ראשי > עניינים של כלום > הזבוב, האיכר, השור וחיים רמון – וריאציה על משל עם ישן

הזבוב, האיכר, השור וחיים רמון – וריאציה על משל עם ישן


"מפץ גדול" לא התרחש אצלנו בהיוודע דבר פרישתו של חה"כ חיים רמון. "הצעיר הנצחי" שכיכב במשך מספר שנים בשמי הפוליטיקה הישראלית פורש וגם הוא מרגיש, כנראה, כי הוא צריך להבהיר ולהסביר שבכל זאת הייתה לו  השפעה על מהלכים ותהליכים במדינת ישראל.הוא נשא נאום פרידה בכנסת בו הסביר כיצד רבים  מחברי הבית  פעלו בעבר מתוך ניגוד עניינים במלאכת החקיקה, ואיך, לאחר שהוא הגיע למשכן בשנת 1983, חל שיפור. [ לא הוא לא יחס את השיפור הזה לעצמו, אבל טרח להזכיר] . חברי הכנסת לא התחשבנו עם הפורש ובדברי הפרידה שלהם שיבחו והללו.יש למעמדים האלה כללים מסויימים…
 
עיתוני סוף השבוע הקדישו לפורש סקירות וחלק מאמצעי התקשורת ערכו עימו ראיונות פרידה. הוא הסביר והסביר כיצד פעל והשפיע וקידם נושאים בתחום המדיני, הביטחוני והחברתי. אבל, מה לעשות, תמיד היה בעמדת היועץ, "לחשן העל" על אזנו של הקברניט. בתחומים בהם הייתה לו אחריות ביצועית – חוק בריאות ממלכתי ועיצוב פני ההסתדרות  מידת הצלחתו שנויה במחלוקת, זאת בלשון המעטה. לא נחדש אם נזכיר כי תקופת השפעתו "נחתמה בנשיקה", אבל זאת הייתה נשיקה אסורה, אסורה בהחלט.
 
לאחר שנפרשו בפנינו מאמרי הפרשנות המלומדים, הראיונות המחמיאים ונאומי הפוליטיקאים החלקלקים, לא צריך להוסיף ולדוש בנושא. מה כבר יש להוסיף…
 
הפוסט הזה עולה מסיבה אחת: התקבלה אצלי לפני מספר ימים תגובה של פלוני, הקורא את הרשימות המתפרסמות באתרים שב"רשימות". לא היה זה "מכתב שרשרת", וגם בסגנונו ניכר היה טעם של פעם. הכותב ביקש להישאר בעילום שם, אך התיר לפרסם את תגובתו לפרישתו והישגיו של חיים רמון. ניכרת בתגובה  השפעת משלי קרילוב [זוכרים?] וגם זו של חנניה רייכמן.הוא הציע שהכותרת תהייה "וריאציה על משל עם ישן". לא הרבה מילים, שווה עיון…
 

"בנאום רמון [בכנסת ]טען החרוץ הידוע הנ"ל שבעבר בכנסת לא עבדו.

בין 1949 ל 1969 נבנתה ארץ. הוכפלה האוכלוסייה ויותר. קמו צבא צי ואווירייה . חקקו חוקי חינוך אזרחות וביטחון. נבנתה מערכת חקלאית מפוארת ומערכת בריאות וחוקקו חוקים בהתאם. מוסדות מדע קבלו גיבוי חוקי מתאים ועוד.
 
אשר לרמון? אבי מורי סיפר לי בעברית מעולה סיפור שנשזרו בו הביטויים המתאימים ברוסית, אידית וערבית:
 
 ירד היורה, נרטבה האדמה הטובה והאיכר לפני עלות השחר אמר "מודה אני" וירד לרפת לרתום את השור לחריש הראשון. לקחו את המחרשה, פת לחם וכד מים. העלה האיכר את העול על צוואר השור,ויצאו לשדה. והזבוב התיישב על גב השור. רתם האיכר את השור למחרשה ברך את האל וקרא בשמו, נעץ את המחרשה בקרקע והחלו לפתוח תלם. האדמה עדיין קשה, השור יגע, האיכר דוחף. והזבוב? ירד מגב השור ועקצו היכן שהזנב מתחבר לגב. השור עצר, הניף זנבו לגרש את המציק והאיכר קלל ונעץ בו את המלמד. בכה השור. ירד הזבוב משם ועלה על מצח האיכר הרים האיכר ידו להכות בזבוב, התהפכה המחרשה, שוב קילל האיכר (ערבית, רוסית וכ"ו) הרים את המחרשה נעצה בקרקע האיץ בשור וכך המשיכו השלושה בשלהם. השור סוחב בעול, האיכר דוחף את המחרשה והזבוב מטריד, מזמזם עוקץ ולא מרפה. ירדה השמש. בערב חזרו: האיכר לקערת המג'אדרה ותה, השור לתבן ולקש והזבוב חזר לגבירתו בערמת הזבל.

התנפלה הזבובה: היכן היית בטלן שכמוך (ערבית רוסית וכ"ו) . אמר הזבוב שתקי מטומטמת אני חרשתי כל היום להביא לחם לאדם, קש לשוורים וזבל לנו הזבובים. התפלאה הזבובה: והאיכר והשור מה הם עשו שם? אמר הזבוב הם? הם רק הסתובבו שם כל היום האיכר קילל ודקר והשור הפריע והשתין."
 

:קטגוריותעניינים של כלום
  1. 5 ביולי 2009 ב- 9:48

    בדור ההשכלה היו אומרים על רשימתך: "עוד לא בא כבושם הזה!"

  2. 5 ביולי 2009 ב- 10:11

    תודה תודה!

  3. נורית
    5 ביולי 2009 ב- 11:40

    מילים כדורבנות !

    מעניין ומחכים

    תודה מנחם

    נורית

  4. 5 ביולי 2009 ב- 22:24

    חיים רמון הוא איש פיקח. בחוכמתו ובחביבותו יצר קשר עם עתונאים (לפחות עם המשפיעים שבהם) וזכה להרבה תקשורת אוהבת.
    כבר בעבר נאמר: עשית ולא דיווחת – לא עשית. דיווחת ולא עשית – דיווחת.
    חיים רמון היה במדור "דיווחת".
    מנחם, יפה כתבת.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: