן של מתלוננות על הטרדה מינית ,קל וחומר על אונס, והיא מעדיפה שלא להתלונן.

השוטר מכחיש . כלומר הוא מודה שהכיר את השופטת, ושהיו במערכת יחסים, ושאתר היכרויות ברשת זימן אותם יחדיו , אבל הטרדה מינית? מה פתאום "הכול היה בהסכמה".

אז בהיעדר תלונה נסגר התיק.

איזה סיפור. שופטת ושוטר, אתר היכרויות ברשת , מערכת יחסים. "בהסכמה"? לא ברור מסתובב סיפור על אונס ואפילו נפתחה חקירה שנסגרה.

אבל גם אם התיק נסגר יש לסיפור תוצאות, אפילו קשות. השוטר/ הקצין ממשיך בתפקידו כאילו לא קרה דבר הרי התיק נסגר מחוסר תלונה.

והשופטת? היא חוטפת , תחטוף וגם תיענש. שמה מתגלגל ברשת בכותרת גדולה חרף איסור הפרסום , ותוך כדי רמיזות וצחקוקים של כתבי הפלילים. הנהלת בתי המשפט פתחה בבדיקת נוהלית של הפרשה ,לא ברור של מה –אבל זו הכחישה זאת מכל וכל. נשיא בית המשפט העליון גרוניס מדווח. בינתיים כבר העבירו את השופטת מתפקידה כשופטת בתיקים פליליים , לעיסוק בתיקים אזרחיים הנהלת בתי המשפט מסרבת להגיב על צעדה זה.. עד היום לא קיבלה השופטת לידיה   תיק לטיפול אף שהיא ממשיכה להגיע לעבודה.

תוך כדי כך היא כבר סופגת ביקורת מתחסדת נוספת. זהבה גלאון בתגובה: “אם שופטת לא מוכנה להתלונן אצל מערכת אכיפת החוק, זוהי עדות לפשיטת רגל מוחלטת במאבק בעבירות מין. אני יודעת שלא נכון לדון אדם עד שמגיעים למקומו, אבל במקרה זה, השופטת היא לא רק אישה פרטית שנאנסה, היא מסמלת את מערכת אכיפת החוק ואת ערכיה של המערכת, וההימנעות והרתיעה שלה מלהתלונן מעבירה שדר לאנסים שאין להם ממה לחשוש יותר, כי אם שופטת לא מתלוננת ולא מוכנה לעבור את דרך החתחתים שכרוכה בהגשת תלונה ובעמידה בבית משפט, אז אף אישה אחרת לא תתלונן”. איזה התחסדות של גלאון , עמדת כבר במצב דומה? שלא יקרה לך ושלא תצטרכי להחליט מה לעשות

השופט (בדמוס) שלי טימן אמר דברים דומים. גם הוא חושב שאם השופטת לא מתלוננת היא פוגעת במערכת אכיפת החוק. ומה על הפגיעה שכבר ספגה?

אז מה היה לנו? השופטת שסירבה להתלונן נענשה כבר. ספק אם תוכל במצב כזה להמשיך בעבודתה היא כבר הוכפשה. עכשיו טוענים נגדה שהיא לא רק אישה פרטית. היא מסמלת את מערכת החוק ומבזה אותה בסירוב להתלונן. אז אם זו התוצאה של העבירות שבוצעו על השופטת בלא תלונה מצידה , כשהיא מבקשת להניח הדברים מאחוריה, מה תהיה התוצאה כשתתלונן? אולי משום כך מקור הסירוב להתלונן?

כך או אחרת הנפגעת כבר נענשה על ידי המערכת המשפטית ועל ידי זו החוקרת. מה יעשו לה כשתתלונן רשמית?

%d בלוגרים אהבו את זה: