ההסתדרות מאיימת בהשבתת המשק אבל יודעת שלא תקבל את מלא תביעתה לתוספות שכר* האוצר מציע הסכם שההסתדרות אינה יכולה לקבלו* האם אין אפשרות להגיע להסכם ללא שביתות, סבל לציבור ונזק למשק? כנראה שלא.
מחר[חמישי 7.6.10] תכונס הועדה "לתיאום וביצוע" של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות על מנת להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק. בכך יינתן האות ל"ריטואל" המאפיין את אופן ניהול המו"מ מצד ההסתדרות עם האוצר בנושא הסכם שכר חדש, או יותר נכון כמעט כל נושא.
ההקשר האקטואלי להכרזת סכסוך העבודה הפעם הוא המו"מ על הסכם שכר חדש בשירות הציבורי המתנהל בימים אלה בין ההסתדרות לבין האוצר. המגעים הראשונים בין הצדדים "נתקעו". אבל אין בכך הפתעה, זה קורה כמעט כל פעם.
ההסתדרות, כך פורסם, דורשת כי העובדים במגזר הציבורי יקבלו תוספות שכר בשיעור מצטבר של של 10.5% בעבור השנים 2009- 2011. [3.5% לכל שנה]. לא נמסר, לפחות לא בדיווחי התקשורת, כיצד הגיעו נציגי ההסתדרות לאחוז ההעלאה שהם דורשים לאשר. בהסתדרות מנמקים את דרישתם לתוספת שכר משמעותית בכך שהמשק הישראלי עבר את המשבר הכלכלי העולמי ללא זעזועים מיוחדים. כאן המקום להבהיר: תוספות השכר הנדרשות הן בנוסף ל"זחילת השכר" האוטומטית כגון העלאות בדרגה ,או תוספות שכר אחרות כמו גמול השתלמות וכיוכ'.
האוצר מצידו, כך פורסם, הגיב לדרישות ההסתדרות בהסכמה לאשר תוספת שכר של 0.5% לשנה לשנים בהם מדובר, ובסך הכול כ -1.5%. לטענתו הסיכונים בפניהם ניצב המשק בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, עדיין קיימים ומאיימים ומימוש דרישות השכר של ההסתדרות כרוך בהוצאה של כ -24 מיליארד שקל והמשק אינו יכול לעמוד בכך.
הפער בין עמדות הצדדים גדול ועל פניו בלתי ניתן לגישור. לכן מודיעה ההסתדרות על ההכנות להכרזת שביתה כללית במשק על מנת לכפות על האוצר להסכים לדרישות.
אין כל חידוש במתואר. הסצנריו הזה חוזר על עצמו בכל משא ומתן. אחוזי תוספות השכר הנדרשות ע"י ההסתדרות ואלה שהאוצר מוכן לשלם אינם ריאליות. ההסתדרות יודעת שלא תקבל את מלא דרישתה והאוצר בודאי מבין שהצעותיו, בתגובה, אינן רציניות. מה חשב לעצמו מזכיר ההסתדרות שאם יזרוק מספר כמו דרישה לתוספת שכר לכל העובדים בשיעור של 10.5% , תוך הנמקה כללית ש"מגיע לעובדים" מכיוון שהמשק הישראלי לא קרס בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, אז ההצעה הנגדית שיקבל תהייה הסכמה להעלאה של 9%? מי שמעלה דרישות בלתי הגיוניות כעמדת פתיחה מקבל בתגובה עמדות המבוססות על אותו "הגיון".
אותו "הגיון" [עקום למדי] מאפיין גם את תגובת האוצר. האם הממונה על השכר באוצר חושב באמת כי ההסתדרות יכולה לקבל את הצעתו להסכים לתוספת שכר של חצי אחוז לשנה? טוב שאינו דורש להוריד שכר.
מתחזק הרושם כי שני הצדדים אינם יכולים להתפשר ולהסכים בלי משבר יזום. האם הם נזקקים לשביתה כללית שתשבש את פעילות המשק ? כנראה שכן אחרת איך יוכלו להסביר את "ירידתם מהעץ", עליו טיפסו במסגרת עמדות הפתיחה? מזכ"ל ההסתדרות, צריך להוכיח לוועדים כי נאבק בכל הכוח על מנת לחלץ עוד אחוז של תוספת מהאוצר, ואילו הממונה על השכר צריך להראות כי עמד איתן והתפשר רק כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים למשק.
אבל השביתה הכללית היא רק תפאורה [חשובה] לפריצת דרך במו"מ. כשהשבתת השירותים הכללית במשק, ריח האשפה ברחובות, שיתוק היבוא והיצוא ברקע , אפשר לנהל דיונים מרתוניים לתוך הלילה,לקרוא לראש הממשלה להתערב והוא אשר יכריע במחלוקת : יקרא להסתדרות להפסיק את השביתה ולאוצר להוסיף עוד אחוזי תוספת שכר. כולם ישיגו את "עיקרי דרישותיהם", בהתחשב "באילוצים" ובא לציון גואל עד ההשבתה הבאה.
האם אין אפשרות לחסוך למשק ולציבור את הסבל ונזקי השביתה ולהסכים על מה שיסוכם לאחר השביתות והדיונים המרתוניים. למרבה הצער כנראה שאי אפשר .אחרת איך יופיעו בתקשורת, איך יצטלמו בטלוויזיה איך "יקראו לצדדים לחזור לדיונים" ואיך יופיעו כ"מצילי המשק" ו"מגיני העובדים" בלי טכס השביתה החוזר על עצמו בכל מו"מ?
הערה: גם בשנת 2007 דרשה ההסתדרות תוספת שכר של 10% בתחילת המו"מ, אולם בסוף התפשרה על 5%. ההסכם גובש אז לאחר יום אחד של שביתה כללית במשק שלא כללה את נתב"ג. זה קרה לאחר ששר האוצר דאז רוני בראון ומזכ"ל ההסתדרות עופר עיני החליטו "לגמור" בהסכם פשרה את "הקרקס". בכל זאת בלי עצירת המשק למשך יום אחד זה לא התאפשר. אולי הפעם יקרה הדבר?
מנחם, עבדת זמן רב בשירות הציבורי ואתה יודע שלשביתות יש לעתים רקע כלכלי (תוספת שכר) ולעתים רקע פוליטי (כאשר השביתות משרתות מפלגות מסויימות).
נדמה לי שהשביתות המתוכננות עכשיו הינן חלק ממאבק פוליטי. לעופר עיני יש שיקולים לגבי עתידה של מפלגת העבודה. כעת העבודה נמצאת בעמדת ניגוד עם ראש הממשלה לגבי המשך המשא ומתן עם הפלשתינאים והקפאת הבניה.
מכאן, שמבחינה פוליטית יכולות להיות למזכיר ההסתדרות סיבות לקיום שביתה.
לגבי תוספת שכר – תמיד טוב לדרוש תוספת בשביל העובדים. תקופה ארוכה מנע עופר עיני שביתות, כשהוא מקיים ברית עם התאחדות התעשיינים. בכך הוא הוכיח שאפשר למנוע שביתות כשיש לכך סיבות פוליטיות.
כמובן, קיימת אפשרות שהשביתה היא באמת לצורך השגת תוספות שכר.
יאיר – כל מה שכתבת נכון. אם השביתה המתוכננת היא על מנת לספק צורך פוליטי של גורם כלשהו – אז חבל על הזמן. שום נימוק ענייני כלכלי לא יעצור אותה.
אם השביתה היא ענינית – כלומר מטרתה לשכנע את האוצר להסכים לתוספות שכר נדיבות יותר, עולה השאלה האם ניתן להגיע להסכם גם בלעדיה. הרי הכל יודעים כי בסופו של דבר תהיה פשרה. אבל נראה כי בלי שביתה לא יסכמו דבר כי שני הצדדים מעוניינים בשביתה ,כל אחד מזוית הראיה שלו וזה חבל.
אגב, גם עופר עיני לא הצליח להימנע מהכרזת שביתה כללית במו"מ השכר הקודם. [ראה הסיא לרשימה זו]
כולם צודקים ורק אנחנו האזרחים משלמים את המחיר.
שלא תיהיה אי הבנה אני לא מרחם עלינו האזרחים. אני רק מציין עובדה.
כל מה שקורה ויקרה במדינה הוא "כאילו כזה". התרגלנו להנאה משיט התענוגות ב"ספינת השוטים".
הבעיה שכל התמיכות שתמכו את מדינתנו הולכות וקורסות הולכות ונעלמות – שילומים, עליה, לובי אוהד, אהבה של יהדות התפוצות. ארה"ב המשענת האחרונה גם כן משמיעה חריקות. אנחנו משחקים ב"נדמה לי" אם אנחנו מאמינים שאפשר להמשיך לאכול ארוחות חינם על חשבון הפריץ בלי לספק איזו תמורה.