גם פרופסורים יכולים להתחרפן

פעיל השמאל פרופ' עמירם גולדבלום טוען תומכי ראש הממשלה מעורבים בהצתת הדליקות על מנת להסיט את השיח הציבורי מפרשת הצוללות. הדברים הללו מוכיחים שגם פרופסורים יכולים להתחרפן


על רקע גל השריפות שהתפרץ בכל איזורי הארץ וגרם לאסון סביבתי קשה ולפגיעה בעשרות אלפי תושבים שאבדו את בתיהם ורכושם באש, מתחדדת השאלה מה גרם לכל זה.

ברור שלמזג האוויר הייתה תרומה מכרעת להשתוללות האש . הרוחות העזות אינן מבחינות בין שטחים פתוחים למרכזים עירוניים. האש שורפת הכל. אבל חוץ ממזג האוויר היבש ולרוחות העזות, היו גם גורמים נוספים שתרמו להתלקחות. רשלנות, ואדישות, אבל גם הצתות מכוונות, ולא סתם הצתות אלא כאלה על רקע לאומני. גל של טרור של פיגועים סביבתיים.

בעת שדברים אלה נכתבים אין מידע ברור על היקף התופעה. אבל ברור כבר שחלק מהשריפות פרצו כתוצאה מהצתות.

על רקע המלחמה באש התעמעם השיח הציבורי בפרשת הצוללות והתקלות שרק לפני ימים ספורים הורה היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לבדוק אותן.

הראשון שקבע כי הדליקות הן תוצאה של גל טרור היה ראש הממשלה. הוא הרחיב בנושא טרור ההצתות, ואפילו לא ביקש לסייג עד שחקירות המשטרה יניבו יותר ראיות על היקף התופעה ומספר ההצתות. לדידו של נתניהו רוב או כל השריפות מקורן בהצתות טרור עוינות. מאוחר יותר סייג מעט ראש הממשלה את דבריו ואמר כי לא ידוע אם רוב השריפות הן תוצאה של הצתות זדוניות ויש להמתין לתוצאות החקירות בנושא שמנהלים גורמי המשטרה, אבל אין ספק שישנן הצתות זדוניות .

ככל שחולפות השעות מתברר שאכן היו הצתות מהסוג הזה ובכך נתניהו צודק, עובדתית.

כצפוי אירועי הדליקות והגורמים לשריפות, משמשים בשעות אלה נושאים מרכזיים בשיח המתנהל ברשתות החברתיות.

מול הסטטוסים והפוסטים ברשתות החברתיות, שיש בהם השתלחות וגינויים בתופעת ההצתות מחד, וכאלה שיש בהם עידוד (מצג גורמים פלסטינים) לפעולות כאלה, בולטת התייחסות אחת לנושא ודווקא כזו של פרופסור – דמות פעילה בזירה הפוליטית ציבורית.

מדובר בפרופ'עמירם גולדבלום הנמנה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" ובמשך כ-20 שנה שימש גם כדובר הארגון. גולדבלום הוא כימאי ישראלי המשמש כפרופסור לכימיה תרופתית במחלקה לחומרי טבע בבית הספר לרוקחות שבפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עומד בראש המחלקה למידול מולקולרי ותרופות במרכז למחקר תרופות באוניברסיטה.

כך כתב הפרופסור בדף הפייסבוק שלו:

%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%9d-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d

 

על זה יש לומר רק דבר אחד: זה שגולדבלום הוא פרופ' מוכיח שגם פרופסורים מתחרפנים. וגולדבלום התחרפן ובגדול. הפרופסור הוסיף עוד נדבך לתופעות ההסתה והשנאה המתלהמות נגד מה שקרוי הסמול .

עד כה איש מהמחנה הזה לא מצא לנכון לצאת נגד הדברים ההזויים שמפיץ הפרופסור …. אולי מישהו שם יתעורר.

עדכון : כבר לא . סופה העצוב של אפליקציה שימושית

סיפור לא משמח על אפליקציה שימושית וטובה שהורדה מלוח הישומים . מליוני המשתמשים לא הספיקו לשכנע,כנראה.


הפוסט שפורסם כאן, בראשית נובמבר 2014, תחת הכותרת סוף סוף ״מעבד התמלילים ״וורד״ מגיע לאייפד״ עורר עניין. הוא זכה למספר צפיות גבוהות מהרגיל, יחסית לרשימות המתפרסמות פה, והצפיות בו נמשכות לאורך זמן וגם בימים אלה. מניסיוני המוגבל,יחסית, אני יודע שהכלי הזה חסר למי שמבקש לייצר טקסט כלשהו ולשמור אותו באפליקציית "ענן", כך שיוכל לחזור ולהיכנס אליו מכל מכשיר אליו הוא מחובר (יהיה זה האייפון, המחשב הנייד או הנייח או הטאבלט). לא שאין אפליקציות המאפשרות כתיבה מסוג זה. יש גם דרכים שונות לשמור את הכתיבה שהוקלדה ביישומים השונים. מה שחסר זו האפשרות לשמור (ולערוך) את הרשומה בענן האחסון של המשתמש , כך שהגישה אליה תהייה זמינה מכל מכשיר. בנוסף לכך, אם כבר קיימת אפשרות שמירה כזו היום, היא מתבצעת בפורמט שאינו מאפשר פתיחה קלה ונוחה.

חברתהסטארטאפ "קלאודאון" סיפקה מענה לצרכים אלה וזכתה לפופולאריות ולהורדות רבות.

לפני מספר חדשים חל מפנה. בעיתונות דווח כי ״קלאודאון״ נרכשה ע״י חברת ״דרופבוקס״ הגדולה ממנה והמספקת שירותי אחסון קבצים ותמונות בענן, למשתמשים פרטיים ועסקיים. ההודעות על ביצוע העיסקה נוסחו בלשון אופטימית ומבטיחה קידום וטיפוח צרכי המשתמשים.

מסתבר שלא כל כך.

אפליקציית ״קלאודאון״ נסגרה באחרונה למשתמשים החינמיים . לא ברור מה הוצע למשתמשים שרכשו את הרכיבים שהוצעו בתשלום. בכל מקרה השירות הזה נעלם.

הסיפור הזה מזכיר מקרים לא מעטים, בהם אנו מתבשרים בקול תרועה על ביצוע עיסקת רכישה במסגרתה חברה א' רוכשת את חברה ב׳ על מוצריה ולעיתים גם עם חלק מעובדיה, תוך הבטחה לשפר, לחזק ולקדם את המוצרים והעובדים. לא תמיד זה נכון. לא פעם הרכישה מתבצעת כדי  ״להמית״ את המוצר הנרכש, על מנת שלא יהווה תחרות למוצר מתחרה של החברה הרוכשת.

אני לא אומר שכך היה גם במקרה שלפנינו. אך מהפרסומים שהופיעו עולה כי ״דרופבוקס״ לא שילמה סכומי כסף מופלגים עבור הרכישה של ״קלאודאון״ (בעיתונות נאמר כי סה״כ שולמו כ- 100מליון דולר. בהחלט לא ״עסקת המאה״.) יתכן שסכום זה שימש לכיסוי חובות הוצאות ההפעלה והפיתוח של ״קלאודאון ״.

בעקבות העסקה אפשר לומר שני דברים.

ברור שמלכתחילה לא הייתה אצל ״דרופבוקס״ כוונה להמשיך ולפתח את מוצר הסטארטאפ של ״קלאודאון״. מליוני המשתמשים ברחב העולם שהורידו את האפליקציה והשתמשו בה לא הספיקו על מנת לשכנע שיש הצדקה להשקיע בפיתוח נוסף של המוצר. מסקנה שנייה היא שהרמה המקצועית הגבוהה של הצוות המקצועי ב״קלאודאון״ שכנעה את ״דרופבוקס״ שכדאי להשקיע ולרכוש את החברה ולהפנות את אנשי המקצוע שבה לאפיקים התואמים את התכנית העסקית של הרוכש. (״דרופבוקס" הודיעה כי כי תפתח בישראל מרכז פיתוח ויועסק בו, בין השאר, אנשי הצוות של ״קלאודאון״.)

  • בשורה התחתונה:המוצר האטרקטיבי סיים את חייו. אולי בעתיד תופענה אפליקציות שיאפשרו שימוש דומה.
  • לא כל הפרטים שאפיינו את הרכישה שביצעה ״דרופבוקס״ ידועים . רב הנסתר.

 

הערה: דרופבוקס עצמה הודיעה כי התקשרה עם מיקרוסופט בהסכם שיתוף פעולה שיאפשר שימוש כזה ואף הפנתה את המשתמשים לאפליקציה כזו של מיקרוסופט . למרבה הצער היישום אינו פשוט כלל ומחייב את המשתמש להוצאות. (אם למי מהקוראים ישנה דרך להשמישו ללא הוצאות אנא עדכנו…)

 

 

מה שברור הוא כי. המשתמש הרגיל לא יצא, נשכר בשלב זה.

סוף עצוב לאפליקציה טובה.״בתי הקברות הדיגיטליים ״ מלאים סיפורים כאלה.

סיכום הפרשנויות וההערכות הפוליטיות: "ימים יגידו"

לאחר תוצאות האמת של הבחירות, היה מקום להניח שתהיה רגיעה בזרם הלהג של הפרשנים הפוליטיים. אבל זה לא קורה. לרוב הפרשנים חסר האומץ לומר ימים יגידו במקום לברבר. חבל…


בחירות לכנסת 2013לאחר שהאזנו וקראנו את דברי החכמה של הכתבים הפוליטיים,הפרשנים הבכירים לענייני מפלגות, והסוקרים המלומדים בערוצי הרדיו,הטלוויזיה והעיתונות הכתובה, היה מקום להניח שעכשיו לאחר שתוצאות האמת בבחירות הפריכו את כל התחזיות והסקרים המלומדים – עכשיו תהייה לנו רגיעה מהם, מיודעי הכול,החכמולוגים.

אבל זה לא קורה.

הזמזום הפרשני יודע כל ,בעיני עצמו , נמשך.

הכותבים והפרשנים ממשיכים לטרטר." יש כמה אפשרויות", אומר פרשן בכיר . "מצד אחד יהיה כך. אבל ישנה עוד אפשרות ויהיה כך וכך". "זה לא הכל" מתנדב חברו להוסיף . "אפשר גם זה וגם זה."

כך נמשכת הדברת ואין לעניין סוף.

אבל, הנה היום (ה' 19.3.2015) היה שינוי. "ביומן הבוקר״ של רשת ב.

ישב המנחה יעקב אחימאיר ליד המיקרופון, ומולו נידב מאן דהוא לשידור, דברי פרשנות מלומדים.לאחימאיר נמאס, כנראה לשמוע מה אומרת ״אבן החכמים " שלצידו, וגם צריך היה לעבור לעדכון החדשות . אז הוא קטע את הדובר, וסיכם את הפרשן בשלוש מילים. כך אמר: ״בקיצור,ימים יגידו״

מילים בודדות אלה סיכמו היטב את מה שהיה לפרשן לומר. הם יפות כיום לכל סוג של פרשנות. אולי אפשר לאמץ אותן, במקום ל״נפח״ את השכל במילים ומשפטים שאין להן בסיס במציאות.

תרומת ערוץ 1 להצתה בבית הספר הדו לשוני בירושלים

האם כתבה בטלוויזיה בה הוצגו תלמידי בית הספר הדו – לשוני בירושלים כתומכים בטרור הערבי לכאורה ,שימשה כמעין "קריאת כיוון" למבצעי ההצתה וכתובות הנאצה בבית הספר כמה ימים לאחר השידור.


מעשה ההצתה (במוצ"ש 29.11.2014) בבית הספר הדו לשוני בירושלים, וכתובות ההסתה והגזענות ( נגד ערבים) שהמציתים הותירו אחריהם, עוררו גל של גינויים. החל מראש העירייה ושר החינוך, דרך שרת המשפטים וחברי כנסת, הורי התלמידים, יהודים וערבים, והתלמידים עצמם. גם ראש הממשלה הצטרף למגנים כמה שעות אחרי האירוע.

בית הספר נמנה על רשת בתי הספר "יד ביד" המפעילה מספר בתי ספר דו-לשוניים במקומות שונים בארץ ובכללם בירושלים. כל בית-ספר ברשת מנוהל במשותף על ידי מנהלים יהודים וערבים, ובכל כיתה מלמדים מורים יהודים וערבים במשותף. בכל שנתון נשמר האיזון המספרי בין תלמידים יהודים וערבים. תלמידים בכל הגילים לומדים הן בעברית והן בערבית, להוקיר את תרבותם ושפתם, תוך כדי הבנת השוני של חבריהם. השלום, השוויון, ההבנה ודו-קיום בין הקהילות היהודיות והערביות בישראל, משמשים עקרונות יסוד בלימודים בבתי הספר הדו לשוניים.

בגלל הערכים החינוכיים בהם דוגל בית הספר, הוא זוכה להערכה מצד משרד החינוך ועיריית ירושלים. צריך לציין כי ישנם גם כאלה, שאינם אוהבים את האופן בו פועל בית הספר. השכנים היהודיים המתגוררים בקרבתו, יוצאים נגדו. הם אינם אוהבים עירוב של תלמידים יהודים וערבים במסגרת חינוכית אחת. ואכן, מפעם לפעם בעבר, סבל בית הספר מהתנכלויות של גורמים שונים קיצוניים בהשקפתם.

אבל מה גרם דווקא עכשיו למעשה הבריונות וההצתה? קשה לדעת בוודאות. אין ספק כי המתח בין יהודים וערבים בירושלים והמצב הביטחוני המתוח בעיר, עשו את שלהם. פעולות מסוג "תג מחיר" , אינן חדשות בעיר הבירה המאוחדת/מחולקת. אבל מדוע דווקא בבית הספר הזה?

גם אם אין הסבר מדויק, הרי תלונה שהגישו לפני מספר ימים, מורי ותלמידי בית הספר כנגד ערוץ 1 , למועצת העיתונות, לשר החינוך ולמנהלת מחלקת החדשות בערוץ ,כנגד כתבה שסילפה לדבריהם, את דמות בית הספר והציגה את התלמידים כתומכים בטרור הערבי, יכולה להציע הסבר. כי אם באמת תלמידים בבית הספר תומכים ומעודדים טרור כפי שנטען/נרמז בכתבת הטלוויזיה – אזי פעולה מסוג "תג מחיר" כנגדו, תהיה "תגובה ציונית הולמת" בעיני קיצונים יהודיים.

באתר "וואלה" שחשף את דבר התלונה טוענים התלמידים כי " הכתבה ששודרה בערוץ מסולפת ושקרית הוציאה מהקשרם דברים התלמידים, וזאת על מנת להציג אותם כתומכי טרור ואלימות" .לדבריהם "הכתב חתך את הראיונות, ובנוסף הכניס בין דברי תלמיד אחד לאחר את הצילום של הפיגוע בתחנת הרכבת בעיר". את ההשמצות נגדם, טוענים בני הנוער, המשיך כתב הטלויזייה לאחר השידור גם בפייסבוק, בו כינה את בית הספר כהזוי. ערוץ 1 דחה את הנטען בתלונה.

לקריאת תלונת התלמידים ולצפייה בכתבה יש להקליק על הקישור.

נותר רק לתהות אם הייתה בשידור "קריאת כיוון" למבצעי פעולת "תג המחיר" ולהצתה שהתרחשה די בסמיכות לשידור ומועד הגשת התלונה.

יש לה מורשת (לשולה זקן)

במהדורת החדשות של ערוץ 10 נחשף שמו של ראש העירייה לגביו נפוצו שמועות על הטרדה מינית מצידו של עובדת עירייה. עוד פורסם כי לא הוגשה תלונה למשטרה וכי המתלוננת דורשת מראש העירייה פיצוי כספי נכבד על העוול שנגרם לה. לדברי מקורב למתלוננת, הם ממתינים כעת לתשובתו של שמעוני, ואז יחליטו כיצד לפעול. האם מדובר בסחיטה? האם לשיטות שולה זקן יש המשכיות?


מהדורת החדשות של ערוץ 10 נפתחה ביום רביעי השבוע  (26.11.2014) בחשיפה. אחרי שמועות שנפוצו במחוזותינו, מגלה הכתב אלמוג בוקר את שמו של ראש העירייה מאיזור המרכז/דרום עליו דיברו בימים האחרונים, כמי שהטריד מינית עובדת שהייתה כפופה לו בעירייה.

מדובר בראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, דווח בראש המהדורה ואלמוג בוקר הכתב החרוץ, הוסיף פרטים.

לא ניכנס לכך . (מי שרוצה יכול למצוא את החסר בהקלקה על הקישור ובצפייה בכתבה) .

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1094829

מה שעורר תשומת לב ,אצלי לפחות, לא הייתה ההאשמה בדבר המעשה עצמו, גם לא התיאור שהנפגעת, לכאורה, סיפרה באזני מקורב את מה שעברה אצל הבוס, ראש העירייה. גם לא העובדה שלא הוגשה תלונה למשטרה. כלומר כרגע יש סיפורים, ושמועות.

אבל היוצא דופן ,בשלב זה, הוא כי מתלוננת דורשת עכשיו משמעוני (ראש העירייה) פיצוי כספי נכבד על העוול שנגרם לה. לדברי מקורב למתלוננת, הם ממתינים כעת לתשובתו של שמעוני, ואז יחליטו כיצד לפעול.

כלומר , יש כאן דרישה לתשלום דמי "לא יחרץ" בתמורה  לשתיקה ואי הגשת תלונה מצד המתלוננת. זאת כאמור  תמורת תשלום " סכום כספי נכבד" , או שזו האחרונה "תפתח את הפה" ותדבר על הכל, כולל המשמעויות הנובעות מכך. במילים אחרות סחיטה.

החוק למניעת הטרדות מיניות קובע אפשרות של פיצוי כספי לנפגעת , אבל מדובר בהליך משפטי ובית המשפט קובע. כלומר לא ניהול מו"מ חשאי "מתחת לשולחן" בתמורה לשתיקה ,אלא סכום פיצוי שפוסק בית המשפט,לאחר בירור העובדות.

לא זה המקרה שלפנינו . מהתיאור, כפי שפורסם, עולה כי לצורך השגת התשלום הכספי, נבנתה מערכת שראשיתה הפצת שמועות ,רמזים לתקשורת על מה שקרה "לכאורה" ותשתית של "מקורב"', אחד או יותר, העומדים עם המתלוננת מאחרי הסחיטה הכספית, ועכשיו הם ממתינים לתשובה ואז יחליטו כיצד לפעול. ראש העירייה עצמו מכחיש את הכול. הוא לא מכיר את העניין ואיש לא פנה אליו. (אולי נכון ואולי לא)

עוד פורסם כי ראש העירייה מאיים לתבוע את ערוץ 10 בגין הפרסום והפגיעה וכי הערוץ הודיע כי הוא עומד מאחרי מה שפורסם.

העניין עצמו ודאי יתברר כך או אחרת ,ואין בדברים המתפרסמים כאן משום קביעת עמדה באשר לנכונות המעשים המיוחסים לראש העירייה (ולמתלוננת) או לא.

אבל ההליך בו דורשת הנפגעת לכאורה, כסף בתמורה לשתיקתה, תוך כדי איום המגיע לתקשורת, כי אם לא תקבל מה שהיא דורשת היא "תפתח את הפה" , מזכיר ,לי לפחות , את סיפורי שולה זקן בבית המשפט ושיטות עבודתה. היא סחטה כספים, קיבלה, ואז דרשה עוד ועוד, תיעדה הכל והשתמשה בזה על מנת להיחלץ בעור שיניה ממה שבאמת הגיע לה. (זה כמובן לא מנקה את הנאשם רם הדרג לשעבר שכנגדו העידה זקן..)

והנה אנו רואים כי מתפתחת כאן המשכיות. האם שיטת זקן עדיין נמצאת איתנו והיא "חיה ובועטת"?

הערה: במקרה של ח"כ שטרית היו אמנם ,לכאורה,דרישות כספיות אבל כל זאת בלי תקשורת והפצת שמועות.

עכשיו זה רשמי : צה״ל נגד השב״כ ולהיפך

עושה רושם שכל מה שהיה בויכוח האחרון הוא ניסיון לכסת"ח מפני ועדת חקירה, אם תקום. בדיקה של מבקר המדינה הנכחי כבר לא עושה רושם .רק שלא תיפול עלינו בהקשר זה "פרשת הרפז" חדשה.


סמל צהל וסמל השבכאם עד עכשיו היה מי שהאמין כי הוויכוח בין צה"ל נגד השב"כ בנושא מי אמר מה לפני "מלחמת צוק איתן", זו סתם אנקדוטה וכי אחרי "ההבהרות" והדיבורים על שיתוף הפעולה המופלא בין שתי זרועות הביטחון, הדברים חוזרים למסלול הרצוי – אז הוא טעה ובגדול. להמשיך לקרוא עכשיו זה רשמי : צה״ל נגד השב״כ ולהיפך

האישה הרעה

האם אנו עדים למגמה חדשה בקטגוריית ספרי המתח והפעולה . מגמה שלפיה את ״האיש הרע״ המנוול מחליפה ״אישה רעה״ מניפולטיבית ומרושעת לשמה.


הנעלמתדימוי הפושע המנוול, הרשע שאינו נרתע מביצוע פעולות פורעות חוק היה מאפיין שגרתי למדי בקטגוריית הספרים שכותרתה ״מתח ופעולה״ . לפחות כך זה היה עד כה בעיני. עד שהדימוי הזה נסדק לאחר קריאת שני ספרים חדשים ומצליחים, רבי מכר שיצאו לאור השנה בתרגום עברי. ״נעלמת״ מאת גיליאן פלין ו״אל תפנה מבטך״ מאת לינוור ברקלי. להמשיך לקרוא האישה הרעה

פניני רשת

אתר "סרוגים" פרסם לפני ימים אחדים מאמר דעה שכותרתו "מגיע לתושבי נחל עוז. הם תמכו בהתנתקות".


זה ש"השיח הציבורי" במקומותינו הגיע לתחתית בור הביוב, במיוחד מאז פרוץ מבצע/מלחמת "צוק איתן", כבר לא חדש. תהייה הסכמה כללית שהדברים אמורים במיוחד באמירות בדפי הפייסבוק והטוויטר ועוד יותר בתגובות – טוקבקים.

בתקשורת הממוסדת הגדולה, שידורי הרדיו הטלוויזיה והעיתונות המודפסת תופעות כאלה היו מעטות יחסית . והן זכו לביקורת ולגינויים ולעיתים נפתחו בגינן חקירות משטרה.

באתרי החדשות הגדולים ברשת השיח היה כבר הרבה פחות מרוסן, כשהכיוון היה מפעם לפעם יישור קו עם תופעות ההסתה מחד וגינויים וביקורת מאידך.

לשיא של קרבה ל"תחתית החבית" הגיע אתר "סרוגים" שפרסם לפני ימים אחדים מאמר דעה שכותרתו "מגיע לתושבי נחל עוז. הם תמכו בהתנתקות". הכותרת הזו שונתה במקצת לאחר ימים אחדים ל- 99.9% מתושבי נחל עוז תמכו בהתנתקות: מוכנים לסבול כדי לגרש מתנחלים."  זאת בעקבות תגובות נזעמות שהגיעו גם מקוראי האתר, גם כאלה הנמנים על המגזר הדתי – לאומי –חרדלי.

וזה צילום מסך של כותרת המשנה לאחר תיקון הכותרת הראשית

סרוגים

וזה גם הקישור לכתבה "המתוקנת".

והדברים מדברים בעד עצמם. (כדאי גם לצפות בתגובות )

שתי הערות: אומ"ץ לסרב, חכו עם אלבומי ניצחון

בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל. וגם אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?


תנועת אומץ 

צריך אומץ בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל.

המדובר בתנועת אומ"ץ שהודיעה כי העיתונאית שרון שפורר תקבל ,יחד עם שני עיתונאים נוספים, את אות אומ"ץ לשנת 2014. הפרס/צל"ש הזה מוענק מידי שנה ע"י העמותה לאישים ועובדי ציבור, גופי מתנדבים ואנשי תקשורת אשר הצטיינו בפעילותם למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות והמנהל התקין וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית. תנועת אומ"ץ הודיעה כי הזוכים באות אומ"ץ לשנת 2014 הם העיתונאים מתן חודורוב (ערוץ 10), אילה חסון-נשר (ערוץ 1) ושרון שפורר (The Marker).

מספר ימים אחרי פרסום ההודעה על מקבלי האות הודיעה שרון שפורר כי היא מסרבת לקבל את האות. זאת משום שעמותת אומץ התלוננה באחרונה בפני היועץ המשפטי לממשלה כי יבדוק אפשרות לנקוט בצעדים פליליים נגד העיתונאי גדעון לוי שפירסם מאמר דעה בעיתון "הארץ" שכותרתו "הרעים לטייס". המאמר הזה עורר סערה ותגובות שליליות רבות. (בצדק לדעתי). רוח התגובות הייתה "כי לא יתכן שבזמן מלחמה תפורסם רשימה מעין זו המכילה ביטויים קשים נגד הטייסים המגינים בעיקר על האוכלוסייה האזרחית והעורף, ותורמים למאמץ לנטרל את היכולת הצבאית של ארגון טרור המפנה נשקו נגד אזרחי ישראל." עם כל הכבוד לחופש הביטוי ולחופש הדעה נאמר, גם ערכים חשובים אלה יש סייגים וגבולות.

שפורר טענה בנימוקי הסירוב שלה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל צל"ש מעמותה ששמה לה למטרה להתלונן ולדרוש נקיטת צעדים פליליים כנגד עיתונאי שפרסם מאמר שלא מצא חן בעיני העמותה. היא הוסיפה כי מחר תלונה כזו יכולה להיות מוגשת נגדי או נגד כל אחד מהקולגות שלי, שמעזים לומר או לכתוב את דעתם, לא נוחה לנו ככל שתהיה. או רחמנא ליצלן למתוח ביקורת. זה מתחיל בעמדות פוליטיות אבל זה יכול להתדרדר לעוד הרבה תחומים – כמו ביקורת על יחסי ההון והשלטון על שחיתות על בזבוז רשלני של כספי ציבור ועוד. שפורר לא התייחסה כלל לתוכן הדברים (המקוממים) במאמרו של לוי. תמצית התנגדותה הייתה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל אות הערכה מעמותה שעל סדר היום שלה הגשת תלונות ליועץ המשפטי כנגד עיתונאים אחרים..

נכון עשתה שפורר שסירבה לקבל את הצל"ש. נותרה שאלה מדוע איילה חסון ומתן חודורוב לא הצטרפו אליה. הם שתקו, ולא התייחסו. בכך נתנו לגיטימציה למצב בו ארגון מנהל מצד אחד מסע ציבורי לענישת עיתונאי שכתב כנגד דעתו ומצד שני מחלק צל"שים לעיתונאים אחרים. מה זה אומר על האינטגריטי שלהם, הרי גם נגד חסון וחודורוב אפשר לנקוט בטקטיקה של תלונות ליועמ"ש .

בסופו של דבר רצוי כי עיתונאים ימנעו מקבלת פרסים/צל"שים/מגורמים שאינם גורמים עיתונאיים .

*****

אלבוםחכו עם אלבומי הניצחון: לאורך כל ימי המלחמה לא נפסק זרם הודעות ההצלחה והניצחון . כל זה בצרוף שבחיים מופלגים לאוכלוסיית העורף על עמידתה . אכן היו הישגים צבאיים. הכוחות לחמו באומץ ובדבקות למטרה והעורף נצמד להנחיות. המחיר היה כואב. אולי לא היה מנוס. במלחמה יש אבידות. האם כולן היו הכרחיות? לפחות חלק לא. הן היו תוצאה של ניהול כושל של דרגי פיקוד בכירים. צה"ל הודה בכך ,בחצי פה, ועטף זאת בתיאורי ההצלחות . האם ניצחנו? לא ברור. זה יתברר לאורך זמן.

אתמול( 6.7.204)הופיע הרמטכ"ל ובפיו תיאורי ניצחון. בין השאר אמר: " ישנה הכוונה אסטרטגית מאוד חזקה של הדרג המדיני, תוך שיתוף פעולה צפוף. אסור שזה יישמע כחנופה, רק צריך להבהיר: בסך הכול אנחנו עובדים ביחד, דרג מדיני מנחה את הדרג הצבאי, שפשוט מממש אותן בשטח בצורה מצוינת – אוויר, ים, יבשה… יש פה קיץ חם, אבל סתיו יבוא אחריו, הגשם ישטוף את אבק הטנקים, השדות יוריקו, ודרום אדום במובן החיובי של המילה – כלניות, פרחים ויציבות – יהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה. אז אני מבקש להודות לציבור בכלל, לכל מי שתמך בצה"ל, ובעיקר למפקדים, ללוחמים, לטייסים, לשייטים ולמפעילים מאחור שעשו עבודה כל כך טובה" סיים הרמטכ"ל.

לא נעדרו מדברי הרמטכ"ל האזהרות המושמעות תמיד איך נגיב בעצמה על כל ניסיון להפר את הפסקת האש. לא מצאתי שהתייחס להפקת לקחים של הדרג הצבאי על הכשלים, והיו כאלה.  אפילו לא רמז על חוסר הבהירות מצד הדרג המדיני בהגדרת המשימות לצבא, רק שבחים ושבחים… ראש הממשלה ושר הביטחון לא שוכחים מצידם לשבח בכל הזדמנות את הלוחמים (מגיע להם) ואת דרגי הפיקוד בהנהגת הרמטכ"ל.

אבל אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, אולי צריך להמתין עם אלבומי הניצחון? הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?

שני סיפורי צרכנות: אם תתעקש תנצח אותם, קודם יתישו אותך

שני סיפורים צרכניים,שני אירועים בהם שירות הלקוחות מטרטר את הצרכן כדי למסמס את פנייתו,שני אירועים בהם התעקשות מובילה לפתע את נציגי שירות הלקוחות/שימור לקוחות/פניות ציבור לגלות כי בעצם הפנייה צודקת. זה לא מקרה זו שיטה.


מעריב סופשבועא.החוצפה של עיתון "מעריב סופשבוע"

 

בפיסקה המסיימת שכותרתה המחיר של עיתון "סופשבוע" על הגובה בפוסט קודם, שהוקדש בעיקר לשידור תשדירי פרסומת חסרי טעם ב"קול ישראל" , סופר איך העיתון הקפיץ את מחירו.

עכשיו ההמשך: פנייה שלי לשירות המנויים העלתה שמחיר המנוי "במבצע" לגבי ,הועלה דרסטית ובנוסף אם ברצוני לקבל את העיתון המשודרג צריך לשלם תוספת נוספת. הודעתי מיד למוקדן, שמבחינתי אין הצדקה למחיר כזה ,ואני מבקש להפסיק מיידית את המנוי . אסתדר גם בלי דברי החכמה של כותביו המלומדים של העיתון. להמשיך לקרוא שני סיפורי צרכנות: אם תתעקש תנצח אותם, קודם יתישו אותך

%d בלוגרים אהבו את זה: