ראשי > אקטואליה > משפט קצב: המפסידים

משפט קצב: המפסידים


לא ניתן להתעלם מהמפסידים והנכשלים במשפט קצב. במקום ראשון הסנגורים המלומדים ובמקום השני הדרגים הבכירים בפרקליטות והיועץ המשפטי הקודם מני מזוז.


הכול כבר נאמר על משפטו של משה קצב, על פסק הדין ועל גזר הדין. בכל זאת בבליל הדיבורים , הדיווחים והפרשנויות, נבלע משהו שלא קיבל את ההדגשה הראויה. אמנם היו גם היו צדדים חיוביים בהכרעת הדין ובגזר הדין: הכול שווים בפני החוק, כבודן של הנשים אינו הפקר, מערכת המשפט לא התכופפה ולא נרתעה בפני רמי דרג, ואפשר למנות בצד החיוב עוד ועוד מסרים ולקחים.הם הקובעים.

אבל, לא ניתן להתעלם גם מהמפסידים והנכשלים. [ולא נעסוק כאן במשה קצב]

ראשונים עומדים הסנגורים המלומדים, המנוסים הבכירים והיקרנים [?]. אלה לא הצליחו, חרף הידע והניסיון, למזער את חומרת העונש שהוטל על הנשיא לשעבר.שלא לדבר על טענתם שיש לזכותו מחוסר אשמה. הפרקליטים יעלו בהמשך שורה של הסברים ונימוקים לכישלונם. יטענו כי הזהירו את הלקוח מפני תוצאות התעקשותו על חפותו, ינופפו בהסדר הטיעון שהשיגו עם הפרקליטות, הסדר שהיה מוציא את קצב בענישה קלה ללא מאסר בפועל, יגידו שהוא היה זה שהחליט, בניגוד לדעתם, שלא לחתום על העסקה, יטענו כנגד השופטים כי לא אפשרו להם להציג את כל עדיהם וכו' וכו"'..

אבל בשורה התחתונה הכישלון של ההגנה מתבטא בפסק הדין. נימוקי הסנגורים "נזרקו לפח" על ידי שופטי הרוב. מסקנה : הסנגורים כשלו ביצירת דו – שיח ענייני עם השופטים וגזר הדין משקף היטב עובדה זו.

עו"ד אביגדור פלדמן, אחר מסנגוריו של קצב מעלה שורה של טענות המכוונות למעשה נגד ניהול המשפט ע"י הרכב השופטים. עיקרן הוא שהסנגוריה והשופטים דיברו בשתי "שפות שונות", ולמעשה נוצר נתק בין הצדדים, ואלה ולא יכלו לייצר דו –שיח מקצועי החיוני לניהול משפט.

הטענות של עו"ד פלדמן מאשרות למעשה כי ההגנה נכשלה במשימתה . נימוקיו הם תירוצים שאינם מצליחים לטשטש את התוצאה . הסנגורים אמורים להכיר את העומד בפניהם והם חייבים להשכיל ולייצר, במסגרת תפקידם, דיאלוג עם התביעה ועם הרכב השופטים. .לדברי פלדמן במקרה זה התנהל בין הצדדים דו – שיח של חרשים . כלומר, גם לאחר מתן גזר הדין יוצא שהסנגורים עדיין לא הפנימו את מה שהוחלט ונאמר. על מנת להצליח במשימת הערעור יצטרכו "להחליף דיסקט"

במקום שני ברשימת המפסידים ניצבת פרקליטות המדינה וצמרתה בראשות היועץ המשפטי לממשלה .

קשה לשכוח את התנהלות הפרקליטות בנושא. זאת החל מהופעותיו היזומות של היועץ המשפטי הקודם עו"ד מני מזוז בתקשורת, והתבטאויותיו נגד הנשיא לשעבר, כעבריין מין סדרתי – וכל זאת בטרם הושלמה החקירה ולפני הגשת כתב האישום.

זו אינה התנהלות מקצועית. היועץ המשפטי אינו מוסמך לחרוץ דין, חרף הסמכויות הנרחבות שהחוק מעניק לו. הוא מחויב במידת הזהירות. המשך ניהול תיק החקירה בפרקליטות מעמיד באור תמוה עוד יותר את התנהלות הפרקליטות, והיועץ המשפטי בראשה, בפרשה. קשה להבין את הזיג – בעמדות המקצועיות של גורם זה . מדוע גיבשו עסקת טיעון מקילה עם פרקליטי הנשיא, הגנו "בחירוף נפש" ממש על עמדתם זו בדיון בפני שופטי בג"צ , ולאחר שקצב חזר בו מההסכם – שינו לפתע טעמם וגיבשו אישומים בסעיפי חוק חמורים וקשים, אישומים שקודם לכן פקפקו ביכולתם להשיג הרשעה בהם.

מעוררת ספיקות היא ההחלטה שלא לכלול את האשמותיה של א' מבית הנשיא בכתב האישום ,דבר שהביא את הפרקליטה שריכזה תחילה את הטיפול בתיק לבקש לפרוש ממנו כי אינה רואה אפשרות להמשיך ולנהל את התביעה נוכח החלטה זו של הדרג המוביל.

אבל ישנה גם נקודת אור בתביעה. – הצלחת הצוות החדש שהופקד על ניהול התיק , לאחר פרישת הצוות הקודם, לגבש את מסכת העובדות שנאספה לסעיפי אישום חמורים , ולפרוש את העובדות והעדויות בפני הרכב השופטים באופן כזה שהביא להרשעה החלטית ולגזר דין חמור.

גם אם הצלחת התביעה, בסופו של דבר, יכולה להיות מבחינה מסוימת תמונת ראי של כישלון הסנגוריה, אין בכך כדי לשחרר מבדיקה והפקת לקחים את ראשי הפרקליטות בעקבות כישלונם הנחרץ בשלבים המוקדמים של ניהול התיק על ידם. אבל לצערנו הם לא יעשו זאת, כי אין זה מקובל במקומותינו לקבל אחריות על כישלונות מקצועיים, במיוחד לא בדרגים הבכירים.

עוד בנושא:

משה קצב – בלי כתב אישום ועם לשכה חדשה

משה קצב בלי כתב אישום

פרקליטי קצב בשירות הציבור

משפטו של משה קצב (לשעבר מבית הנשיא)

הנשיא השמיני – משה קצב

  1. צביקה ארצי
    23 במרץ 2011 ב- 19:28

    ראשית עלי לטעון שהכשלון נמצא במגרשה של הכנסת – חברי הכנסת הם שבחרו בקצב לנשיא והעדיפו אותו על שמעון פרס. הרקורד של שניהם היה ידוע מראש ופתוח לכל.
    לגבי טיעוני הכותב, הרי יש סתירה בדבריו. מצד אחד עולה טיעון על הזיגזוג ומנגד עולה טענה על שקבע היועץ המשפטי כי המדובר באנס סדרתי. לעניות דעתי חובת השקיפות תקפה גם כאן.
    השקיפות נועדה להבטיח שיהיה המידע פתוח גלוי וידוע לכל. אין כל סיבה שכתב אישום יוגש מבלי שידע הציבור מה עניינו. מי שיקבע ויחליט מי מהצדדים צודק הוא בית המשפט. כל צד חייב לייצג את טיעוניו במלוא העצמה ולעשות ככל שניתן שעמדתו תצא הצודקת בפני בית המשפט.
    לגבי הסנגוריה אין חובת הזכאות של עושיה מין העניין – ומכאן שאין להטיל לפתחם אשם. הסנגורים חובתם לייצג את הנאשם, ולעשות כמיטב יכולתם על מנת שעמדתו תצא הצודקת בפני בית המשפט. עם כל הצער והכאב מגיע לסנגור עידוד על מאמציו לזכות את הנאשם.
    ישנם מקרים ןלדעתי הם בודדים בהם פרקליט רשאי ואולי גם חייב שלא לקחת על עצמו את תפקיד הסנגור – דוגמא ניצחת היא במקרה של משפט של רוצחים נאציים או של משתפי פעולה עם מכונת ההשמדה הנאצית. במקרים כגון אלה טוב יעשה פרקליט ישראלי יהודי אם לא יקח עלי עצמו להגן על הנאשם.

  2. מנחם רבוי
    23 במרץ 2011 ב- 19:47

    על עמדת היועץ המשפטי מזוז – העובדות הן כי מזוז השמיע הצהרותיו לתקשורת לפנ השלמת החקירה,לפני ההחלטה אם להגיש כתב אישום או לא ולפני ההחלטה להגיע לעיסקת טיעון מקלה. זו לא שקיפות, זו אמירה העומדת בסתירה להחלטת הפרקליטות אח"כ להגיע לעסקת טיעון שלא תכלול מאסר ולמחוק את הסעיפים החמורים מכתב האישום,ולהגן אח"כ בבג"צ על עמדה זו.

  3. צביקה ארצי
    23 במרץ 2011 ב- 20:52

    חסרה תגובתך לאחד מהטיעונים המהותיים שלך באשר לסנגורים. כמו כן חסרה התייחסותך לעניין חובת האחריות של נבחרי הציבור בבואם לדון בעניינים כבדי משקל.
    באשר להתנהגותו של עו"ד מזוז בעת כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה לטעמי הסוגיה הרבה יותר מורכבת וההתייחסות לעניין הזגזוג מחייבת הסתכלות רחבה יותר. עצם הגדרתו כיועץ המשפטי לממשלה נובעת בעייתיות. ממשלה מתפקידה לפעול כמיטב יכולתה לקידום ענייני המדינה. היא הזרוע הביצועית וכל תפקידה לבצע ביעילות את כל הנדרש על מנת להגשים את חובותיה. השמירה על הצדק היא מחובתה של הרשות השלישית – אחרי המחוקקת ואחרי המבצעת – היא הרשות השופטת. דיון כלשהו בענייניו ובמעשיו של המכהן בתפקיד כה רם כנשיא המדינה שונה במהותו בכל ממה שנדרש כאשר דנים באדם כלשהו מהשורה. האיש משה קצב ראוי שיעמוד למשפט ככל אזרח רגיל אבל ראשית יש לסיים את העיסוק בנשיא המדינה משה קצב. על החבל הדק הזה ניסה לצערו וצערנו להלך היועץ מזוז.
    החוק "לא העלה בדעתו" לאיזה התנהגות בהמית נמוכה יכול לרדת מי שנבחר לכהן כנשיא המדינה – בעת מילוי תפקידו במשכן הנשיאות. היועץ לא יכול היה לעלות על דעתו שמי שכהן בתפקיד נשיא המדינה ישלח את נציגיו להשיג עסקת טיעון כאשר ברור היה לו שהוא אינו מתכוון לעמוד בה. אכן נפל היועץ לבור שכרה לו איש שחוזר ומוכיח שלא רק שלא היה ראוי לכהן כנשיא אלא אינו ראוי לכל שם תואר למעט אנס שפל שאין כל אמת מידה מוסרית נר לרגליו.
    במאמר מוסגר הוסיף, לעניין "החוק לא העלה בדעתו", כי הציבור יידרש לשלם פנסיה לאיש שבעת מילוי התפקיד בגינו יזוכה באותם התשלומים לא רק שלא הרוויח אותם ביושר אלא גם עבר על החוק בצורה גסה.
    האיש קצב נתן בהתנהגותו דוגמא למה צריך המחוקק לתת את דעתו בכל צורך ועניין. אולי זו נקודת הזכות היחידה שבעתיד ניתן יהיה לציין כאשר יעלה עניינו של הנשיא האנס.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: