ראשי > אקטואליה > גדעון סער-שלום ולא להתראות

גדעון סער-שלום ולא להתראות


הכיפה של גדעון סערהשבוע זה קרה בפועל. גדעון סער הגיש את כתב התפטרותו מהממשלה ומהכנסת, בהמשך להודעתו הפומבית לפני כמה שבועות , כי בכוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים על מנת להקדיש יותר זמן למשפחתו.

הודעת השר גררה ״פסטיבל פרידה״, ובצדק מסוים. לא כל יום קם שר בכיר ומודיע על פרישה מהזירה הפוליטית. השר אמנם טרח לרמוז כי פרישתו היא מעין פסק זמן ואין לשלול אפשרות של חזרה לביצה ממנה הוא פורש כעת, אבל בכל זאת – פרישה היא פרישה , וברור כי לא מדובר בחזרה בזמן קרוב מאוד.

סער נחשב כשר טוב, ויותר מכך בלט בהיותו ״רב מג״ במסדרונות הפוליטיים. הוא ידע לרקוח הסכמים פוליטיים ולכבוש לעצמו מקום גבוה ובכיר ברשימת המועמדים לכנסת. עד כדי כך הצליח שרוה״מ , כך אומרים, החל לחשוש שמא שר הפנים שלו חותר לרשת אותו בעתיד הקרוב.

בנאום הפרידה שלו במליאת הכנסת טרח השר הפורש להציג רשימה ארוכה של הישגים במשרד הפנים,אבל חרף המאמץ קשה לאפיין אותם ככאלה שיזכרו לאורך זמן.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר. לסער תיזכרנה שתי החלטות שלו לאורך זמן. האחת פעילותו הנמרצת לחקיקת חוק מעצר העובדים הזרים, שנפסל פעמיים כבלתי חוקתי ע״י בית המשפט העליון.אין זה דבר של מה בכך. מבלי להיכנס עכשיו לדיון אם החקיקה הזו ראויה או לא העובדה שהבג״צ פסל אותה פעמיים אינה מדברת בזכותו של השר,שלא השכיל למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הבעיה מלבד זו שהובילה אותו להתנגש ראש בראש עם בית המשפט העליון.

החלטה שנייה שקיבל השר היא זו שפסלה חוק עזר של עיריית תל אביב שנועד להסדיר פעילות של בתי עסק בשבת בהתאם למקובל בעיר החילונית הזו כבר עשרות שנים. סער בהתאמה להתנהלותו בנושאים אחרים טרח לנמק את ההחלטה בשורה של נימוקים פורמאליים. אך אלו לא הרגיעו את תושבי העיר והזעם כלפי השר רק הלך וגבר. סער עמד על שלו, והפרשנות הרווחת הייתה שהוא מבקש לקרוץ לחוגים החרדים במטרה לגייס תמיכה במסגרת מאבקו לכיבוש ראשות הליכוד ויותר גבוה מכך. משנתקבלה ההחלטה של השר לקחת פסק זמן החליט להעביר את ההחלטה הסופית בנושא לידי מחליפו. למה להסתבך.

אבל כאן באה הפתעה מסוימת. במסגרת הופעת פרידה בישוב החרדי מודיעין עילית, חשף השר שינוי בהשקפת עולמו. לדבריו, בברית המילה של בנו הוא נדר נדר לשמור שבת. הוא חושב שגם החילונים מצווים על שמירת שבת על מנת לקיים צביון ויחוד של חיים ומסורת המאפיינים את העם היהודי.. זה הרקע להחלטתו לא לאשר את החוק המתיר פעילות של בית עסק בשבת בת"א . סער גם סיפר לתשואת הקהל שלא הלך לצפות במשחק כדורגל של קבוצת ריאל מדריד מול ברצלונה בעת ששהה באחרונה במדריד. זאת אף שיכול היה להגיע ברגל למגרש והשחקנים אינם יהודים.

בין אם החלטת השר ונדריו נטולת מניע פוליטי או לאו. טוב שהשר הפורש חשף את צפונות ליבו. זכותו לנהל אורח חיים שהוא מאמין בו.. אבל למה הוא מבקש לאכוף את קיום נדריו על תושבי תל אביב?

טוב שהשר פרש. עוד יותר טוב יהיה שלא יחזור.. מי שמבקש לאכוף את אורח חייו ונדריו הפרטיים על הציבור, אין לו מקום בזירה במערכת הפוליטית..

  1. 7 בנובמבר 2014 בשעה 17:56

    איני מחסידיו של גדעון סער. דרכו הכוחנית הגיעה לשיאה במלחמתו בבג"ץ בעניין הפרת זכותם של הזרים מאפריקה לקבל יחס ראוי.
    על רקע זה קל לי להבהיר למה אני תומך ברעיון של שבת יהודית במדינת היהודים היא מדינת ישראל.
    סמלים נועדו לתמצת איזו שהיא מהות. סמלה של המדינה היא המנורה ועל דגלה מגן דוד. שני סמלים אלה הם המסמלים את היות מדינת ישראל מדינת היהודים.
    אין לי צורך בהכרה של אבו מאזן במדינת ישראל. גדעון סער שייך לממשלה שראשה דורש מאבו מאזן לעשות זאת כתנאי למשא ומתן. צביעות היא התכונה המאפיינת התנהלות כזאת. היהדות שלי וצביעות הם כשמן ומים.
    כמו שהמנורה והמגן דוד הם מסמלי היהדות גם השמירה על זכויות הגר היא אחד מעמודי התווך של אוהל המסורת היהודית.
    אני איני מקיים תרי"ג מצוות. אם אני נדרש אני מגדיר עצמי כיהודי. כיהודי אני מחפש את המשותף לי ולשאר המגדירים עצמם כיהודים. אני חושב שהשבת יכולה להיות גם היא משהו משותף.
    פעם עבד הישראלי ששה ימים – מצאת החמה עד צאת הנשמה. היום חמישה והמגמה לרדת גם לפחות ימי עבודה. אין מניעה להפוך אחד מימי המנוחה ליום משותף לכולם ולכן איני מוצא סיבה למה שלא יהיה זה יום השבת.

  2. 7 בנובמבר 2014 בשעה 18:21

    לגבי החלטת על חוק העזר בשבת אני תומך בהחלטה המאוזנת שלו להרשוץ למוסדות בידור תרבות לפעול בשבת במתחמים. ככלות הכל הפיצוציות והמכולות האלו שנהנו מפתיחה בשבת לא היו של אנשים פרטיים אלא של רשתות שגרמו לבעלי עסקים פרטיים לפתוח בשבת.
    אני חושב שהוא נכשל בליבה של ניהול משרד הפנים ממשיך לקדם את המאגר היומטרי שכל פעם מתגלה שאבטחתו וניהולו עתיד להיות מתחת לכל ביקורת.
    ממשיך באיחודי יישובים בטענה של חיסכון כאשר לא חושבים שאדם הלך לגור ביישוב בעל הווי מסוים ועכשיו מאחדים אותו עם יישוב אחר שאולי הוא בכלל לא רוצה להתאחד איתו. לדעתי צריל לעשות משאל בעת איחוד יישובים.
    המשיך עם הפרסה של העברת מפעלים מתקנים ובסיסים לרשויות מקומיות הזקוקות לסיוע, כך במקום שהמדינה תסייע לאותו יישוב מתקציב משרד הפנים משרד הביטחון ישלם ליישוב שרחוק ממנו כמה עשרות קילומטרים ארנונה. למה מי משלם את הארנונה של קמ"ג ובסיסי צה"ל לא המדינה?

  3. 7 בנובמבר 2014 בשעה 18:24

    לצ. ארצי – ואחרי כל המילים היפות, אתה מוכן לאכוף בחוק סגירת עסקים בשבת אף שהם פועלים כך משך שנים? באיזו סמכות ? סער למשל שואב את הסמכות מנדריו ומכוח האכיפה של משרתו כשר. הוא דורש מתושבי ת"א החילונים לשנות את אורח החיים שלהם. הוא שכח כבר את ההגדרה "חייה ותן לחיות" היום זה איסור על פעילות עסקים בשבת, מחר,אם יהיה לו נדר נוסף, חיוב לאכול כשר בלבד. טוב שפרש. כדאי שלא יחזור.

  4. 7 בנובמבר 2014 בשעה 18:37

    לנ.גוטמן – אפשר להתווכח רבות על פעילותו של סער כשר הפנים. אבל החלטתו לאסור על הפעילות של עסקים בשבת, בעיקר של הפיצוציות והמכולות, הכופה שינו באורח החיים על התושבים החילוניים – ואלה פחות מתעניינים באינטרס הכלכלי של כל מיני גורמים – לוותה בכל מיני נימוקים פורמליסטיים מגוהצים. עד שלפתע יצא המרצע. הנדר שנדר השר לשמור שבת ובזכות הנדר הזה "נגלה לו האור" ונפלה ההחלטה. על כך הביקורת. צריך להסתייג ממי שמבסס החלטותיו על נדרים,שבועות, וכיוב'… הביקורת על פעילויותיו האחרות היא נוסף על כך…

  5. 7 בנובמבר 2014 בשעה 19:14

    לנחום גוטמן – איחוד ישובים לא נעשה בשלוף כפוי של שר הפנים. לתושבים יש מה להגיד ומקשיבים להם. אני מדבר מניסיון וידע אישי.

    למנחם רבוי – אני מכבד אותך ומצפה שתכבד אותי. אתה לא חייב להסכים אתי אבל מילותיי שקולות למילותיו של כל אחד אחר. אני משתדל להתייחס לגופו של העניין ולא לדברים שוליים.
    זה הפך כבר לרפלקס ישראלי להגיב בעוויתות לא רצוניות קיצוניות כאשר מדובר בענייני דת.
    כפיה היא המטריה, תחתה חוסים כל הצדקנים ומתנגדיהם גם.
    ההתנגדות לכפיה היא הגורם המשותף שמחוץ לסוגריים. חילוני נגד כפיה – מתלונן שהחרדים כופים עליו – והחרדי גם הוא נגד כפיה – מתלונן גם הוא שכופין עליו.
    על החילוני כופים שמירת שבת למשל ועל החרדי כופין לעמוד דום בהשמע הצפירה.
    למה לא לנסות לחשוב מחוץ לקופסא. למה לא להגיב אחרי מחשבה.
    יום מנוחה משותף לכולם שיחול בשבת יכול לבוא מאהבת הזולת ומתוך כבוד הדדי. פעם כאשר היה רק יום מנוחה אחד עלתה טענה מוצדקת – לזמנה – שלא מאפשרים לעובדים ששה ימים לממש זכותם להנאות השמורות ליום החופש היחידי בשבוע.
    אבל מנחם רבוי לתשומת לבך אני מדבר על יום חופש אחד משותף מכמה ימים בשבוע.

  6. מנחם רבוי
    7 בנובמבר 2014 בשעה 20:02

    לצ. ארצי – אכן דעתך שקולה לדעות של כל אחד אחר. זכותך גם לקרוא לדעות האחרים דעות שוליות, זה לא מוסיף לחיזוק טענותיך. בעיני החילונים בת״א שהורגלו משך שנים לעסקים הפתוחים בשבת סגירה בחוק זו התערבות באורח החיים שלהם. אגב, איש אינו מחייב לעמוד דום בפומבי בהישמע צפירת זיכרון, אפשר לבקר ולהסתייג מנוהג כזה אבל כפיית השבת נעשית בחוק ומי שאינו מקיימה צפוי לעונש מידי הרשות. אצל סער הייתה סכנה שהסנקציות האלה יגלשו לעבר מי שימשיכו לפתוח עסקיהם בשבת. הם לא היו עושים כך ,אגב אם לא היה ביקוש לשירות זה.
    בכל מקרה נראה לי שמיצינו את הדיון.

  7. 7 בנובמבר 2014 בשעה 20:35

    להחליט על מיצוי הדיון זכותך
    לא יצאתי בזלזול על דעתך אלא על הפטרונות שלך "ואחרי כל המילים היפות…."
    שבת שלום מאהבה ולא מכורח חוק

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: