ראשי > אקטואליה - כלכלה, צרכנות, חברה > שביתת העובדים הסוציאליים: העוצמה הכישלון והתסכול

שביתת העובדים הסוציאליים: העוצמה הכישלון והתסכול


האם עצמתם וסמכויותיהם במישור המקצועי ,השליכה על אמונתם של העובדים כי יש בכוחם לאכוף הסכם  כפי שהם עושים לא פעם מול מטופליהם האומללים והמוכים? האם קיימת סכנה, בעקבות כישלונם במאבק, שהתסכול והזעם של העובדים יקרינו על החלטותיהם כלפי מטופלים שאינם מוכנים להתחייב להתנהג לפי הנחיות העובד הסוציאלי.

מבט מרוחק במקצת אל מגזר העובדים הסוציאליים, לאחר סיום השביתה, מעלה תמונת מצב מעורבת. מדובר הרי במגזר הדורש מעובדיו ידע וניסיון רחב לביצוע מטלות שיש להן משמעות גורלית לעיתים על מקבלי השירות מחד, והשפעה על אופי החברה כולה מאידך.

אין חולק על כך שתנאי העבודה והשכר של העובדים הסוציאליים אינם מן המשופרים. כובד האחריות המוטל עליהם ורמת הידע, ההשכלה וההתמקצעות הנדרשת מהם, מצדיקים בהחלט תגמול גבוה הרבה יותר ממה שקיבלו עד כה. בנוסף, המדינה התחכמה ועל מנת לחסוך בהוצאות קבעה תקנים של חלקי משרה לרוב התפקידים, כך שהתשלום יהיה נמוך מהיקף של משרה מלאה. בפועל העובדים נדרשים להרבה יותר שעות עבודה מאשר תקן המשרה. זאת ועוד, המדינה החליטה להפעיל חלק גדול מהשירותים של העובדים הסוציאליים באמצעות עמותות [המתמודדות עליהם במכרזים] ואלה משלמות שכר נמוך יותר מאשר בשירות המדינה . גם רמת והיקף הפרשות המעסיק במקרים אלה פחותה יותר מאשר בשירות הציבורי ויציבה פחות. למרבה הצער המדינה אינה מפקחת על התשלומים לעובדים הסוציאליים בעמותות הללו ורמת שכרם נמוכה עוד יותר מזו של חבריהם בשירות המדינה, המבצעים בדיוק אותה עבודה.

העובדים הסוציאליים התריעו גם לפני השביתה על מצבם הבלתי נסבל ותבעו תיקון, אך – כנהוג במקומותינו – לא זכו לאוזן קשבת עד שפקעה סבלנותם ויצאו למאבק באמצעות שביתה.

תמיכה ציבורית

תחילת המאבק הייתה מעודדת מבחינת העובדים. הם נהנו מאהדה ציבורית רחבה. של התקשורת, הציבור וגם מטופליהם קשי היום, שלמרות פגיעת השביתה בהם, תמכו בשובתים. גם הצד השני – האוצר – נאלץ להודות כי יש צדק בתביעה לשיפור ותיקון תנאי השכר של העובדים הסוציאליים ובנקודה זו השביתה צודקת.

כאן החלה ההתמקחות על פרטי השיפור המתבקש. האוצר הציע להעניק לעובדים אותן הטבות והעלאות שכר שקיבלו יתר עובדי המגזר הציבורי. העובדים הסוציאליים דרשו יותר. הרבה יותר. הם גם דרשו לשנות את מדיניות הפרטת השירותים והעברת האחריות עליהן לעמותות פרטיות. זאת ע"י פיקוח ממשלתי עליהן וחיובן להעניק לעובדיהם את מלוא השכר והתוספות הניתנות לעובדים הסוציאליים בשירות המדינה, ובכך להשוות את תנאי השכר לעובדי המקצוע בכל המגזר.

האוצר, כמו האוצר, לא היה מוכן ללכת כברת דרך זו לקראת העובדים הסוציאליים. אבל בתיווך ההסתדרות ומזכ"ל ההסתדרות, ונוכח תנאי השכר הירודים של העובדים הסוציאליים, הסכים להעניק להם תוספות שכר מעבר למה שהוסכם לתת לכלל עובדי המגזר הציבורי.

אבל ההסכם שנחתם עם האוצר ע"י ההסתדרות ונציגות העובדים נדחה ע"י רוב העובדים הסוציאליים. הם רצו יותר. והחליטו להמשיך בשביתה.

מכאן ואילך השתנתה התמונה . ההסתדרות סירבה להמשיך לנהל מו"מ עם האוצר בנושא, האוצר סרב לכל תוספת ושינוי מעבר למה שכבר סוכם, המטופלים החלו להתלונן על הנזקים הנגרמים להם, וגם ההתעניינות התקשורתית פחתה. סוף דבר העובדים הסוציאליים נאלצו , בלחץ בית המשפט, לחזור לעבודה ולהסתפק במה שהושג ע"י ההסתדרות.

התסכול גדול בקרב העובדים, ההתמרמרות רבה. האוצר יוצא "כמנצח". ההסתדרות – רומזת בחיוך כי מי שאינו הולך איתה יד ביד עד הסוף, מפסיד בגדול בסופו של דבר.

העובדים הסוציאליים צריכים לערוך חשבון נפש . כיצד קורה שמאבק צודק, הנהנה מאהדה ציבורית ומתמיכה מסיבית של התקשורת נגמר בכישלון מהדהד. 

סמכויות רחבות ותסכול רב

קשור ולא קשור, אבל צריך לזכור בהקשר הזה, עוד דבר. לעובדים הסוציאליים בתפקידם, יש סמכויות נרחבות שאין להם מקבילה כמעט בשום סקטור במשק. על פי שיקול דעתם והמלצתם מרחיקים ילדים מבית הוריהם, שוללים מהורים זכות לראות את הילדים, ומטילים הגבלות על התנהלות מטופליהם בחיי היום יום. מובן שמדובר במסקנות והמלצות מקצועיות המכוונות לסייע בפתרון בעיות מצוקה וסיכון, לטובת המטופלים והחברה.

כל זה אינו מפחית מהיכולת של העובדים הסוציאליים לגרום להטלת מגבלות וסנקציות על מטופלים שאינם משתפים אתם פעולה ומתנהלים באופן שאינו מקובל על העובד הסוציאלי. עצמת הסמכות הנתונה למערך העובדים הסוציאליים רחבה ביותר. אוי לו למטופל שאינו משתף פעולה עם העובד הסוציאלי. הגם שרוב ההמלצות במקרים אלה נכונות ונדרשות , הרי יש גם שגיאות ושיקול דעת מוטעה המביאים לפגיעה קשה במטופל וזה האחרון קצרה ידו מלהתנגד.

האם עצמתם סמכויותיהם במישור המקצועי השליכה על אמונתם של העובדים כי יש בכוחם לאכוף הסכם על מי שמנהלים מולם את המו"מ כפי שהם עושים לא פעם מול מטופליהם האומללים והמוכים.

נקודה נוספת למחשבה – האם תסכול והמרירות של העובדים הסוציאליים בעקבות העבודה הקשה והמתישה, בגלל שעות העבודה הרבות מעל ומעבר להיקף המשרה שהם נדרשים להן, ובשל השכר הזעום שהם מקבלים -אינם משפיעים על שיקול דעתם בבואם לקבל החלטות קשות לגבי מטופלים. זה לא צריך לקרות אבל קיים סיכון שהתסכול והזעם של העובדים יקרין על החלטותיהם כלפי מטופלים שאינם מוכנים להתחייב להתנהג לפי הנחיות העובד הסוציאלי. האם עכשיו לא תתורגם תחושת התסכול והכעס לתגובות זעם כלפי המטופלים מצד העובדים הסוציאליים?

בחזרה לשביתה שהסתיימה : ההסבר הבולט ביותר וכנראה הנכון לתוצאות השביתה– עובדי השטח מקרב העובדים הסוציאליים לא הבינו כיצד מתנהל מו"מ על תוספות שכר. לא קראו נכון את המפה ולא השכילו להבין שצריך לשים נקודה בנקודה מסוימת בתהליך כי "כל המוסיף גורע". גם אם התוספות שהשיגו בהסכם מהוות הישג יפה יחסית למצב הקודם, עדיין העובדה שנאלצו "להתקפל" מהדרישות שהציגו לאחר שדחו את הסיכומים שכבר הושגו, מקרינה על המאבק כולו, גורמת לתסכול לכעס של העובדים , ויוצרת מצג של כישלון.

פורסם גם באתר "עבודה שחורה"

  1. הרהורים על משפחה וילדים
    4 באפריל 2011 ב- 20:36

    תלמדו מעובדים סוציאליים כיצד לנפח מנגנון ביורוקראטי מיותר ובזבזני:
    http://myfamilythoughts.wordpress.com/2011/03/21/socialbureaucracy/

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: