ראשי > אישי, אקטואליה > הנושאים שלא כתבתי עליהם – אבל רציתי לכתוב…

הנושאים שלא כתבתי עליהם – אבל רציתי לכתוב…


כבר תקופה שהבלוג הזה אינו מתעדכן. עבור אתר העוסק בנושאי אקטואליה זה פרק זמן לא קצר. אבל אין זה אומר שאין נושאים שראוי להעיר עליהם.

האמת , במצב הנוכחי בו מתנהל השיח הציבורי במקומותינו, מתגברת התחושה שאין טעם להשמיע קול. אין מדובר בחתירה לשינוי . מועטה בדרך כלל השפעתו של בלוגר בתחום זה, אם בכלל היא קיימת. אבל יש רצון להישמע, לשלב דעה בשיח. כיום, גם זה כמעט ולא קיים. [פרט למקרים נדירים]. הבימה מסורה לשיח אלים, בוטה, בריוני ומאיים – למי יש עניין ליפול למדמנה הזו. אז מתרחקים מנושאי האקטואליה. [הצצה לדף הבית של "רשימות" מגלה כי הכותבים בתחום זה ממעטים מאד להעלות רשימות חדשות. ] חלק גדל והולך של הכותבים מתמקדים בנושאים אחרים. רק לא ענייני היום.

את התופעה הזו הטיבה לתאר ד"ר נעמה כרמי בפוסט שהעלתה לאחרונה 2015: קשה למצוא את הקול.

ובכל זאת – על מנת שלא לנטוש לחלוטין את הזירה, להלן רשימה חלקית של מספר נושאים שראוי היה להתייחס אליהם ונמנעתי . אמנם היה בהם דיון ציבורי, חלקם גם קיבלו התייחסות משפטית, אבל הכול לווה בשיח מתלהם ואלים.

* מוחים מקצועיים –  הם די מוכרים במחוזותינו, לכן כבר השיגו את מטרתם. אבל הם חייבים להזין את נושא המחאה שלהם באופן מתמיד על מנת שלא יישחקו. יש סוגים שונים של מוחים מקצועיים. אותי מעצבנים אלה שמקצועם במחאה נגד תופעת אפליית עדות המזרח, בין אם נכונות הטענות לגבי מקרה זה או אחר, בין אם לאו. הם ימצאו אפליה בכל מקרה. עד  שלא נתקלתי בהם חשבתי שהתופעה הפסולה של האפליה הזו, נחלשה והתעמעמה משך השנים. אבל המוחים המקצועיים לא ויתרו. בצד החיוב שיש בפעילותם ותרומתם להצפת תופעות אפליה שעדיין קיימות, הם שוקדים לחפור ולזעוק "אפליה" כמעט בכל נושא. באחרונה על הפרק ההתנגדות הציבורית לחזרתו של אריה דרעי לתפקיד שר הפנים. המוחים המקצועיים טוענים שרשי ההתנגדות הזו, מעוגנים באפליה עדתית. דרעי הוא מזרחי – מכלוף  – ועל כן ההתנגדות . אילו לא היה מכלוף, מינויו לתפקיד שר הפנים היה עובר ללא התנגדות. ומה על הרשעותיו של השר בעבירות של שוחד שנלקח לכיסו הפרטי – את הטיעונים הללו מבטלים המוחים המקצועיים  "הוא כבר שילם את חובו לחברה" הם טוענים. משפטית הם צודקים כמובן. ומה על הפן הציבורי/מוסרי? אין למוחים תשובה של ממש. לדידם "המכלוף" גובר.

* צדיקים בעיני עצמם – דוגמא אחת שולית. מזכיר הממשלה ועוד מעט היועץ המשפטי לממשלה. בעבר הפרקליט הצבאי הראשי. באירועים סביב פרשת הרפז, דווח לו ע"י הרמטכ"ל דאז שהעתק המסמך ששימש בסיס לפרסום מעוות בטלוויזיה, נמצא בידיו. מה עושים עם זה נשאל . תשובתו – תן לי לחשוב על זה. כעבור מספר שעות הנחה להעביר למשטרה/פרקליטות. עד אז שתק. הטענה שבגינה נפתחה נגדו  חקירה – מדוע לא הורה מייד על העברת המסמך למשטרה, למה לקח לו מספר שעות להגיע להחלטה הנכונה.

החקירה כידוע, לא העלתה ראיות למעשה פלילי. התיק נסגר, אבל לא מחוסר אשמה. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף הערה לא מחמיאה. אח"כ מחליטה הממשלה למנות את האיש לתפקיד היועץ המשפטי הבא. וכבר הצדיקים רצים לבג"צ מעלים טיעונים שכבר נבדקו והוכחו כחסרי בסיס, ועוד מיני נימוקים . בג"צ דוחה את העתירות. חבל שלא הטיל על הפונים קנס כבד בשל הוצאות המשפט. "הצדיקים" תבעו גם את הדחתו של ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת החקירות 443 במשטרה, לאחר שתלונה נגדו על הטרדה מינית נתבררה כבלתי מבוססת והוכח כי הוגשה על רקע סכסוך בין המפקד וסגנו. טוב שהמפכ"ל החדש החליט להחזיר את הניצב לתפקידו.

* משטרת המחשבות – זה נושא כבד המחייב התייחסות נפרדת, אבל חובה להזכירו .  הוא מערער את יסודות הדמוקרטיה בארצנו  ומשליט אורח חיים מפחיד ומאיים  על ציבורים שלמים כאן.

תוספת

ההודעה הטלפונית שקיבלתי בראשית השבוע הותירה אותי חסר מילים מעצמת הזעזוע. חברי לעבודה מ. נפטר . זה היה קצר . הרגיש שלא בטוב, התלונן על כאבים, אושפז, עבר סדרת בדיקות בבית החולים ולאחר שאובחן התברר כי כבר אין מה לעשות. המחלה גברה ולאחר מספר ימים נפטר. הלם גדול- כי האיש תפקד באורח תקין והיה בסדר עד לחודש האחרון לחייו.

אבל משהו לא מרפה. הכרתי את מ. מהנדס במקצועו במסגרת העבודה המשותפת בעירייה. תחומי הפעולה עליהם היינו מופקדים אמנם היו שונים, אך החדרים היו קרובים. פינת הקפה הייתה משותפת ונפגשנו יום יום. שיחות חולין, לעתים גם בנושאים מקצועיים שכל אחד מאתנו טיפל בהם. כך התנהלנו אנו, ויתר העובדים באותו אגף. מטבע הדברים ההיכרות מעמיקה ונוצרת חברות.   שנים לאחר ההיכרות הראשונה, פרשתי מהעירייה. מ. נשאר. היה צעיר יותר. בהמשך השנים מאז, התחלפו הממונים. השתנתה האווירה. מרירות, חשדנות, הסתגרות, אדישות, הסתגלות.

מ. פרש גם הוא, אבל בשנה האחרונה לעבודתו, סבל מהתייחסות בלתי ראויה,בלשון המעטה, של הממונים. פה ושם אפילו חבריו לעבודה מחו על כך , אבל מי שומע.

תופעה של לחץ בעבודה  משפיעה לרעה על בריאותו ואיכות חייו של העובד.

שתי מובאות בנושא:

….""סגנון ניהול שאינו משתף את העובדים בקבלת החלטות, שם דגש יתר על תחרותיות, לא מספק לעובדים תמיכה ולא מכיר בעבודה טובה שנעשתה על ידי העובדים. דרישות סותרות ממנהלים שונים יכולות גם כן לגרום לבלבול ולחץ אצל העובד…."  [ ויקיפדיה]

….""מקום העבודה הוא אחד ממרכיבי ההשפעה העיקריים על הבריאות. לחצים בעבודה משפיעים על  הבריאות הפיזית והנפשית שלנו…" [המוסד לבטיחות ולגיהות]

 

קשה, מאד קשה להשתחרר מהמחשבה שמ. ידידי שילם בבריאותו על היחס לו זכה בשנה האחרונה במקום עבודתו. מי ידע.

יהי זכרו ברוך.

  1. חיים
    20 בינואר 2016 בשעה 15:53

    בעניין הלחץ בעבודה, עבדתי ליד החבר שלנו מ' 20 שנה ובמותו שאלתי אותה שאלה. האם היחס המשפיל והכוחניות המיותרים שאנו חווים מדי פעם במקומות העבודה שלנו בארץ, יכולים לגרום לפריצת מחלה קשה? במקרה של מ' נמצאה המחלה באזור הכיס המרה והכליה, מוקדים של מרירות ואבחנה רוחנית! רק אלוהים יודע. אך דבר אחד בטוח: מכל מלמדיי השכלתי. משה היה איש נעים הליכות מהמדרגה הראשונה, תכונה שמעידים עליה גם בני משפחתו בסתר לבם בבית. הלקח העיקרי לאמץ את האמות הטובות, להסיר כל שמץ של מרירות ומשקעים, ולהשפיע על סביבתנו לטובה, כפי שחברנו מ' עשה, וכפי שמורי ורבי מנחם רבוי גם עשה במהלך כל שנות תרומתו לציבור.
    ישר כוח מנחם, ושיהיה זכרו של מ' ברוך.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: