ראשי > אקטואליה > המחאה של יואל שליט

המחאה של יואל שליט


עם כל ההבנה והאמפתיה, כעסתי על צורת המחאה של יואל שליט וחברתו, שבחרו לשבש את טכס הדלקת המשואות בפרוס יום העצמאות ה- 63. אחרי כל ההסברים, וגם התגובות לא שיניתי דעתי.

יואל וחברתו, עשו מה שעשו, בכוונת מכוון. הם אכן התכוונו לשבש את הטכס, על מנת לזעוק את מחאתם. מחאתו של גלעד הנמק זה יותר מחמש שנים בשבי החמאס, כנגד הממשלה, במיוחד ראש הממשלה' על שאינם עושים די לשחרורו של גלעד מהכלא. לדעתם, אם לא ניתן לשחרר את השבוי בפעולה צבאית, יש לקבל את תנאי החמאס ולשחררו באמצעות הסכם בו תקבל המדינה את דרישות החמאס.

לאחר שכשלו התחנונים, ההפגנות, המצעדים,שביתות המחאה והישיבה באוהל מול בית ראש הממשלה – הגיע הזמן "להסיר את הכפפות" – הסבירו. הפגנתם בטכס בהר הרצל הייתה במסגרת הקו החדש של "הסרת הכפפות" – טענו.

הם טעו, לדעתי לפחות. גם אם דרישתם הבסיסית – לראות את גלעד חוזר הביתה ומשוחרר – צודקת, גם אם יש צורך לשנות את מתכונת המחאה על מנת להגביר את הלחץ הציבורי על הממשלה- הם טעו בצעד שנקטו.

מחאתם תוכננה על מנת לפגוע בסמל לאומי- יום העצמאות. מחאתם ריקדה על התפר הדק בין סיום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לפתיחת חגיגות יום העצמאות. מחאתם הפריעה למדליקי המשואות לקבל באופן פומבי את הערכת המדינה לפעלם שנים רבות. מחאתם השיגה את מה שרצו להשיג – כותרות בתקשורת לימים הקרובים , וגם דיווח על עלייה במספר המבקרים באוהל המחאה. [אנשי יחסי הציבור של המטה מייחסים זאת למחאה בהר הרצל]

צריך באמת להביא לשחרורו של גלעד מידי החמאס, כנראה שאין מנוס מלשלם את המחיר שהארגן דורש. צריך להמשיך ולמקד את תשומת הלב הציבורית בנושא ולא להרפות. אבל לכך יש דרכים רבות. עד היום לא נראה שהמאבק סובל מהעדר תשומת לב ציבורית ותקשורתית.

האם הניסיון לחבל בטכס השיג משהו, פרט לעוד דיון ציבורי בעד ונגד? ספק. אבל בחסות המחאה ניתנת לגיטימציה לפגוע ולחבל בסמלים לאומיים. מחר יקומו אנשי מחאה ויפריעו לטכסי  זיכרון לנופלים. [משפחות הכבאים הניספים בדליקה בכרמל נרתעו מכך ברגע האחרון] ישרפו את דגל המדינה וישתוללו בבתי הקברות.

האמור כאן אינו מוסכם על רבים. אלה "מבינים" את המחאה הזו. אולי אין הם מייחסים לטכס המסורתי בהר הרצל משמעות לאומית כפי שמונחת ביסוד קיומו. [ הרי זה לא רק זיקוקים, תרגילי סדר צבאיים, ריקודים ו"אנו נושאים לפידים" – אלה רק העטיפה].

אסור לתת הסכמה או תמיכה לכיוון הזה של מחאה.

יואל וחברתו זעקו את מחאת המשפחה ,אבל טעו בגדול  באופן בו פעלו. הם דחקו את המחאה לשולי גבול הקונצנזוס וקרבו אותה לגבול הלגיטימיות. אנא אל נא תחצו את הקו.

  1. נפתלי גוטמן
    11 במאי 2011 ב- 18:39

    מסכים.
    בוא נניח שזה לא היה אירוע לא לאומי אלא פרטי שאליו הייתה מוזמנת משפחת נתניהו הם היו מפגינים בחניה? האם כוונתם לרדוף אחר נתניהו אותו הם רואים אחראי נוכחי בסגנון צלמי פפראצ'י?
    כפי שאמרת מדובר במספר בעיות הם טוענים לאחריות הלאומית להחזרת חי שנפל משבי. ואיך פגיעה בטקס לאומי משרתת זאת.
    יואל שליט וחברתו היו שם יחד עם עוד משפחות נעדרים כי כנראה הזמין אותן יו"ר הכנסת כי הוא הזכיר אותם בנאומו.
    יו"ר הכנסת לא היה חייב להזמין אותם ולא להזכיר אותם בנאומו.
    לו אני הייתי ריבלין הייתי נעלב. בטקס לאומי בכל הערוצים הוא מזכיר את שליט ואז המשפחה נוקטת צעד מחאה. זה מעילה אמון ברור שהם לא היו מוזמנים אם הם היה ידוע שמתוכננת המחאה הזו.
    מכוערת בעיני גם העובדה שהשוטרים היו צריכים להוציא בכוח את יואל שליט, עשית את המחאה אומרים לך להתפנות תתפנה.
    גם העיתוי הוא אומלל למה לא עשו זאת במהלך נאומו של יו"ר הכנסת למה הפריעו למדליקי המשואות הם אינם פוליטיקאים הם אזרחים שקיבלו הוקרה.
    נזכרתי גם שהייתה פעם כנגד ביקורי משפחות של אסירי חמאס נועם שליט ביקש מהמפגינים לא לחסום את האוטובוסים של משפחות האסירים כדי לא להתעמת עם המשטרה.
    צורמת העובדה שמשפחת שליט החליטה להפנות את כל המאמץ ללחץ על ממשלת ישראל ולא על אסירי חמאס כי גם המחיר שאליו הסכימה ממשלת ישראל הוא הישג גדול לחמאס.

  2. 11 במאי 2011 ב- 18:57

    ברור שכעסת. צודק. צריך להיות כאן שקט בין שתיים לארבע. מה זה להפריע את ההתענגות על הטקס המגוחך, מנופח, מכוער וקיטשי הזה. חוצפה.
    ומי זה היואל שליט הזה גם לא לבוש מפואר או ממותג וגם מבלבל את המוח עם האח הזה שלו שם בשבי של החמאס. שתק חמש שנים – מה הוא מתעורר עכשיו?!
    גועל נפש. טפו.

  3. 11 במאי 2011 ב- 19:25

    לא תאמינו מה קרה. כנראה שהמגיבה אסתי לא מסכימה איתי . מה נעשה? לאן אוליך את הבושה. אוי ואבוי.גועל נפש. טפו.

    • ציפי
      11 במאי 2011 ב- 22:36

      🙂

    • 11 במאי 2011 ב- 23:56

      סלח לי ידידי, לא אתך איני מסכימה – הלוא איני מכירה אותך ואין לי דבר אישי נגדך או בעדך – אלא עם הפרשנות שלך. הרשה לי להציע פרשנות משלי: אני סבורה שבתבונה עשו שלא הציגו את מחאתם בחדר האמבטיה או הסלון של ביתם – בחזית הבית עשו זה מכבר, בתחילת הדרך, אם זכור לך והתוצאות מדברות בעד עצמן.

      אני את מחאת האח ושותפתו לא ראיתי כמחאה נגד הדלקת המשואות ומדליקיהן אלא כנגד השקר שבנאומי הפוליטיקאים, שאין בין סיסמאותיהם הנבובות למעשיהם, ולא רק במקרה שליט, אין בין אלה לאלה אין דבר לבד ממסיכה שלו עטו אותה בחדר האמבטיה או בסלון הבית בקיסריה, במגדלי אקירוב או בדירה שנעזבה ברמת אביב לטובת בית הנשיא – ניחא, אלא שאלה המובילים את העם באף עושים זאת בריש גלי ובהיבריס רב ביטחון שהעדר ילך אחרי חליליהם הישר אל הנהר.
      והנה, פתאום, הפתעה.
      אז למה שלא יסיתו נגד עזי הפנים המסרבים לרמייה?

      זו דרך השליטים. כשכל הכוח בידם הם משלחים טנקים. אצלנו רק משלחים השמצות מתחסדות.
      אל תקנה סחורה עבשה זו.

      • 12 במאי 2011 ב- 0:16

        לקורינה הסופרת – אני בהחלט מסכים אתך שהמחאה צריכה להיות כנגד "השקר שבנאומי הפוליטיקאים, שאין בין ססמאותיהם הנבובות למעשיהם …דבר"….

        אבל למרות שאת אינך רואה את המחאה כמכוונת נגד מדליקי המשואות הרי התוצאה הייתה בדיוק כזו. הם הפריעו למדליקי המשואות. וגם הודו שחיפשו את הרגע המתאים בטכס , מבחינתם,על מנת להתפרץ.

    • 12 במאי 2011 ב- 13:25

      חבל שאתה לא יודע לקרוא. זה היה עוזר להבנת הנקרא.

  4. 11 במאי 2011 ב- 20:36

    אני מסכימה עם אסתי. אני לא מבינה למה הטקס הזה שמוחזר ונלעס לפחות 40 שנה חשוב יותר מחייו של גלעד. כבוד לא מוענק אוטומטית. בשביל כבוד צריך לעבוד… ולצערי מדינת ישראל (קרי הממשלה והעם) לא עשו הרבה בשנים האחרונות בשביל לזכות בכבוד שלי. ואני אומרת את זה בתור אזרחית פטריוטית.

  5. 11 במאי 2011 ב- 20:38

    אגב, אני מכניסה גם את עצמי לתוך המשוואה הזאת. כולנו צריכים להתבייש קצת – באפתיות שלנו, בחוסר הפרגון, בניכור שלנו (הרשימה נמשכת).

  6. צביקה ארצי
    11 במאי 2011 ב- 20:44

    הציניות השלטונית כלפי משפחת שליט וגם תגובתו הצינית של מנחם רבוי אינם במקומם ולטעמי גם אינם ראויים.
    צריך להבדיל בין עיקר לטפל וצריך לבחון היטב מה עיקר ומה טפל. ריבלין נעלב זה עיקר? אמרו לאחיו הכואב של גלעד הנמק בשבי לצאת ולא יצא זה מכוער?
    לדעתי כל הרגשות של כלנו מול מה שמרגישה משפחת שליט בטלים בששים. המשפחה כבר סובלת בשקט חמש שנים. כבר חמש שנים מבטיחים לה שעושים שיעשו הכל לשחרורו.
    איני מתכוון להכנס לדיון ענייני מה היה צריך ראש הממשלה לעשות ולהחליט אבל אני ממש מתכוון להביע את מחאתי נגד כל אלה היוצאים כנגד מעשי המחאה של משפחה הנלחמת בשארית כוחותיה על מנת לחץ מהשבי את בנה החייל השבוי.
    החייל השבוי הוא שלנו של כלנו ולא רק של משפחת שליט. כמו שאנחנו מצפים מחייל לעשות הכל – כולל הקרבת חייו – למען הצלחת המשימה אליה נשלח כך אני מצפה מכל אחד ואחד מאתנו שלפחות יכבד את רצונה של משפחתו לעשות הכל להצלתו.
    זעקת הכאב שלהם ראויה להשמע בכל מקום ובכל שעה. דינו של טקס ממלכתי צריך להיות הרכנת ראש אל מול טכס הבאת צער של משפחתו של מי שהיה מוכן להקריב נפשו למען שלום המדינה.

    • 11 במאי 2011 ב- 21:37

      חותם על על מילה בתגובה של צביקה ארצי.

  7. 11 במאי 2011 ב- 22:34

    השנה הפריטו (כמעט) את טקסי הזיכרון והפכו אותם לעסק פרטי תמורת תשלום. בשנה הבאה אולי יופרט גם הטקס בהר הרצל, ואז כבר לא תהיה לו "משמעות לאומית", ולא יהיה אפשר עוד להטיף בהקשרו על קונצנזוס ועל גבול הלגיטימיות.

  8. צביקה ארצי
    12 במאי 2011 ב- 7:01

    חרף החשש שזעקת הכאב של אחיו של גלעד, החייל הנמק בשבי – זה כבר חמש שנים – פגעה במי ממדליקי המשואות או שמא פגמה ברוממות הטכס, עדיין שרירה וקיימת עדיפות זכות הזעקה על רוממות הטכס.
    הדגש השנה היה על מדליקי משואות שתרמו מעצמם למען אחרים. אני כמעט משוכנע שאנשים מתנדבים אלה לא היו מפנים מבטם מעל המשפחה הכואבת.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: