ראשי > אקטואליה > המקארתיזם עבר לשמאל ?

המקארתיזם עבר לשמאל ?


השחקנים שחתמו על הודעת ההחרמה של מרכז התרבות באריאל נהגו בחכמה קטנה מאד. במעשה הם נותנים הכשר למחרימי ישראל בחו"ל ולעמדת גורמי ימין כמו "אם תרצו" התובעים פיטורי מרצים באקדמיה בשל השקפתם הפוליטית.

הרשימה הזו כמעט מיותרת. האמת, התלבטתי מעט אם בכלל להעלות אותה. הדיון הציבורי סביב הודעתם של 30 ומשהו שחקנים, כותבים ועוד כמה  – כי מטעמים של השקפה פוליטית יסרבו להופיע באולם התרבות החדש באריאל , שהוא "בשטחים" – התלקח ומיד איבד גובה. כל הנימוקים בעיקר נגד, הושמעו.

על רקע זה עומדת השאלה מה כבר נותר לחדש, וזו סיבה מספיק טובה על מנת שלא להתייחס לנושא הרי לא מוכרחים. סיבה נוספת: מצד אחד ההשקפה כי ב"גדול" ההתיישבות מעבר לקו הירוק, "לא עשתה טוב" לישראל. על כן אולי נכון עושים האמנים המודיעים כי לא יופיעו ב"שטחים". מצד שני מדיניות החרמות אינה בדיוק הכלי הלגיטימי למאבק על השקפות ודעות.

בסופו של דבר הרשימה בנושא עולה.

מסקנתה : השחקנים שחתמו על ההודעה נהגו בחכמה קטנה מאוד. מלבד גל הגינויים הצפוי ועמדת מעסיקיהם – התיאטרונים שיש להם זיקה ציבורית ונהנים מכספי תמיכה ממשלתית- שהזדרזו וגינו את המעשה, חותמי העצומה גרמו לתופעה שספק אם התכוונו לה.

חרם האמנים, כולם בעלי זיקה ל"שמאל הליברלי",  על  אולם התרבות באריאל נותן הכשר לחרמות על מרצים ישראלים מצד מוסדות אקדמיים בחו"ל, נותן לגיטימציה להחרמת מוצרים מישראל, להפסקת שיתוף פעולה עם יצרנים ישראלים מצד חברות בחו"ל, וגם נותן הכרה להתארגנויות כמו "אם תרצו" הקוראים להחרים ואף לפטר מרצים באוניברסיטאות בשל ביטוי פומבי להשקפה פוליטית, שהם[אם תרצו ותומכיהם] מתנגדים לה.

יש מחלוקת וויכוח על ההצדקה המוסרית בשימוש במכשיר החרם ככלי במאבק פוליטי. עד כה יכולים היו גורמים ישראליים לטעון כנגד שיטת  החרמות וההוצאה "מחוץ לגדר" שהשימוש בה ,כנגד המדיניות הישראלית הרשמית, מתרחב בעולם הדמוקרטי המערבי, ובאחרונה כבר הגיע לישראל. [נכון גם באקדמיה הישראלית היו כאלה שקראו להחרמת מוסדותיהם – אך לרוב הם נתפסו כבעלי השפעה נמוכה כאן]

המקרתיזם הינה תופעה פסולה ואסור לתת לה להשתרש בציבוריות הישראלית- טענו רבים מדוברי השמאל הליברלי אצלנו, כנגד גורמים כמו תנועת "אם תרצו" ודומיהן ,שניסו לקדם את השקפותיהם הפוליטיות באמצעות החרמת הצד שכנגד.  מעכשיו לא יוכלו לעשות זאת, כי דומה שהמקארתיזם עבר שמאלה.

  1. נורית
    29 באוגוסט 2010 בשעה 16:38

    השחקנים שהחליטו לא להופיע בשטחים, ירו לעצמם ברגל.
    טוב יעשו אותם תושבים מוחרמים, שיחרימו את ההצגות בהם משחקים "יפי הנפש"…שיבטלו את המינויים שלהם, ושיפסיקו ללכת להצגות בהן מופיעים השחקנים המדוברים.
    וכשיפסיקו לתמוך בשחקנים בכספי המדינה, – יוכלו "יפי הנפש" למחות כאות נפשם ומחסור כיסם! ….
    נורית

  2. 29 באוגוסט 2010 בשעה 18:27

    נורית: ואז אנחנו נפסיק לתמוך במתנחלים מכספי המדינה ובא לציון גואל

  3. נורית
    29 באוגוסט 2010 בשעה 20:42

    אייל
    המתנחלים ברוב המקרים, לא התיישבו במקומותיהם על דעת עצמם.
    ישובים כה גדולים שאפילו בונים בהם היכל תרבות קמו תוך שרות צורכי המדינה, וכמובן בתמיכתה הכספית.
    "ובא לציון גואל"….
    הגואל אכן יבוא כשתפסק שנאת האחים ויקויים הפסוק:
    "ואהבת לרעך כמוך"
    נורית

  4. 30 באוגוסט 2010 בשעה 9:17

    אתה אומר:
    "חרם האמנים, כולם בעלי זיקה ל"שמאל הליברלי", על אולם התרבות באריאל נותן הכשר לחרמות על מרצים ישראלים מצד מוסדות אקדמיים בחו"ל, נותן לגיטימציה להחרמת מוצרים מישראל, להפסקת שיתוף פעולה עם יצרנים ישראלים מצד חברות בחו"ל…".

    מה בעצם אתה רוצה לומר בכך? שהאמנים המחרימים נותנים הכשר לחרמות מחו"ל מבלי שהם, האמנים, רוצים בכך? האם ניתן לפסול אפשרות שהמחרימים "שלנו" דווקא רוצים לתת את ההכשר הזה?

  5. מנחם
    30 באוגוסט 2010 בשעה 9:29

    נכון שלא ניתן לפסול אפשרות שהאמנים המחרימים רוצים לעודד בפעולתם זו גם חרמות על ישראל מצד ארגונים בחו"ל.אבל גם לא ניתן לקבוע שהם רוצים בכך. הם מכל מקום לא הודיעו כך, והם לא ביישנים גדולים. גם אם יש ביניהם כמה התומכים בכך,הדבר אינו כלול "בהודעת החרם" ולא נכון לשייך עמדה כזו לכל החותמים.

  6. יואב
    30 באוגוסט 2010 בשעה 10:11

    חבל שאין כאן התמודדות רצינית עם נימוקי השחקנים.

    המכתב של השחקנים נותן לגיטימציה לחרמות על ישראל? ואולי ההתנחלויות עצמן, על הגזל והנישול שכרוכים בהן, נותנים את הלגיטימציה הזאת? האם מחרימי ישראל זקוקים לאישור של איתי טיראן כדי להזדעזע מכבישים ליהודים בלבד, מעקירת אלפי עצי זית, מקרובי משפחה שלא מתראים שנים?

    לא התהפכו לך היוצרות?

    ועוד מילה על דיוק הסטורי. מקארתי היה סנאטור רב השפעה וכוח, שהחלטותיו הרסו אלפי משפחות. המכתב הזה כוחו סמלי בלבד, ולשחקנים אין שום כוח אמיתי להזיז אפילו קרוואן אחד מהשטחים. לקרוא להם "מקארתיזם" זה הגזמה פרועה. מקארתיזם זה הצעת החוק שמבקשת לשלול את פרנסתם.

    • 30 באוגוסט 2010 בשעה 11:02

      ליואב – זכותם של השחקנים להשקפה פוליטית. החרם בו בחרו,על מנת להביע השקפה זו יפעל בסופו של דבר נגדם . אתה כותב:" …לקרוא להם "מקארתיזם" זה הגזמה פרועה. מקארתיזם זה הצעת החוק שמבקשת לשלול את פרנסתם."

      אם לאמנים מותר להחרים הופעות באריאל מטעמים של השקפה פוליטית, מדוע אסור ל"אם תרצו" לתבוע פיטורי מרצים מהאוניברסיטאות מטעמים של השקפה פוליטית? זה לא איום בפגיעה בפרנסה? זה לא מקארתיזם? אז מדוע ההשוואה פסולה, רק בגלל ההיקף הזניח של התופעה אצלינו? חרם מכל סוג הוא כלי פוגע אבל הוא לא נשאר מןנופול של צד אחד בלבד. אלה ואלה פסולים מוסרית, אבל מי שמצדיק חרמות שלא יבוא בטענות אח"כ.

  7. י.א
    30 באוגוסט 2010 בשעה 10:30

    האנלויגה בין סרוב להופיע בשטחים לחרם משונה משהו.
    לאלץ אדם ללכת לשטחים בניגוד למצפונו דומה לכפיית אכילת חזיר, לא לחרם כלשהו. עצם ההידרשות לאנלויגה חשודה.
    וכי אין זה ברור שהופעה באריאל – ודי להציף בבלוג השכן של עדין לנדו כדי להבין מה היא אריאל – היא מעשה הרה משמעות פוליטית? לא לרצות להשתתף, לא להופיע בשטח כבוש, אנים קפריזות או סוג של חרם אישי. נוח לבלבל זאת, אבל זה לא הגון

  8. שמוליק
    30 באוגוסט 2010 בשעה 10:44

    מקארתיזם מתיחס למצב בו הממסד רודף ומחרים אדם בשל דעותיו ופעילותו הציבורית/פוליטית.
    כאשר אדם פרטי (או קבוצה של אזרחים פרטיים) מביע בגלוי את דעתו המנוגדת למדיניות הממסד ואף מוכן להסיק את המסקנות האישיות הנובעות ממנה – זוהי הבעה של אומץ לב אישי וציבורי.

    • אזרח.
      30 באוגוסט 2010 בשעה 16:39

      הסברת יפה.

  9. יואב
    30 באוגוסט 2010 בשעה 11:52

    מנחם,

    אני רואה שלא התייחסת במילה להסתייגות הראשונה שלי, בעניין "מי נותן לגיטימציה" לחרם על ישראל. אולי נוח לך להתעלם מכך שאריאל הוקמה בניגוד לחוק הבינלאומי (ואולי גם הישראלי), אולי נוח לך להתעלם מכל האספקטים של דיכוי פלסטינים שהזכרתי. אז התעלמת, ממש כמו לימור לבנת.

    בקשר למקארתיזם, אתה מיתמם. האם הסירוב של כמה עשרות שחקנים להופיע באריאל מאיים במשהו על פרנסתו של תושב כלשהו באריאל? הלא הנהלות התיאטראות כבר התנערו בפומבי מן השחקנים המחרימים. כלומר, יהיו הצגות באריאל, עם או בלי השחקנים האלה. אז אני חוזר ושואל אותך – מהי הפגיעה התעסוקתית בתושבי אריאל, ששקולה לניסיון לפטר את השחקנים (או המרצים) מצד "אם תרצו"? על מה נשענת האנלוגיה המופרכת הזאת?

    כמו שאמרו כאן, מקראתיזם זה רדיפה. רודף מי שיש לו כוח את מי שאין לו כוח. לקחת פה כמה שחקנים (רובם תפרנים) והפכת אותם ל"רודפים". אורוול היה מתמוגג.

    • אזרח.
      30 באוגוסט 2010 בשעה 16:39

      אכן. אורוול היה מתמוגג.

    • 30 באוגוסט 2010 בשעה 16:49

      ליואב – אין בדעתי לנהל איתך כאן ויכוח פוליטי. דעתי על התועלת של ההתישבות/ההתנחלות מעבר לקו הירוק כתבתי ברשימה. נכון שהארגונים מחרימי ישראל בחו"ל אינם זקוקים לתעודת הכשר מהאמנים לפעילותם. בכל זאת הודעת החרם על הופעה באריאל, מצד אמנים מהזרם השמאלי ליברלי בישראל, מאפשרת לארגונים המחרימים להשתמש בה כדוגמא להצדקת פעילותם, כאומר אם בישראל יש החרמות מדוע לנו אסור.[אבל זאת כאמור בשולים]

      הנזק העיקרי לטעמי, שיצרה הודעת ההחרמה, הוא לא לתושבי אריאל. אבל ההודעה נותנת לגיטימציה לתביעת "אם תרצו" ודומיה, מהנהלות האוניברסיטה לפטר מרצים שדעתם הפוליטית אינה לטעמה של אותה תנועה.למה לגיטימציה אתה שואל? אם לשחקנים מותר להחרים מטעמים של השקפה פוליטית, אז יטענו מצדדי "אם תרצו" שגם להם מותר לדרוש להחרים/לפטר מטעמים פוליטיים מרצים שהשקפתם אינה עולה בקנה אחד עם "הרצוי".דומני שבכך מצינו את הדיון, ותודה על תגובותיך.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: