ראשי > תקשורת ופרסום > אריה גולן מספר על מקרה מארץ רחוקה

אריה גולן מספר על מקרה מארץ רחוקה


 גולן מגיש יומן הבוקר ברשת ב', טוען כי מדובר בסיפור דמיוני על הנעשה בארץ רחוקה שאינה קשורה אלינו. אבל האמת היא כי מדובר במדינה קרובה מאוד. קרובה ממש אלינו. דרוש אומץ לב מצד ממלא תפקיד בכיר להתריס כך בפני הממונים והדרגים הבכירים. עוד יגידו שהוא "לא עובר מיקרופון".

מבוא ורקע

השלטון, בגרסתו הנוכחית אצלנו – שלטון הימין- ממשיך להוביל, בדרבון גורמים קיצוניים בו, שורת חוקים ונהלים שמטרתם ברורה וחד משמעית: להשתיק כל ביקורת שאינה נראית לו. בעצם זה לא מדויק. ההגדרה הנכונה היא השתקת כל ביקורת שאינה נושאת חן בעיני הסמן הימני בממשל, או גורמים המקורבים לו.

זה התחיל ברשות השידור, נמשך בהצעות חוק שתכליתן לפגוע בעמותות חברתיות – שהגדירו אותן כ"גופי שמאל", ממשיך ולא מסתיים, בהצעות שנועדו להכתיב מינויים פוליטיים מטעם השלטון בבית המשפט העליון.

אמנם ישנם בממשלה וכנסת אנשים הנמנים על הממשלה והקואליציה המסתייגים מההצעות הללו ומצטרפים לביקורת הקובעת שקבלתן תוביל לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית- אבל דומה שהם במיעוט. גם ראש הממשלה מודיע שאינו תומך אבל הרושם הברור הוא, שהוא מודיע זאת בחצי פה ורק לתפארת המליצה. אם היה אחרת כל הגל הזה לא היה מצליח להתרומם. צריך להזכיר עוד דבר. מגמת ההשתקה והפגיעה נגעה גם בח"כ מהאופוזיציה – אבי דיכטר ,שיזם [יחד עם ח"כ הליכוד זאב אלקין] הצעת חוק תיקון לחוק יסוד המדינה ומגדיר אותה  כמדינה יהודית וגורם בכך לדחיקתם אחורה של בני מיעוטים כאן, המונים כ -30% באוכלוסיה. יש תומכים להצעת החוק זו גם באופוזיציה…

מובן שעל רקע הדברים האלה קמה מחאה מגוונת ומחוגים שונים. בינתיים רק בהצהרות, נאומים מאמרים בתקשורת המודפסת וברשת. מעטים, אם בכלל, בכלי התקשורת אליהם מכוונת האצבע המאשימה הדורשת ללמד אותם לקח ו"להחזירם למוטב", – ערוץ 10 והערוץ הציבורי קול ישראל והטלוויזיה [ערוץ 1] השמיעו קול בנושא. התייחסות ביקורתית בוודאי שלא.

מי שבלט בהתנהלות אחרת ובאומץ ראוי לשבח הוא מגיש "יומן הבוקר", תכנית הדגל המובילה של רשת ב', אריה גולן.

הוא הופיע בתכניתה של קרן נויבך " סדר יום", המשודרת ברשת ב' לאחר יומן הבוקר, וסיפר סיפור ש"כל קשר או דמיון בינו למציאות ימינו אלה אינו קיים– תיאור דמיוני לחלוטין". נציין כי נויבך גולן ואחרים מהשדרים הבכירים ברדיו קיבלו לא מכבר, הנחייה שלא להביע דעות אישיות בפתיחים של תכניותיהם ולהסתפק בראיונות בלבד. בינתיים הם מתעלמים מכך. יתכן וצעדי התגובה נגדם יבואו בקרוב. נקווה שלא. נויבך עצמה, שאינה חוששת לבטא את עמדותיה העצמאיות והביקורתיות בשידור, לא שובצה במפתיע להגשת "מבט שני", תכנית התחקירים של ערוץ 1. היא הגישה את התכנית תקופה ארוכה ולפתע נזכרו ש"היא לא עוברת מסך"….

הסיפור של גולן

נחזור לעניינינו. אריה גולן סיפר בשידור למאזינים, סיפור שקרא בספרון קצרצר שנקרא 'בוקר חום' מאת פרנק פבלוף". לא היה זה קטע ספרותי שגרתי. הייתה בו משמעות. גם התרסה, אף שגולן מדגיש שאין לנאמר כל קשר למציאות ימינו אלה. ככל שמצאתי רק ערוץ "וואלה ברנז'ה" התייחס לדברים, גם זאת כקוריוז בברנז'ה העיתונאית…

הספר מתאר איזה שהוא מקום לא מוגדר ואיך המשטר שם מדרדר את כל האזרחים, בתהליך מתגלגל, אל התהום. בכל שלב אנשים שרוצים להמשיך בשגרה מסתגלים, מתרגלים, מבצעים את ההוראות, עד שהם מגלים שזה מאוחר מדי "זה מתחיל בהוראה של השלטון החום להשמיד את כל החתולים שפרוותם אינה חומה. המספר, שיש לו במקרה חתול לבן, מציית ומבצע. חבר שלו, שיש לו כלב, מקבל צו שקורא להשמיד את הכלב בגלל שגם לו אין צבע נכון. אחר כך יוצא צו לאומי לסגור את כל העיתונים ולהשאיר רק את העיתון שנקרא "החדשות החומות".

הקוראים לא מתרגשים הם קוראים את מה שיש. אחר כך הספרים. אחר כך כולם מתרגלים להוסיף את המלה חום או חומה בסוף כל משפט… זה אפילו נשמע להם די הגיוני. למה לא בעצם? והם מאמצים לעצמם כלבים חומים וחתולים חומים, וכולם הרגישו שהם בסדר ושכחו את בעלי החיים שהיו להם קודם, עם הצבעים הלא-תקינים. אבל המשמרות החומים לא שכחו והם יום אחד עוצרים את צ'רלי, חבר של המספר באשמה שפעם היה לו כלב שחור הנימוק של המשמרות: מי שקנה בזמן האחרון כלב חום, לא בהכרח שינה את המנטאליות שלו. זה ביזוי המדינה הלאומית.

ולבסוף סיום הספר:

"כל הלילה לא עצמתי עין הייתי. הייתי צריך להיזהר מהחומים כבר מהרגע שהעבירו את חוק החיות הראשון. היה עלינו לומר לא. אבל איך עושים את זה כשהכל תמיד קורה כל כך מהר? יש עבודה ודאגות יומיומיות, פרנסה ועוד כל מיני עניינים. ..הנה דופקים בדלת. אני מפחד. השחר עוד לא עלה. בחוץ עדיין חום. די תפסיקו לדפוק כל כך חזק. אני בא".

למען הסר ספק, מדגיש גולן כי מדובר ב"סיפור על ארץ רחוקה, דמיונית. חיים של אחרים, לא שלנו. וכי כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט."

נויבך מצידה מוסיפה לסיום "תודה רבה". –לכאורה סיום שגרתי ע"י המגיש של פינה בתכניתו. אבל דומה שהתודה כאן הייתה מעבר לכך.

ידיעת "וואלה ברנז'ה" בצרוף קטע המשדר 

עוד משהו :

מגיבים לרשימה הזכירו בהקשר לה את ספרו של אפרים סידון על האי הגיון.

למעוניינים – להלן קישור לרשומה שהתפרסמה כאן בספטמבר 2010 באותו עניין כולל מצגת מלאה של הספר. למי שיש סבלנות כדאי.

שאלות של היגיון

  1. 15 בנובמבר 2011 בשעה 10:35

    כן, נראה שאנחנו בהחלט בדרך לחום, או לשחור…
    ממליצה להיזכר גם בספר "סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן, האי הגיון" של אפרים סידון )-:

  2. נפתלי גוטמן
    15 בנובמבר 2011 בשעה 10:47

    אפרים סידון כתב ספר בנושא דומה "סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון" שעוסק באיך מיעוט כופה על רוב את מנהגיו. וכמובן יש את מסעות גוליבר של ג'ונתן סוויפט שכולל את הסיפור על מלחמה שפורצת על איך אוכלים ביצה רכה.
    אגב אזהרה לאוהדים תמיכה אינה מבטיחה להם כלום.
    העיתון האנטישמי הידוע לשמצה "דר שטירמר" נסגר ע"י הנאצים.

  3. 15 בנובמבר 2011 בשעה 10:53
  4. 15 בנובמבר 2011 בשעה 17:46

    תודה, מנחם. ואם יש לך קשר עם אריה גולן, אנא שאל אותו מדוע לא טרח להזכיר את שמו של המתרגם ואת שמה של ההוצאה שבה ראה "בוקר חום" אור…

  5. 15 בנובמבר 2011 בשעה 20:37

    "בוקר חום" ראה אור בהוצאת "נהר ספרים" בתרגום מצרפתית של ראובן מירן.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: