ראשי > אקטואליה > התשלומים ל"עד המדינה" – תשואה מובטחת או הימור פרוע

התשלומים ל"עד המדינה" – תשואה מובטחת או הימור פרוע


הסתמכות והיעזרות בעד מדינה היא טכניקה מוכרת, לעיתים גם נכונה. השאלה היא עד כמה חזקה ההסתמכות הזו, איזה מחיר שולם בתמורה, ובעיקר – האם התוצאה מצדיקה את הצעד.

על מנת למנוע מקבוצת הסנגורים של עשרות הנאשמים בפרשת השחיתות והשוחד, הידועה בשם "הולילנד" , לטעון על חוסר שקיפות והסתרת פרטי ההסכם בדבר ההטבות שהובטחו לעד המדינה בתמורה– פרסמה פרקליטות המדינה את עקרי ההסכם.

טוב עשתה. אלמלא הגילוי היזום היינו זוכים לשלל טענות ו"גילויים" על תנאים מפליגים שהוענקו, על תשלומי עתק ששולמו ועל החשאיות האומרת דרשני בשל הסודיות והאיפול.

זה לא אומר שלא תהיינה טענות כנגד המדינה, כנגד העד, אמינותו והתנהלותו. ידוע שלא מדובר כ"טלית שכולה תכלת".

גילו עיקרי ההסכם עם עד המדינה, מאפשר לנו לדעת באופן מוסמך כי המדינה מעניקה לעד מדינה, עבריין בעצמו, שאפילו הפרקליטות מודה שאינו אומר אמת בכל פרט ופרט –סכומים בהיקף של מאות אלפי ₪ ואולי יותר במצטבר – בתמורה לעדויותיו.

האם הדבר ראוי? האם צריך לשלם כסף ציבורי בהיקפים כאלה בתמורה לעדות? סביר שהפרקליטות והמשטרה לא התנדבו להתחייב על תשלומים בהיקף כזה. יותר נכון להניח כי הן נאלצו להסכים לאור דרישותיו של העד, בוודאי רצה לקבל יותר. היה מו"מ (העד – בעל ניסיון עסקי ואדם ממולח בעצמו נעזר בעו"ד, הציג דרישותיו וסחט למעשה את ההסכם עם המדינה. ) עכשיו יצטרך "לספק" את הסחורה.

האם תשלום מאות אלפי שקלים לעבריין ע"י המדינה על מנת שיפליל אחרים הוא מעשה ראוי? על פניו התשובה חיובית. אם הדבר יסייע למוטט את רשת השוחד והשחיתות שנפרשה לכאורה, ע"י שרשרת אישים במערכת הציבורית והפרטית – שווה לשלם מחיר גבוה. הציבור יקבל תשואה על השקעה גבוהה בעד המדינה, שהוא עבריין בעצמו. אבל תהייה לכך השפעה מחטאת על כל המערכות בחיינו.

בפני מקבלי ההחלטות במערכת המשטרתית ובפרקליטות עומדת משימה לא פשוטה. עליהם להוכיח בבית המשפט את אמיתות ההאשמות. הם חייבים למצוא ראיות תומכות לכך, בנוסף לסיפוריו של העד. הם יתקלו בשורה של סנגורים – משפטנים ממולחים, שיקשו עליהם בכל צעד ובכל פרט. אלה לא יבחלו בכל טריק על מנת לערער את הטיעונים המפלילים.

אם בסופו של דבר היקף האישומים לא יתקבל ע"י בית המשפט והתוצאה תהייה מצומצמת הרבה יותר מאשר האישומים – יצטרכו בפרקליטות להשיב לטענות על להיטות יתר ובזבוז כספי ציבור לטובת מקורות מפוקפקים .

הסתמכות והיעזרות בעד מדינה היא טכניקה מוכרת, לעיתים גם נכונה. השאלה היא עד כמה חזקה ההסתמכות הזו, איזה מחיר שולם בתמורה, ובעיקר – האם התוצאה מצדיקה את הצעד. הדברים נכונים גם במקרה שלפנינו.

  1. צביקה ארצי
    22 בינואר 2012 בשעה 11:35

    ראשית לא נבון יהיה לדון בצדקת העניין רק על סמך התוצאה. יש מדינות בהן עוד לפני שהוקרא כתב התביעה ידוע מתי ואיך יבוצע גזר הדין.
    בישראל הדמוקרטית ההחלטה נתונה בידי מערכת המשפט – ולכן, רק אחרי שיסתיים המשפט אפשר יהיה לדעת עם הוכחה האשמה או לא. אבל חובה לזכור שרק הגשת כתב אישום יכולה לאפשר החלטה של בית המשפט. ללא החקירה המקרה לא היה מגיע לבית המשפט כלל. ולכן טוב עושה מערכת אכיפת החוק כאשר היא משקיעה מאמצים כאשר עולה חשד לעברה על החוק.
    במקרה הזה חשיבות העניין עולה אלפי מונים על ההשקעה – כולל על עד המדינה – כי המדובר ברקבון שפשה לכאורה גם בראש המערכת השלטונית.
    חשיבות המשפט הזה על ספיחיו כפולה:
    א. אם חטא וימצא אשם הרי יהיה זה שידור חד וברור שאין מי שנמצא מעל החוק. המימוש האולטימטיבי של "מבחן בוזגלו"
    ב. אם הופלל ויצא זכאי הרי יהיה זה לקח שמערכת החקיקה תצטרך ללמוד היטב על מנת למנוע הישנות מקרים בהם ראש ממשלה מכהן מאולץ לפרוש שלא כדין – הייתי חושב שזו דרך כוחנית להחליף שלטון ללא בחירות, שרק רצח פיזי עולה עליה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: