ראשי > אקטואליה > שני רמטכ"לים ושני ראשי שב"כ – "כבשו" מפלגה

שני רמטכ"לים ושני ראשי שב"כ – "כבשו" מפלגה


מה מכשיר את ה"גנרלים" להנהיג מפלגה? האם יש להם אידיאולוגיה? אילו ערכים מנחים אותם פרט לרצון להיות שרים אולי גם ראשי ממשלה?

מופז והגנרלים שלו

מופז והגנרלים שלו

נצחונו של שאול מופז בבחירות הפנימיות "קדימה" מביא לצמרת מפלגה זו שני רמטכ"ל"לים (מופז וחלוץ) ושני ראשי שב"כ (דיכטר וחסון) בדימוס, אשר בתום שירות של עשרות שנים במערכת הביטחון מבקשים המשיך ולהחזיק בעמדות כח והשפעה להן הורגלו בעבר.

על מנת להגיע למטרתם הם, הגנרלים בדימוס, בחרו במסלול הפוליטי, שם כנראה העריכו, הסיכוי להתקדם ולהצליח גבוה יותר מאשר במסלול העסקי, חינוכי,מדעי משפטי וכיו"ב'. בתחומים אלה נדרש ידע מקצועי וניסיון. את זה אין להם. אבל יש להם בשפע זמן התחככות עם מקבלי ההחלטות בתחום המדיני בטחוני,כלומר עם המערכת הפוליטית. ניסיון זה ,להערכתם, מסייע להם בניסיון "להתברג" שם באמצעות המערכת הפוליטית.

חיפשו הגנרלים מפלגה ומצאו את "קדימה" . שלשה מהם, מופז דיכטר וחסון, הצטרפו לאריק שרון שהקים את "קדימה" עם פרישתו מ"הליכוד". מופז זיגזג אז לא מעט ופרסם הכרזות סותרות.פעם הוא מצטרף לשרון ול"קדימה" , פעם לא עוזב את הליכוד. בסוף עזב.

הרמטכ"ל חלוץ ניסה, לאחר סיום תפקידו הצבאי, את מזלו בתחום העסקי והבין די מהר כי במסלול הזה לא יגיע רחוק. לא כבר הצטרף "לקדימה" על מנת לחזק את היו"ר אז ציפי לבני במאבקה מול מופז שאף הוא נושא בתואר רמטכ"ל. מפה ומשם הבין הרמטכ"ל חלוץ כי הרוח נוטה לכיוונו של הרמטכ"ל מופז, וקפץ תוך יום על עגלתו של האחרון, תוך שהוא משאיר את ציפי לבני המופתעת לשחרר לכיוונו מילות גנאי. לא מזיז לו לחלוץ. הוא הולך לאן שהרוח נושבת.

שני האחרים ברביעיית הגנרלים, ניהלו משך שנים את השב"כ. האחד דיכטר הביא משם את ניסיונו לחיים האזרחיים וכיהן כשר המשטרה. סליחה השר לביטחון פנים, תוך כדי שהוא מפתח ציפיות להיבחר כיו"ר קדימה במקום לבני , בנוסף עסק בגיבוש חוק אזרחות חדש שאפילו הימין הקיצוני לא העיז להגישו. חסון? (שכיהן בסגן ראש השב"כ )הוא לא השאיר רישומו פרט להופעות תקשורתיות בהן פירשן בתחום המדיני בטחוני.

חלילה לנו מלזלזל בתרומת האישים הללו למדינה ולביטחונה. אבל מה מכשיר אותם להנהיג מפלגה? האם יש להם אידיאולוגיה? אילו ערכים מנחים אותם פרט לרצון להיות שרים אולי גם ראש ממשלה?

היום זה פופולארי להיות "חברתי" – אז הם חברתיים. אין להם שום "רקורד" בתחום. לחלקם אין אפילו לקט קטעי עיתונות המשקף התבטאות בנושא.

רצונם של "גנרלים" למיניהם לתפוס עמדות שליטה וכוח במערכת הפוליטית הנבחרת וליהנות מעצמה וכוח – לגיטימי. ודאי קשה למי שהיה עד אתמול שלשום רמטכ"ל צה"ל לשוב להיות אזרח "רגיל".

אבל השאלה היא האם ההילה המיוחסת ליכולתם של ה"לשעברים" הביטחוניים הללו , ממשיכה עדיין לסנוור את עיני הציבור. הרושם הוא שהקסם הזה פג. האם מפלגה שתתקשט בכוורת ביטחונית כזו על חשבון דחיקת בכירים "אזרחיים" מצמרתה, תצא נשכרת.? לא בטוח. מפלגת העבודה כמעט נעלמה בסקרי המפה הפוליטית עד שהקיאה מתוכה את אהוד ברק – גנרל עטור תהילה – לטובת מועמדים "אזרחיים".

האם "קדימה" תוכל להשתחרר מתדמית "מפלגת מדף" לאספקת תפקידים וכסאות לגנרלים ודומיהם, שהאידיאולוגיה שלהם היא קידומם האישי ? לא בטוח.

  1. dav
    30 במרץ 2012 בשעה 11:15

    רבים מחוקרי מדע המדינה בארץ כתבו על זה. חלקם כינו זאת "אומה במדים" אחרים כמו פדהצור נטו לכנות זאת "יותר אתונה מספרטה". ללא ספק, מיליטריזציה של הפוליטיקה האזרחית ניכרת בישראל. השאלה לא האם קיימת מיליטריזציה בפוליטיקה הישראלית, אלא באיזה מידה היא בולמת רעיונות אזרחיים.

    ולהפתעת רבים התשובה לא מובקהת, דווקא מערכת צבאית הישראלית בלמה הרפתקאה צבאית בזמן מלחמת המפרץ הראשונה (בניגוד לדעת יצחק שמיר) וכנראה שהמערכת הצבאית גם בולמת הרפתקאה צבאית באיראן (כמי שמצהרים "לשעברים" במערכת הביטחון).

    שאלה מעניינית כשלעצמה.

  2. צביקה ארצי
    30 במרץ 2012 בשעה 15:33

    אהוד ברק יכול לשמש דוגמא ורעה לדברים רבים אבל לא לאיש צבא בדימוס שהיה ראוי לתפקיד ציבורי אזרחי.
    לגבי כל השאר – מי ראוי יותר ומי ראוי פחות – הדחליל הבטחוני המרחף מעלינו מאז הולדתנו מסיח כל פעם מחדש את הדעת מהצרכים האמיתיים של המדינה. מאחר וכל דור העמיד פורש צה"ל במירוץ לראשות הפירמידה הרי שממילא עשו יוצאי הצבא האלה – הן מדעת והן מתוך רשלנות – לטיפוח הצרכים המתאימים לכישוריהם.
    ראש הממשלה האזרחי הראשון היה לוי אשכול המנוח. ההתגרות של נשיא מצרים אז גאמל נאצר ו"הגמגום" שלו הקפיצו לחזית המתרקמת ומשם לחזית הפוליטית את הגנרל משה דיין והצמיתו את הסיכוי להתבססות שושלת של ראשי ממשלות אזרחיים.
    עם המהפך של 1977 חזר הסיכוי לראשי ממשלה אזרחיים אך האג'נדה הפוליטית מדינית של ראש הממשלה אז, מנחם בגין, חיבבה עליו את קירבתם של גנרלים.
    צחצוחי המלחמה מול אירן וטפטופי ה"סבבים" בדרום מעלים שוב בעיני הציבור את חינם של המועמדים הבטחוניסטים.
    מול צחצוחי המלחמה מבעבעת מתחת לפני השטח ה"מחאה". הסקרים, המצביעים על מגמת עליה של מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', מחזקים את אמונתי כי בבחירות שאחרי אלה הקרובות נזכה סוף סוף לממשלה חברתית בראשות ראש ממשלה אזרחי ואני אפילו מעיז להאמין שתהיה זו אזרחית.

  3. א.ב.
    31 במרץ 2012 בשעה 9:19

    דרור חב"ד הביא את הקישור הזה באמורי. זה מתאים גם לכאן,
    הנה:

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1277069

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: