ראשי > תקשורת ופרסום > היה כתוב בעיתון

היה כתוב בעיתון


מוספי ועיתוני סוף השבוע משמשים כאביזר קבוע המספק חומר גלם לשיחות הסלון של יום שישי. הנהייה הזו של רבים אחרי מה ש"היה כתוב בעיתון" משבשת לעיתים לכותבים ולעורכים את שיקול הדעת. הם מנצלים את יכולתם להעביר ישירות  לעיתון את הגיגי המקלדת שלהם ללא ריסון או איזון.

שתי דוגמאות לכך מגיליונות סוף השבוע (יש עוד ולעיתים תכופות) וגם על בקשת סליחה:

עיתון "הארץ" בסוף שבוע זה (7/9/07) במדור "השבוע של – צביקה שרף" מפרסם רשימה בשם "התקפה מתפרצת " מאת  רועי בית הלוי. זו רשימת תגובה על הויכוח שניהל כמה ימים קודם לכן המאמן הלאומי, עם עיתונאי הספורט של העיתון עופר מתן. (מהיכרות אישית, אמנם שטחית, עם הכתב הזה אעיד כי הוא משתדל לבצע עבודתו ביסודיות) מסתבר שלא היה זה סתם ויכוח אלא אירוע רצוף אמירות קשות כלפי העיתונאי מצד המאמן כולל מעורבות של מאבטחי הנבחרת ועד גילויים קשים של התנכלות כלפי העיתונאי.. (לפי גרסת העיתון). העיתון שנפגע לא התלונן במשטרה , לא הגיש תביעה על הפגיעה בזכויות העיתונאי או במעמדו. אולי לא היה בסיס לתביעה כזו. אבל, לא אלמן עיתון "הארץ". יש לו דרך לבוא חשבון:

אנשי מערות- גדל גוף מקפץ מול חמש ממותות

כך כותב מר רועי בית הלוי, חברו למערכת של העיתונאי הנעלב, על מאמן נבחרת ישראל בכדורסל צביקה שרף ועל שחקני הנבחרת:

"חשיבות התקריות המכוערות האלה חורגת הרבה מעבר לתחומיו הצרים של מגרש הכדורסל., שלעיתם נדמה שלאורכו התרוצץ שרף בפרצוף מאדים לפחות מאז בריאת העולם. למעשה, ארכיאולוגים איתרו ציורים של אנשי מערות, שבהם יהיה  אפשר לראות אדם גדל גוף שמפיו מבצבץ קיסם עץ מחודד, כשהוא מקפץ מול חמש ממותות גבוהות שמסודרות במבנה של הגנה אזורית. רבנים ידועי שם טוענים בתוקף כי לא משה רבנו חצה את ים סוף, אלא דווקא צביקה רבנו, כדי לאפשר לרכז שלו לבצע תרגיל פיק אנד רול ולרוץ בחופשיות אל הסל המובטח."

לא אדע אם יש  בסיס עובדתי לקביעה בהקשר למאמן הנבחרת כי ארכיאולוגים איתרו ציור של איש מערות בדמותו. לא מובן לי התיאור כי  אותו איש מערות מקפץ מול חמש ממותות  שמסודרות במבנה של הגנה אזורית.. (כלומר שחקני הנבחרת. ) גם לא הקשר לרבנים ידועי שם.

ברור לגמרי כי הכותב עושה שימוש בעיתון על מנת לבוא חשבון אישי עם מאמן הנבחרת. מדוע הוא חושב כי אני ושכמותי צריכים להתעניין בכך  ועוד לשלם . מדוע הוא חושב כי דברי גסות ממין הכתוב מוסיפים תוקף לעמדתו/טענתו. האם אין לאיש עורך? או אולי גם העורך סבור שגבב של דברי הבל כאלה מקומם בעמוד הסקירות המרכזיות של אירועי השבוע, דווקא בשכנות למאמרי הפובליציסטיקה של העיתון? (לא חלילה במדור הספורט). 

חם היה השבוע במערכת עיתון "הארץ". כשחם עושים שטויות. מה שברור הוא כי הם לא יתנצלו בפני הקוראים.

הכתב המדיני של "מעריב נגד עורך מוסף הארץ ולהיפך

תחת הכותרת "הארץ" הרעה יוצא הכתב המדיני של מעריב בן כספית למערכה נגד עורך מוסף הארץ ניר בכר. את המוסף הוא מכנה בשם "עלון פוסט ציוני"  על עורך המוסף ניר בכר הוא כותב כך:

"בכר הזה כבר פוטר מכל מיני מקומות. אם יפוטר גם מ"הארץ " מתישהו, אפשר יהיה להחליף אותו בעזמי בשארה  אף אחד לא יחוש בהבדל…" 

מדוע כספית כועס כל כך? במוסף הארץ האחרון  פורסמה רשימה קצרה המלעיגה על אשר כתב על מקבלי הצל"שים. על פי כתב המוסף עפרי אילני, כתב כספית במאמרו האמור כי :

" אומץ לב טהור, מזוכך, בא ביחס הפוך לאינטליגנציה.מי שמסוגל לרוץ בשאננות מול ברד של כדורים השורק לעומתו, לא יכול להיות גאון גדול. יש מחקרים המוכיחים את זה."

עד כאן הציטוט. אילני מבקש בהמשך תגובות ממומחים צבאיים על הדברים שציטט ממאמרו של כספית ואלה כמובן מבטלים את הנאמר מכל וכל. כספית טוען בתגובתו כי דבריו הוצאו מהקשרם. לא כך כתב, הוא טוען ולא לכך התכוון. אבל הוא אינו מסתפק בכך. תגובתו הכפולה באורכה מהקטע שפורסם במוסף הארץ, משתלחת לא במי שכתב, אלא בעורך המוסף ניר בכר, שעימו כנראה יש לכספית חשבון.

מדוע אי אפשר להסתפק בהעמדת דברים על דיוקם ומוכרחים לשפוך קיטונות של דברי גנאי ואיחולי רע . בכלל את מי זה מעניין מה בן כספית חושב על ניר בכר או להיפך? מה הם ראש ממשלה ? אישי ציבור? טון כתיבה מתלהם אינו מועיל לחיזוק הטיעון ומעלה את החשש בעיני הקורא שהכותב המשתלח אינו יודע להביע דעתו בסגנון חד שאינו נגוע בהתלהמות.

סדרו את החשבונות האישיים ביניכם בכל מקום שתבחרו. בעיתון כתבו נא לעניין. אל תכניסו לשם את האינטרס האישי שלכם.

ברנע מתנצל

בשבוע שעבר פרסם נחום ברנע בטורו סיפור על החשב הכללי ירון זליכה. לפרסום היה קשר ישיר לויכוח המתנהל עתה סביב השאלה האם נכון שהחשב יסיים כהונתו בתום חוזה ההעסקה שלו בעוד מספר שבועות , או שיש להעניק לו מעמד של "חושף שחיתויות" שימנע את סיום כהונתו.

בהקשר זה פרסם העיתונאי, תכנה של חליפת מכתבים בעניין בקשתה של משפחה לקבל בחזרה מהמדינה את מענק השחרור של בנם שנפל במלחמת לבנון השנייה . החשב הכללי סרב לבקשת המשפחה. ברנע לא ביקש את רשות המשפחה לפרסם את הסיפור. המשפחה נפגעה. היו שסברו (בלי קשר לנכונות הפרטים) כי היה צריך לקבל תגובת המשפחה טרם הפרסום. ברנע הותקף על ידי עיתונאים מתחרים. הוא לא הגיב. לא נגרר לשום ויכוח .

השבוע הוא פרסם התנצלות בה אמר כי הניח שהפרטים שפרסם (חליפת מכתבים) נמסרו לו על דעת המשפחה. זו הייתה טעות – הבהיר. אני מצטער מכל הלב. התנצלתי בשיחה בע"פ בפני המשפחה ולא מיותר לתת לכך ביטוי מעל דפי העיתון  -סיים.

הכותרת שבחר ברנע לתת לדבריו אלה הייתה סליחה. לא הבהרה לא תיקון . סליחה. פשוט, ברור ולא משתמע לשתי פנים. כך צריך להיות. מעטים העיתונאים שהיו נוהגים כך. עוד יש תקווה.

שנה טובה.

 

 

 

:קטגוריותתקשורת ופרסום
  1. 8 בספטמבר 2007 ב- 11:20

    אני חולק עליך בנוגע למשפט הראשון שלך:
    "מוספי ועיתוני סוף השבוע משמשים כאביזר קבוע המספק חומר גלם לשיחות הסלון של יום שישי"

    זה נכון אולי לשכבת גיל מסויימת.

    האנשים הרבים שסביבי, בני 20+ או שלושים ומשהו צמצמו את קריאת העיתונים שלהם למינימום שבמינימום – וחומרי הגלם לשיחות הסלון של יום שישי, ובכלל, מגיעים ממקורות אחרים לגמרי

    לגבי הסייפא של דבריך, אני איתך. אתה צודק.

    בנוגע לבן כספית וניר בכר – שניהם אינם מאורות גדולים. את שניהם אינני מעריך במיוחד וההתכתשות ביניהם אינה מוסיפה כבוד וערך לא להם ולא ל"מוסף הארץ", הפרסום מיותר, בזבוז מוחלט של זמני ושל נייר

    עם זאת, התקיעה האישית שתוקע בן כספית לניר בכר מעידה רק עליו. אין שום התייחסות עניינית, אלא רק אישית, כוחנית. כל-כך נטול אלגנטיות וסטייל. עגום

    ולגבי נחום ברנע, מורי ורבי (ב"כותרת ראשית"): כך נוהג אדם רציני. אני לא אוהב את השתלחויותיו בירון זליכה, אני חושב שנחום ברנע טועה, אבל בקשת הסליחה שלו היא באמת אקט נדיר של עיתונאי

  2. 8 בספטמבר 2007 ב- 11:44

    לבועז -מסכים אתך. ובכל זאת- עדיין מאות אלפים ויותר של ישראליים נסמכים על עיתוני ומוספי סוף השבוע.
    לגבי היתר-אתה אמרת. ואיני חולק. בקשר ל"חושף השחיתויות" זליכה -לדעתי צודק ברנע. הוא לא היחיד.

  3. 8 בספטמבר 2007 ב- 11:53

    העיתונים, כספקי-מידע חדשותי, סיימו את תפקידם. בעולם סלולרי ודיגיטלי עם רדיו ורדיו באינטרנט ואתרי ניוז, אין לעיתונים שום משמעות מיוחדת.

    עיתונות במאה ה-21 צריכה להיות יותר תחקירנית, מגזינית, להקפיד מאוד על רמת כתיבה גבוהה ולהגביר את מינון הכתיבה האישית, כדי ליצור איזושהי תחרות מול הכתיבה ברשת

    בשבילי (ולא רק בשבילי) הבלוגים הם כרגע הדבר האמיתי. שם אתה מוצא כתיבה בלי כחל ושרק, כתיבה ברמה גבוהה, של כותבים שמתמחים באמת בתחומי עיסוקם ומסוגלים להרחיב דעתו של אדם, ואת השכלתו הכללית גם

    יש ב"רשימות" (אבל לא רק ב"רשימות") לא מעט כאלה.

    כתיבה מצויינת כמעט ואין יותר בעיתונים. נחום ברנע. רון מיברג. דורון רוזנבלום. מעטים מדי (וגם הם היו כאן כבר לפני 20 שנה, מה שאומר דברים עגומים מאוד על רמת העיתונאים שהצליחה התקשורת לגדל ולטפח מאז 1987)

  4. דני בלוך
    8 בספטמבר 2007 ב- 12:45

    למרות בקשת הסליחה ברנע ממשיך להשתלח בירון זליכה אף שהוא אינו האשם בתשובה השלילית למשפחה השכולה והמשפחה אף ציינה זאת.

  5. 8 בספטמבר 2007 ב- 18:02

    1. ברנע מותח ביקורת קשה על זליכה, מדוע הביטוי המתחסד הזה "משתלח
    2. אינו אשם בתשובה השלילית, נו באמת. כל מי שנכנס אי פעם לנבכי הביורוקרטיה הישראלית בייחוד משרד הביטחון יודע שזה תירוץ חלול וחלקלק. מישהו יודע מה היו התגמולים שקבלה למשל יעל מוכרת אחת ממשפחה מאוד מוכרת עבור בעלה ביחס למה שקיבל פלוני אלמוני? יש ועדות חריגים וועדות על ועדות חריגים והחלטות מיוחדות וכל מי שיש לו יד ורגל בפנים, לא ,כמובן, האנשים הפשוטים, יודע את התקדימים ומה לצטט והיכן ללחוץ והכל מסתדר. כמי ששמע סיפור על אחד שנקרא אי פעם למסדרון בקריה, על ידי פקיד אנושי, שהזכיר שנים שלושה שמות ושני תקדימים ופתר אסון משפחתי אני יודע, מפי השמועה ומפי מקורבים (כמו המקורבים של זליכה) על מה אני מדבר."
    שנים שלושה טלפונים מזליכה לפני שאיבד את כל קשריו וידידיו היו פותרים את הבעייה, והוא זליכה עוד בן אחותו של פואד, נו באמת.

  6. 9 בספטמבר 2007 ב- 0:22

    בניגוד לדברי הקילוסין החנפניים שלך כאן, מהכתבה של אסף כרמל ב"הארץ", משתמע כי נחום ברנע בכלל עבריין מהשורה:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/900412.html

    ולמקרא דברי ההבהרה שלו בפרשה אתמול במוסף, קיבלתי בחילה והתחשק לי להקיא על עיתון. האיש שחצן מגעיל ובפרשה הזאת הוא דומה בעיני לטומי לפיד הפורע כעת את חובו ביחסו הלקקני לראש הממשלה אהוד אולמרט על מינויו ליו"ר יד ושם. ואחד ג'וב עם הרבה שומן חזיר לתאבונו וירוקים לכיסיו. ברנע פורע את חובו על הענקת פרס ישראל שניתן לו השנה בידי ממשלת אולמרט.

    דווקא מאוד הערכתי את ברנע עד הפרשה הזאת, ואפילו המלצתי לקריאה בבלוג שלי על רשימותיו ב"העין השביעית" ובטורו השבועי. אבל כאן האיש חצה את כל גבולות הטעם הטוב ואת גבולות האתיקה העיתונאית האדומות. במה דברים אמורים? הוא לא ביקש אפילו תגובה מהחשב הכללי לדברי הבלע שפרסם על דעת מקורותיו בממשלת אולמרט. יתרה מכך, שופו איך סיים הברנע את "התנצלותו":

    "…את התנצלותי הבעתי באוזניהם (המשפחה), בשיחה אישית. עם זאת, נדמה שלא יהיה מיותר לתת לה ביטוי מעל דפי העיתון".

    אתם קראתם את זה כמוני? כאילו שלא דרשה המשפחה בתכנית בגלי צה"ל אצל רזי ברקאי שיתנצל על דפי העיתון. ומה היתה תגובת העיתונאי השחצן ורודף הבצע בשיחת "ההתנצלות" עם המשפחה, לטענת המשפחה?

    "הדבר החמור ביותר בעינינו", אמר האב עמוס שלו ביום ראשון בבוקר בראיון לעיתונאי רזי ברקאי בגלי צה"ל, "זה שמשתמשים בנו, משפחה שכולה, ככלי לניגוח הדדי… אנחנו קמים בבוקר ופתאום מגלים בעיתון הנפוץ במדינה תמונה של הבן שלנו מול ירון זליכה וכתוב 'הורים שכולים מול החשב הכללי'. אתה יכול להבין שדבר חמור מזה לא יכול לקרות. צלצלתי לברנע, אב שכול בעצמו, ואמרתי לו: 'איך אתה יכול לעשות דבר כזה בלי להודיע למשפחה, בלי לשאול?' הוא אמר לי בצורה צינית וכועסת, 'אין לכם זכות להגיד לי מה אני אכתוב ומה לא אכתוב, אני לא שואל אתכם וגם לא הייתי צריך לשאול אתכם'".

    ואתה עוד מהלל אותו? שישב ויתבייש לו בביתו עד סוף ימיו.

  7. אחד
    16 בספטמבר 2007 ב- 1:56

    פואד דוד של זליכה?

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: