ראשי > אקטואליה > גלעד שליט חזר: על התמונה והמסר

גלעד שליט חזר: על התמונה והמסר


אחת התמונות הראשונות, מחזרתו של גלעד שליט שהופצו ע"י לשכת העיתונות הממשלתית, העבירה את המסר של נתניהו יותר מידי.  במקום מסר מנהיגותי נוצר מסר מגוחך, מציצני.

מבצע חזרתו של גלעד שליט משנות השבי הארוכות אצל החמס הסתיים ללא תקלות. כנ"ל גם מבצע החזרת אסירי הטרור הפלסטיניים לביתם ולמקומות גלותם.

עבור גלעד ומשפחתו מתחיל עכשיו תהליך של חזרה לאורח חיים תקין והתאוששות מטראומה ארוכה. כולנו מקווים שיהיה קצר ככל האפשר.

עבור מקבלי ההחלטות בעיקר נתניהו וברק מתחיל עכשיו שלב צבירת נקודות התהילה המנהיגות והקרדיט. סביר שישאפו למקסם זאת ככל שיוכלו, גם מפני שזו תכונה אנושית וגם מפני שהם יודעים כי יצטרכו לכך כשיצטרכו לעמוד ולהסביר אם תהיינה, חלילה, השלכות שליליות להחלטתם.

הפעילות עצמה לוותה בישראל בסיקור חי ונמשך של כלי התקשורת ובמיוחד אלו האלקטרוניים – ערוצי הטלוויזיה והרדיו, אבל גם התקשורת הכתובה . הפעם בחזית הראשוניות עמדו אתרי הרשת השונים.

הממסד, לשכת רוה"מ, משרד הביטחון וצה"ל, הטילו מגבלות על הסיקור, משום שרצו להבטיח כי התחרות לא תגרום לצלמים ולכתבים ל"התפרע" , להפריע לסדר ולפגוע בפרטיות גלעד ומשפחתו. אבל גם, יתכן ובעיקר, בשל הרצון להבטיח כי מהאירוע יצא "המסר הנכון" לתקשורת המסקרת. מעבר לצורך לשמור על המכובדות והפרטיות, התמונות "הנכונות" מעבירות גם את הקרדיט וזה נתון בידי מי ששולט על המידע.

בסיום המהלך הזה ניתן לומר כי בדרך כלל ההחלטה הייתה מוצדקת וגם הביצוע נכון.

אבל בכל זאת נראה שבנקודה מסוימת הרדיפה אחרי ה"קרדיט" והתהילה פגמה בשיקול הדעת הנכון והניבה תוצאה חמוצה.

החומר המצולם מחזרתו של גלעד לישראל הופק נערך והופץ ע"י דובר צה"ל ולשכת העיתונות הממשלתית.

אחת התמונות הראשונות שהפיצה לשכת העיתונות הממשלתית [לע"מ] הייתה תמונת המפגש והחיבוק הראשון של האב ובנו, נעם וגלעד. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, ובאמת החיבוק המצולם דיבר יותר מהרבה מילים. אבל גם ברגע משפחתי אינטימי זה המשיכו מצלמות לע"מ לתקתק. הן הנציחו כל תנועה, כל רגע.

תוך זמן קצר הוחל בהפצת התמונות לכלי התקשורת. מישהו צילם. אחר בדק, ושלישי, אולי רביעי בחר את התמונות להפצה. ברור שראש הממשלה עצמו לא היה מעורב בעניין הזה של ביצוע הצילומים, זוויות הצילום ובחירת התמונות להפצה. אבל דובריו ושליחו היו גם היו. הם פעלו על מנת להעביר את המסר.

ראש הממשלה החליט, ראש הממשלה מפקח שהכול יתנהל ללא תקלות, ראש הממשלה החזיר את גלעד, ראש הממשלה מנהיג.

התמונות היו צריכות להעביר את המסר. והן העבירו. בהחלט העבירו. באחת התמונות הראשונות, אלה ש"קובעות את הטון", שהפיצה לע"מ, בהכוונת לשכת רוה"מ , עבר המסר יותר מידי. ובמקום מסר מנהיגותי נוצר מסר מגוחך, מציצני.

הנה התמונה [רק אח"כ הופצו תמונות נוספות מזוית אחרת]:  החיבוק הראשון בין נועם וגלעד. בימין התמונה עומד משקיף על האירוע ביבי וחיוך גדול, מאוזן לאוזן על פניו.. 

גלעד ונעם שליט -חיבוק ראשון (מימין ביבי מחייך ומפקח) צילום והפצה:לע"מ


גם ברגע זה לא יכלו דוברי נתניהו להתאפק ולהפיץ את תמונת החיבוק ללא "המנהיג" המשגיח . צפייה בסרטון הוידיאו שהופץ אח"כ, מראה את הקטע כשראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל שליוו את גלעד, עומדים בצד. אבל צלם לע"מ הקפיד לקבוע את זוויות הצילום של האירוע כך שרק ראש הממשלה ייכנס ל"פריים".

נתניהו לא צריך את תמונת "המנהיגות" הזו. תמונות רבות מהאירוע משקפות את המסר שביקש להעביר. באמת מגיעה לו מילה טובה על ההחלטה .  הוא החליט החלטה קשה אמיצה ועמד בלחצים. הוא צריך לקבל קרדיט ציבורי. מערכת הדוברות וההסברה שלו פועלת די בהצלחה בכיוון הזה. חבל שמישהו שם נכשל במקרה הזה.

עוד משהו- בוודאי יהיו מי שיגידו כי העיסוק בתמונות מי יהיה במרכז התמונה, מי יפרסם אותה ראשון וכיו"ב' , הוא עיסוק בשטויות ומה שחשוב זה העניין האמיתי: חזרת גלעד והעסקה שהובילה לשחרורו. בודאי שהעניין האמיתי חשוב, אבל גם לתמונת השחרור והחזרה ישנו תפקיד. עובדה שהתקוטטו בנושא הזה לא מעט. 


  1. אסנת
    19 באוקטובר 2011 בשעה 9:56

    גם לי הפריעה התמונה הזאת. ביבי גוזר קופון, זה מה שאומרת התמונה.

  2. צביקה ארצי
    19 באוקטובר 2011 בשעה 15:58

    חברים מועדים לשמחה,
    גלעד חזר לחיק משפחתו חי וקיים. כל מילה נוספת מיותרת. אבל לאחר קריאת הפוסט ומתגובת אסנת החלטתי בכל זאת להגיב.
    חזרתו של גלעד בשלום הבשילה שני לקחים חשובים:
    אם רוצים באמת מצליחים
    נצחון רגש האהבה – משפחת שליט ניהלה מאבק הירואי. מול כל אחד מהגופים שפעל נגדם הם הפגינו אכפתיות ואפילו הבנה עד כדי אמפטיה.
    חזיתי כמו רבים בראיון של גלעד על הטלביזיה המצרית. שני דברים צצו ועלו:
    גלעד שליט בנם של אצילי הנפש אביבה ונועם. גלעד נשאל על שחרור עוד עצירים פלסטינים. בעודו בידים ערביות הוא לא הסס וענה כי היה רוצה בשחרורם וגם בנסיגתם מהרצון להלחם בישראל.
    "הישראלים" יצאו ותקפו את הרשעות המצרית. אחרי שראו פעמים נוספות את הראיון היו כבר אנשי תקשורת ישראלים, שאמרו, עם יד על הלב, שגם התקשורת הישראלית הייתה פועלת במקרים דומים בצורה דומה.
    אני מפרגן לביבי עוד הרבה קופות. אני מאחל לעם ישראל שהוא ירויח אותם ביושר. אני מאחל לעם ישראל שיידע לבחור לו מנהיגים ראויים לאהבה.
    חג שמח ומועדים לשמחה

  3. Tamar Matsafi
    19 באוקטובר 2011 בשעה 16:11

    בעיני דוקא מצאה חן התמונה, בצפיה שניה זה באמת נראה פטרוני משהו. אבל כשראיתי אותה לראשונה היא היתה מאד ישראלית בדיוק המהות שלנו מין סחבקית כזאת ביבי נראה שם אומר כאילו אה………. הבאתי לך אותו. ואין כל רע בזה שהוא "גוזר קופון" {ואני לא מחסידותיו} רבים עשו זאת לפניו, כל אחד רצה נתח מגלעד כולל אותם פעילים ש"עבדו" למען שיחרורו כל הזמן הזה, גם הם רצו להתראיין להצטלם ולהביע את דעתם, אז כל שכן ראש ממשלה שהביא לשיחרורו בהחלטה מאד קשה

  4. צביקה ארצי
    19 באוקטובר 2011 בשעה 18:02

    כל כך הייתי שמח לולא הייתי אנוס להתייחס לדברי תמר.
    המהות הישראלית שלנו היא עדיין סחבקית?
    האם כבר שכחנו את אוהלי המחאה?
    האם כבר שכחנו את הקריאות לצדק חברתי ולערבות הדדית?
    האם כבר נפתרו העיוותים במערכת הבריאות הקורסת?
    האם שכחנו את ראש הממשלה שבורח מכל אחריות? את ראש הממשלה שנמנע מלהביע עמדה ןשאינו לוקח הובלה ומתערב בזמן.
    האם ניתן להשוות בין הפעילים שעבדו קשה, ובלי מרכאות, וכנגד כל הסיכויים על מנת למנוע חזרה על מקרה רון ארד, שנגוז ונעלם, לבין ראש הממשלה שמשך והבטיח והבטיח ומשך זמן. רק פסע היה ביננו לבין מקרה נוסף של אותו מסכן שנמק ונגוז, כי רק הבטיחו למשפחה "לעשות הכל ולהחזירו" ולא לא עשו.
    ראש ממשלה שמנהיג ראוי לכל האמפטיה. ביבי לא ראוי גם בגלל שנגרר אחרי העמלים על שחרורו של גלעד ובעיקר בגלל מצבה העגום של החברה בישראל. טוב היה עושה ראש הממשלה אם במקום לגזור קופונים היה עושה מעשי מנהיגות והיה מגיב בנחישות למצב ומוביל את השינוי המתבקש.
    אני רוצה לקוות שביבי מתחיל להבין שהלך בדרך הלא נכונה. אני רוצה להאמין שהוא ישנה את התנהלותו. מכאן ורק מכאן בא הפרגון שלי לראות את ביבי גוזר עוד הרבה קופונים ובטח שלא ממצגי שווא ואפילו לא מזוייות צילום מחניפות.

  5. נתן
    20 באוקטובר 2011 בשעה 13:02

    בגילך המופלג פספסת דמות שחסרה בתמונות כל כך,האם דמותה של שרה לא היתה משלימה את החסר?

  6. 20 באוקטובר 2011 בשעה 14:23

    נכון.תראה מה שהגיל עושה לאנשים…

    • צביקה ארצי
      20 באוקטובר 2011 בשעה 15:37

      וואלה נכון. לא יאומן מה שהגיל עושה……ואני התייחסתי רק לביבי. נו נו!!!

  7. 20 באוקטובר 2011 בשעה 16:40

    אתה בהחלט לא היחיד שהתמונה הזאת עוררה בו אי נעימות קלה. למעשה, בעקבות פרסומה החל גל של פארודיות ברשת, בהן רואים את פניו של ביבי מושתלות בכל מיני סצנות קלאסיות –
    http://www.facebook.com/BibiBombing?sk=photos
    עניין משעשע (פרט לכמה תמונות של אנשים שלקחו את זה למקומות מכוערים), על אף שאני חושבת שהצעד של החזרת שליט באמת ראוי להערכה.

  8. יוריק
    20 באוקטובר 2011 בשעה 18:34

    העיסוק בתמונתו של ביבי (נטול שרה) – משעשע. אבל הדיון עובר למנהיגותו של בנימין נתניהו. כאן זה כבר לא "פוטו אופורטיוניטי". האם ביבי גילה מנהיגות כשהחליט על העיסקה אחרי שנתיים שהוא בשלטון ולמעשה מילא את מה שאפשר היה לקיים שנתיים קודם? עובדה, שהחמאס קיבל את מה שדרש – אלף אסירים.
    אז הייתי רואה מנהיגות אילו החליטו על כך קודם.
    אבל שאלת המנהיגות קיימת – האם מנהיג עושה מה שהעם רוצה או מה שהעם צריך?
    יש דיעות שמנהיג היה מונע את העיסקה. כמה שהדבר נראה לא אנושי, צריך לזכור שמסע יחסי ציבור מקצועי ומיומן דחק את עם ישראל לרגש, לא לחשיבה. הרגש הכתיב "החזירו את הילד". השכל אמר – חייל צריך להגן את האזרחים ולא להיפך.
    למנהיג היה רגש או שכל או תמונה?

    • צביקה ארצי
      20 באוקטובר 2011 בשעה 18:48

      יפה שאלתה.
      ישראל מספיק חזקה ובידיה כל האמצעים לעשות כמעט כל שצריך למען בטחונה.
      אני אישית צידדתי מהרגע הראשון בעסקה בכל מחיר. איני חושב שישראל צריכה להגביל עצמה מראש בעניין פדיון שבויים בעתיד. לעניות דעתי ישראל צריכה להתחייב לבוא חשבון ומיד עם כל משוחרר שחזר לדרכו הרעה. גלעד שליט עוד כשהיה מוקף בדוברי ערבית אמר שהוא בעד שחרור מחבלים בתנאי שיחדלו ממלחמתם בישראלים. הנשיא שמעון פרס הכשיר את הקרקע כאשר חנן אבל הוסיף כי אינו שוכח וגם אינו סולח.
      המרחב זקוק למנהיגות אמיתית. מנהיגות אמיצה ונחושה צריכה לצייר את המתווה שאחרי העסקה. הצו המנהיגותי צריך להיות חד וברור. עבור כל מחבל ששוחרר ברגע שיחזור לפעילות עויינת דינו מוות. יש לישראל את האמצעים ליישם צו כזה. רק החלטה אמיצה כזו יש בה כדי לעקר את כל החששות – מוצדקים או לא.

  9. 14 בינואר 2012 בשעה 16:50

    אני אישית אהבתי את הכתבה הזו במיוחד התמונה של ביבי
    נכון ביבי דופק את המדינה יום יום עים הקיצוצים אבל לא הוא אשם אללה אתם אשמים כי הוא נבחר על ידכם

  10. צביקה ארצי
    14 בינואר 2012 בשעה 17:41

    סרטונים מצחיקים לפעמים גם קצת מפספסים. מבלי להכנס לפרטים. בלי לבדוק מה עשה אלמוני וכיצד בחר פלמוני האומר אתם אשמים על ידכם נבחר הוא מי שבוחר לברוח מהעיקר – התנהגות ציבורית ראויה בחברה דמוקרטית.
    סרטוני מצחיקוני – אחרי שהכרנו אני רוצה לקוות שהסחבקיות לא בכבודך לא תפגע – האם אתה מעל כל הגועל נפש, כי אתה לא מלכלך את ידיך עם פתקי הצבעה? אני רוצה לקוות שגם אתה יודע שמי שלא מצביע לא משפיע.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: