מאבק הממסד בשר המשפטים אינו נבון ואינו נכון


בויכוח הנמשך ומתלהט לעיתים בין שר המשפטים לממסד המשפטי מתחזק הרושם כי התהפכו היוצרות. השר מעלה הצעות לשינויים, חלקן הכרחיות ומתבקשות מזה זמן, ואילו מנגד קמה כנגדו זעקת התנגדות. המתנגדים, אישים מהשורה הראשונה של מערכת המשפט: שופטים עליונים בדימוס, פרופסורים ואנשי אקדמיה,פרשנים משפטיים ועוד.
בויכוח הציבורי המתלהט לא חסרים ביטויים חריפים, דברי גינוי, איומים , גם הכפשות אישיות – הכול כנגד השר הבא ל"פגוע ולרסק את מערכת המשפט בישראל." השר מצידו אינו מתבל דבריו בביטויים עסיסיים יוצרי כותרות. הוא אינו מאיים "לגדוע ידו" של איש, כמאמרו של הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מיכאל חשין. הוא גם אינו מציג עצמו כ"לודר" היוצא לקרב, כאמירתו של השופט בדימוס.  השר מבקש  דבר אחד: התייחסות עניינית להצעותיו.
נוכח שורת האישים המכובדים שהתגייסו לעצור את השינויים שמבקש השר להכניס למערכת המשפט לא נוח להשמיע דעה אחרת. אפילו אם אלה התוקפים את השר והצעותיו אינם מתייחסים עניינית להצעותיו ואינם מפרטים מה הנזק יגרם אם תיושמנה. אפילו אם הם מנהלים את הויכוח לגופו של אדם ולא לעצם העניין, גם אז קשה להתעלם ממשקלם הציבורי וממעמדם ולהביע דעה הפוכה.
ובכל זאת "לא כל יום פורים" . אי אפשר להתנגד בנימוק שההתנגדות עניינית ולא לנמק עניינית. אי אפשר להתלונן על סגנון כוחני ופוגע של השר, בסגנון נטול טענות ענייניות ומלא כינויי גנאי .
שר המשפטים ניסה להשיב לטענות שמשמיעים נגדו בראיונות רדיו. סיפר שהגדיל תקנים של שופטים לבתי המשפט, שדחף למינוי עשרות שופטים לבתי המשפט וכיוב'. אין טעם לפרט.
 השר ניסה להסביר את הצעתו להקמת ועדת איתור לבחירת נשיאי בית משפט מחוזי ושלום שתציע לו שמות של מועמדים לתפקיד ולאלה יבקש הסכמתה של נשיאת בית המשפט העליון.כזכור הנשיאה גברת ביניש לא אהבה את ההצעה. היא הגיבה במכתב קשה לשר פרידמן. הנימוק הענייני היחיד במכתב זה ואולי חשיבותו רבה, היה כי השינויים המוצעים יש בהם כדי להפר את "המסורת הקונסטיטוציונית שעל פיה מתנהלת מערכת המשפט שנים רבות" נימוקים נוספים: "ההצעה מעוררת ריב ומדון והשר מקדם תכניות מסוכנות משיקולים לא ענייניים…" אני לפחות לא מצאתי נימוקים ענייניים בטענות הללו.
השר התלונן בראיון הרדיו כי את מכתבה הזה שלחה נשיאת בית המשפט במקביל אליו ולתקשורת.
בחדשות השעה הקרובה לשידור הובאה תגובת "המקורבים" לנשיאה. הם מסרו כי גם שר המשפטים העביר את הצעתו לתקשורת. הכול נכון. אבל שר המשפטים אינו נשיא בית המשפט העליון.מנשיאת בית המשפט מצפים ליותר..חוץ מזה בהצעותיו אין השר כולל ביטויי גנאי כפי שנכללו במכתב הנשיאה.
אפשר לקבל או להתנגד עניינית להצעות השר, אבל סגנון המאבק שמנהל הממסד המשפטי בהן אינו נכון ואינו נבון. 
ההתלהמות המאפיינת את התגובות כנגד השר אינה משרתת את מערכת המשפט ופוגעת במגיבים. זאת חרף כותרות התקשורת שמבחינתה כל קטטה מעלה את התפוצה, מגדילה את הרייטינג ואת ההכנסות ולגופו של עניין אין זה משנה לה כלל על מה ולמה המחלוקת.
 

אולמרט מול וינוגרד – לא עדיף כבר ועדת חקירה ממלכתית?


ראש הממשלה שוב נקלע שלא בטובתו למריבה עם ועדת וינוגרד לחקירת הכשלים במלחמת לבנון השנייה. הוא אשר התעקש על מינוי ועדת חקירה ממשלתית, כנגד הדרישה הציבורית למנות ועדה ממלכתית, נאלץ עכשיו לספוג סירוב מעליב מידי הועדה שמינה ולהיכנס עמה לעימות.
 
לא. הוועדה אינה מתכוונת להעמיד לרשות ראש הממשלה,כבקשתו, את הפרוטוקולים והעדויות שיש בהם כדי לשמש חומר להסקת מסקנות אישות כנגד תפקודו במלחמה. הכיצד? מתרעמים פרקליטי ראש הממשלה, כיצד יוכל להתגונן ולהפריך עדויות המכוונות נגדו אם לא יקבל לידיו את החומר? יש כאן עוול ופגיעה בזכות הטיעון והתגובה, וגם סטייה חריפה מעקרונות הצדק הטבעי.
 
אבל הועדה בשלה. אין בחוק הוראה המחייבת אותה לשלוח מכתבי אזהרה, או להעמיד לרשות הנחקרים פרוטוקולים וחמרי חקירה העלולים לפגוע בהם, לאפשר עדויות חוזרות תוך חקירת עדים וכיוב'. החובה הזו מוטלת בחוק רק על ועדות חקירה ממלכתיות. פתיחת "סיבוב שני", כדי לאפשר לבכירים החוששים פן יפגעו מההמלצות, להעיד שנית ולחקור את העדים שהאשימו אותם, תאריך את משך זמן עבודת הוועדה ותסרבל אותה. ומכיוון שאין בחוק הוראה מחייבת, הועדה רשאית שלא להפעיל הליך שועדות חקירה ממלכתיות מחויבות לו על פי חוק. כל זאת על מנת שתוכל לסיים עבודתה מבלי לגרור זאת לחדשים רבים נוספים.
 
לגופו של עניין יתכן וצודקים פרקליטי ראש הממשלה. צריך לאפשר לו להתגונן נוכח חומרת הטענות שהועלו נגדו ונוכח חומרת המסקנות האישיות הצפויות. אבל לא הם ולא יועציו של מר אולמרט צפו בזמן שבו מינו את הוועדה, שיתקלו בסירוב הזה שלה. עכשיו הם צריכים להמתין להכרעת בג"צ בעתירה דומה שהגישה הסנגוריה הצבאית באותו נושא, בהתייחס לפגיעה הצפויה באנשי הצבא. בינתיים שוב מתכתשים עם הוועדה. הדבר כמובן לא מוסיף למעמדו של ראש הממשלה בציבור.
 
 מישהו זוכר היום איזה מאבק ניהל מר אולמרט על מנת למנות ועדה ממשלתית ולא וועדת חקירה ממלכתית? מישהו זוכר כיצד הנושא הגיע עד בג"צ שדרש הסברים והנמקות? האם היום לא חולף הרהור של חרטה אצל רוה"מ ויועציו על הדרך בה בחרו? הם קיוו שמסקנות ועדה ממשלתית יהיו "רכות" יותר מאלה שתסיק ועדת חקירה ממלכתית והתבדו –ראה חריפות דוח הביניים של הוועדה. עכשיו מסרבת הוועדה לאפשר לראש הממשלה גישה לחומר שעלול לשמש בסיס להמלצות אישיות חריפות כנגדו. בוועדה ממלכתית זה לא היה קורה.
 
בדיעבד האם גם עכשיו סבורים בלשכת ראש הממשלה שהוועדה הנכחית עדיין עדיפה על וועדת חקירה ממלכתית? מצד שני אולי מרוצים שם בלשכה מהתסבוכת .כי ככל שהוועדה תסתבך עם בג"צ (שכבר התערב בשיקוליה וחייב אותה לפרסם פרוטוקולים של עדויות), ישחק מעמדה, ירבו סימני השאלה על עבודתה ויקל על הנחקרים להתמודד עם המלצות אישיות קשות שתפרסם.
 
מצד שלישי לא תמיד התמרון והתחמון משיגים את המטרה לשמה נועדו. יכול להיות שהתוצאה מכל העסק תהיה דומה לסוף המעשייה המפורסמת על החכמולוג (יהודי איך לא) שבסופו של דבר נאלץ לספוג מלקות, לאכול את הדגים הבאושים וגורש מן העיר..

בושה וחרפה וזאת בלשון המעטה (1)


מישהו בממשלה חשב לזכות באהדה ציבורית אם יודיע שהממשלה החליטה , לאחר שנים של התעלמות מצד כל הממשלות, להכיר בזכותם של ניצולי שואה לסיוע ועזרה כספית מהמדינה. במקביל גם הוסיף הסתייגות –איך לא- שמדובר "רק" בניצולי שואה שאינם מקבלים סיוע או פיצוי כספי ממקור אחר.
 
אפשר היה לאחר הודעה ממלכתית כזו לקיים דיון ציבורי בשאלה מדוע התעלמו ממשלות ישראל כולן מהניצולים והתנכרו להם משך שנים. אפשר שגם היו נמצאים כאלה שיציינו בחיוב את החלטת הממשלה האחרונה להכיר בכך שחובת המדינה לסייע לניצולים שמספרם פוחת והולך מידי יום .

אבל נוכח התרגום המעשי של ההחלטה שלפיה היקף הסיוע שינתן החל משנת 2008 יהיה   83 ₪ לחודש לניצול שואה, מתברר שלמעשה מדובר "בספין" מבית היוצר של איזה חכמולוג ממשלתי. (נכון  סיוע זה יגדל בהדרגה עד שבשנת 2011 הוא יהיה כבר 275 ₪ לחודש. אבל  זה בכלל לא משנה)

אין צורך בשום דיון ציבורי על גובה סכום הפיצוי אם זו גישת האחראים. בסך הכול מדובר בחרפה, בושה  וציניות בדרגה הבוטה ביותר מצד הממשלה ופקידיה. ההחלטה, כפי שהתקבלה, להכיר באחריותה של המדינה ולהעניק סיוע לניצולי השואה אך רק לאלה שאינם מקבלים סיוע או פיצוי כספי ממקור אחר- מבליטה את הרשעות והאדישות לשואה ולניצוליה מצד מקבלי ההחלטות. גם ציניקנים מושבעים יסכימו שהדיון הציבורי היחיד המתחייב כעת הוא בשאלה איזו התעלמות מהניצולים "טובה"  יותר לממשלה  ו"לספינולוגים" שלה –  לא לעשות דבר כפי שהיה עד כה, או לקבל החלטות מהסוג שקיבלה. לא יאומן – פשוט חרפה.

הנשיא השמיני – משה קצב


אתר האינטרנט הרשמי של האזרח מספר אחד נקרא "נשיא מדינת ישראל". סמל המדינה מתנוסס בצידו הימני השל העמוד הראשון באתר ותחת הכותרת העברית מופיעות הכותרות באנגלית וערבית. מאד רשמי ומאד מכובד. האתר עודכן בימים האחרונים ובעמודו הראשון מופיעה כבר תמונתו של הנשיא התשיעי – שמעון פרס, תולדות חייו ופרטים על פעלו כמו גם תמונות מטקס השבעתו/הכתרתו.
 
באתר מספר פרקים בנוסף לפרק על הנשיא המכהן.ישנו גם מדור  גם על הנשיאות בישראל ובו תת מדור הנקרא הנשיאים ורעיותיהם . בתת מדור זה מובאים פרטים על הנשיאים הקודמים . סקירה לא קצרה מופיעה שם על משה קצב הנשיא השמיני של מדינת ישראל בשנים 2000-2007.  מסופר שם על מקום מגוריו , על יחוסו המשפחתי, על קורותיו מאז גרה משפחתו במעברה, דרך השירות הצבאי והתפקידים הפוליטיים. בין השאר נאמר בסקירה הרשמית כי הוא "זקף קומתם של אלפים מאזרחי המדינה" כשעסק בפרויקט שיקום השכונות כסגן שר השיכון, בתפקידו כשר הרווחה "הביא לאישור הממשלה והכנסת חוקים סוציאליים מתקדמים ביותר".. בתקופת כהונתו כשר התחבורה הוא התחיל והשלים הפרטת חברות ממשלתיות שהיו בתחום אחריותו . .."כמו כן בתקופתו שררו יחסי עבודה תקינים ושקטים " נאמר בסקירה. עוד נמסר כי כיהן גם כסגן ראש הממשלה  ושר התיירות והשר הממונה על ערביי ישראל , אבל אין פרטים על פעלו, גם לא על יחסי העבודה ששררו בתקופתו במשרדים האלה בהם כיהן בתקופת הכנסת  ה-14….
 
הסקירה על הנשיא השמיני באתר האינטרנט הרשמי של הנשיא מסתיימת במשפט הבא : "משה קצב כיהן כנשיאה השמיני של מדינת ישראל בין השנים 2000 -2007 והתפטר מתפקידו סמוך לסיום תקופת כהונתו." אף מילה נוספת על נסיבות הפרישה.. (ידיעה בנושא פורסמה על ידי גברת שירי סולומון ב-21/7/07 באתר "סקופ")
 
 
אפשר להעלות הרבה שאלות וקושיות על ניסוחו של המשפט המסיים את "הסקירה הנשיאותית" הזו. לא יכולה להיות תשובה טובה לאף אחת מהשאלות הללו. אבל לי בכל זאת ישנה שאלה אחת ולאו דווקא על הסיומת: דווקא על רקע נסיבות פרישתו הבעייתית, בלשון המעטה, של משה קצב מכהונתו הרמה, לשם מה צריך לספר לנו כי בתקופת כהונתו כשר התחבורה "שררו יחס עבודה תקינים ושקטים". האם גם המתלוננת נגדו ממשרד התחבורה שותפה לקביעה הזו?
 
אתר נשיא המדינה 
http://www.president.gov.il/defaults/default_he.asp

הפספוס של לשכת ראש הממשלה


בניגוד לכותרת רשימה זו, תגובת ראש הממשלה לדוח מבקר המדינה בנושא הטיפול בעורף הצליחה. היא הצליחה להסיט  חלק מתשומת הלב הציבורית  לקטטה שבין מבקר המדינה לראש הממשלה. זאת במקום שהדיון הציבורי כולו יתמקד בממצאי הדוח, ובתיקון הליקויים. לא בטוח שדווקא זו הייתה כוונת התגובה אך זאת הייתה התוצאה. מבקר המדינה מצידו, בשונה מהתנהלותו במקרים עברו, לא הגיב ישירות ואולי איכזב בכך את יועצי ראש הממשלה שרצו לגרור אותו לתגובה מתגוננת או בלתי שקולה. כך נותרנו רק עם מתקוטט אחד בזירה התקשורתית.
 
מה למעשה טוענת לשכת ראש הממשלה בתגובתה נגד מבקר המדינה? שהוא משתמש בפרק הפתיחה, החתום על ידו אישית, בביטויים חריפים כנגד הקברניטים. הוא מעז לתאר  את התנהלות הממשלה ומקבלי ההחלטות , בהם גם ראש הממשלה, בנושא הטיפול בעורף כ"ליקוי מאורות". הביטוי הזה טוענת לשכת ראש הממשלה בתדרוכיה, אינו מצוי בפרקי הדוח שנכתבו על ידי עובדי משרד המבקר.בתגובה שבכתב נטען עוד כי המבקר משלב  בסקירתו גם ביטויים והערות שאינם כלולים בגוף הדוח. על כן המסקנה היא שהוא מנהל מסע אישי נגד ראש הממשלה ו"צר לנו על האיש"…
 
מה רצו בלשכת ראש הממשלה – שהמבקר יפרגן להם על התנהלותם בטיפול בעורף? האם לדעתם הטיפול שלהם בעורף (או חוסר הטיפול) שהמבקר מתאר ככישלון, היה בעצם הצלחה?כיצד רצו שיתאר את הטיפול בעורף? כ"מחדל"? "כשלון מערכות כולל"? אולי "קריסה"? אם היה מתאר את ההתרחשויות כ"ליקוי" ולא משתמש בצירוף "ליקוי מאורות" זה היה מספק? האם הבעיה של לשכת ראש הממשלה היא המונח בו מתואר הכישלון ? לא יותר חשוב עצם הליקוי?
 
פרק הפתיחה לדוחות מבקר המדינה החתום אישית על ידי מבקר המדינה, אינו העתק של הנאמר בפרקי הדוחות ולא צריך להיות כזה. הוא גם אינו בבחינת שורות נימוס. הוא מיועד לשקף את עמדתו של ראש מערכת הביקורת הממלכתית במדינה, זה שהכנסת בחרה, זה שמתוקף מעמדו בחוק מוטלת עליו החובה לומר את הדברים בצורה ובסגנון שיבחר – על הממצאים שנחשפו ומשמעותם .
 
ללשכת ראש הממשלה יש כלים רבים להתמודדות עם דוחות הביקורת. בראש ובראשונה להצביע על פעולות שנעשו לתיקון ליקויים. אך לא רק. הטלת דופי אישית במבקר אינה הדרך היעילה ביותר ופוגעת במי שנוקט בה. לשכת ראש הממשלה לא עמדה בפיתוי , פרסמה תגובת השתלחות אישית במבקר וחיזקה את מעמדו הציבורי. מה תעשה כלפי דוח ועדת ונוגרד?

אוהבים את מבקר המדינה


שלש הצעות חוק שלא זכו לאזכור רחב הוגשו באחרונה בעניין מבקר המדינה. האחת בלתי ראויה וחסרת איזון, השנייה, באותו עניין, ראויה לתשומת לב והשלישית מצחיקה. עיון בהן ממחיש כיצד משמשים עיקר , תפל ופופוליסטי אצל נבחרי העם.
ההצעה הראשונה היא הצעת חוק יסוד מטעם החכי"ם אלדד, יחימוביץ דותן, אורלב לבנת וכהן . היא מבקשת להעניק חסינות למבקר ולהסיר ממנו כל אחריות פלילית או אזרחית. כך נאמר בה:
 
1.      "מבקר המדינה לא ישא באחריות פלילית או אזרחית , ויהיה חסין מפני כל פעולה משפטית בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה, אם היו הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו כמבקר מדינה.
2.      הכנסת רשאית בהחלטה, ליטול את חסינותו של מבקר המדינה , ובלבד שעשתה זאת לפי הצעת הועדה לביקורת המדינה של הכנסת.
3.      הועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא תגיש הצעתה כאמור בסעיף זה אלא לאחר שהובאה בפניה בקשת היועץ המשפטי לממשלה, אם סבר כי יש להסיר את חסינות מבקר המדינה.
4.      החלטת הכנסת על הסרת חסינות בפני דין פלילי תיעשה בהצבעה גלויה. "  
 
בדברי ההסבר להצעה נאמר:
"לאחרונה דרש ראש הממשלה , אהוד אולמרט לחקור את מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בחשש לעבירה  פלילית של שימוש לרעה בכוח המשרה ועבירות נוספות בגין "הדלפות שיטתיות" .דרישה זו היא חסרת תקדים וחושפת  את הגבלת העצמאות וחופש הפעולה המתחייבים על מנת למלא את תפקיד מבקר המדינה כראוי. על אף שעל פי החוק אחראי מבקר המדינה בפני הכנסת בלבד, ואינו תלוי בממשלה, נוצר מצב שעל ראשו מונפת חרב החקירה המאיימת לשבש את שיקול דעתו ולהגביל את חופש הפעולה העומד בבסיס התפקיד. חוק זה בא לתקן את המצב הקיים ולהסיר כל מגבלה על עבודתו בעצמאית של מבקר ה מדינה."
 
 הצעת חוק זו המתיימרת להגן הגנה על מבקר המדינה היא הצעה פופוליסטית ובלתי ראויה. מבקר המדינה אינו זקוק להגנות מסוג זה. האם רק משום שפרקליטיו של ראש הממשלה ביקשו לבדוק אם לא חרג המבקר מסמכויותיו בעת עריכת אחת מהביקורות שהוא מנהל נגד ראש הממשלה יש צורך לחוקק חוק יסוד ? האם שיקול הדעת וחופש הפעולה של מבקר המדינה נפגעים מכך שחובתו (כן גם הוא) לפעול על פי חוק?

בשנה האחרונה ראינו גם שופטים שהורשעו בדין, גם שרים, גם ח"כים ועומד ותלוי עניינו של הנשיא הקודם. בכלל , מדוע יש להעניק חסינות למבקר? אם הוא פועל במסגרת תפקידו ובהתאם לסמכויותיו על פי דין הוא ממילא חסין בפני תביעות . אם הוא חורג מכך זה כבר עניין אחר. מי שממונה על חשיפת ליקויים וחריגות מהוראות החוק והנוהל אינו צריך להיות חסין בעצמו מהחובה לציית לכך.. מבקר צריך לדעת לעמוד בלחצים. אין זה תפקיד דה לוקס.

הצעת חוק נוספת באותו נושא הוגשה על ידי ח"כ ניסן סלומיאנסקי. בהצעה נאמר:
" לא תיפתח חקירה פלילית נגד מבקר המדינה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. ולא יוגש כתב אישום נגד מבקר המדינה אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה".
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר :
"כיום לא נדרשת הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה , בכדי לפתוח בחקירה פלילית נגד מבקר המדינה או בכדי להגיש נגדו כתב אישום וזאת בעוד הסכמה כאמור נדרשת בעת פתיחת חקירה פלילית נגד שופטים , שרים וראש הממשלה. לגבי המבקר אין בחוק הוראה כזו. נוכח החשש שמבוקרים  כאלה ואחרים ינסו להטיל מורא על מבקר המדינה באמצעות נקיטת הליכי סרק פלילים נגדו מוצע להשוות מעמדו לעניין זה למעמדם של שופטים שרים וכן ראש הממשלה ולהתנות פתיחת חקירה פלילית והגשת כתב אישום נגד מבקר המדינה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה."

הצעה זו שונה מקודמתה בכך שאינה מבקשת להעניק חסינות גורפת למבקר מחד גיסא ומבטיחה לו הגנה מסוימת מפני ניסיונות לנצל לרעה הליכים פליליים על מנת להרתיעו ולשבש עבודתו. יש בה את האיזון הראוי והיא מצדיקה עיון רציני.

עתה נעבור להצעה המצחיקה (אבוי לבדיחה שבה)
ח"כ והשר לשעבר איתן כבל מבקש לחייב בחוק את מבקר המדינה לפרסם ממצאים חיוביים יחד עם ממצאים שליליים בדוח הביקורת השנתי שהוא מניח על  שולחן הכנסת. זאת כדי לסייע לח"כים לקבל תמונה מלאה על הגופים המבוקרים ולתרום להערכה העצמית של ההנהלות והעובדים באותם גופים מבוקרים ובכך לדרבן אותם "להיות בסדר".
הצעה כזו מעוררת אצלי ,לפחות, גיחוך.
מבקר המדינה מונה על מנת לבדוק קיומם של ליקויים בגופים המבוקרים ,לפרסמם (את הליקויים) ולהמליץ על דרכם לתיקון. אין זה מתפקידו הראשי לחלק צל"שים או לשמש "קצין מוראל". חיובו בחוק לפרסם דברים "חיוביים" יסיט אותו ואת אנשיו ממטרת פעילותם המרכזית. תואיל הממשלה ותפרסם באמצעות מערכות ההסברה שלה, דובריה ויועצי התקשורת שלפקודתה את פעולותיה החיוביות. אם אכן מדובר בפעולות של ממש ולא בהצהרות יעריך זאת הציבור. הוראת חוק באשר לתוכן דוח הביקורת השנתי מערערת על עצמאות המבקר ורומזת על ליקוי בשיקול דעתו עד כדי כך ש"צריך להחזירו למסלול" על ידי חקיקה.
 אין צורך להפוך את מבקר המדינה ל"משבח השלטון " ושלוחותיו, ולהרוס על ידי חקיקה את אמינותו. צריך להשאיר את הדבר לשיקולו של המבקר  .אולי כוונתו של הח"כ הייתה דווקא לטובה, אבל מעט מחשבה על הצעתו לא הייתה מזיקה. זאת במקרה הטוב. במקרה הרע אולי דווקא הקדיש מחשבה להשלכות הצעתו. בכל מקרה, מבקר המדינה לא צריך מליצי יושר כאלה.