תעזבו את משה קצב

ביום ראשון (11.12.16) תשוב ועדת השחרורים ותדון בבקשתו של האסיר נשיא המדינה לשעבר, משה קצב,שהורשע בעבירות מין ובאונס. אבל הבעיה עכשיו היא לא משה קצב, הבעיה היא רפיון בפרקליטות האזרחית והצבאית המסכימות לעסקאות טיעון מקלות עם עברייני מין.


ביום ראשון (11.12.16) תשוב ועדת השחרורים ותדון בבקשתו של האסיר נשיא המדינה לשעבר, משה קצב,שהורשע בעבירות מין ובאונס,  להשתחרר שחרור מוקדם, לאחר שריצה חמש מתוך שבע שנות מאסר שנגזרו עליו בשל ביצוע העבירות.

להחלטת הועדה להיענות לבקשות לשחרור מוקדם כמה קריטריונים , שהם תנאי סף לקבלת בקשה כזו. בין השאר מסוכנות האסיר לציבור, מצב בריאותו , המלצת שירות המבחן, ועמדת גורמי אכיפת החוק.

זו לא הפעם הראשונה שועדת השחרורים מתכנסת לדיון בבקשה לשחרר שחרור מוקדם את קצב. היא כבר דחתה בקשות קודמות של, לפני כמה חדשים. עכשיו במלאת חצי שנה מאז הדחייה האחרונה, יכולה הועדה לדון פעם נוספת בבקשה.

ככל שידוע כל הגורמים שעמדתם צריכה להיות מוגשת לועדה, אינם מתנגדים לשחרור המוקדם ,פרט לגורם אחד – חשוב. הפרקליטות. זו ממשיכה להתנגד.

בפרקליטות סבורים כי אין  שינוי נסיבות המצדיק שינוי החלטות קודמות, אין בטיפול שהוא עבר – שלא היה משמעותי – כדי להפוך אותו לראוי לשחרור, ויש לתת משקל משמעותי לפגיעה בנפגעות העבירה, בין היתר נוכח ההכחשה הציבורית של האסיר. עם זאת, גורמים בפרקליטות ציינו כי "ככל שיתקדם קצב בטיפול משמעותי, נשקול מחדש את עמדתנו".

במילים אחרות – קצב אינו מוכן להודות באשמתו ולכן גם אינו מסכים להתנצל בפני קרבנותיו. עד שלא יעשה כך שימשיך להירקב בכלא עד סוף תקופת מאסרו.

אנשי הפרקליטות חושבים כנראה שגם אם קצב לא היה מוכן להודות באשמתו כשישב חמש שנים במאסר, הוא יעשה זאת בהמשך. לא ברור מדוע כך הם חושבים. בית המשפט הרשיע אותו והוא אשם בעבירות מין ובאונס לכל עניין ודבר, גם אם ימשיך ויטען שהוא חף מפשע. אם גם בתום שנות המאסר שנגזרו עליו לא יודה, מה אז ? האם  הפרקליטות תדרוש להאריך את מאסרו?

כבר נקבע שקצב במצבו כיום אינו מהווה סכנה . האיש כבר בגיל מתקדם וסובל מבעיות בריאות. חוץ מאשר יצר נקמה איש לא ירוויח דבר מדחיית הבקשה. את עונשו הוא כבר קיבל ולא יעזור לו שום דבר.

אין באמור משום עמדה המצדדת ברחמים על האיש. אבל נראה לי שלאף אחד אין אינטרס שהאיש ימות בבית הסוהר. הרי לא נגזר עליו עונש מוות, גם לא מאסר עולם. ומה זה כבר משנה אם ישב חמש שנים במאסר או שבע.

אפשר לשחרר אותו, לקבוע תנאים מגבילים בתנאי השחרור , ולשחרר אותנו  מדיון חוזר בעניינו, כל כמה חדשים.

הבעיה עכשיו היא לא משה קצב, הבעיה היא רפיון בפרקליטות האזרחית והצבאית המסכימות לעסקאות טיעון מקלות עם עברייני מין.

עוד הערה – גם אם ישוחרר קצב שחרור מוקדם ההתייחסות הציבורית אליו תהיה מרשיעה, מבזה ומשפילה ללא רחמים. לא יעזור דבר.

הנה דוגמה למה שרץ עכשיו ברשת מהדברים האלה קצב לא יקבל שחרור מוקדם גם לא החברים האחרים:

wp-1481224971652.jpeg

 

 

"מלון רנדוו" – בתיאטרון הקאמרי לא נעים לעזוב באמצע

קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן.


באדיבות ובהמלצת מחלקת המנויים של תאטרון הקאמרי הוזמנו עבורנו הכרטיסים להצגה "מלון רנדוו" בתיאטרון הקאמרי.

יש לכם מקומות מצוינים באולם, אמרה נציגת השירות שטילפנה אלינו. כדאי לצפות, הצגה משעשעת ומבדרת. אחרי היסוס נעתרנו. לא יזיק להשתעשע ולצחוק בימים אלה.

המסך עלה, ההצגה החלה ואנו ממקומותינו המצוינים באולם יכולנו לצפות בכל פרט מהנעשה על הבמה.

אכן הייתה זו קומדיה כמובטח. "עלילת המחזה עוסקת בקבלן הפריזאי פנגלה (שמואל וילוז'ני), שמבקש לממש את תשוקתו למרסל היפה (רוני הדר), הנשואה לשותפו, האדריכל פיירדן (מיכה סלקטר), המזניח אותה. זאת תוך כדי התחמקות מאישתו המפלצתית אנג'ליק (ענת וקסמן). השניים קובעים לבלות את הלילה במלון רנדוו המפוקפק, אלא שבאופן מפתיע מגיעים לאותו מלון לא מעט ממכריהם, כולל הבעל של מרסל. כך משתחרר לו המנגנון הקומי המשוכלל של הפארסה המבריקה הזאת, שכולל הרבה ריצות, מכות, הסתתרויות וכמובן דלתות נטרקות." (מתוך הפרסום הרשמי של קטלוג ההצגה)

%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%95-%d7%94%d7%a7%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99

להבנתי, קומדיה אמורה להצחיק, לשעשע, לבדר – אבל שום דבר מזה לא היה בהצגה הזו. היא הצליחה לעצבן כהוגן. אולי בזמנו המחזה הזה הצחיק, בידר. אבל לפחות מבחינתנו הוא עצבן והרגיז. התרשמתי כי ההצגה הזו מכוונת לקהל של טיפשים, שיצחקו ממראה של אדם המחליק על קליפת בננה. שום תחכום ושום הומור. קומדיה במירכאות על אנשים שרצו לבלות לילה לבד, מבלי שאיש ידע על כך, אבל נתקלים בכל מי שלא רצו לראות באותה נקודת זמן. כולם הגיעו בטעות ועל כך התבססו כל "ההצחקות" בצרוף צווחות, התנהגויות מוזרות ומופרכות.

מסקנה שלי- להיזהר ולהשתדל להימנע מהשתתפות במופעים כאלה. זה כולל לקבל בהסתייגות "המלצות מטעם" ולא לתת אמון בביקורות ובמבקרים. בדפדפת על ההצגה שחולקה שלבאי ההצגה הובאו קטעים תחת הכותרת "הביקורת משבחת". תחילה חשבתי שאנשי יחסי הציבור של הקאמרי הביאו בפרסום את אותם משפטים מתוך הביקורות שהחמיאו להצגה והשמיטו קטעים אחרים –ביקורתיים. טעיתי. איתרתי את הכתבות בהם מדובר ולא מצאתי מילות ביקורת או הסתייגות. להיפך מתוך תיאורי המבקרים אפשר היה לחשוב שהצגה כזו משובחת, עוד לא הייתה במקומותינו. האם מה שקראתי היה בקטגוריית "חומר שיווקי פרסומי"? עושה רושם שכך היה.

לא שהקהל לא צחק במהלך ההצגה. אבל מסביבי באולם שמעתי אנשים שאמרו כי זו חרפה.

אני נזהר מלכנות זאת כך. לדעתי מי שקבע את הרפרטואר של התיאטרון ושיבץ את ההצגה, טעה ובגדול. אח"כ יש צורך בהשקעה לא קטנה בתפאורה בהפקה בשחקנים, והקאמרי עשה זאת. כל זה לא הספיק כדי לחפות על הקלישות והרדידות של ההפקה.

ליבי לשחקנים . לא פשוט להופיע במחזה מהסוג הזה. למזלם הקהל לא קרא קריאת בוז. מחאו כפיים בסיום אבל לא יותר מידי.

בתקווה שהצגות מסוג זה לא יעלו יותר על במותנו. אם יעלו אשתדל שלא לפקוד אותן.

כחלון מזגזג – עדכון

מאז שכחלון ברח מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שאמורה הייתה לדון בהצעת החוק לסגירת תאגיד השידור – הוא מנסה לשנות כיוון ברמת ההצהרות. כנראה שהדבר נובע מהתגובות על אופן התנהלותו עד כה ובמיוחד מהמנוסה שלו מהדיון האמור. כחלון מערפל ובכוונה את עמדתו.


מאז שכחלון ברח מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שאמורה הייתה לדון אתמול (א') בהצעת החוק לסגירת תאגיד השידור – הוא מנסה לשנות כיוון ברמת ההצהרות. כנראה שהדבר נובע מהתגובות על אופן התנהלותו עד כה ובמיוחד מהמנוסה שלו מהדיון האמור.

נוכח ההתנהלות הזו של ראש סיעת "כולנו" מתחייב עדכון לרשומה "כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית".

היום (ב') הופיע השר בוועדת הכספים של הכנסת והודיע בקולו שהוא מתנגד להצעה של סגירת התאגיד , אבל נימק זאת בטעמים כלכליים. הוא לא מוכן לתת יד להוצאה הנוספת שתתחייב מהמהלך. הוא יטיל ווטו , יש לו זכות לכך על פי ההסכם הקואליציוני. כלומר כחלון לא מתווכח עם עמדת נתניהו ועושי דברו, שמבקשים לסגור את התאגיד מפני שהוא "לא בראש שלנו". הארדואניזיה הזו לא מעניינת את כחלון.

באותה נשימה מוסיף השר הנכבד שאם יוכיחו לו שהמהלך אינו כרוך בהוצאה תקציבית נוספת – אז הוא "מוכן לשמוע". כלומר לשתף פעולה עם מהלך הסגירה.

כחלון מערפל ובכוונה את עמדתו. על פי התנהלותו – יש מקום להנחה כי בבוא השעה – ירים ידו בעד ההצעה לסגור את התאגיד. כמובן שינמק זאת בתחשיב הכלכלי שערכו עבורו גורמים שונים על מנת "לעזור" לו לרדת מן העץ – תמיכה בעקרונות הדמוקרטיה – שטיפס עליו בתמימותו.

האם הזיגזג הזה יחלץ אותו מעמדתו ההפכפכה?

כחלון מייצר מנגנון להשמדה עצמית

בישיבת ראשי סיעות הקואליציה שדנה בנושא תאגיד השידור, ברח כחלון מהשתתפות בדיון על מנת שלא להציג עמדה. בהשוואה לאומץ ליבו של משה כחלון, עמדת השר גלעד ארדן ,שנשא בעול הקמת התאגיד כל זמן שנתניהו לא תקע מקלות בגלגלים , נראית מכובדת. למרות שברור כי ארדן לא יכול למנוע את המהלך, כחלון שיכול, בורח.


ברשומה קודמת "מה בעצם נשאר מכחלון" נאמר בתקציר הרשומה כך:

" אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון?  האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר? "

היום מותר כבר להוסיף על כך כי כחלון , וסיעתו עימו, גוררים את עצמם לעבר השמדה עצמית. הם מייצרים את המנגנון הזה בעצמם. תוך כדי כך הם מגלים את סימנים שהם מודעים לכך ומבצעים תרגילים ותמרונים שונים על מנת להיחלץ מהסיטואציה בה כלאו את עצמם, אך ללא הועיל. הם הולכים ומסתבכים, הולכים ושוקעים.

כל האמור הוא בסוגיית סגירת תאגיד השידור הישראלי. כל זמן שרוה"מ נמנע מלגלות עמדה ברורה וחד משמעית בנושא, ביטא כחלון עמדה ברורה וחד משמעית כנגד סגירת התאגיד או שינוי במעמדו. אבל, ככל שרבו הידיעות והפרסומים על התייצבותו של רוה"מ בתמיכה חד משמעית בהצעות לסגירת התאגיד השתתק כחלון. הוא כבר לא חוזר על עמדתו ושומר על עמימות. הוא משגר את חברי סיעתו לומר כי "עמדתנו לא השתנתה" . הם נגד סגירת התאגיד.

כל כך נגד, עד שבישיבת ראשי סיעות הקואליציה שדנה בנושא תאגיד השידור, ברח כחלון מהשתתפות בדיון על מנת שלא להציג עמדה. בהשוואה לאומץ ליבו של משה כחלון, עמדת השר גלעד ארדן ,שנשא בעול הקמת התאגיד כל זמן שנתניהו לא תקע מקלות בגלגלים , נראית מכובדת. למרות שברור כי ארדן לא יכול למנוע את המהלך, אבל כחלון שיכול, בורח.

לא חשוב איך יציג את החלטתו כשתגיע ההכרעה, התנהלותו עד כה, בריחתו מהדיון מעוררת דחייה.

עם מה תבוא "כולנו" לציבור ביום הבחירות? היא תבוא עם "אויר חם". אולי אפילו לא תהייה במצב של הגשת רשימה לוועדת הבחירות. אולי רוה"מ , אם עדיין יהיה במצב של שליט כל יכול, ייטה חסד לכחלון וישריין אותו ברשימת הליכוד, אבל זה לא בטוח בכלל.

לסיכום, סופו של התאגיד עשוי בהחלט להיות סופו של כחלון וסיעתו. מפני שהם מזגזגים, מפני שהם מתקפלים, מפני שאין להם אג'נדה, ואם ישנה כזו הם בורחים ממנה בהזדמנות הראשונה, וגם מפני שאין להם שום הישג של ממש, בתחומים שבהם הבטיחו הבטחות לציבור.

 

שובר שתיקה….. בבלוג

הבלוג הזה שתק מאז חודש אפריל. חידוש הכתיבה בו מצריך הסבר. לפחות מבחינת הנימוס.


הבלוג הזה שתק מאז חודש אפריל. חידוש הכתיבה בו מצריך הסבר. לפחות מבחינת הנימוס כלפי אלה שנהגו לעקוב אחרי המתפרסם בו מעת לעת. התשובה פשוטה וגם לא . בדרך כלל האתר הזה התאפיין ברשימות שהתייחסו לתחום התקשורתי הפוליטי והצרכני. מעת לעת היו גם חריגות לעניינים אחרים.

אבל באחרונה, ככל שהעניינים במדינתנו הפכו מוזרים, הזויים במידה רבה, צרחניים וכיו' הגדרות – גברה ההרגשה שאין כבר מה לומר. השיח מאבד במהירות ממשמעותו, כבר לא שומעים מה יש לך לומר, אלא מבינים מה שרוצים לשמוע. התופעה מחריפה ומייתרת דיאלוג, או שיח. נותני הטון הם האוחזים בהגה השלטון. הנבחרים. עניינם הוא בהלהטת השיח. כשהלהבות תופסות גובה הם נרתעים במקצת ומנסים לתפוס מרחק… עד לפעם הבאה.

מדוע הם בוחרים בדרך הזו? פשוט מפני שאין להם איזה שהוא הישג של ממש. וגם זו הדרך הקלה להסיט את תשומת הלב מהדברים הממשיים.

התגובה מבחינת אתר זה הייתה להפסיק להתייחס. מפני שכרגע אין טעם. על כן הכתיבה בנושאים שאפיינו את האתר תתמעטו, לא מפני שאין על מה אלא מפני שאין טעם. יתכן שיש מקום להסיט את נושאי הכתיבה לעניינים אחרים. קוראי "רשימות" שהבלוג הזה משתייך אליו , הבחינו בוודאי כי בהשוואה לשנים קודמות התמעטה הכתיבה בנושאי "ענייני היום" והוסטה לעניינים אחרים.

הרשימה הקודמת שהתפרסה כאן "מה בעצם נשאר מכחלון" הייתה אמורה להופיע אחרי רשימה זו. אבל הסדר לא משנה. ההתייחסויות בנושאים המוגדרים כ"ענייני היום" לא כל כך רלבנטיות בימים אלה ,אלא אם כן הן גולשות לתחום האלימות המילולית, ניבול הפה וההסתה. וכאן זה לא המקום.

מתנצל שעייפתי אתכם. זה המצב .

בכל זאת נסיים בחיוך, אפילו מריר במקצת. מצאתי ברשת את הפזמון הבא מאת קובי אשרת ובביצועו, אבל אין קשר ישיר למילות הפזמון ולנאמר ברשימה זו……

 

מה בעצם נשאר מכחלון

אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון? האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר?


האמת, אני לא בטוח שכתורת הרשומה מצדיקה את "שבירת" השתיקה שאפיינה את הבלוג הזה בחדשים האחרונים.

אבל מה שמצדיק איזו שהיא אמירה הוא סתימת הגולל המסתמנת,  על תאגיד השידור  הציבורי ביזמת הממשלה ובעידודו הנמרץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על מניעיו של ראש ממשלתנו לחסל את התאגיד משום ש"הוא לא בראש שלנו", כך לפי החשש שלו,של רוה"מ , מיותר להכביר מילים. אמנם , בשלב הזה הוא שומר מרחק מהמהלך ולכאורה "הוא לא עוסק זה", אבל זה רק לכאורה. שלוחיו מבינים היטב מה רוצה הבוס . גם התייחסויות לנושא מפיו של נתניהו ,המושמעות מעת לעת, בפורומים שונים מעידות שיש לו עניין רב במהלך החיסול.

מה שמעניין יותר בתהליך הזה זו התייחסותו של משה כחלון לנושא. תחילה, זה היה כבר לפני מספר חדשים, הוא התנגד לרעיון כפי שהודיע עליו יו"ר הקואליציה דוד ביטן ,שהודיע כי יגיש הצעת חוק לסגירת תאגיד השידור הציבורי.

אח"כ כשהמלך החל צובר תאוצה השתתק כחלון. אמנם הוא שיגר דוברים מטעמו (ח"כ פולקמן) להתבטא בנושא ואלה חזרו ואמרו כי "לא חל שינוי בעמדתנו" אבל אותה נימה הודיעו כי לא יפרו משמע קואליציונית וכי לא על הנושא הזה יפילו ממשלה. כידוע בלי הקולות של סיעת כחלון אין להצעת החקיקה רוב בכנסת.

מכל הדברים האלה עולה כי כחלון החליט שסיעתו לא תתנגד למהלך סגירת תאגיד השידור הציבורי.

מבלי לדבר על ההיבט הכספי הכרוך במהלך, כלומר הוצאה כספית של מאות מליונים, שזה לא משחק כנראה אצל כחלון, נשאר על השולחן ההיבט של דמוקרטיה מתוקנת, שליטה בלעדית של הממשלה באמצעי התקשורת, ועוד כהנה וכהנה.

אני לא יודע מה עבר לכחלון בראש כשהחליט לא לצאת למאבק בנושא הזה.

אבל לכחלון צריך להיות ברור – לאחר כישלונו – אי הצלחתו- בנושא מחירי הדיור , מתן יד לסגירת תאגיד השידור הציבורי בהתאם לגחמותיה של סיעת ראש הממשלה בכנסת , לא יישאר  ממנו כלום בזירה הציבורית. הוא יתאייד בבחירות הקרובות וסיעתו איתו. איזה רעיון / הישג יהיה לו להציג. עוד פעם מהפכת הסלולר?

עושה רושם שהאיש מבין את המצב היטב. הוא מעדיף לא ליצור עכשיו משבר עם רוה"מ שעשוי להביא לנפילת הממשלה ולבחירות. הוא מעדיף למשוך עוד זמן בממשלה ובעמדת השפעה לכאורה שיש לו.

הוא טועה. גם כיום בעקבות ההתקפלות שלו בנושא , הוא מאבד השפעה של ממש , כי מודגם בכך שאפשר ל"כופף" אותו. גם כשתהיינה בחירות האיש יופיע כמי שלא הצליח בשום נושא,לעמוד בהבטחותיו הנחרצות לציבור וכמי שאין לו חוט שדרה.

אז מה הלאה משה כחלון? היום חיסול תאגיד השידור, ומחר הגבלות על בית המשפט העליון? הרי אפשר לעטוף כל נושא במלל מילים יפות. האם גם אז לא תגרום להפלת הממשלה בגלל סעיף כזה או אחר?

 

 

רוקדים אושוויץ (4)


פורסם באפריל 20123

 

מבט שונה ליום הזיכרון לשואה

מספר רשימות שפורסמו כאן הביאו את סיפור הסרטון שצילמה יוג'ין קורמן, תושבת אוסטרליה בהשתתפות אביה בן ה – 90 ילדיה ובני משפחה אחרים. כולם נסעו לבקר במחנה ההשמדה אוושויץ ושם רקדו כולם כשהסבא בן ה -90 אדולק קוהן (Adolek Kohn ) מוביל ומככב לצלילי הפזמון הקצבי "אני אשרוד" I will survive . השם שנתנו לסרטון : "אני אשרוד את אושוויץ" I will survive Auschwitz. מופיעה גם שורת הסבר:"במסע אחרון לאירופה משפחה של שלשה דורות ניצולי שואה". המשתתפים בריקוד עונדים טלאי צהוב והסב מופיע גם לבוש חולצה עליה כתוב, "ניצול". הסבא אומר בסרטון: "מי היה מאמין שאחרי משהו כמו 63 שנים אחזור לכאן עם נכדי. זה רגע היסטורי." 

הסרטון שההה זמן קצר באוויר ואז נחסם ע"י יו-טיוב. הועלה שוב ע"י צופים, ושוב נחסם. עכשיו הוא שוב באוויר בגירסתו המקורית ויש גם סרטונים נוספים והרחבות.

קראו בהמשך… להמשיך לקרוא רוקדים אושוויץ (4)

שלי יחימוביץ נגד השופטת הילה גרסטל

שלי יחימוביץ מאשימה את השופטת הלה גרסטל בתרומה שלילית להתחזקות עבריינים והחלשת שלטון החוק. האם הודעת הגיבוי המלטפת (מתלקקת) של שלי לפרקליטי המדינה , מכוונת לכך שהפרקליט המלווה את חקירת המשטרה, של יריבה להנהגת המפלגה הרצוג , יקפיד למצוא סעיפים שיתמכו בהגשת כתב אישום נגדו? האם יש קשר?


זה שפרקליטי המדינה לא אוהבים ביקורת , זה לא דבר חדש. הם אמנם לא מודים בכך וטוענים את ההיפך, אך מה  לעשות כבר התרגלנו ל"מכבסות מילים" מסוגים שונים. ופרקליטי המדינה יודעים לכבס. הם בעד ביקורת, אבל לא בעד גוף ביקורת מיוחד עליהם.

בשביל מה, הם טוענים. ישנם הרבה גורמים המבקרים אותנו: מבקר המדינה , לשכת עורכי הדין, בתי המשפט למה עוד גוף ביקורת? ולמה גוף ביקורת שיחשוף ליקויים אישיים -מקצועיים בפעילות הפרקליטים? ומדוע הדו"חות הללו מתפרסמים ברבים? לא מספיק ישנם הטוענים נגד הפרקליטות, עכשיו תהייה גם ביקורת?

הפרקליטים ניהלו מאבק עיקש כנגד הביקורת תוך שהם טוענים שהם דווקא בעד, אבל לא בצורה שזו מתנהלת. אין להם שום דבר אישי נגד נציבת הביקורת הנוכחית, השופטת המחוזית הלה גרסטל, אבל זו בביקורות שהיא עורכת חורגת מסמכותה. הפרקליטים לא טורחים להשיב עניינית לעובדות הנחשפות. הם פשוט טוענים שאין לנציבה סמכות לבקר אותם כפי שנהגה.

לשופטת גרסטל זה נמאס. בהעדר גיבוי חד משמעי מצד שרת המשפטים , והיועץ המשפטי החדש – שבסמכותם לאכוף את הנהלים על פרקליטי המדינה , גם אם אלה משבשים את עבודת המערכת כאיגוד מקצועי – היא הניחה את המפתחות והתפטרה. תמצאו לכם מישהו אחר שיערוך ביקורות שימצאו חן בעיני גילדה של פרקליטי המדינה – זו המשמעות של הודעת ההתפטרות. פרקליטי המדינה ניצחו. האמנם? האם אמון הציבור בהם עלה? ספק.

בתוך גל התגובות  הציבורי שתמכו במאמצי השופטת גרסטל למלא את תפקיד כנציבת הביקורת על הפרקליטות באופן עצמאי ובלתי תלוי,  בלטה תגובתה המסויגת של ח"כ שלי יחימוביץ' . היא דווקא הפנתה בתגובתה "כתף קרה" לשופטת גרסטל. וטענה שבכלל לא צריך גוף ביקורת מיוחד על הפרקליטות.

בהודעה שפרסמה, אבל משום מה כזו שלא הופיעה בדף הפייסבוק שלה אומרת יחימוביץ' "יש לקוות שהתפטרותה של השופטת גרסטל תביא לשקט ורגיעה במערכת ולהחזרתה של הפרקליטות לעבודתה הסדירה, הקשה והנאמנה, אחרי שעובדיה הפכו שלא בצדק יעד למתקפה אכזרית, מסולפת ובלתי הוגנת. אין גוף נקי מפגמים ושגיאות, אך אין גם גוף מבוקר יותר מהפרקליטות. החל בנציב שירות המדינה, מבקר המדינה, מבקר הפנים, עבור ביועמ"ש וכלה בכפיפותם של הפרקליטים לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ולשופטים היושבים בדין בהליכים בהם מופיעים…."

יחימוביץ לא הסתפקה בכך והרגישה צורך להטיח האשמות בשופטת גרסטל : " גוף הביקורת הנוסף, בהנהגתה של גרסטל, גם אם לא במזיד, תרם תרומה שלילית להכפשת הפרקליטות כולה, להתחזקותם של עבריינים רבי כוח מכל הסוגים, ולהחלשת שלטון החוק בישראל".

האשמה זו דורשת הסבר, ויחימוביץ הדורשת שקיפות מכל איש ציבור נתבעת להסביר ולפרט מהי התרומה השלילית של גוף הביקורת על הפרקליטות בראשותה של השופטת גרסטל. איך התנהלות גוף זה תרמה להתחזקות עבריינים רבי כח ולהחלשת שלטון החוק בישראל.

יחימוביץ אינה יכולה לצפות שהיא יכולה להטיח האשמות כאלה ולעבור לסדר היום. גרסטל אינה איש פוליטי. ויחימוביץ חייבת הסבר או התנצלות רבתי. במחשבה שניה אולי לא סתם נמנעה יחימוביץ לפרסם את הודעתה זו בדף הפייסבוק שלה, ובכך מנעה מאלה שעוקבים אחרי הדף שלה להגיב….

במחשבה שלישית – האם הודעת הגיבוי  המלטפת (מתלקקת)  של שלי לפרקליטי המדינה , מכוונת לכך שהפרקליט המלווה את חקירת המשטרה, של יריבה להנהגת המפלגה הרצוג , יקפיד למצוא סעיפים שיתמכו בהגשת כתב אישום נגדו? האם יש קשר?

לא יתכן!!

דווקא משום כך יחימוביץ מחויבת בהסבר להודעתה במיוחד להטחת ההאשמות בשופטת…

ארגוני הנשים נגד הטרדות מיניות חייבות להתייחס לפסק הדין של העליון

בפסק דין של בית המשפט העליון נקבע כי כמה נשים שהגישו תלונה כנגד עו"ד על אונס שביצע בהן, העלילו עליו עלילות שווא במטרה להכפישו.פסק הדין מחייב התייחסות במישור הציבורי של ארגוני הנשים והפעילות הפמיניסטיות. אולם עד למועד פרסום רשומה זו , שעות לא מעטות מאז מתן פסק הדין , ההתייחסות היחידה אליו מופיעה באתר news1


הדיווח המובא היום (14.3.16) באתר החדשות news1 מטריד וגם חמור. מסופר שם כי בית המשפט העליון קבע כי כמה נשים שהגישו תלונה כנגד עו"ד על אונס שביצע בהן העלילו עליו עלילות שווא במטרה להכפישו.

הכתב לענייני משפט של האתר איתמר לוין מפרט בדיווחו, בהסתמך על פסק הדין, איך רקמו, בזדון, הנשים המתלוננות , בשיתוף עם עורכת דין שייצגה אותן ומשרד ליחסי ציבור ששכרו, את עלילות השווא והשקר.

לעומת פסק הדין של השופטים והדיווח העיתונאי , הפתיח דלעיל מנוסח בעדינות.

מוצע לקרוא את הדיווח על הפרשה כאן.

מקור נוסף שיש בו התייחסות לנושא זה – באתר הפורטל המשפטי -תקדין. כאן

פסק הדין של שלשת שופטי העליון בנושא, כולל קביעות קשות וחמורות גם לגבי חלקה של עורכת דין שיעצה לנשים וגם לגבי משרד ליחסי ציבור שהכין עבורן תכנית פעולה לקידום תלונותיהן השקריות.

בדיון הציבורי בנושא המאבק במניעת התופעה של ההטרדות המיניות, שבה ועולה לעתים טענת הנגד על ניצול החוק בנושא ע"י מתלוננות, שיגישו תלונות שווא ועלילות בדויות במטרה לפגוע בגברים נשואי התלונה. התשובה הניתנת ע"י ארגוני הנשים למאבק בהטרדות המיניות היא , כי תופעות כאלה כמעט ואינן קיימות וצריך להסיר נימוקים מסוג זה מסדר היום.

פסק הדין של העליון מהיום, מחייב התייחסות במישור הציבורי של ארגוני הנשים והפעילות הפמיניסטיות. גם אם המקרים בהם מדובר חושפים פרשיות מורכבות של סכסוכים בין המעורבים, עדיין אין להניח לעניין לעבור כאילו מדובר בהכרעה משפטית שגרתית שיש רבות כמוה בבתי המשפט.

עד למועד פרסום רשומה זו , שעות לא מעטות מאז מתן פסק הדין , ההתייחסות היחידה אליו מופיעה באתר news1 .

התקשורת הממוסדת כמו גם ארגוני הנשים מתעלמת. (בתכנית "בחצי היום" ברשת ב' הופיע איזכור של כ- 30 שניות ולא חזר יותר)

עדכון: 24 שעות לאחר פרסום פסק הדין החלו כלי התקשורת הממוסדים לדווח ולהתייחס לנושא. חוץ מהתייחסויות פרשניות ותגובות שונות, היו גם תוצאות: יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג הפסיק את ההתקשרות עם היחצן מוטי מורל, על רקע הקביעות הערכיות לגביו של שופטי העליון.

בלשכת עורכי הדין הגישו תלונה נגד עו"ד רוני אלוני – סדובנק שפנתה בדרישה ללשכה בזמנו בדרישה להשעות  מחברותו בלשכה את הנפגע מעלילות השווא . אף שאלוני טענה שעשתה זאת מתוך אמונה באמיתות התלונות – קבע העליון לגביהכי אינה יכולה לטעון לחזקת תום לב בעניין זה. בלשכה דורשים להשעותה על רקע הפסיקה בנושא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הטרדה מינית ככלי שיווקי?

קידום מופעים, הצגות, ספרים, תצוגות אפנה תכניות ריאליטי בטלויזיה ומה לא הם תופעה די נפוצה בתקשורת של ימינו. קשה היום להפריד בין "תוכן שיווקי" לבין אייטם חדשותי/מערכתי.
בכלי התקשורת של סוף השבוע שעבר אמורות היו להתפרסם שתי כתבות יחצניות שנועדו לקדם סדרת מתח בטלוויזיה והצגה אחת. אין שום קשר בין השתיים. [פרט לנושא אחד -הטרדות מיניות].


בכלי התקשורת של סוף השבוע שעבר אמורות היו להתפרסם שתי כתבות יחצניות שנועדו לקדם סדרת מתח בטלוויזיה והצגה אחת. אין שום קשר בין השתיים. [פרט לנושא אחד -הטרדות מיניות].

קידום מופעים, הצגות, ספרים,תצוגות אפנה תכניות ריאליטי בטלויזיה ומה לא הם תופעה די נפוצה בתקשורת של ימינו. קשה היום להפריד בין "תוכן שיווקי" לבין אייטם חדשותי/מערכתי.

ענף יחסי הציבור גדוש בדוברים/יחצנים שזה תפקידם. התחרות רבה. מה לא עושים על מנת להחדיר "אייטם"  לתכנית טלוויזיה או כתבת מגזין בעיתון רב תפוצה. הבעיה היא שכדי "למכור" אייטם כזה, צריך היחצן לספק איזה סיפור עסיסי שעל גבו יינשא התוכן השיווקי, אחרת אין "דיל". כך למשל כשמופיע ספר חדש והוצאת הספרים רוצה לקדם את השיווק שלו מזמנים את הסופר לראיון בכלי תקשורת נפוץ שידבר בשבחו של הספר. אבל המערכת רוצה משהו אחר. בהזדמנות זו שיספר הסופר על חוויותיו כילד מוכה, או לחילופין איך נאבק במחלה קשה, או כל אירוע אחר סוחט התרגשות ודמעות, העיקר שלא ירבה מילים על הפריט שלשמו זומן לראיון על מנת לקדמו. הדברים מתנהלים כך לכל אורך הקו. המרואיין אמור לספק מידע אישי על התרחשות דרמטית /כואבת/ טראומטית שחווה בעברו ובתמורה יאוזכר הספר/הדיסק או ההצגה החדשה שמבקשים לקדמה .

רב המרואיינים נענים ,חלקם ברצון, אחרים מתוך הכרח כי ההצגה חייבת להימשך….אבל לא כולם מסכימים לשתף פעולה, חרף לחצי המו"ל/ההפקה/משרד יחסי הציבור .

ההצגה ,במקרה שלפנינו היא הצגת הקאמרי "ארוחות טעימות" שעלתה באחרונה על הבימה. במסגרת שיווק הצגה זו הוסדר ראיון בגיליון סוף השבוע של העיתון "ישראל היום" עם אחת השחקניות הבולטות המשתתפות בהצגה, לימור גולדשטיין. הרבה על ההצגה לא סופר בראיון הזה. גולדשטיין פרשה שם פרשה של הטרדה מינית שחוותה לפני רבע מאה [25 שנה] . היא לא נקבה בשם המטריד רק אפיינה אותו כאחת מהדמויות הדומיננטיות בזמנו בעולם התיאטרון בארץ. היא סיפרה גם על פרשת הטרדה שנייה כלפיה מצד צלם בחדר האיפור. היו בתיאור פרטים כואבים. האם זה היה במסגרת הקידום/השיווק של הצגת הקאמרי ? – אני לא מאמין!

אבל כמה שעות לאחר צאת  העיתון, הופיעה השחקנית בכתבה מרכזית ב"יומן שישי" בערוץ 2 גם שם נאמר כי היא מופיעה לרגל עליית ההצגה "ארוחות טעימות" בקאמרי. בכתבה שולבו גם קטעים ותמונות מההצגה, אבל רב הראיון הוקדש לסיפורה של השחקנית בדבר אותן הטרדות מיניות שחוותה. לא כאן המקום לפקפק בנאמר. אבל האם זו הדרך להביא לידיעת הציבור פרשיה כזו?  נכון שלתאטרון יש צורך לשווק ולקדם את ההצגה, האם חייבים לשלב בכך פרשה של הטרדה מינית? מה זה קשור ?

ובאותו עניין אבל הפוך: שוב ערוץ2. הפעם התכנית "שש עם עודד בן עמי". לאולפן מוזמנת השחקנית רונית אלקבץ לשיחה על סדרת מתח בטלוויזיה,שהופקה בצרפת ובה היא – אלקבץ – מגלמת את תפקיד ראש הממשלה. [הסדרה אמורה לעלות לשידור גם בארץ].  אלקבץ הגיעה לאולפן על מנת לדבר על הסדרה ועל תפקידה בה.

אבל זה לא מעניין את ההפקה,את המגיש עודד בן עמי ואת הכתב יונתן ריגר. הם מעוניינים שאלקבץ תדבר על פרשת איבגי ואלקבץ לא מעוניינת . היא מבקשת להתרכז בנושא לשמו הזמינו אותה לאולפן.

הכתב מתעקש שתדבר על פרשת איבגי ואלקבץ קמה במחאה ועוזבת באמצע  השידור את האולפן.

"מוזר מאד, התנהגות לא מכובדת" – מגדיר את השחקנית המנחה עודד בן עמי.

ואני אומר לאלקבץ – כל הכבוד! ולבן עמי וכתבו – אני אומר תתביישו!

שפטו בעצמכם: