ראשי > אקטואליה > עושים אמנות ומתפרנסים משנאת ישראל

עושים אמנות ומתפרנסים משנאת ישראל


בעוד הביקורת על ישראל גואה בעוצמה  בחו"ל, ישנם גורמים ישראליים המנכסים לעצמם נישה אנטי ישראלית ומתפרנסים מכוחה לא רע. מוזמנים להרצאות בפורומים בינלאומיים, זוכים בפרסים ומקדמים תערוכות.ספק אם היו זוכים למעמד דומה אלמלא היו מוצגים  כישראליים בעלי עמדות אנטי ישראליות קיצוניות

חוויה מפתיעה מזומנת למבקר במוזיאון לאמנות יהודית עכשווית בסן פרנסיסקו. השימוש במונח "חוויה מפתיעה" מאפשר לכלול בקטגוריה אחת סוגים שונים של מבקרים. לאלה הסבורים כי אין מקום לקיומה של מדינת ישראל ומבקרים במוזיאון – על מנת להכיר את התרבות /האמנות של  הגורם [מדינת ישראל] שהם שוללים את לגיטימיות קיומו – מזומנת הפתעה נעימה. אפילו המוזיאון לאמנות יהודית מציג תערוכה של אמנית המוגדרת ישראלית שיצירותיה מטילות ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל . למבקרים אחרים הפוקדים את המוזיאון, ואשר אינם שותפים לדעה האמורה, מזומנת להפתעתם חוויה בלתי נעימה. למבקר מישראל גם כזה המורגל לביקורת, ולעיתים אף מזדהה עימה, על מדיניות ישראל בשל התנהלותה מול  השכנים הפלסטיניים  , החוויה היא יותר מבלתי נעימה. היא מקוממת ומכעיסה. המוזיאון לאמנות יהודית עכשווית בסן פרנסיסקו אינו מוזיאון גדול. בודאי שאינו בר השוואה בשום מאפיין למוזיאון דה יאנג המפורסם . בכל זאת הוא ממוקם במקום די מרכזי בעיר נתמך על ידי הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו ומוכר גם על ידי הקונסוליה הישראלית . בחודשים פברואר –מרץ 2009  מעלה המוזיאון שתי תערוכות מרכזיות: האחת של הצלם הישראלי עדי  נס והשנייה של אמנית הצילום והוידיאו יעל ברתנא. גם למי שאינו עוסק בביקורת אמנות מזומנת חוויית צפייה מהנה בתערוכת הצילומים של עדי נס המבוססת על סיפורי התנ"ך. בכל צילום ויצירה ניכרת הקפדה על כל פרט, המתבטאת בתוצאה המרשימה . התערוכה של יעל ברתנא שונה לחלוטין. המיצגים שלה פוליטיים באופן בוטה וחריף וזה לגיטימי לחלוטין. הם באים מן "הקצה השמאלי" של המפה הפוליטית וגם בכך אין כל רע. המיצגים השונים מורכבים מקטעי וידאו קצרים כל אחד תחת כותרת שונה . אלה מהם העוסקים בנושא הישראלי פלסטיני צולמו בארץ. ניכר כי עבודת הצילום והעריכה נעשו במקצועיות, אף כי לטעמי אין הם משתווים לרמת צילומיו של עדי נס, אבל אולי לא צריך להשוות בין סוגי מדיה שונים. מבין שתי התערוכות בחרו אוצרי התערוכות של המוזיאון לקדם דווקא את המיצג של ברתנא והוא זה המקדם את פני המבקר. ראשון מבין המיצגים הוא קטע וידאו באורך של מספר דקות שכותרתו "הכרזה"/ Declaration

 

הכרזה - מאת יעל ברתנא

בסרטון/המיצג – מצולם "סלע אנדרומדה"  – המצוק בים מול חוף יפו – שעליו מתנוסס על גבי תורן דגל ישראל.ממרחק נראית סירת משוטים צבועה ירוק שעליה מונח עץ זית וחותר שרירי מנווט אותה לכיוון המצוק. הסירה הירוקה מגיעה ליעדה. החותר השרירי מעמיס על גבו בקלילות את עץ הזית מטפס לפסגת המצוק, שולף ממקומו את התורן ועליו דגל ישראל ובמקומו  נוטע את עץ הזית. אח"כ הוא מתיישב מול העץ וצופה בו ארוכות. סוף. המסר חד וברור –  השלום [עץ הזית] אינו יכול לצמוח ולהתקיים יחד עם מדינת ישראל . אם חפצי שלום אנו יש לעקור את מדינת ישראל [דגל ישראל] ואז יגיע השלום [עץ הזית]… פרט נוסף –  צבע הסירה הנושאת את עץ הזית הוא ירוק שהוא הצבע השולט במוטיבים פלסטיניים. מדריכה מטעם המוזיאון שקיימה סיור בתערוכה לקבוצת מבקרים מסבירה להם כי עץ הזית מסמל שלום וגם את פלסטין. בראיון שנערך עימה הסבירה ברתנא כי את ההשראה לדמות החותר שאבה מסרטי ההסברה שהופקו בזמנו  בישראל ובהם הוצגה דמותו של "הישראלי החדש" החזק .[בהשוואה לדמות הישראלי בגולה] . היא בחרה בדמות כזו שתייצג את הצד השני ,הפלסטיני, כדי לעשות את המעשה הנכון… יש מקום לביקורת, יש הרבה מה לבקר. אין מחסור בישראל וגם בחו"ל במוצר הזה ששמו ביקורת על ישראל. הרי אפוא שמזכירים את השם ישראל , ישנה ביקורת צמודה. אבל לא זה העניין. ברגע שהביקורת מערערת על עצם הלגיטימיות של הקיום – נפסק הדו שיח . זה בדיוק מה שעשתה יעל ברתנא במיצג הוידאו שלה – במיצג הזה ישנה כאמור הכרזה שאין מקום למדינת ישראל   אי אפשר ליהנות או לקבל אמנות המבוססת על דה לגיטימציה . ביקורת יכולה להיות רחבה וחריפה. אך חכמת המבקר היא לשמור שלא לחצות את הקו הבלתי נראה שמעבר לו נפסק הקשר בין הביקורת לבין מי שהיא מבקרת אותו.. יעל ברתנא אינה מתגוררת כבר שנים בישראל. כיום מקום מושבה הוא באמסטרדם.  בהודעה לעיתונות מטעם המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו לרגל המיצג , היא מגדירה את עצמה כמי שאופיינה בעבר  כ"אוהבת מאוכזבת של מדינת ישראל" . ביקורת על ישראל ומדיניותה היא באפנה היום. הממשלה, האופוזיציה, הכנסת, הצבא, מערכת המשפט, התקשורת ומי לא "הרוויחו" את התוצאה הזו בעמל וביושר.

כנראה שגם המוזיאון לאמנות עכשווית בסן פרנסיסקו מעוניין לתרום את חלקו ולהיות "בעניינים". תערוכה "שנויה במחלוקת" לא תזיק לפרסום של מוזיאון בינוני זה. אמנם הקונסוליה הישראלית וגורמים בפדרציה היהודית [לא כולם]בסן פרנסיסקו הביעו הסתייגות ומחאה בפני הנהלת המוזיאון. אבל לא מעבר לכך. לא עלתה דרישה להסיר את התערוכה או חלקים ממנה. נכון שכך. אין לנו צורך בטענות על צנזורה וסתימת פיות. כך או אחרת – בעוד הביקורת על ישראל גואה בעוצמה  בחו"ל ישנם גורמים ישראליים המנכסים לעצמם נישה אנטי ישראלית, ובתוקף ישראליותם עכשיו או בעבר, ועמדתם בהווה מתפרנסים לא רע. מוזמנים להרצאות בפורומים בינלאומיים, זוכים בפרסים ומקדמים תערוכות.ספק אם היו זוכים למעמד דומה אלמלא היו מוצגים  כישראליים בעלי  עמדות אנטי ישראליות קיצוניות.

 

 

 

 

בתמונה -עץ הזית מחליף את דגל המדינה מתןך "ההכרזה" מאת יעל ברתנא

 

:קטגוריותאקטואליה
  1. 8 במרץ 2009 ב- 6:40

    ראשית, העמדה של שלילת הציונות המדינית היא לגיטימית, בודאי במסגרת המחשבה היהודית. להזכירך, רק לפני חצי מאה בערך, הציונות היתה הגישה המהפכנית והמרגיזה, בקרב המיינסטרים של היהדות. לא צריך לשכוח את זה. אני מקווה שהיא לא קראה לחיסול הישראלים, רק לשינוי האידיאולוגיה המבוטאת בסמל הדגל.

    שנית, ממשלת ישראל הרוויחה את המצב הנוכחי ביושר רב ובטפשות הראויה. גרתי בסן פרנסיסקו לפני חמש שנים, בזמן מלחמת עירק, והקונסוליה הישראלית פשוט ניהלה מלחמה נגד הישראלים (והיהודים) שהביעו מחאה סבירה נגד המלחמה הרעה הזו. פעילות הממסד הציוני הותירה רושם שאין תקנה לממשלה זו ולמשטר כזה. תקוות הביורוקרטים שחלקם הזדמן לי להכיר אישית, היתה שכרגיל מה שלא עובד בכוח יעבוד בעוד יותר כוח. סן פרנסיסקו היא עיר "שמאלנית רדיקלית" שלא נוצרה כך רק להרגיז את משרד החוץ הישראלי השולי והלא מעניין, אבל המדינות היחידות שהותירו רושם נפלא על האזור הזה (שנשלט על ידי פוליטיקה ואמנות מאד רדיקליים מאז ומעולם), היו איראן וישראל שניהלו מצוד אלים נגד אזרחים שלהן, שהביעו עמדות בלתי אוהדות לשלטון המרכזי.

    לא סותמים פיות של אמנים ומוחים גם כאשר זה לא נוח, אחרת מקבלים את זה בצורה יותר קיצונית אחרי כן. אתה גם מתעלם ממש מהקידום הפראי של אמנים, מאכרים, ונוכלים ישראלים ויהודים שהזדהו פומבית עם הציונות ועם המיינסטרים. למעשה שכבה שלמה נוצרה מהפוליטרוקיות הזו, אז אם מקדמים עכשיו כמה אנטי ציונים, שאינם ראויים לכך מכוח רמת האמנות שלהם, זה איזון קטן מאד להטייה שהיתה קודם. למעשה בעשרים השנה אחרונות קידמו רק פקידים בינוניים, אמני "חצר" עלובים, וקומיסרים שהסכימו לדברר את מרכז הליכוד. האם זה הועיל במשהו ? האם הציורים של עליזה אולמרט יותר משובחים ? טול קורה.

    ואין זה אומר שאני מצדדת באלה שעושים מפוליטיקה קרדום לחפור בו, בין כך או כך לשני הצדדים. אבל כאשר המדינה גייסה את האמנות לצה"ל, היא היתה צריכה לקחת בחשבון שזה עובד לשני הכיוונים. לא ? אם הרסת תחום שלם מאינטרסים צרים, אז התחום הרוס, כך או אך.

  2. 8 במרץ 2009 ב- 7:23

    2 האמנים בפוסט מתיימרים להבין בעזרת בימוי תמונות וסרטי וידיאו, בעיניי זה זבל מצולם, ולגבי העמדה הפוליטית של אחד מהמיציגים זה לא חדש זוכר את המיצג עם בריכת הדם בשבדיה, וראינו אתמול שנאה ליהודים באשר הם,אמנים מתחילת שנות ה-70 עסוקים בלהכפיש ולהצחין רק כך זוכים להכרה כי אמני וידיאו כמו ברתנא יש שם 100 בשקל בוקר טוב.

  3. 8 במרץ 2009 ב- 7:50

    למוטי
    לא צריך לערבב בין שני המציגים בתערוכה.יש הבדל מהותי בין מה שעולה מצילומיו של עדי נס
    .לבין המיצג של יעל ברתנא

  4. 8 במרץ 2009 ב- 8:09

    הציונות היא תופעה מודרנית שמתאימה לשנות ה-20 של המאה ה-20, ומתוקף כך תם זמנה, ראיה לדבר היא העובדה שהציונות החילונית התפגרה מזמן, ומאז שהיא מתה הלפיד עבר לסקטורים אחרים באוכלוסיה הישראלית. אלה שממשיכים להחזיק בדעות ציוניות מהווים את אבן הנגף לשלום במזרח התיכון. מובטחני שברגע שניפטר מהם (תהליך שהחל בשנת 1995) השלום בא יבוא.

  5. דודי
    8 במרץ 2009 ב- 8:28

    לא הצגת "ראיה לדבר" אלא חזרת על אותו טיעון בשני ניסוחים שונים: "תם זמנה של הציונות" כי "הציונות החילונית התפגרה".

  6. 8 במרץ 2009 ב- 10:33

    ראשית, ככל הידוע לי יעל ברתנא מתגוררת בישראל או לפחות שוהה בה זמן רב בשנה, אך מעבר לכך אני לא חושב שמקום מגוריה של אמנית יוצר זכות או אי-זכות לדבר על נושאים הקרובים לליבה.

    שנית, מדוע כשאמן מייצג עמדה פוליטית שאתה יכול להזדהות עימה הוא נחשב אמן "טוב", או אמן "רגיש", וכשמדובר בעמדה רדיקלית יותר היא הופכת ל"קרדום לחפור בו"? האם עמדתם של עמוס עוז וא.ב יהושע מפריעה לך? האם העובדה שיש להם עמדה פוליטית כזו או אחרת הופכת את הספרות שלו למניפסט ואת הפוליטיקה לקרדום ולמקור פרנסה? למה רק כשמדובר בערבים/נשים/מזרחים וכיו"ב האמנות נחשבת פתאום כמשהו נלווה וכמשאב פרסום?

    שלישית (ומבלי להיכנס לדיון ארוך באמנות של יעל ברתנא): יש אמנות שמחזקת ויש אמנות שמערערת. צורת ההשפעה תלויה בד"כ בסביבה שבה האמנות מוצגת. האמנות של עדי נס (לפחות זו שהוא יוצר כיום), מחזקת. היא גורמת לצופה להרגיש צודק, מוסרי, רגיש. גם האמנות של יעל ברתנא יכולה לגרום לצופה להרגיש צודק, אולם הרעיונות שהיא מעלה מערערים תפיסות ואמונות מקובלות. לדעתי היא לא מערערת על עצם הלגיטימיות של הקיום, כדבריך, אלא מציעה קיום מסוג שונה. מכל מקום, זו זכותה לערער ויפה שמוזיאון מוצא לנכון להציג את הערעור הזה לצד החיזוק של עדי נס.

  7. 8 במרץ 2009 ב- 10:34

    כשקראתי את הדברים שלך, התפלאתי כיצד העזת לכתוב אותם באכסנייה הזאת שהרי הבון טון פה הוא פוסט-ציונות על גבולות שלילת ישראל. לכן, דבר ראשון, כל הכבוד.

    ומעבר לכך, הפופולאריות של שנאת הציונות ניכרת בעיקר בקרב שכבה עלית קטנה שפרשה מהציונות לטובת אנטישמיות מהסוג הבולט ביותר. זו שכבה צרה מאוד שנטשה את הציונות כחלק מתהליך שעברה מאז כישלון הסכמי אוסלו והסיקה כי במאבק בין ישראל לפלשתינאים, יש לתמוך באחרונים.

    הבעיה המהותית היא שכאשר ישראלים מנסים להגן על מולדתם, ערכיהם ורעיונותיהם, הם נתפשים תמיד כלאומנים, מקרתיסטים, צרי-אופק, כמעט פשיסטים, וכאשר ישראלים פורשים מעמם לטובת סולידאריות עם אויביהם, הם נתפשים כליברלים רחבי אופק עם מודעות אדירה לזכויות אדם.

    אני חושב שיש תפקיד חשוב לאוואנגרד הציוני המודע לגייס מחדש ישראלים לפרויקט הציוני ולהנהיר כי הציונות, זמנה לא תם וימיה לא חלפו. אני משוכנע שיש בעם ישראל כוחות אדירים שניתן לגייסם למען הפרויקט הנפלא הזה של חידוש הציונות.

  8. יעלה
    8 במרץ 2009 ב- 11:37

    הם מתפרנסים אולי מהתנגדות לישראל שיש לה משטר רצחני ואתה מתפרנס או התפרנסת בעבר, בתפקידיך במגזר הציבורי, מהרצחנות הישראלית.
    אם כבר להתפרנס:
    עדיף בכבוד ולא מכסף של מדינה שעסוקה בנסיונות בנשק על אזרחים חפים מפשע.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    8 במרץ 2009 ב- 11:49

    גם ואלס עם באשיר נתן שלמונים מוסריים בסיום הסרט.
    כשצופה זר, שאינו מצוי בעובדות, יראה את הסרט, הוא יסיק שחיילי ישראל הם אלו שביצעו את הטבח שבסוף הסרט. והרי לך תמציתה של הסברה אנטי-ישראלית.

  10. אורי
    8 במרץ 2009 ב- 12:19

    מעניין לראות כי גם ניירות עמדה של המרכז לסיוע לנפגות סחר בנשים (לא זוכר את השם המדויק של העמותה), ממומן מכספי האחיחוד הארופי.
    אז כבר יותר מובנת התמיכה בכל יוצר שנה א' בחוג כלשהו לקולנוע שצידוק לשינאת ישראל הוא תוצר שלה.
    יש לשאול מדוע האיחוד הארופי מתערב להטיף מוסר בשאלות שבקונצנזוס.
    האם האיחוד גם מעניק כסף לתמיכה פיזית בנשים המסכנות האלה, או שהוא מסתפק בהשמצה. היות ולהבנתי – המעון היחיד בארץ נסגר, נראה שלא.
    נשמע הזוי, עלעלו בהסטוריה של ארופה מימי קונסטנטינוס ועד היום.

  11. 8 במרץ 2009 ב- 16:50

    לאיריס-איש לא הציע להוריד את התערוכה או חלקים ממנה
    ליונתן-על פי פרסומים ברשת ובאתרי תערוכות מקום מגוריה הקבוע כיום של יעל ברתנא הוא באמסטרדם. קודם לכן התגוררה במקומות אחרים בעולם. לישראל היא מגיעה לביקורים תקופתיים.לכךל אחד,גם לאמנים הזכות להשמיע ביקורת ולהחזיק בכל דעה שלי.אבל אם דעה זו שוללת את הלגיטימיות של עצם קיום מדינת ישראל הרי לטעמי אין מקום ללקיום דיאלוג או דושיח איתו.גם הסופרים עוז ויהושוע המשמיעים,כדבריך ביקורת מצד"שמאל"לא שללו את עצם הלגיטימיות של קיום המדינה.
    ליעלה- אם לדעתך עובדי הציבור במדינה מתפרנסים "לא בכבוד"מכספי המדינה שהיא בעלת משטר רצחני – כיצד לדעתך יוכלו להתפרנס בכבוד? מכספי החמאס?
    למגיב ללא שם- אכן בסרט ואלס עם בשיר ישנה ביקורת חריפה כנגד ישראל בהקששר למלחמת לבנון הראשונה. לא מצאתי בסרט ערעור על עצם הלגיטימיות של קיום המדינה

  12. 8 במרץ 2009 ב- 17:50

    אתה גם לא יכול להציע להוריד את התערוכה, מסתבר שהיא עברה החלטה של מוזיאון יהודי, זה קצת מסוכך בשלב זה להשפיע על ההחלטה באלימות ובאיומים הרגילים.
    הנקודה אינה פורמאלית. מדוע להסית ולהשתלח ולייחס לאנשים "שינאת ישראל", מונח כה טעון בהיסטוריה שלנו, מדוע להחריף מצבים ולקרוע עוד את מה שאתה כביכול מדבר בשמו (עמישראל) ? האם זה סוג של משפט שלמה בהפוכה ?

    מאוס בעיני לייחס לאנשים מניעים מכוערים כדי להרגיש טוב עם עצמך. אתה חש אוהב ישראל ? יופי, אז תאהב. אני לא חושבת שיש גרם של "שנאת ישראל" ביצירה הזו, ובכל ביקורת על הישות המדינית שהיא מדינה אחרי הכל, יציר פיקטיבי, ביורוקרטי, זה לא עם ולא בני אדם, ואיזו אהבת ישראל יש בקידוש הסמל על חשבון אחדות העם וקיומו, כולל נכסי הרוח שלו שביניהם חופש הביטוי והאמנות ?

    אין באמנות הזו שום שינאה היא קיימת רק אצלך בראש, והיחיד שמפגין שינאת ישראל, כלומר, פלגנות, סכסכנות, ליבוי יצרים, הוקעה והוצאה אל מחוץ לגדר, לדורי דורות בכיה ונהי, זה אתה, כביכול נציג "מערכת המדינה", שאכן פירנסה אותך, ולכן אולי אתה נאמן לאותו מבנה על חשבון המהות, שהיא העם, ובעיקר רוחו וקיימותו.

    עולם הפוך

  13. אורן
    8 במרץ 2009 ב- 20:03

    איריס
    מספר דברים

    ראשית, גם אני לא רואה פסול או דאלגיטימציה ביצירה. אחרי צפייה ארוכה במיצג תחושתי היא שלא "עץ הזית לא יכול לצמוח עם ד גל ישראל", כמו שכתב מנחם אלא "עץ הזית לא יכול לצמוח כל עוד חברה' חסונים מורידים אותו ואת הדגל לסרוגין"

    האיש, פלסטיני וישראלי מפריעים… שכחו איך לשבת תחת עיץ זית עם שתי גדיים.

    כל זה טוב. תענותיך כלפי כותב הבלוג מהויים סתירה בעיני. עם מותר ליעל לבקר את ישראל, וגם מותר לך לבקר את מנחם, מותר לו גם… בלי שאת תתקפי, ותפקפקי בכוונותיו.

    זה לא עובד רק כשזה נוח איריס…

  14. 8 במרץ 2009 ב- 21:41

    שבדיה? איזה ליברליזם ובשם החופש והטימטום שהמערב בעיקר הטימטום נכנסים הקיצונים המוסלמים בקצב הזה 20 שנה מהיום אירופה מוסלמית, המפרץ המזה"ת, אסיה,ואולי גם חלקים מבריה"מ בשם החופש והליבריליזם נוסח שבדיה של מאלמו,הצטרפו חסלו ובעטו בכול דבר טוב בארץ הזו ותישארו מיעוט במדינה איסלאמית

  15. 8 במרץ 2009 ב- 22:27

    אורן- תודה על תגובתך
    איריס- את מייחסת לי עמדות שאינן שלי.
    כתבת שאני לא יכול להציע להוריד את התערוכה כי אני לא יכול ושזו לא הדרך להשפיע באלימות ובאיומים הרגילים.איפא קראת אצלי הצעה להוריד את התערוכה? כתבתי שלא עלתה הצעה כזו וטוב שכך.אז מה הקטע שלך עם העניין הזה? זו רק דוגמא לטענות אחרות שלך. מציע להתייחס למה שנכתב ולא למה שחושבים שנכתב. כך לפחות יהיה דו שיח לא של חרשים

  16. 8 במרץ 2009 ב- 22:32

    למען הסדר
    בתגובה שלי תחת הכותרת "תגובה למגיבים" נאמר בין השאר כי גם לאמנים הזכות להשמיע ביקורת ולהחזיק בכל דעה שלי.צריך להיות כמובן בכל דעה שהיא ולא כפי שנכתב..

  17. 9 במרץ 2009 ב- 6:10

    אתה מתחמק.
    לכתוב "מתפרנס משנאת ישראל" זה הסתה. שלא לאמר דמגוגיה זולה. זה יותר מאשר לקרוא להסיר את התערוכה זה להכתים בן אדם ומוזיאון שלם.

    שולל את קיומה של המדינה ? כן, אז מה. הרבה אמנים בעולם שוללים קיומן של מדינות בכלל, ועוד הרבה מוסדות חברתיים, הם מנסים לחשוב על סדרי עולם קצת אחרת, האם זה פשע ?. העובדה שביורוקרט מרשה לעצמו להחיל כלים גסים כל כך על אמנות, היא המדאיגה אותי. קלות המקלדת, השטחיות, והנזקים בהרף עין. הפוסט הזה לא ראוי לפירסום גם אם רגשותיך סערו מאד. וכמובן אחריך ה"פטריוטים" האלה, שניזונים מעשרות שנים של פיטום הבינוניות בשם סתימת הפיות האלימה. אם אתה חושב שזה מועיל ל"מדינה" אז אתה גם לא ממש חכם, אבל אני בספק אם אלה המניעים. התברר לנו לאחרונה שככל שצועקים "היידה ישראל" חזק יותר, כך השוחד והעבירות גדולות יותר.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: