ראשי > אקטואליה > הבחירה של משה קצב

הבחירה של משה קצב


קצב יכול היה להודות ולחסוך לעצמו את המאסר הוא בחר לכפור באשמה. מבחינתו הוא חף מפשע. שלטונות הכלא יצטרכו להתמודד עם ההכחשה ולהוריד את האיש לקרקע המציאות. גם מי שהיו בפסגה צריכים עובד סוציאלי ופסיכולוג שיציל אותם מעצמם.

אפילו סנגוריו של משה קצב, אמרו זאת בתום הכרעת הדין של בית המשפט העליון בעניינו. הוא עשה טעות קשה כשסרב לעסקת הטעון המקלה שהוצעה לו. הוא עצמו הביא בכך עליו את התוצאה הקשה של גזר הדין – שנות מאסר ארוכות – שהטיל עליו בית המשפט המחוזי וחזר ואישר בית המשפט העליון.

"הזהרתי אותו" – אמר עו"ד פלדמן סנגורו. "נותנים לך – קח. אל תסמוך על תוצאה טובה יותר בפסק הדין". וקצב, הנשיא השמיני, דחה את העצה שתחילה הסכים לה וחזר בו ברגע האחרון. "לא היה ולא נברא, הכול שקרים ועלילות"- השיב להאשמות ובחר לעמוד לדין ו"להיאבק על חפותו".

עכשיו ילך לכלא למשך שבע שנים תמימות, ועדיין הוא טוען בתוקף שהכול עלילה ולא עשה דבר מהעבירות החמורות שששה שופטים קבעו כי חטא בהן.

למה הוא עושה את זה? הרי האיש לא טיפש. הוא פוליטיקאי ממולח שידע לפלס לו דרך במסדרונות הפוליטיים עד למרום הצמרת. האם לא הבין שעדיף היה אילו הסכים לעסקת הטיעון ויוצא בלי עונש מאסר? האם לא קלט, לאחר שראה ושמע את התנהלות הדברים בבית המשפט שעדיף לו להודות ולו במקצת ולזכות בעתיד בניכוי שליש משנות המעצר הצפויות לו? מה עובר במוחו של האיש שסנגוריו נאלצים להמציא גרסה חלופית להכחשתו הגורפת את האישומים ולטעון שיתכן וקיים יחסי מין עם המאשימות, אפילו עשה זאת תוך ניצול מרות ומעמד, אבל אלו היו יחסים בהסכמתן ולא אונס? והוא בשלו: הכול שקר!!!

קשה להבין. ברור שהתשובה אינה במישור ההיגיון והשכל. היא טמונה אי שם במבנה הנפשי של האיש, במסורת חייו ובסביבתו התרבותית המשפחתית.

הוא אינו מודה. מבחינתו הוא חף מפשע. הכול עלילה שרקחו דורשי רעתו, מתנגדיו הפוליטיים והאישיים שרצו בחורבנו ואובדנו. האליטות האשכנזיות הישנות חברו עליו להפילו. הן אינן יכולות לסבול שהצעיר המזרחי מעיירת הפיתוח יגיע על אפן וחמתן לפסגת התפקידים במדינה . הן לא יאפשרו לו, גם בית המשפט גם הפרקליטות, גם המשטרה – כולם. על מנת להתגונן ולהדוף את המזימה נכון לאמץ כל דרך ושיטה, כולל הכפשת המתלוננות, השתלחות בתקשורת, שיבוש הליכים וטריקים משפטיים, הכול כשר.

להלך מחשבה אפשרי זה, שוודאי התחזק אצל קצב במהלך השנים האחרונות, תרמו גם טעויות הפרקליטות והיועץ המשפטי בניהול התיק והחקירה, משפט התקשורת שנערך לו ועוד.

משה קצב צרך היה לבחור. יכול היה להודות – ולהכתים את עצמו באשמה מוסרית, אישית וחוקית, אך לצאת ללא עונש מאסר ואולי לחסוך לעצמו ומשפחתו את הסאגה המתמשכת על פני שנים של משפט תקשורתי בכיכר העיר.

קצב בחר באפשרות השנייה. כפר באשמות, וילך לשנים ארוכות לכלא. מבחינה ציבורית הוא מוקצה. אבל מבחינתו הוא נקי וצח כשלג. כך הוא בעיני עצמו, כך הוא טוען בפני משפחתו ומקווה שהם מאמינים לו [אולי הם באמת מאמינים] וכך הוא מציג עצמו גם ציבורית. [ציניקנים כבר העלו את האפשרות שיבקש להוסיף לשם משפחתו את המילים "הנשיא השמיני", כדי שכך יקראו לו אם יצטרך להשתתף ב"מסדר נוכחות" בכלא.]

בחירה קשה בחר קצב. שלטונות הכלא יצטרכו להתמודד עם ההכחשה ולהוריד את האיש לקרקע המציאות. גם מי שהיו בפסגה צריכים עובד סוציאלי ופסיכולוג שיציל אותם מעצמם.

"תם ונשלם" קבעו שופטי העליון בסיכום הכרעת הערעור. מבחינתו של משה קצב ומשפחתו זה רק מתחיל. לא בטוח שמבחינת המתלוננות נסגר מעגל. הבושה והצורך בשיקום ממשיכים אתנו עם כולנו.

  1. ת.
    12 בנובמבר 2011 בשעה 12:37

    רשימה מאוד נכונה!!
    משהו במבנה האיש ובאגו שלו לא איפשר לו להודות ,או גרוע מכך ,אילץ אותו להאמין באמת שהוא חף מכל פשע…
    איך אומרים החברה?הוא חי בסרט!!!
    צודק מנחם:הסיבה טמונה…" אי שם במבנה הנפשי של האיש, במסורת חייו ובסביבתו התרבותית המשפחתית."
    אני בדעה שבהכחשה הזו ,ועד הסוף ,נתן לאשתו"מתנה" "פיצוי"על הסיוט הזה שהיא עוברת -הוא מודיע לה :אני לא אשם!!!
    כולם אשמים חוץ ממנו-
    הרצפה עקומה-זוכרים??

    • 12 בנובמבר 2011 בשעה 13:40

      מבנה האישיות הזה מאד שכיח אצל פוליטיקאים ובכלל אצל שאפתנים. זה לא חידוש, ובדרך כלל זה דפוס שמוביל לדומיננטיות חברתית. הטעות שלו נבעה מאי קריאת המפה הפוליטית-משפטית, אך בכלליות אין אוכפים חוקים אלה (אונס והטרדה) על אנשים במעמדו, כך שההימור שלו היה סטטיסטית סביר, אבל גם במקרים של שיקול סביר יש יוצאים מן הכלל, ויש תבוסות. התגובה המכחישה זכורה גם ממקרה קלינטון (שאין לו אישיות פרובלמטית במיוחד), גם אצל סטראוס קהאן וכללית, זו איסטרטגיה משפטית נכונה (אם כי מאוסה). הטעות הברורה היתה הנסיגה מעסקת הטיעון, אך יתכן שהטעות נעוצה בעצם הכניסה להליך של עסקת טיעון. הוא מצמץ ראשון.
      גם השר רמון נקט בהכחשות אלימות, ובאופן כללי זה הועיל לו, הוא נענש בצורה מאד קלה, והמשיך לחייך כאילו הוא "גבר גבר".

  2. צביקה ארצי
    12 בנובמבר 2011 בשעה 20:19

    אני קורא את התגובות ולא כל כך מבין.
    שנות מאסר ארוכות…. מבנה אישיות שכיח….. טעות בקריאת המפה הפוליטית…. הוא חי בסרט…. שלטונות הכלא הצטרכו להתמודד…..
    מי שחושב על סרט לא מבין את הסיוט המתמשך בו חיות הנאנסות. מה הן שבע שנים מול חיים שלמים הרוסים.
    למה לא להגיד את הדברים הפשוטים. נעשתה טעות נוראית כאשר ניתן לאנס להמשיך במעשיו. נעשתה שגיאה כאשר הציעו לאיש עסקה שפגעה בזכויות הנשים – באשר הן – להגנה מפני מי שלוקח בכוח את שלהן ומשאיר אותן פגועות.
    נמשכת הטעות כאשר לאנס מורשע אין אפילו מילת חרטה אבל צריכים לעשות עבורו. למה?
    למה מגיע לו פרס? האם יש אפשרות שאלה התגובות כי המגיבים גברים?

  3. איה
    17 בנובמבר 2011 בשעה 11:40

    לא זאת בלבד שהוא טוען שהוא חף מפשע, אפילו בקשת הסליחה שלו היא של אדם שקרן ונוכל שהשתמש בכוחו ובסמכותו על נשים שבטחו בו. לא ברור לי מדוע הוא עדיין מעמיד פנים של אדם המשוכנע בחפותו- "אם פגעתי אני מבקש סליחה". אם פגעת? הלא הורשעת ונענשת על פשעיך, אין פה בכלל שאלה של "אם". ברור שפגעת. היית שם כשביצעת את האונס או לא?
    בשלב זה היית אמור להרכין ראש ולהתחנן למחילה כי אתה לא טוב יותר מכל אלה שיושבים איתך בכלא והלוואי שהיית מקבל יותר. דווקא לאדם שהגיע מלמטה ויודע שיש לו מה להפסיד, היה אמור להיות החמלה והיושרה כלפי חלשות ממנו וההיגיון הפשוט לא לסבך את עצמו בצורה כל כך זוועתית.
    והטיעון הזה של האליטות האשכנזיות כבר ממש עלוב, אגב. ומאד צורם השימוש בו במקרה הנ"ל.
    מאחלת לו להרגיש את הפגיעות והחולשה הזאת במקום שאליו הוא הולך ואולי משם ייצא אדם שונה.
    לנשים שאנס ופגע מאחלת כוחות נפש ועוצמות חדשות עם סגירת הפרשה הזו.

  4. צביקה ארצי
    17 בנובמבר 2011 בשעה 12:05

    אי! איה למה?
    מה חבל שלתוך דבריך הנכונים את משרבבת, אולי מבלי משים, קביעה תמוהה כאילו רק הנשים הן החלשות הזקוקות להגנה?
    לשמחתי לאורך כל הפרשה מרגע חשיפתה לעין הציבורית (מסתבר שבחדרי חדרים כבר היו עוד לפני לחשושים) ועד להכרעה בערעור נחשפו נשים חזקות גם באופיין וגם בבהירות מחשבתן.
    לשמחת כלנו, עם הזמן, הולכת ומתחזקת התודעה שגם לנשים יש את הזכות לתבוע את עלבונן ולדרוש מהפוגעים בהן לתת את הדין.
    אני מקוה שגם יבוא היום בו לא תראה הנפגעת את הפגיעה בה ככלימה שלה אלא אך ורק שלו. ביום זה יקל גם על נשים שנאנסו לעבור בשלום את "הפרשה".

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: