כשאהוד ברק המומחה "בפעילויות מיוחדות" מטיל את משקלו והמוניטין המיוחד שלו בזכות אימוץ המלצות הצבא כי "אין שיטה אחרת", עליו לשאת באחריותו המיוחדת, נוכח התוצאות, ולשחרר את כולנו מכישוריו המיוחדים.
ברשימה מלחמה ומשט שפורסמה כאן שעות ספורות לאחר פרוץ הידיעה על השתלטות לוחמי השייטת על ספינות המשט, בשעה שהמידע על מה שאירע לא היה מלא וגרסת ישראל משתהה , נאמר בין השאר:
"בקרב התקשורתי ישראל יוצאת חבולה . לאחר שישקע ערפל האירועים אפשר יהיה לראות אם כך יהיה גם בקרב המדיני, ובשטח עצמו. ועוד "תהיה "מלחמת גרסאות". ישנה סכנה שיפרצו אירועים אלימים בתוך ישראל בהשפעת אירועי המשט."
ככל שחלפו השעות תמונת האירוע ומה שאירע בו, מתבהרת. החששות מתאמתים.תוצאות הפעולה הישראלית עד כה קשות מאוד מבחינת ישראל. חזית בין לאומית רחבה נגד הפעולה,גינויים, פגיעה ביחסים הדיפלומטיים , וחגיגה מדינית ותקשורתית בחמאס עזה. האירוע עדיין מתגלגל, גם בשעות אלה, בזירה הבין לאומית, במגזר הערבי בישראל , ברשות הפלסטינית וגם בעזה.
השאלות שהתעוררו מייד עם הידיעות הראשונות על תוצאות הפעולה מתחדדות. ברור שהמחיר שגבתה פעולת ההשתלטות בהרוגים ופצועים מבין משתתפי המשט – אזרחים או אנרכיסטים תומכי החמאס- ומבין לוחמי השייטת, הביא להתעוררות בין לאומית אנטי ישראלית חריפה ופגיעה באינטרסים החיוניים של המדינה. לא לכך ציפו מתכנני ומאשרי הפעולה אבל זו התוצאה.
שלוש שאלות עיקריות דורשות בירור: תבונת ההחלטה לעצור את ספינות המשט תהיה התוצאה אשר תהא, במקום לאפשר להן לעבור. בכל מקרה התוצאה התקשורתית לא הייתה יכולה להיות חיובית מבחינת ישראל. השאלה הייתה איזו החלטה הייתה פחות גרועה.
שאלה חשובה נוספת: שיטת הפעולה לביצוע ההשתלטות.ברור שההיערכות והתכנון לא לקחו בחשבון את תגובתם האלימה של משתתפי המשט. ללוחמי השייטת ומפקדיהם ציפתה הפתעה רבתי. עד כדי כך הייתה ההפתעה שגורמי ההסברה הישראלים נאלצו לפרסם סרטי וידאו בהם נראו הלוחמים של יחידת העילית מוכים מושפלים, וכל זאת כדי להצדיק את השימוש בנשק חם מצד הלוחמים שגרר את התוצאות הקשות.
השאלה השלישית – אחריות הדרג המדיני. בדיעבד מתברר כי שרי "השביעייה" הנכבדים קיבלו בלי לשאול יותר מידי, את תסריט הפעולה שהוצג להם על ידי גורמי הצבא – חיל הים והרמטכ"ל – בגיבוי ובהובלת שר הביטחון, שהיה לא רק רמטכ"ל אלא הוא בעל מוניטין מיוחד כמומחה ובעל ותק בפעילויות מיוחדות.
יהיו תוצאות התחקירים והבדיקות אשר יהיו. אבל כאן המקום להצביע על אחריותו המיוחדת של המוביל – שר הביטחון אהוד ברק. מסתבר שדימויו כשר ביטחון מוצלח מתנפץ בשעת מבחן. התוצאה מלמדת שהוא מוביל את מערכת הביטחון באותה "הצלחה" בה הוא מנווט את מפלגת העבודה.
עכשיו ודאי תתחיל "מלחמת הגרסאות". כבר רואים תחילת המאמץ לגלגל אחריות לפתחו של הצבא. אכן יש לצה"ל אחריות. אבל לאהוד ברק כאמור, אחריות מיוחדת. אילו למשל היה יושב במקומו האזרח עמיר פרץ – האם שרי השביעייה לא היו מעלים שאלות ותהיות? עמיר פרץ צולם בזמנו כשכיהן כשר הביטחון, משקיף על "השטח" במשקפת שהעיניות בה אטומות, וזכה לקיטונות של לעג. באיזה משקפת צפה אהוד ברק על האירוע האחרון? לא במשקפת אטומה? כשאהוד ברק המומחה "בפעילויות מיוחדות" מטיל את משקלו והמוניטין המיוחד שלו בזכות אימוץ המלצות הצבא כי "אין שיטה אחרת", עליו לשאת באחריותו המיוחדת, נוכח התוצאות, ולשחרר את כולנו מכישוריו המיוחדים.
הערה: יאיר דקל כתב כבר לפני זמן ובהקשר אחר : "אהוד ברק – אולי הוא גאון, אבל לא חכם", ככל הנראה הוא לא היחיד הסבור כך. האירוע האחרון מחזק דעה זו .
מנחם רבוי - הבלוג 
מנחם-
בדרך כלל מוצעות בכל פעולה מעין זו מספר אפשרויות פעולה. אני מניח שכך היה גם הפעם. מה שצריך יהיה להיבדק אם בדרך הפעולה הישירה של השתלטות על הספינה הוצעה גם דרך פעולה שהיא מעט יותר אגרסיבית מלכתחילה שלוקחת בחשבון את האפשרות להמון חמוש שמחכה על הסיפון. אם אכן הוצעה הצעה כזו הרי שצריך לבדוק מדוע שר הביטחון דחה אותה. אם לא הוצעה הרי שיש אחריות רבה מאוד על השר אולם ראוי לברר כיצד חילחלה הקונספציה האווילית של "התנגדות פסיבית" לתוך מוחם של המתכננים.
ראש הממלשה ושר הבטחון – שניהם ("ברבי"?) – יעמדו או ייפלו יחדיו.
ראוי שייפלו, אבל איש מהם לא יילך אם לא נמקד הדרישה בשניהם.
התסריט שאתה מתאר כבר קרה – מלחמת לבנון השניה, ואיש לא פקפק גם אז, כשהיושבים בראש היו אולמרט, פרץ, ובראש הצבא חלוץ.
לטל
השוני הוא שבמלחמת לבנון השניה שר הביטחון היה אזרח [ללא רקע בטחוני] וראש הממשלה החליט בעצמו ולא תמיד קיבל את עמדותיוללא הניסיון הצבאי, של שר הביטחון שלו, שגיבש דעתו בעיקר על סמך קריאת המצב הפוליטי.איש לא פקפק בהתחלה במהלכים הצבאיים בהסתמך על יוקרת הצבא. אח"כ כבר השתנה המצב.
כיום בראש מערכת הביטחון עומד בעל ניסיון עשיר בפיקוד צבאי ובמבצעים מיוחדים. אחת הסיבות למינויו כשר ביטחון ,למרות משקלה הפוחת של מפלגת העבודה היא שהוא האיש המתאים לתפקיד.
מי יעז לחלוק על תכניות מבצעיות לפעולה ששר הביטחון ממליץ עליהן
ושלא יגידו שהוא לא ידע. ודאי ירד לפרטים, גם כדי "להוכיח" לצבא שהוא בעל הבית העליון