ארכיון

Archive for the ‘אקטואליה – כלכלה, צרכנות, חברה’ Category

במקום טוקבק תגובה ל"מזרחי דפוק"

20 באפריל 2015 3 תגובות

האמת, שלא היה לי חשק רב להיכנס לנושא המוזכר בכותרת למרות שיש מה לומר למתלוננים המזרחיים המקצועיים, הצצים וטוענים בכל שיח ציבורי/תקשורתי העוסק בנושא.

טוב לא יצא ממעורבות בדיון בנושא. ולהיות מושא לתגובות של טוקבקיסטים לסוגיהם אין ערך מוסף.

רשימה זו עולה בכל זאת, משום שאם כבר עוסקים בנושא, עדיף לעשות זאת בפורמט הזה שהרשת מאפשרת ולא "להדביק", איזה טוקבק או ציוץ לאמירה זו או אחרת. להמשך קריאה…

האישה הרעה


הנעלמתדימוי הפושע המנוול, הרשע שאינו נרתע מביצוע פעולות פורעות חוק היה מאפיין שגרתי למדי בקטגוריית הספרים שכותרתה ״מתח ופעולה״ . לפחות כך זה היה עד כה בעיני. עד שהדימוי הזה נסדק לאחר קריאת שני ספרים חדשים ומצליחים, רבי מכר שיצאו לאור השנה בתרגום עברי. ״נעלמת״ מאת גיליאן פלין ו״אל תפנה מבטך״ מאת לינוור ברקלי. להמשך קריאה…

שתי הערות: אומ"ץ לסרב, חכו עם אלבומי ניצחון

7 באוגוסט 2014 3 תגובות

תנועת אומץ 

צריך אומץ בימים אלה של שיח ציבורי מתלהם ומשתלח צריך אומץ לקום ולהגיד לא לעמותה בעלת מוניטין מסויים המבקשת להעניק לך פרס על תרומה יוצאת דופן למרקם החיים בישראל.

המדובר בתנועת אומ"ץ שהודיעה כי העיתונאית שרון שפורר תקבל ,יחד עם שני עיתונאים נוספים, את אות אומ"ץ לשנת 2014. הפרס/צל"ש הזה מוענק מידי שנה ע"י העמותה לאישים ועובדי ציבור, גופי מתנדבים ואנשי תקשורת אשר הצטיינו בפעילותם למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות והמנהל התקין וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית. תנועת אומ"ץ הודיעה כי הזוכים באות אומ"ץ לשנת 2014 הם העיתונאים מתן חודורוב (ערוץ 10), אילה חסון-נשר (ערוץ 1) ושרון שפורר (The Marker).

מספר ימים אחרי פרסום ההודעה על מקבלי האות הודיעה שרון שפורר כי היא מסרבת לקבל את האות. זאת משום שעמותת אומץ התלוננה באחרונה בפני היועץ המשפטי לממשלה כי יבדוק אפשרות לנקוט בצעדים פליליים נגד העיתונאי גדעון לוי שפירסם מאמר דעה בעיתון "הארץ" שכותרתו "הרעים לטייס". המאמר הזה עורר סערה ותגובות שליליות רבות. (בצדק לדעתי). רוח התגובות הייתה "כי לא יתכן שבזמן מלחמה תפורסם רשימה מעין זו המכילה ביטויים קשים נגד הטייסים המגינים בעיקר על האוכלוסייה האזרחית והעורף, ותורמים למאמץ לנטרל את היכולת הצבאית של ארגון טרור המפנה נשקו נגד אזרחי ישראל." עם כל הכבוד לחופש הביטוי ולחופש הדעה נאמר, גם ערכים חשובים אלה יש סייגים וגבולות.

שפורר טענה בנימוקי הסירוב שלה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל צל"ש מעמותה ששמה לה למטרה להתלונן ולדרוש נקיטת צעדים פליליים כנגד עיתונאי שפרסם מאמר שלא מצא חן בעיני העמותה. היא הוסיפה כי מחר תלונה כזו יכולה להיות מוגשת נגדי או נגד כל אחד מהקולגות שלי, שמעזים לומר או לכתוב את דעתם, לא נוחה לנו ככל שתהיה. או רחמנא ליצלן למתוח ביקורת. זה מתחיל בעמדות פוליטיות אבל זה יכול להתדרדר לעוד הרבה תחומים – כמו ביקורת על יחסי ההון והשלטון על שחיתות על בזבוז רשלני של כספי ציבור ועוד. שפורר לא התייחסה כלל לתוכן הדברים (המקוממים) במאמרו של לוי. תמצית התנגדותה הייתה כי כעיתונאית אינה יכולה לקבל אות הערכה מעמותה שעל סדר היום שלה הגשת תלונות ליועץ המשפטי כנגד עיתונאים אחרים..

נכון עשתה שפורר שסירבה לקבל את הצל"ש. נותרה שאלה מדוע איילה חסון ומתן חודורוב לא הצטרפו אליה. הם שתקו, ולא התייחסו. בכך נתנו לגיטימציה למצב בו ארגון מנהל מצד אחד מסע ציבורי לענישת עיתונאי שכתב כנגד דעתו ומצד שני מחלק צל"שים לעיתונאים אחרים. מה זה אומר על האינטגריטי שלהם, הרי גם נגד חסון וחודורוב אפשר לנקוט בטקטיקה של תלונות ליועמ"ש .

בסופו של דבר רצוי כי עיתונאים ימנעו מקבלת פרסים/צל"שים/מגורמים שאינם גורמים עיתונאיים .

*****

אלבוםחכו עם אלבומי הניצחון: לאורך כל ימי המלחמה לא נפסק זרם הודעות ההצלחה והניצחון . כל זה בצרוף שבחיים מופלגים לאוכלוסיית העורף על עמידתה . אכן היו הישגים צבאיים. הכוחות לחמו באומץ ובדבקות למטרה והעורף נצמד להנחיות. המחיר היה כואב. אולי לא היה מנוס. במלחמה יש אבידות. האם כולן היו הכרחיות? לפחות חלק לא. הן היו תוצאה של ניהול כושל של דרגי פיקוד בכירים. צה"ל הודה בכך ,בחצי פה, ועטף זאת בתיאורי ההצלחות . האם ניצחנו? לא ברור. זה יתברר לאורך זמן.

אתמול( 6.7.204)הופיע הרמטכ"ל ובפיו תיאורי ניצחון. בין השאר אמר: " ישנה הכוונה אסטרטגית מאוד חזקה של הדרג המדיני, תוך שיתוף פעולה צפוף. אסור שזה יישמע כחנופה, רק צריך להבהיר: בסך הכול אנחנו עובדים ביחד, דרג מדיני מנחה את הדרג הצבאי, שפשוט מממש אותן בשטח בצורה מצוינת – אוויר, ים, יבשה… יש פה קיץ חם, אבל סתיו יבוא אחריו, הגשם ישטוף את אבק הטנקים, השדות יוריקו, ודרום אדום במובן החיובי של המילה – כלניות, פרחים ויציבות – יהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה. אז אני מבקש להודות לציבור בכלל, לכל מי שתמך בצה"ל, ובעיקר למפקדים, ללוחמים, לטייסים, לשייטים ולמפעילים מאחור שעשו עבודה כל כך טובה" סיים הרמטכ"ל.

לא נעדרו מדברי הרמטכ"ל האזהרות המושמעות תמיד איך נגיב בעצמה על כל ניסיון להפר את הפסקת האש. לא מצאתי שהתייחס להפקת לקחים של הדרג הצבאי על הכשלים, והיו כאלה.  אפילו לא רמז על חוסר הבהירות מצד הדרג המדיני בהגדרת המשימות לצבא, רק שבחים ושבחים… ראש הממשלה ושר הביטחון לא שוכחים מצידם לשבח בכל הזדמנות את הלוחמים (מגיע להם) ואת דרגי הפיקוד בהנהגת הרמטכ"ל.

אבל אולי ,אולי ראוי לחכות מעט בתרועות הניצחון, אולי צריך להמתין עם אלבומי הניצחון? הרי מחר מחרתיים הכל יכול להתנפץ בפנינו?

"העובדים המסורים של השידור הציבורי"


כותרתו של פוסט זה במירכאות. היא מרמזת על כך שלעיתים המילים המרכיבות את הכותרת משמעותן הפוכה .

חוק השידור הציבורי העומד לאישור בפני מליאת הכנסת מכוון על פי הצהרות יוזמיו ,שר התקשורת ושרים אחרים, להביא לתיקון יסודי בהתנהלות רשות השידור – טלוויזיה וגם ברדיו בכל התחומים. על פי יוזמי החקיקה החדשה – הגיעו מים עד נפש ולא ניתן יותר להמשיך במאמץ ל"תקן מבפנים". היו כבר עשרות ניסיונות שכשלו .הנוגעים בדבר תקעו מקלו בגלגלים והכשילו.

העובדים (וגם ההנהלה) ברשות נזעקו. הם נגד שינוי כזה. הם בעד "תיקון מבפנים" . (אותו יכשילו בבוא העת כבעבר) הם לא בררו בדרכי המאבק. הפגנות, איומים, השמצות, הפצת שקרים (סליחה נתונים מטעים) וגם הפקעת זמן שידור לטובת תשדירי פרסום מטעמם. הכול תחת הטענה שבמלחמה על הבית כל האמצעים כשרים.

באחרונה , במיוחד לאחר תום שידורי המונדיאל, העלו העובדים סדרת של תשדירים ברדיו .גייסו אישים שונים שהביעו התנגדות מנימוקים שונים להכליל את הרדיו בשינוי הצפוי. לא לפגוע ברדיו הציבורי היה המסר. גם בתחילת מבצע "צוק איתן" שודרו הפרסומים הללו בין דיווח על אזעקה לדיווח על הנפגעים. באחרונה , "נפל האסימון", למישהו מוועד הטכנאים –אלה שמאחורי פעילות זו, והם הופסקו.

על זכותם של העובדים להיאבק על שמירת זכויותיהם אין חולק. טוב שגם הוועד שלהם הבין שעכשיו לא ראוי לשדר את התשדירים שהפיקו , בזמן מלחמה ושזו פעולה שאינה משרתת דווקא את השידור הציבורי .

אבל זה עניין טקטי. לפעמים הטקטיקה אינה מספיקה על מנת לכסות על הרצון האמיתי העומד ביסוד המאבק. ידיעה ב"גלובס" וגם בכלי תקשורת אחרים חשפה את המגמה האמיתית של מטרת העובדים במאבקם. לשמור ולקיים את מסורות הנלוזות שהשתרשו ברשות השידור.

"טכנאי קול ישראל סירבו לשדר דיווח מהלוויות שלא הקליטו בעצמם" הייתה הכותרת. ההסבר מטעם הטכנאים למעשה היה : " יש לנו הסכמי עבודה, וכל מה שמוקלט בשטח אמור להיערך על-ידי טכנאי – בין אם באולפן ובין אם בניידת. הם לוקחים לנו את העבודה אם הם עושים את זה בעצמם. אנחנו מוכנים לוותר על זה, אם נקבל משהו בתמורה. זה קלף מיקוח במשא-ומתן שלנו".

הסכם עבודה ארכאי ,או נורמת עבודה , עליה מסתמכים הטכנאים היא, שלכתבים אסור להקליט בעצמם ראיונות, ואלה צריכים להתבצע ע"י טכנאי. אחרת החומר המוקלט בלי קשר לחשיבותו לא ישודר. מדוע? ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יכול כתב להקליט מרואיינים או לצלם חומר לכתבה בעצמו בלי שירותי טכנאי,עוזר,וכו' וכו' וזה ,על פי הטכנאים, מייתר חלק מהם.

יכול אני להעיד מניסיון כי לא פעם ראיונות/כתבות שנקבעו עם מערכת החדשות לא יצאו לפועל כי הטכנאי לא הגיע, הלך לאכול, ועוד כהנה. רבים יודעים כי בדרך כלל הכתב מלווה בטכנאי עוזר טכנאי נהג. ובטלוויזיה המשלחת יותר גדולה. זה אחד הנושאים שוועד הטכנאים נלחם על קיומם. ביטולו ייתר עשרות משרות ותפקידים היום . יש דוגמאות נוספות לסידורים בלתי נסבלים מסוג זה. על זה לא מדברים, בטח לא בתשדירי התעמולה.

לאחר שפורסמה הידיעה הורה וועד הטכנאים לאנשיו לקבל לשידור כל הקלטה שתובא אליהם ולחרוג מהנוהל עליו הסתמכו. כל זאת רק בתקופת המלחמה. גם שם הבינו שהמשך ההתנהלות הזו תפעל נגדם. הם שינו את הטקטיקה.

ואני אומר – טוב ששינו את הטקטיקה, אבל ה-DNA האמיתי של עובדי השידור הציבורי טמון בנורמות ובהסכמי העבודה , כפי שתוארו לעיל, שכפו על הציבור על כן צריך לאשר את החקיקה החדשה על התיקונים שהוכנסו בה במהלך הדיונים המוקדמים. בכל הכבוד לעובדים המסורים צריך להגיד לא לשידור הציבורי כפי שהוא היום . במיוחד כפי שהוא מתבטא בערוץ הראשון.

רשימות נוספות בנושא:

טכנאי ועובדי השידור הציבורי

הפירסום ברדיו עובד הפוך

"נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד…" נוסח השופט דוד רוזן


בגזר הדין שניתן בפרשיות השוחד במשפט הולילנד הורשע אהוד אולמרט בנטילת שוחד ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, שש בפועל ושתיים על תנאי. בנימוקים לגזר הדין החמור יחסית קבע השופט המחוזי דוד רוזן כי "נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד…"

הקביעה הזאת הספיקה לכלי התקשורת כדי לשבצה בכותרות הראשיות :"השופט קבע כי אולמרט הוא בוגד.."  כיוון שלא הותר שידור חי מהקראת גזר הדין והדיווח התבסס על מסרונים שהעבירו העיתונאים מאולם בית המשפט למערכותיהם, מה שתפס את הכותרות הייתה אמירת השופט "בוגד" כלפי הנאשם. להמשך קריאה…

שירותי אחזקה פירטיים בחסות חברת yes


yes לוגובימים האחרונים שב וחזר אצלי זיכרון מימים רחוקים. בזמנו, לפני היות חברת "הוט" וחברת "יס" פעלו במדינתנו חברות כבלים. בכל איזור הזיכיון היה שייך לחברה אחרת. לא זוכר בדיוק את השמות שלהן, אבל ,אם אני לא טועה המילה "זהב" הופיעה בשמות די הרבה. לא היו יותר מידי ערוצים והשידור היה אנאלוגי ,שיטה פחות מתקדמת מאשר היום.

נקודת התורפה של החברות הללו הייתה הקלות בה ניתן היה לעקוף את נקודות החיבור לתשתית שלהן. בצורה כזו רבו האזרחים שהצליחו להתחבר לשירות באופן פיראטי בלי לשלם. חברות הכבלים נאבקו בתופעה. שלחו פקחים,ביצעו ניתוקים, פתחו תיקים פליליים והגישו תביעות משפטיות. לא נעים.

התופעה כיום כבר לא קיימת, בעיקר בזכות שיטת השידור הדיגיטלית . למה בכל זאת נזכרתי בתופעה הזו דווקא בימים אלה? תשמעו סיפור איך היא – הפיראטיות- חזרה ופקדה את ביתנו והפעם בחסות חברת " יס". להמשך קריאה…

עיתונאי קול ישראל שובתים, אבל מי צריך את השידור הציבורי הזה…

24 בפברואר 2014 2 תגובות

קול ישראל"בשל עיצומי העובדים העיתונאים ב"קול ישראל" המוחים על הפגיעה בעבודתם,בשכרם ובמעמדם המקצועי, לא תשודרנה התכניות…." הודעה כזו משודרת מספר פעמים ביום ברשת ב' והתכנית, או חלק ממנה מופסקת. במקומה מנגנים שירים עבריים.

אין נימוקים בהודעה המשודרת, אין הסברים, אין תכניות ויש שירים עבריים – גן עדן . (כהגדרתו הנצחית של אביגדור ליברמן) להמשך קריאה…

%d בלוגרים אהבו את זה: