אחרי התדהמה, הרוגז והכעס מתבקשות שתי הערות קצרות .
הטרדות מיניות של מפגינות שמאל ע"י שותפיהן למאבק
המהומה, בימים האחרונים באתרי רשת שונים, סביב האשמות בדבר הטרדות מיניות מצד השותפים למאבק של מפגינות שמאל בבילעין כנגד גדר ההפרדה, וכנגד התנהלות המשטרה / העירייה / המתיישבים ב"בית יהונתן" בשייח ג'ראח.
אחרי עיון ברשימות שפרסמו יוסי גורביץ, חנה בית הלחמי , רחביה ברמן, ד"ר נעמה כרמי ואחרים, בהן הגיבו לרשימתה של רוני אלוני –סדובניק , ש"פתחה" את ה"סבב" הנכחי של המהומה, אפשר להגיע למסקנה, גם אם אינה מגובה בראיות משפטיות.
היו גם היו תופעות של הטרדות מיניות – שעל מידת חומרתן ישנו ויכוח – של מפגינות שמאל מצד שותפיהן להפגנות ולמאבק הרעיוני. התופעות הללו טופלו "מבפנים" ע"י החוגים המארגנים את ההפגנות ולא ע"י גורמי האכיפה – המשטרה – ובתי המשפט כמתחייב. לכך ניתנו הסברים שונים ומגוונים כשהבולט ביניהם הוא כי לא צריך להוציא את "האירועים" החוצה על מנת שלא לפגוע במאבק .
אחרי גל הרטוריקה, ההכחשות, ההתפתלויות, ההסברים, הניסיונות "להכניס את האירועים לפרופורציה" וכיוב', נשארנו עם תופעה מבישה. צודקים הכותבים/ות המבקרים/ות בחריפות את התופעה והניסיונות לטפל בעבריינות ב"תוך המחנה". צריך היה להגיש תלונות למשטרה, לבצע מעצרים אם צריך, ולהגיש כתבי אישום. כל יתר ההסברים מיותרים. כתם מכוער דבק ב"מאבק". כי או שאתה מסביר או שאתה צודק.
אולמרט תוקף ו"מר ביטחון" מתחמק
כשאהוד אולמרט תוקף את אהוד ברק על התנהלותו, מגיב האחרון כי הדברים אינם ראויים לתגובה. בתקשורת חוגגים על הכותרות, ואח"כ מבקרים את אולמרט העומד כיום לדין על שורה של עבירות חמורות וטוענים "איך הוא מעז",הרי האינטרס שלו הוא לחסל חשבון עם מי שגרם פוליטית להתפטרותו.
נכונה הביקורת שמטיחים באולמרט. ציבורית כש"שק של עבירות" חמורות תלוי ועומד נגדו ומתברר בבית המשפט, אחרי שנאלץ להתפטר מתפקידו הרם בגלל ההאשמות נגדו, הוא לא נמצא במצב המאפשר לו , מוסרית מעמד של מי שמבקר אחרים.
בכל זאת משתלבים במסופר על מר ברק כמה עובדות התואמות את התנהלותו בנושאים פוליטיים וביטחוניים. העובדה ששרי מפלגתו נמנעים מלצאת להגנתו מדברת גם היא בעד עצמה.
אז לא מספיק לומר כי "הדברים אינם ראויים לתגובה". ברק צריך להתמודד עם ההאשמות. כנראה שהוא יודע שלא יצליח בכך, וגם אם פה ושם "יתפוס" את תיאורי אולמרט כבלתי נכונים, במהות כנראה יש לראש הממשלה בעבר, מספיק ראיות, ועדויות על מנת לבסס את עיקרי האשמותיו.
ברק צריך לסיים את תפקידיו הציבוריים, ולהמשיך "לעשות לביתו" . הוא צריך היה לעשות זאת זה מכבר. כרגע נראה שהאיש הפיקח הזה אינו מוכן לכך. זה מרגיז ומתסכל להמתין עד שבסופו של דבר הוא יאלץ לעשות זאת.
ואולמרט? התיאורים שלו את שר הביטחון נשמעים אמינים למדי. אבל מה לעשות, נראה כי כבר השלים עם העובדה שלפחות בטווח הנראה לעיין הוא סיים את דרכו הפוליטית/ ציבורית, ועל כן הוא מבקש לבוא חשבון עם אלה שאילצו אותו לכך.
גם זה מרגיז ומתסכל.
אבל הסיבה לא כל כך חשובה. חשוב שעם כל ההסתייגות והביקורת על התנהלותו הציבורית של אולמרט היה לו מספיק אומץ לתאר את הדברים גם אם ידע שיוכפש בחזרה.
מנחם רבוי - הבלוג 
מאוד מתסכל לראות עד כמה אנחנו עוורים מראות את שקורה באמת. על מנת לראות באמת חובה על הקורא/הרואה/הצופה לחשוב ולנתח את שחווה.
אם היו או לא הטרדות מיניות, קלות או כבדות, אזי זו זכותן של המוטרדות להוליך את דרך הטיפול. אין ואסור שיהיה איזה שהוא קישור בין הטרדות אלה לבין מידת הלגיטימיות של המאבק המתנהל בשכונת שייח ג'ארח. איני מביע את דעתי על המאבק בשכונה אלא על התופעה – שעשתה כבר שמות במרקם החברה הישראלית – של הפניית תשומת לב הציבור מהבעיות האמיתיות באמצעים שנקראים היום "ספינים".
שנות דור טענו מנהיגינו שיש על מה לדבר רק שיבואו. עד שבא סאדאת וחשף עד כמה כנה הייתה אותה האמירה.
גדלתי על הרודנים שמסביבנו שבמקום לפתור את בעיות עמם מסיתים אותו כנגד מדינתנו. לצערי תוצאות המציאות של חיינו מצביעה בעליל שבמקרה זה נתקיים הפסוק "הפוסל במומו פוסל".
איני יודע מה אמת ומה לא בדבריו של אולמרט. אבל אני לא חושב שמגיע לו איזה קישור עם התואר אמיץ. לוא היה אמיץ לא היה מהסס להציף את הדברים עוד בשלב שלדבריו יכלה להיות השפעה מעשית על חיינו.
איכותו של מנהיג נמדדת בתוצאות מעשיו ולא בפרשנות שהוא נותן להם כאשר כבר אין לו יכולת מעשית להשפיע.
אני מבקשת שתצביע על עובדה אחת שלפיה אתה קובע שהיו גם היו הטרדות מיניות, פרט לאירוע שכבר פורסם ודובר ומעולם לא הוכחש של הנסיון לאונס ליד בית לחם. אחרת, ההערה הקצרה שלך היא עלבון לאינטלגנציה.
או שאתה מפרט, או שאתה חסר אחריות.
תגובתך מלמדת שלא פתחת וקראת את הנאמר בקישורים לרשימה זו.יש בהם איזכורים להטרדות מיניות נוספות על המקרה אותו ציינת בתגובתך.ניתן ללמוד מהנאמר בהם גם על איך טופלו מקרים אלה, וגם מדוע לא הועברו לבדיקת רשויות החוק בישראל. גם הניסיון "להעמיד את הדברים בפרורופורציה" מדבר בעד עצמו.רצוי גם לעיין ברשימה המופיעה בקישור של התגובה שלמטה ובתגובות לה.
האמונה בצדקת מאבק כזה או אחר אינה מצדיקה התייחסות מקלה [יותר נכון לומר בלתי מחמירה] לתופעות של הטרדה מינית מכל סוג. לדעתי לפחות.
ציטוט מתגובתה של איריס בר.
אל תגנו על זכויותי
24/09/2010 [איריס בר]
התופעה הסוציולוגית המעניינת ביותר בכל הדיון הזה הוא שקבוצה של אנשים (גברים ונשים) שאינם משתתפים בהפגנות לא בבלעין ולא בשיח` ג`ראח (החל מרוני סדובניק דרך חנה בית הלחמי וירדנה אלון) קמים בעוז ובאומץ ובאותות ובמופתים להציל אותי ולהגן על זכויותי…דווקא בהפגנות האלה….
ברגע הראשון הרגשתי שאתן מזכירות לי את הילדים מהבדיחה הידועה, שעשו מעשה טוב והעבירו זקנה (נגד רצונה) את הכביש… אבל אלה, לפחות, כוונתם הייתה טובה…
מי שכותב כאן, מנסה בהסוואה של הגנה על זכויותיהן של הפעילות, לקלקל את המאבק שלהן, המאבק שלמענו הן מוכנות ללכת למקום שבו אולי יש (גם) הטרדות מיניות, ובטוח שיש גז, כדורי גומי, אש חייה, וסכנה למות או להפוך לנכה….
ואסיים במילים שאמר החזיר למפגינים החילוניים:-
אל תגנו על זכויותי ,ואל תאכלו אותי בסנדוויץ.
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4957
התגובה של דוברו של אהוד ברק "הדברים אינם ראויים לתגובה" – יש לה משמעות אחת ויחידה: "הדברים נכונים ואין לי מה לומר". כלומר, אולמרט צדק ולברק אין במה להתגונן.
כמי שעסק שנים רבות בעתונות, אני מכיר את התגובה הסטנדרטית הזאת. מי שאינו בקיא בתקשורת עלול לטעות בפירושה. לכן, כדאי להעמיד דברים על דיוקם.