ראשי > אישי, משפחתי, חברים > המחקר של פרופסור למה – מימט { א'} /פוסט אורח מאת עוזי

המחקר של פרופסור למה – מימט { א'} /פוסט אורח מאת עוזי



 רשימה זו היא המשך לרשימה "חוזרים לחיפה" דיווח על מפגש החבורה שלנו, המתבססת על חברי גרעין השומר הצעיר "סער", לציון 40 שנות פעילות של החבורה. אבל בעצם הקשר נמשך הרבה יותר שנים, מאז הצבא ועוד קודם לכן. במפגש האחרון שאורגן על ידי קבוצת החיפאים שבחבורה הושמעו לא רק דברים חגיגיים. היו הרבה צחוקים ובדיחות. עוזי, למשל, סקר את משמעות הקשר ארוך השנים בין החברים כפי שעולה ממחקריו של פרופסור למה – מימט . רשימת אורח ראשונה ובה יסופר מה קרה לגברת פוד
ל ולכלבת הבולדוג שלה ומה קורה לחושי השמיעה הראיה והריח של אנשי החבורה.

אירית ביקשה ממני לכתוב משהו על אנשים שנפגשים ביניהם כל כך הרבה שנים,באופן קבוע. מה קורה להם: איך הם נראים ובכלל, מה מייחד את הקבוצה – קבוצת בוגרי גרעין "סער" של השומר הצעיר ובכן התופעה של קשר מתמשך בין קבוצה של יצורים חיים ,גורמת לתופעה מדהימה של טשטוש זהות בין הפרטים השונים של הקבוצה – עד כדי כך שכל פרט, רוכש לעצמו את תכונותיו של הפרט, שאיתו הוא נפגש, עד כדי כך שכולם נהיים דומים אחד לשני. ידוע במיוחד הוא מחקרו של פרופ' למה –מימט שעמד על הדמיון הנוצר בין בעלי כלבים לכלביהם.

בניגוד להנחה שהייתה רווחת בעבר,שהניחה כי הכלבים יושפעו מאוד מהחינוך האנושי שקיבלו – הכולל הוראות כגון, ארצה, תגיד שלום,אל תשתין בבית, חרבן בחוץ. ובכן, חינוך זה שהיה אמור להשפיע על התנהגותם של הכלבים, אמור היה לשנות גם את צורתם במקצת, כך שיעשו דומים לאדוניהם בני האנוש. מה רבה הייתה תדהמתו של פרופ' למה – מימט שהוכח כי ההיפך הוא הנכון – למרות החינוך הקפדני, למרות האילוף האנושי החמור – הכלבים לא הופכים להיות דומים לבעליהם. בעלי הכלבים הם אלו שהופכים להיות דומים לכלביהם. ידוע במיוחד הוא המקרה של גברת פודל שגידלה באהבה רבה בביתה כלבה, מסוג שאתם יכולים לנחש – בולדוג. הקשר ביניהם היה כה עמוק עד כי הכלבה ישנה במיטתה ואכלה מצלחה ואילו גברת פודל קיבלה לאט לאט את צורתה –בולדוג. הבעת הפנים,צרות העיניים, זקיפת האוזניים – היו זהות לחלוטין. היות ולכלבת בולדוג אין זנב הרי שגם לגברת פודל לא היה זנב – כך חיו להם יחד גברת פודל וכלבתה עד שטיילו יום אחד בעיר והותקפו במפתיע על ידי עשרה כלבי זאב שהריחו ריח ייחום באוויר.

גברת פודל או כלבתה?

הכלבים הסתערו על גברת פודל וכלבתה בשיניים חשופות ובאיברים שלופים. מה רבה הייתה תדהמתה של גברת פודל כי חבורת הכלבים הניחה את כלבת הפודל לנפשה והסתערה בחמת ייחום על גברת פודל שחשבוה, בטעות, לכלבת בולדוג ,בגלל צורתה וריחה המיוחד. רק התערבות אנשים מזויינים במקלות, בפחיות ובקללות רוסיות עסיסיות – הרחיקו את הכלבים המיוחמים והצילו את גברת פודל מאונס קבוצתי לאור יום. השוטר שיצא לתעד את האירוע הזהיר את גברת פודל ואמר: בפעם הבאה אל תצאי לרחוב כאשר את מיוחמת – הכלבים נהיים מטורפים מזה. סיפור זה שהתפרסם בהרחבה בעיתונות ואף במהדורת "מבט" בטלוויזיה, לא בא אלא כדי להמחיש את התופעה שהחלנו לדון בה. כאשר יצורים – לא משנה מאיזה מין מאיזו עדה או מאיזו תנועת נוער , נמצאים זמן ממושך זה בחברת זה – הם מאבדים את זהותם הייחודית והופכים להיות דומים זה לזה. פרופ' למה – מימט הנמצא עימי בקשרי ידידות, נעתר כבקשתי לבחון את קבוצת המידגם שלנו – קבוצת גרעין " סער" ונספחיה. הוא בחן את חברי הקבוצה – להלן הפרטים – ואז גילה את המשותף ונתן בהם סימנים.

  • פרטים של קבוצה, הנפגשים באופן קבוע 50 – 60 שנה , קורה להם דבר מוזר במהלך השנים: כולם מזדקנים.
  • כל אחד מהפרטים בקבוצה, מפתח סממנים המשותפים לקבוצה ומקלים על זיהויו כחבר בקבוצה: שיער לבן, או לחילופין היעדר שיער, התמכרות לטיפות, כדורים, אבקות ומשחות המכונים על ידי הדיוטות – תרופות.
  • למרות תהליך ההידמות בין כל אחד מפריטי הקבוצה – עדיין נשמרת הזהות המינית היחודית של כל פריט, כלומר הזכרים נשארו זכרים ונקבות נשארו נקבות. למרות שחלק מהזכרים צימחו שדיים לתפארת – למרות שחלקם טיפחו כרס מרהיבה עם סימני הריון מתקדם, עדיין לא נמצא כל סימן לטרנספורמציה ג'נדרית מזכר לנקבה ומנקבה לזכר.
  • פריטי הקבוצה נוטים לספר את אותם סיפורים שוב ושוב , וכמו כן לספר אחד לשני מבחר הולך ומצטמצם של בדיחות. אולם, למרבה ההפתעה – כולם נהנים וצוחקים מבדיחות אלה. מסקנתו של פרופסור למה-מימט היא שפריטי הקבוצה מפתחים יתרון גדול המתרחש עם השנים והוא – ברכת השכחה. יתרון זה גורם לכך שניתן לספר אותה בדיחה מאה פעמים והפריטים יצחקו ממנה כאילו שמעו אותה בפעם הראשונה.
  • בעיית הסמים – רוב חברי הקבוצה משתדלים לשמור על חפציהם היקרים בהישג יד – ארנק, שעון,מפתחות, משקפיים. כל אלה מונחים ע"י הפריטים שבקבוצה במקומות ייחודיים. אך כאן מתעוררת בעיית הסמים. פרטי הקבוצה שמים ולא זוכרים.
  • חברי הקבוצה מושפעים זה מזה בצורה חברתית ולא מעוניינים להפגין עליונות אחד כלפי השני.לכן נקבעה נורמה של צמצום פערים כלפי מטה. כולם רואים פחות טוב ושומעים פחות טוב. בכך מושג הערך העליון של שוויון שהיה נר לרגלנו לפני ששים שנה.

הערה: את ירידת איכות החושים אצל פריטי הקבוצה{ראייה,שמיעה, ריח} אמחיש באמצעות הסיפור הבא, בחלק השני של הרשומה שיתפרסם בקרוב.

  1. דן שפירא
    18 במאי 2011 בשעה 19:59

    למרות שהלכתי דרך ארוכה בגדוד "סער" לא הצטרפתי לגרעין .מובן שבשלוחה החיפאית כולם מוכרים לי, ולכן אם תרצו להרחיב את מעגל "חניכי התנועה" אשמח להצטרף לפחות למפגש מסקרן אחד כדי להכיר מחדש את "השמוצניקים החזקים והאמיצים" של פעם ואשר את חלקם לא פגשתי מעל 50 שנה .
    דן שפירא

  2. 8 בנובמבר 2011 בשעה 15:35

    מעניין מאוד תודה רבה !!

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: