"איך שגלגל מסתובב" -מרגלית ואולמרט

מרגלית יצר את חזון "מלחמת בני אור בבני החושך". הוא התמיד בכך ומבחינתו יצר מותג . האם עכשיו הוא ישייך את עצמו לקטגוריה שונה מזו שבה מיקם את עצמו עד עכשיו ?


את הפוסט הזה אשייך לקטגוריה "עניינים של כלום". מקומו שם, אולי לא. עכשיו, לאחר שדן מרגלית פרש/התפטר/התפוטר מעיתון "הארץ" ומשאר עיסוקיו בכלי התקשורת, אפשר להניח לפרשנויות ולניתוחים המלומדים.

העסק די ברור, מרגלית בגילו המתקדם, החליט שאין הוא מוכן להילחם נגד המאשימות אותו. סביר שגם לא היה מצליח. להמשיך, בכתיבתו ובהופעותיו כשברקע הכתם המכוער שדבק בו,לא יוכל. להחליף את החזון שיצר "מלחמת בני אור בבני החושך" הוא לא מסוגל. נותרה רק הדרך בה בחר – לפרוש, ולא בשיא, בשפל.

בלי לקבוע עמדה כזו או אחרת מותר לנו להיזכר כיצד נהג מרגלית בחברו הטוב – כאח היה לו – אהוד אולמרט. שנים הגן עליו ציבורית במאמרים ובפרשנויות כשעלו הטענות על סטייה מנהלים ומחוקיות . עד שיום אחד שינה העיתונאי את טעמו. לפתע נפל אצלו האסימון כך הובן מכתיבתו. ראש הממשלה אולמרט -עבריין הוא. ולא סתם . הוא מסמל במידה רבה את עלייתה של תופעת השחיתות הציבורית. הוא ולא אחר "בן חושך" הוא. ולא אחר צריך להיות אחד מאלה שכנגדם חובה על הלוחמים בקלקול המידות ובשחיתות הפלילית להיאבק. אלה האחרונים הם "בני אור" .

מרגלית יצר את חזון "מלחמת בני אור בבני החושך". הוא התמיד בכך ןמבחינתו יצר מותג . האם עכשיו הוא ישייך את עצמו לקטגוריה שונה מזו שבה מיקם את עצמו עד עכשיו ?

"בן החושך" – אולמרט ודאי מודע למצב אליו נקלע חברו הטוב בעבר , ואחד מגדולי מאשימיו בשנים האחרונות. הוא לא יתייחס . אך ודאי גם אצלו נרשם הרהור או מחשבה : איך הגלגל מסתובב"…

כן בנשף מסכות
בין אדם להיפוכו
אשה את הגורל הפילה
לוליין על חבל דק
ליצן בכה צחק
מתי ההצגה התחילה
זאת קומדיה אלוהית
ולאן שלא תביט
אותו סיפור חוזר חלילה

 

"רכב משומש במצב טוב"

פעם, כשבגרוש עוד היה חור, והיה גם מטבע מנייר של חצי גרוש, שוק הרכב היה פחות מורכב מזה של היום . בעצם היו שני דגמים. הבסיסי והיותר מתקדם


פעם, כשבגרוש עוד היה חור, והיה גם מטבע מניייר של חצי גרוש, שוק הרכב היה פחות מורכב מזה של היום. אמנם כבר היו סימנים לדגמים של זמנינו. אבל היה הבדל גדול. בעצם היו שני דגמים. הבסיסי והיותר מתקדם כשלא פעם "הרכב " הבסיסי היה מוצלח יותר.

גם  הסגנון התרבותי היה שונה. היום כל זה שוקע, עוד מעט קט יעלם.

אבל אני נהנה להיזכר מפעם לפעם במה שהיה. אולי גם אתם תמצאו עניין. ואם לא תמיד תוכלו לדלג על התזכורת שלמטה. (מי שמעוניין יוכל למצוא גם את הגירסה העברית המבוססת על המקור שלפנינו)

 

"מלון רנדוו" – בתיאטרון הקאמרי לא נעים לעזוב באמצע

קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן.


באדיבות ובהמלצת מחלקת המנויים של תאטרון הקאמרי הוזמנו עבורנו הכרטיסים להצגה "מלון רנדוו" בתיאטרון הקאמרי.

יש לכם מקומות מצוינים באולם, אמרה נציגת השירות שטילפנה אלינו. כדאי לצפות, הצגה משעשעת ומבדרת. אחרי היסוס נעתרנו. לא יזיק להשתעשע ולצחוק בימים אלה.

המסך עלה, ההצגה החלה ואנו ממקומותינו המצוינים באולם יכולנו לצפות בכל פרט מהנעשה על הבמה.

אכן הייתה זו קומדיה כמובטח. "עלילת המחזה עוסקת בקבלן הפריזאי פנגלה (שמואל וילוז'ני), שמבקש לממש את תשוקתו למרסל היפה (רוני הדר), הנשואה לשותפו, האדריכל פיירדן (מיכה סלקטר), המזניח אותה. זאת תוך כדי התחמקות מאישתו המפלצתית אנג'ליק (ענת וקסמן). השניים קובעים לבלות את הלילה במלון רנדוו המפוקפק, אלא שבאופן מפתיע מגיעים לאותו מלון לא מעט ממכריהם, כולל הבעל של מרסל. כך משתחרר לו המנגנון הקומי המשוכלל של הפארסה המבריקה הזאת, שכולל הרבה ריצות, מכות, הסתתרויות וכמובן דלתות נטרקות." (מתוך הפרסום הרשמי של קטלוג ההצגה)

%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%95-%d7%94%d7%a7%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99

להבנתי, קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן. אולי בזמנו המחזה הזה הצחיק, בידר. אבל לפחות מבחינתנו הוא עצבן והרגיז. התרשמתי כי ההצגה הזו מכוונת לקהל של טיפשים, שיצחקו ממראה של אדם המחליק על קליפת בננה. שום תחכום ושום הומור. קומדיה במירכאות על אנשים שרצו לבלות לילה לבד, מבלי שאיש ידע על כך, אבל נתקלים בכל מי שלא רצו לראות באותה נקודת זמן. כולם הגיעו בטעות ועל כך התבססו כל "ההצחקות" בצרוף צווחות, התנהגויות מוזרות ומופרכות.

מסקנה שלי- להיזהר ולהשתדל להימנע מהשתתפות במופעים כאלה. זה כולל לקבל בהסתייגות "המלצות מטעם" ולא לתת אמון בביקורות ובמבקרים. בדפדפת על ההצגה שחולקה שלבאי ההצגה הובאו קטעים תחת הכותרת "הביקורת משבחת". תחילה חשבתי שאנשי יחסי הציבור של הקאמרי הביאו בפרסום את אותם משפטים מתוך הביקורות שהחמיאו להצגה והשמיטו קטעים אחרים –ביקורתיים. טעיתי. איתרתי את הכתבות בהם מדובר ולא מצאתי מילות ביקורת או הסתייגות. להיפך מתוך תיאורי המבקרים אפשר היה לחשוב שהצגה כזו משובחת, עוד לא הייתה במקומותינו. האם מה שקראתי היה בקטגוריית "חומר שיווקי פרסומי"? עושה רושם שכך היה.

לא שהקהל לא צחק במהלך ההצגה. אבל מסביבי באולם שמעתי אנשים שאמרו כי זו חרפה.

אני נזהר מלכנות זאת כך. לדעתי מי שקבע את הרפרטואר של התיאטרון ושיבץ את ההצגה, טעה ובגדול. אח"כ יש צורך בהשקעה לא קטנה בתפאורה בהפקה בשחקנים, והקאמרי עשה זאת. כל זה לא הספיק כדי לחפות על הקלישות והרדידות של ההפקה.

ליבי לשחקנים . לא פשוט להופיע במחזה מהסוג הזה. למזלם הקהל לא קרא קריאת בוז. מחאו כפיים בסיום אבל לא יותר מידי.

בתקווה שהצגות מסוג זה לא יעלו יותר על במותנו. אם יעלו אשתדל שלא לפקוד אותן.

זיכרונות ארץ ישראל

במהלך מפגש בנושא "שירי ארץ ישראל " סיפר המנחה איך השיבו תלמידים בכיתה ו' על השאלה מה זה פרבלום (הן טמנו בחזה פרבלום) המופיע במילות השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן". התשובה מצביעה על הפער התרבותי/ערכי בין אז והיום


"זיכרונות ארץ ישראל" – אם זכרוני אינו מטעה אותי, פעם הייתה תכנית בשם הזה ברדיו, ואולי לא. אבל זה בכלל לא משנה לעניין הסיפור הבא. לטעמי זו הכותרת המתאימה לו אבל ב"הפוכה" כפי שאומרים.

באחד הימים האחרונים השתתפנו בערב משירי ארץ ישראל. להקת נגנים וזמר מנחה שהשתדל לסחוף, בהצלחה חלקית, את הקהל – לא אנשים צעירים- להצטרף. המבחר שהושמע היה קצבי,סוחף עולה ויורד ולעיתים גם הקהל הצטרף. קצת הופתעתי שחלק ניכר הנוכחים זכרו את מילות השירים במלואן. בסוף אפילו קצת רקדו במעגל. סה"כ היה נחמד למדי.

במהלך הערב, ניסה המנחה לתבל את רצף השירים במילות קישור ובאנקדוטות. לאחר שהלהקה וחלק מהקהל זימרו את השיר "אז איפוא הן הבחורות ההן", סיפר המנחה שהוא מופיע לעיתים בשעות הבוקר, בבתי ספר ומנגן ושר לתלמידים ואיתם . באחד הימים בביקור כזה באחד מבתי הספר בכיתה ו' שאל את התלמידים, לאחר השיר על "הבחורות ההן" בקשר למילות הבית שבו מופיעה השורה "הן טמנו בחזה פרבלום ", מי מהם יודע מהו פרבלום (אקדח מתוצרת פרבלום) . רוב התלמידים שתקו. לא ידעו. רק אחד הצביע ואמר : "אני יודע מה זה פרבלום. זה סוג של סיליקון".

הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום – מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש…

וזה הסיפור שכותרתו בעיני היא "זיכרונות ארץ ישראל" , (אבל כאמור ב"הפוכה")

הערה: אין לי תשובה ברורה לשאלה מדוע בלוג זה אינו פעיל באחרונה. כנראה שאופי השיח הציבורי בנושאי האקטואליה השונים, ההתלהמות, האלימות המילולית בצרוף בורות ושנאה – מחייבות פסק זמן. אולי עוד נחזור.

 

אישי למכותב: יתרת חשבונך לתשלום היא 0.00 ₪

לצרכן אין כל הגנה משימוש שרירותי במאגר מידע של חברה שכבר התנתק ממנה ומשירותיה.


כשהתקבל   אצלנו  המכתב מחברת פלאפון כשעל המעטפה מודפס באתיות מודגשות ״למכותב בלבד״, המחשבה הראשונה הייתה:מה הם רוצים עכשיו. נכון שפעם בימים עברו היינו מנויים בחברה הזו. מאז עברו ימים הרבה, ואנו התנתקנו מחברה זו . איפסנו את החשבון ,ולמיטב הזיכרון אפילו קיבלנו מכתב מהחברה המאשר את הניתוק ואת סילוק כל התשלומים שהיו תלויים ועומדים ..בקיצור  חסל סדר היותנו לקוחות של החברה.אז מה לכל הרוחות הם רוצים, ועוד במכתב  ״למכותב בלבד״, שבדרך כלל מבשר על דרישת כספים חריגה לפני נקיטת  צעדי אכיפה וגביה וכיוב.

פתחנו את המכתב. הפתעה. אח״כ  חיוך /צחוק שהתחלפו ברוגז וכעס. מה ההטרדה הזו לכם.למה הבזבוז על משלוח מכתבי סרק .אח״כ מחשבה מטרידה מעט. חרף ההתנתקות מהחברה, מסתבר שזו עדיין שומרת את השם  במאגר המידע שלה והיא עושה בו שימוש. היום סתם מכתב מגוחך.מחר חומר מסחרי שיווקי. מחרתיים דרישת תשלום  כזו או אחרת ואתה לך תתווכח עם שיטות ״מצליח״ לסוגיהן. לצרכן אין כל הגנה משימוש שרירותי במאגר מידע של חברה שכבר התנתק ממנה ומשירותיה.

איפוא הרגולטור/שיחייב את החברות למחוק ממאגרי המידע שלהן לקוחות שהתנתקו מהן, ויאסור  עליהן  לעשות שימו בפרטיו האישיים.

 

חשבון לתשלום 000

כשהעץ נפל על המכונית של ראש העירייה

השלג, הסופה, החזאים, חסימת הכבישים , הפסקות החשמל, וכל השאר אינם מופע חד פעמי. הם חוזרים על עצמם בירושלים ובצפון, כמעט כל שנה. בשלג של 1990 נפל עץ גדול על מכונית ראש העירייה טדי קולק ומחץ את הגג. ומנכ"ל העירייה ביקש בשעת בוקר מוקדמת לצאת החוצה ולדווח האם יורד שלג והאם הכביש מכוסה קרח.


אתמול (7.1.2015) ,  בסיום היום הראשון לשלג "ולסופה הגדולה" השנתית בהרי הצפון והרי המרכז, לרוחות העזות, להתראות החזאים,להפקת הלקחים מהסופה אשתקד ולהתארגנות המחודשת של כל גורמי החירום וההצלה, הופיע ראש העיר ירושלים ב"מבט" המחודש, כדי לדווח למגיש המיתולוגי החדש יעקב אילון על המצב.

"נרגעת"? שאל המגיש, וראש העיר ניר ברקת לא כל כך ידע איך לענות. להמשיך לקרוא כשהעץ נפל על המכונית של ראש העירייה

יותר מכל שני וחמישי


בחודש אחרון התעדכן אתר זה בתכיפות לא אפיינית. כמעט בכל יום – רשימה חדשה שזה יותר מכל שני וחמישי. סביר שחלק מהרשימות לא הגיעו בכלל לידיעת הגולשים, זו הרי דרכה של גלישה ברשת, ובאתרים השונים.

לטובת מי שלא ראה, או מי שראה והחליט לחזור ולעיין בפעם אחרת, ולא הספיק , מובאים להלן מבחר קישורים לרשומות שפורסמו כאן בחודש החולף. מעתה, ככל שהבלוג יתעדכן ברשומות חדשות בתכיפות גבוהה יותר , יובאו כאן קישורים למבחר רשימות. להמשיך לקרוא יותר מכל שני וחמישי