ראשי > אקטואליה > אלתרמן נגד "יפי הנפש"

אלתרמן נגד "יפי הנפש"


 

בויכוח הציבורי המתנהל בעד ונגד מבצע צבאי גדול בעזה בולטים הסופרים המתנגדים לכך* ברשת מופצת בחדשים האחרונים  עמדתו של נתן אלתרמן  בשנת 1955 במדורו הידוע "הטור השביעי" בעיתון "דבר". * אלתרמן וטורו כבר אינם איתנו, גם העיתון "דבר" פסק מלהופיע. אבל דעתו של אלתרמן,  גם ממרחק השנים חייה וקיימת *

.

 

העיר שדרות וסביבותיה נמצאת כל יום בכותרות החדשות,מפעם לפעם גם בכותרות הראשיות, יותר ויותר בדיווחים מקומיים על נפילות הקסאמים מידי יום וסקירות כרוניקה על פעילויות נקודתיות של הצבא בעזה. בצד אלה  הרבה דיבורים וויכוחים בעד ונגד הצורך/התבונה/התועלת של מבצע צבאי גדול בעזה שמטרתו חיסול הטרור היומי של ההפגזות.

 

בויכוח המתנהל בולטים גם סופרים המתנגדים למבצע צבאי כזה.. מאמריהם בנושא והדברים שהם משמיעים בהרצאות וראיונות לתקשורת עוררו ביקורת מצד המתנגדים. לא לגופו של עניין אלא כנגד זכותם של סופרים ואנשי רוח להביע דעה תוך שימוש במעמד שרכשו בזכות פעלם הספרותי. דוגמא בולטת להתנגדות מסוג זה עולה מדרישתו של תא"ל (מיל) עודד  טירה מהסופר עמוס עוז להימנע מהבעת דעה בנושא. (הסופר נגד הגנרל)..

 

לא מצאתי אישיות ספרותית בולטת מהצד הימני של המפה הפוליטית שתקרא ליציאה למבצע צבאי רחב בעזה.. הבולטות היא דווקא של סופרים מהצד השמאלי המתנגדים  לכך.. לא שאין אחרים הלוחצים למען מבצע כזה, אך לא מבין הסופרים הבולטים בישראל. לא תמיד היו הדברים כך. (אפשר להזכיר כאן כדוגמא את עמדותיו "הימניות" של הסופר משה שמיר ז"ל).

 

על רקע זה כדאי לציין כי ברשת מופצת בחדשים האחרונים  עמדתו של נתן אלתרמן, חתן פרס ישראל ומהבולטים בסופרים /משוררים שקמו לישראל כפי שהופיעה  בשנת 1955 תחת הכותרת "ערכן של הטרדות" במדורו הידוע "הטור השביעי" בעיתון "דבר". אלתרמן וטורו כבר אינם איתנו, גם העיתון "דבר" פסק מלהופיע. אבל דעתו של אלתרמן,  גם ממרחק השנים חייה וקיימת .

 

הטור "ערכן של הטרדות" נכתב בעקבות פעולת צה"ל (מבצע 'כנרת') נגד עמדות ההטרדה של הסורים כנגד ישובי הצפון. פעולה זו לא זכתה בזמנו ל"עיתונות טובה", העיתונים בחלקם הגדול כתבו, זה בהסתייגות יותר וזה בהסתייגות פחות, ש"אין להשוות את הנזק שפעולות ההטרדה הסוריות גרמו לנו, עם הנזק שמבצע 'כנרת' גרם לנו". אלתרמן שואל מה היו כותבים העיתונים לולא מערכות העיתונים והעיתונאים היו הן עצמן מטרות לעמדות ההטרדה הסוריות ולא יישובי הספר בצפון.  הדברים נכתבו אמנם כבר לפני 53 שנים אבל הנאמר בהם מתאים מאוד גם לשיח הציבורי היום סביב המצב בשדרות ובישובי עוטף עזה . צריך לקרוא.

נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט"ו (1955)*

נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
תּוֹתָח קָט, בֶּן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים

נתן אלתרמן

 

יְרִיָּה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִּלְבַד,
אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.

נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה?
וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך

הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה.
רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת,
יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה
בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת-הַמַּעֲרֶכֶת..

חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס.

וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻומְלָלָה
הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַייִם.

לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה.
תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה, –
אֲבָל מֵילָא.

כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת
אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻוכְנַעְתִּי כִּמְעַט
מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי.

וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם
לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ
לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ

רַק פָּגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת
אֲחָדוֹת בְּכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת

יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל
לְסַלֵּק וִיהִי-מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ

יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל
הִסְתַּיְּיגוּת
מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ

הָעִיקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר)
אֵינוֹ כֵּן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם

הָעִיקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר
קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם

זֶה מַשְפִּיעַ.. מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא,
אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן
גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא.

 

*. ( הטור הזה של אלתרמן הופיע גם ביום 3/1/0/07 בבלוג שהתפרסם ב"קפה דה מרקר"  וביום 5/1/05 הייתה לכך התייחסות גם בעיתוןהצפה  – הקטע האחרון ברשימה)הבוקר הוא צוטט גם בבלוג של "ולווט אנדרגראונד"

** "הטור השביעי" מדור של המשורר נתן אלתרמן הופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר" וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה."הטור השביעי" זכה ליוקרה רבה, ויש שנהגו להמתין ליד בית "דבר" בתל אביב ביום שישי בבוקר, כדי לקראו ראשונים. "הטור השביעי" החל להופיע ב"דבר" בינואר 1943 בשנותיו הראשונות התפרסם "הטור השביעי" בתדירות כמעט שבועית, ולאחר מכן ירדה תדירות הופעתו. הטור האחרון הופיע בשנת 1967.

 

:קטגוריותאקטואליה
  1. 28 בפברואר 2008 בשעה 10:09

    ואכן הוא עשה את זה ובענק כשהצטרף לתנועת ארץ ישראל השלמה אחרי ששת הימים

  2. ברגותי
    28 בפברואר 2008 בשעה 11:28

    את מרטיבה כשאת חושבת עלי?

  3. 28 בפברואר 2008 בשעה 11:54

    אסתי – כל אחד יכול לטעות בכל זאת כדאי לשים לב גם לשתי השורות האחרונות בטורו של אלתרמן
    אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן
    גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא.-יש לכך ,לדעתי משמעות מיוחדת בימים אלה.

    ברגותי- אם זה שמך- תגובתך אינה ראויה.לא מחקתי אותה כדי שמי שיקרא את הרשימה והתגובות יוכל ללמוד כיצד אתה מביע דעה

  4. עומר
    28 בפברואר 2008 בשעה 14:04

    הביקורת של אלתרמן היא כלפי הצביעות של בעלי הטורים למיניהם. לו היו הם המופצצים, גורס אלתרמן, עמדתם היתה משתנה בדרך פלא. האם הוא טועה כאן? גם כאן "נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן
    גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא". מהיכרותי הלא ממש מעמיקה עם טבע האדם, אני חושד (ואף חושש) שהוא צדק…

  5. 28 בפברואר 2008 בשעה 14:56

    יש משהו קצת מסוכן בהוצאת דברים מההקשר של הזמן והמקום בהם הם נכתבו…

    אין לי ספק שאם היו נופלים קסאמים על מערכות העיתונים בת"א היו תגובות אחרות, אני רק לא בטוחה שהן היו יותר יעילות.

    או.קי.- רוצים נקמה. בסדר. ואז הם נוקמים בנו ואנחנו נוקמים בהם וחוזר חלילה שוב ושוב, ומי שמשלם את המחיר הם האזרחים והילדים משני הצדדים.
    http://www.notes.co.il/tali/41548.asp

    לאלתרמן חסרה הפרספקטיבה של היום, הנסיון שמראה שכל כך הרבה שנים של כוח ואלימות והרג לא פתרו כלום אלא רק החריפו את השימוש בכוח, אלימות והרג, ואת המחשבה לנסות, לשם שינוי, אסטרטגיה אחרת…

  6. 28 בפברואר 2008 בשעה 15:55

    עשיתי את מה שאני תמיד טוענת כנגד הטוקבקיסטים שלי – לא קראתי את השיר.
    ריפרפתי על דבריך. ראיתי את המילה ימין ואת הכותרת ואת המקום בו צוטט השיר וזה הספיק לי לצורך תגובת הרפלקס המותנה.
    בעיקר כשאני עדיין מעורערת בעקבות ההרג של הסטודנט אמש במכללה שלי.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: