תוצאות הבחירות שהפכו את מלאכת הרכבת הממשלה למסובכת, קשה וכמעט בלתי אפשרית, ממריצות את הפוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית לחפש נוסחאות מרבעות מעגל/מעגלות ריבוע, צירופי מילים ומשפטים, שיגידו באופן ברור כן ולא בנשימה אחת ועוד ועוד.
במקביל יושבים מחשבי החישובים בסיעות השונות ושוברים את הראש איך לייצר מצב שבו יוכלו להפיק את מירב התועלת מהסיטואציה.
הליכוד ביתנו , ביבי וליברמן כבר מזיעים על המדוכה. איך יוכלו להרכיב ממשלה, שתאפשר להם לשמור בידיהם את מירב נכסי השלטון , נוכח השותף הבכיר המסתמן לקואליציה יאיר לפיד ודרישותיו ,שעוד לא הוצגו פורמאלית, אבל שניהם מנחשים היטב מה תהיינה.
תוצאות הבחירות הרשמיות, מהן התברר כי הסיכומים הסופיים הוסיפו מנדט לגוש הימין(בנט) והפחיתו מנדט מגוש השמאל (סיעות ערביות) , הן בבחינת נחמה קטנה, לא מספקת. עכשיו כשאין יותר תיקו של 60/60 בין הגושים ,והם עומדים על 61 לגוש הימין ו-59 לגוש השמאל , אפשר כבר ,מבחינתם, לנהל מו"מ מעמדה של יתרון מסוים.
זה כמובן עוד לא מספיק. צריך להגדיל את הפער. הדרך האפשרית היחידה היא לנסות לפורר ולמסמס את החלוקה הגושית, שגם כיום היא אינה מובהקת. כבר היו דברים מעןלם.
פרשני התקשורת לא הציבו את הנושא הזה במוקד ההתייחסויות שלהם לאחר הבחירות. התייחסויותיהם המרכזיות נעו סביב חלוקת התיקים הבכירים, כיצד אפשר לרבע את משמעות המושג השוויון בנטל ( כבר הכניסו שינוי ועכשיו זה הגברת השוויון בנטל) כך שהחרדים יוכלו לבלוע את השינוי ולפיד ואנשיו יוכלו לומר ש"עקרונות דרישותיהם התקבלו".
משימות אלה דורשות מאמץ. קל יותר להשיגן אם ניתן יהיה ל"שנע" כמה חברי הכנסת מגוש לגוש. הקל ביותר כרגע הוא לשכנע את סיעת "קדימה" ,כן זו שצלחה בקושי רב את אחוז החסימה לחבור לליכוד, כחטיבה נפרדת ,או במתכונת מיזוג מלא. זאת כמובן תמורת מחיר מתאים.
לא, אין מדובר במכונית "מיצובישי" כפי שקיבל ח"כ אחד (שנכנס לכנסת ברשימת "צומת") ובהצבעתו אפשר את אישור הסכמי אוסלו בכנסת… הזמנים השתנו.
הפעם מדובר בתיק הביטחון לשאול מופז. מה הוא לא מוכן לעשות על מנת לזכות בתפקיד הזה.
יש לו ידע וניסיון בתחום .והוא כבר הצטרף לליכוד עזב אותו וחבר אליו פעם נוספת לקואליציה, פרש והצליח להיבחר, מוכה וחבול, פעם נוספת לכנסת… פעם נוספת לא תשנה הרבה.שאול רוצה את תיק הביטחון. גם לישראל חסון, איש הגון וישר, בעל עבר בטחוני, בודאי ימצא תפקיד הולם.
כך אפשר יהיה "לצוד במכה" שתי ציפורים. גם להגדיל את הפער בין הגושים ל -63 ימין מול 57 מרכז שמאל, גם למנות לתפקידים בכירים במערכת הביטחון שני אנשים שיש להם הכשרה בנושא.בנוסף להגביר כוחו של מרכיב הממשלה המיועד, ביבי, ולהחליש במידה מסוימת את יכולת הדרישה של המבקשים להצטרף לממשלתו.
אז אל תגידו שהמניפולאטורים ומחשבי החישובים והתרגילים הפוליטיים – פרלמנטריים לא חשבו על זה ולא פועלים בכיוון.
שני בלוגרים (דוד מרחב, ויאיר דקל) כבר הקדימו אותי ורמזו על כך ועורך הארץ כתב על כך במפורש.
מנחם רבוי - הבלוג 
ברור שמופז רוצה את תיק הביטחון גם לאור הקמפיין שהוא עשה. עם מוטי מורל הקמפיינר הכי טוב הוא הצליח רק בעור שיניו להיכנס לכנסת – זה כנראה לא יקרה בפעם הבאה. נתניהו מוכן לשלם הרבה כדי שיעלון לא יהיה שר ביטחון (עובדה הוא שילם הרבה לסיעת עצמאות כדי שאהוד ברק יישאר שר ביטחון) כך שכמו אצל ברק אדם שמחפש לשרוד פוגש אדם שמחפש לא לקדם מישהו שהוא לא סובל. נתניהו גם יודע שמופז אם יצטרף לא יכול לפרוש כי זו תהיה סוף הקריירה שלו.
מופז ניצל בעור שיניו.
מי שמניח שמופז ישוב ויזגזג עושה לאיש עוול. רק אוויל משריש יחזור שוב ושוב על אותה טעות.
להערכתי אנחנו נעמוד שוב תוך זמן קצר מאחורי פרגוד הקלפי. מי שתעלם זו ציפי שחזרה והכזיבה. טוב יעשה מופז אם יפעל בשיקול דעת ויתאפק. הפסדו הרגעי יהיה שכרו העתידי והוא יהווה אבן שואבת לרסיסי קדימה.
יאיר לפיד זכה מעל לציפיותיו. איני מכירו דיו. אם יש לו תעצומות נפש הוא לא יתפתה להבטחות ולא יושפע מדברי חנופה. רק אם יעמוד איתן על דרישות היסוד שלו יש ל"יש עתיד" עתיד.
ביבי שלא הפנים את המחאה חטף קלות ועדיין יש לו הזדמנות להבין את המגמה ולהקים קואליציה מקצועית ולא פוליטית – כזו שלמשל תתן לטרכטנברג את האוצר. הסיכוי לכך קטן ומכאן עולה הסכון במשבר קואליציוני מתמשך עד להכרזה על בחירות חדשות.