ראשי > תקשורת ופרסום > החינמון שרצה להיות עיתון והפך לפירסומון

החינמון שרצה להיות עיתון והפך לפירסומון


"ישראל היום", עיתון חדש המנסה לפלס את דרכו , קבע תקדים. במקום עיתון שיש בו פרסומים מסחריים הפיק גיליון הנראה כעלון פרסומת שיש בתוכו גם תכנים מערכתיים

.
ביום  חמישי (20/12/2007) נפל דבר בעולם התקשורת והתוכן בישראל. יהיו מי שיאפיינו את ההתרחשות כאירוע מכונן, משום שעל פי התגובות תיקבע נורמה מקצועית חדשה בעיתונות הכתובה. אבל העניין כמעט ולא זכה לתשומת לב.(אמנם בבלוג של Vevet Underground  היה אזכור של שתי שורות) לא סביר לומר כי היה זה בשל חוסר בולטות של האירוע . הגיוני יותר להניח כי האדישות בעולם העיתונות למה שקרה, היא ביטוי להשלמה עם פריצת נורמות שפעם חריגה מהן הייתה מתפרשת כחציית " קו אדום".

גיליון יום חמישי של החינמון/עיתון "ישראל היום"* הופיע כשכל עמודו הראשון מוקדש למודעה של חברה מסחרית. למען הדיוק לא כל העמוד הוקדש למודעה. המפרסם ברוב אדיבותו התיר לעיתון לפרסם את המודעה תחת הלוגו והכותרת של העיתון ומתחתיה עוד שורה אחת המפרטת את נושאי התוכן החשובים, המתפרסמים בעמודים הפנימיים.

עמודו הראשון של עיתון הוא למעשה "ספינת הדגל" שלו. הכותרת הראשית היא לדעת המערכת הסיפור החשוב ביותר המתפרסם בגיליון. כך גם הידיעות האחרות המופיעות בצידה ומתחתיה. קוראי "ישראל היום" קיבלו ביום חמישי עיתון שהדבר החשוב ביותר בעיניו, (לכאורה רק לכאורה) היא מודעת פרסום לחברה מסחרית. נראה שגם מערכת העיתון הייתה מודעת לבעיה שנוצרה. בעמוד השלישי של העיתון הופיעה כותרת נוספת של לוגו /שם העיתון ומתחתיה  דף מערכתי בפורמט של עמוד ראשון. כאילו לא היה עמוד ראשון לפני שני דפים. אבל היה.

ככל הידוע זו הפעם הראשונה בישראל בה עמוד ראשון של עיתון מוקדש כולו למודעה. לא מודעה סתם שסמלו המסחרי של המפרסם מוביל אותה, אלא מודעה הצמודה לשם וללוגו של העיתון ורק בהמשך סמלו המסחרי של המפרסם.

עד כה מקובל היה שעיתון הוא כלי תקשורת המביא לקוראיו דיווח חדשותי על המתרחש כמו גם ניתוחים ופרשנות בהתייחס לנושאים העומדים על סדר  היום. בצד כל אלה, בשל אילוצים כלכליים, מובאים גם פרסומים מסחריים. חרף טענות על כוחו הגובר של המפרסם בשיקולי המערכת מה לפרסם ומה לא –  מערכות העיתונים טוענות בתוקף כי ההפרדה בין התוכן המערכתי למסחרי נשמרת ולמערכת עצמאות בבחירת התכנים.

אבל אם המפרסם יכול לקנות את עמודו המוביל של העיתון ואת הלוגו שלו לצורך פרסום מסחרי עומדת השאלה מה עוד בכוח כספו לרכוש? אולי בעתיד יוכל ל"קנות" מאמר מערכת? (ואז בשולי המאמר תופיע, במסגרת "גילוי נאות" שורת טכסט בה יאמר כי מאמר המערכת מופיע "בחסות" מפרסם פלוני.)

אין לזלזל באילוצים הכלכליים המובילים את העיתונות להתפשר,לטובת  אינטרסים מסחריים של מפרסמים שונים על מנת לשרוד. כבר ראינו מודעות שצורפו כספח לעמוד ראשון של עיתון. אף פעם לא נשאו את הכותרת ולוגו העיתון ואף פעם לא התפרסו על פני כל העמוד. "ישראל היום", עיתון חדש המנסה לפלס את דרכו , קבע תקדים. במקום עיתון שיש בו פרסומים מסחריים הפיק גיליון הנראה כעלון פרסומת שיש בתוכו גם תכנים מערכתיים. השאלה עכשיו האם הנורמה הזו תמשיך ותחלחל גם לעיתונים הגדולים?

 *"ישראל היום" עיתון יומי מיסודו של המיליארדר שלדון אריסון. מחולק חינם במרכזי קניות תחבורה, אוניברסיטאות וכיוב' במתכונת עיתוני חינם המופצים בתחנות הרכבת התחתית בחו"ל. מודפס ב -250.000 עותקים בימים א' – ה.

 

:קטגוריותתקשורת ופרסום
  1. נתי
    21 בדצמבר 2007 בשעה 15:57

    מדהים. באמת יהיה מרתק לעקוב אחרי המגמות בעתיד.

    אגב, דווקא במקרה של ישראל היום, המודעה אינה הכרח לעיתון כדי לשרוד. שלדון אדלסון הרי יכול לספוג עוד מעט הפסדים. מדובר כאן בבחירה מודעת, שוודאי יהיו כאלה שיאמרו שהיא לגיטימית.

  2. 21 בדצמבר 2007 בשעה 16:45

    😦

  3. דני בלוך
    21 בדצמבר 2007 בשעה 16:57

    עד לפני כמה שנים העמוד הראשון של הטיימס הלונדוני היה עמוד מודעות, אבל מסוג מודעות לוח. דרושים ועוד. לעתים זה היה מעין אספקלריה של האופי הבריטי. השינוי היה לחלק מהקוראים יותר קשה מאובדן האימפריה.
    זה, כמובן, שונה ממה שעשה ישראל של אדלסון.

  4. 22 בדצמבר 2007 בשעה 8:06

    בטוקבקים הסמרטוטון, כניראה בצדק.
    לא הזדמן לי לקרוא אפילו עותק אחד, ואין לי תחושה שהפסדתי משהו.
    למעט הארץ, ושבעה ימים אין מזמן מה לקרוא, וגם אלה השניים – רק מתוך הרגל ויצר רכלנות לאו בר כיבוש.
    מדהים אכן מה שקרה לעיתונות בארץ. לאחר שלא צפיתי בטלויזיה שבע שנים חזרתי אליה לאחרונה, ונדהמתי ממהדורות החדשות כולל ערוץ 10, פשוט זוועה, הסט, העריכה, החזרה על הצילומים מאה פעמים על כל אייטם, הפסקות פרסומת שקוטעות את הריכוז (אם היה) , פשוט נראה כמו מבצע לריסוק הסינפסות.

  5. אמיר
    22 בדצמבר 2007 בשעה 10:04

    גם שם התחילו בכל מיני מיזמי פרסום מוזרים שבעיניי לא תורמים לתדמית העיתון.
    בהארץ היה משהו דומה לזה אבל חצי עמוד במקום עמוד שלם.

  6. 26 בינואר 2008 בשעה 18:00

    לפני יותר מחצי שנה, הארץ הופיע פתאום עם עמוד ראשון פרסומת ואחר כך עמוד ראשון אמיתי.
    זה היה מפתיע ומשונה

    אבל בעיני זה לגיטימי לחלוטין – זה כמו פרסומת רגע לפני החדשות.

    הקוראים יכולים לקבל בהבנה את הצורך של המו"ל להתפרנס.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: